"מעושרות לא ניצלה אותי, אני ניצלתי אותה"

גם הערב ינהרו מאות מוזמנים לבית רחב הידיים בהרצליה פיתוח. מסיבת יום ההולדת הנוצצת של לאה שנירר כבר הפכה למסורת, "והשנה יש סיבה מיוחדת, נולדתי ב־58' ואני בת 58", היא מספרת תוך כדי ניצוח על ההכנות האחרונות, רגע לפני שתיסע לסופשבוע של טרום־חגיגות בצפון, עם חבורה קרובה וקבועה של חברים מתוקשרים.

צפו: לאה שנירר ב''מעושרות'':

שנירר משתתקת, וזה מפתיע. הרי כל מי שראה אותה ב"מעושרות" יודע עד כמה קשה לה לשתוק. עוד דקה עוברת – ומול עיניי היא מתרסקת. "פאן לי זה שואו שמסמל את הבחירה שלי בחיים, זו הדרך להפוך את הלימון ללימונדה", היא אומרת. "הכאב שלי הוא הכוח שלי, והערב אשיק מיזם חדש שיעודד אנשים לתת ולתרום".

לאט לאט נושרות ממנה המסכות. "בעלי טוען שכל יום שבו קמים בריאים הוא יום הולדת, וזה נכון. אנחנו לא חוגגים את יום האהבה פעם בשנה, אלא מדי יום ביומו. אז מה אכפת לי מה אומרים עליי? שיגידו, שישמיצו, שיצחקו, שירכלו, הכל שטויות. אמא שלי שיננה לי מגיל אפס 'כשאת מבורכת תעבירי את זה הלאה' וזו השליחות שלי. להעביר את הטוב".

החברה הטובה. ציפי רפאלי

אמה, אולגה שלמון (לבית גרוסמן) מתגוררת בקומת המרתף של החווילה. "סטיבן שפילברג רדף אחריי והתחנן שאשכנע את אמא שלי להתראיין", היא זורקת כבדרך אגב, "אבל אמא שלי לא מדברת. היא ואחותה התאומה ורה הן התאומות הצעירות ביותר שנותרו בחיים אחרי שעברו ניסויים אצל ד"ר מנגלה באושוויץ. הן קראו לו 'אנקל ג'וזף' מפני שאחרי בדיקות הדם נתן להם ממתקים. אמא שלי הייתה בטוחה שלא תוכל ללדת, ודאי שלא ילד בריא, כי מי יודע מה הכניסו לה לגוף. למזלה היא עברה את הייסורים האלה כשהייתה בת 6, הרבה לפני שקיבלה את המחזור החודשי, וכך ניצלה מתופעות הלוואי האיומות". אביה של שנירר, רפאל סלומון, גם הוא ניצול שואה, שירת בחיל האוויר כקצין רכב ברמת דוד. "גדלתי בגב של בודינגר, שקדי וטרנר, בידיעה שאני בתו של 'סלומון המיתולוגי' וחזרתי לבסיס הזה כפקידת מבצעים.

חברות יותר חשובה מאהבה

כשהשתחחררה מהצבא, קרובי משפחה מצד אביה הזמינו אותי לבקר אצלם במונטריאול, "וכבר בשבוע הראשון שם הכרתי בחור יהודי, בן למשפחה עשירה, שהפכה למאושרת כשבנם התאהב ביהודייה וישראלית. אחרי שלושה שבועות כשהוא ביקש להתחתן, הרגשתי כמו סינדרלה. הביאו את אבא מהבסיס, שמו לו פפיון, אמא בכתה ואחרי הטקס והחגיגות נשארתי לבד, בבית גדול ורחוק, בודדה ומשועממת. מעבר לכביש היה הג'ואיש קומיוניטי סנטר אז נכנסתי לבדוק מה זה. ראיתי שכל הבחורות מתעמלות אצל סינדי אז הצטרפתי לשיעור אירובי. אחרי שנה רציתי להתגרש, אבל אבא אמר לי 'תישארי שלוש שנים עד שתקבלי דרכון אמריקאי'. אז נשארתי. סינדי לקחה אותי לקליפורניה, לקורס אצל ג'יין פונדה, והתחלתי ללמד. התלמידות קראו לי 'מייג'ור לאה' בגלל שצעקתי עליהן כמו רס"רית קשוחה 'תזיזו את הרגליים ושאף אחת לא תגיד לי שהיא לא יכולה'. הצלחתי בענק". אבל הגעגועים גברו ובגיל 27 היא חזרה ארצה כלאה שלמון בעלת השיער האדום, לימדה אירובי אצל נמרוד דרייפוס ("עברו אצלי תמי בן עמי, מיקי ברקוביץ', דורון גמצ'י") והרקידה את בעלי הממון במלון "סונסטה" שפפושדו פתח באילת. בין התרגילים היא חילקה עצות לנשים שהקיפו אותה. "יש לי חוכמת חיים פרקטית מפני שמעולם לא הייתה לי את הפריווילגיה להישבר".

בגיל 30 חברתה ביקשה להכיר לה את צחי שנירר, אלמן פלוס שתיים – והיא סירבה. "למה?" היא שואלת ויורה: "באותה תקופה יצאתי קצת עם טל ברודי, שהיה גרוש פלוס שניים, ואמרתי לעצמי 'מה, הייעוד שלי בחיים זה לשקם בתים מפורקים?' אבל חברה שלי התעקשה, סיפרה לי שצחי הוא כמוני, מחיפה, ובדייט הראשון הרגשתי שהוא הגבר שעל כתפו אוכל להשעין את הראש. ראיתי איזה אבא טוב הוא לבנותיו ואמרתי שהוא יהיה אבא נהדר לילדים שלנו. הרגשתי שהוא יהיה לי חבר אמיתי וזה מה שהכי חשוב בחיים".

הכי חשוב?

"ברור. האהבה והסערה והכוכבים הם דברים שעוברים. חברים טובים זה משהו שנשאר לתמיד. כבר אז ריכלו עליי שהתחתנתי עם כסף. אני? הרי לבעלי הראשון השארתי את כל הכסף כדי שייתן לי גט. מישהו מעלה בדעתו שזה קל להתחתן עם אלמן שאהב את אשתו ושנשבע לבנותיו שלא יכניס אף אישה במקומה?"

גם העובדה ששנירר, איל נדל"ן המבוגר ממנה בעשר שנים, חי ועובד בגרמניה, מולדת הזוועות, הכבידה עליה מאוד. "אמי מעולם לא באה לבקר אותי בגרמניה, היא נשבעה שלא תחזור לשם. בהתחלה פחדתי לצאת לרחוב, שמא יהיה מישהו שיזהה אותי בתור בתה של אולגה". בני הזוג הולידו את דוד (25, ששירת כקצין וכיום לומד מנהל עסקים בברלין) ואת יוני (23, שלומד בבינתחומי) ובגלל בעיות פוריות היא הקפיאה ביציות. אחרי פטירת אביה היא הרגישה שרק צחוק של תינוק יוכל למלא את החלל שנפער בה. לפני 16 שנים היא חזרה ארצה ואת התאומים רפאל ומיה, שנקלטו בהפריה השמינית, ילדה על סף גיל 50, "במקום לחכות לנכדים".

לעולם הפילאטיס היא הגיעה מתוך כאב. "פריצת דיסק שנבעה מהלחץ הנפשי שרבץ עליי בהמבורג, ושאף אחד לא יספר לי שאין קשר בין גוף לנפש. פתחתי סטודיו וכך הגיעה אליי אורנה בן דור שהיא כמוני, דור שני. היא חיפשה נשים עשירות שיספרו את הסיפור שלהן ואני מודה שהחשיפה קרצה לי, אבל מעבר לכך קסמה לי ההזדמנות להעביר מסר". כמו למשל המסר שהיא מעבירה כאשר היא משתתפת בקמפיין של "אופנת סגל" ועמותת "לא לאלימות" להעלאת המודעות הציבורית לאלימות נגד נשים.

"אני יכולה לרשום צ'ק לעמותה כזו או אחרת, ואני עושה את זה", היא אומרת, "אבל ב'מעושרות' נסעתי לנתיבות עם משאית ובמו ידיי חילקתי אוכל וחייכתי אל אלה שאמרו לי תודה. זו נתינה. בבית חולים ספרא בתל השומר פגשתי אמא לילד חולה סרטן שאמרה לי 'התרומות הולכות לתרופות ולמחקר, אבל אני מחפשת מישהו שיבוא פעמיים בשבוע לבן שלי ויקרא לו סיפורים כדי שאוכל לטפל בילדיי הבריאים'. על המקום הרמתי טלפונים, אני מרושתת בכל הארץ, ומצאתי מתנדבים. בני הבכור לא דיבר איתי שנתיים בגלל שהלכתי לתוכנית הזאת. הוא התבייש. אמרתי לו 'אתה לא חייב להסכים איתי, אבל תבין אותי'. כיום הוא מודה שהתוכנית הזאת לא ניצלה אותי. להפך. אני ניצלתי אותה כדי להראות שכל אחד יכול לתרום. אתה לא חייב להיות מיליונר כדי לתת. גם בפריפריה יש המון אנשים טובים שרוצים לתת מהלב – לא בכסף, אלא בהבאת סיר קוסקוס ליולדת".

לפעמים צריך לקבל פליק

הכישרון שלה, לדבריה, הוא בחיבורים. "אישה מוכה יוצאת מהמעון ואין לה לאן ללכת, אז אני מצלצלת לפתאל ומבקשת חדר במלון. ילדים שהוצאו מבתיהם לפנימייה מתים לראות את 'גאליס' אז אני מצלצלת למשה אדרי ומקבלת כרטיסים. את כל זה אני עושה בטלפון שמצלצל ללא הפסקה, בין השיעורים שאני מעבירה, בין הבישולים וההסעות של הילדים. אין לי נהג שמסיע אותם ואין להם בייביסיטר, למרות שאני יכולה להרשות לעצמי".

הערב, כאמור, היא תאחד את כל החוטים למיזם "מלאה אליה", שיקרא לאנשי האלפיון העליון ולאזרחים מכל רחבי הארץ לתרום לעמותת "לא לאלימות" שמפעילה שלושה מקלטים לנשים מוכות. בין המוזמנים יהיו ציפי רפאלי ואייל גולן פלוס רוסלנה רודינה. גם בעלה של שנירר, שכבר שנים מגיע ארצה ל"חמשוש, פעם בשבועיים" ("אבל כל בוקר מצלצל להעיר אותי ולאחל לילדים בוקר טוב"), האריך את שהותו בארץ לכבוד המסיבה.

"בשבילי אלה לא סלבס לקישוט, אלא חברי נפש", שנירר מבהירה. "את ציפי פגשתי לפני שנה וחצי, בלי שום קשר לבר, וראיתי מולי אישה שמחפשת את הדברים האמיתיים. את אייל אימצתי לפני 25 שנה, כשהיה זמר מתחיל. הוא הופיע בחתונת בתו של צחי ונכנס לי לנשמה. אני לא יכולה לדבר על מה שהוא כן או לא עשה כי לא הייתי שם, אבל לפעמים בנאדם חייב לקבל פליק כדי להתאפס על עצמו וטוב שזה קרה".