"מצאנו אהבה בלב לשכנינו הערבים, שרובם הגדול רוצה לחיות איתנו יחד בארץ שקדושה לכולנו"

היום לפני 19 שנה פגשתי לראשונה את דפנה אשתי ואם ילדיי. היום לפני שלושה חודשים נכנס לביתי נער פלסטיני בן 15 ורצח בדקירות סכין את אהובתי לעיני ילדיי. אלמלא נאבקה בו בסיוע הבת הגדולה שלי, רננה, שנמצאת איתי עכשיו בניו־יורק — הוא היה ממשיך במסע ההרג שלו.

דפנה ואני בחרנו לעסוק בחיינו בלהרבות אמונה, סבלנות ואהבה. כך גדלו וחונכו ילדינו. האמנו שבורא העולם נתן לבניו של אברהם אבינו את ההזדמנות ללמוד לחיות יחד על פני מרחבי ארץ הקודש.

הייתה לנו הסבלנות להמתין את כל הזמן הדרוש כדי שהתהליך הזה יבוא לידי סיומו, גם אם זה יקרה אחרי ימינו שלנו.

אפילו מצאנו אהבה בלב לשכנינו הערבים, שרובם הגדול רוצה לחיות איתנו יחד בחיים משותפים בארץ שקדושה לכולנו.

דפנה מאיר ז''ל

עתה באתי עם בתי רננה לניו־יורק, כדי לבקש מהאו"ם לשנות מעט את הגישה כלפינו. אנו מבקשים לבנות גשרים במקום גדרות וגבולות, לעודד שיח וחיים משותפים במקום לגנות. במקום שבו יש הסתה על העולם לעשות הכל כדי להביא אהבה. פוליטיקה וכפייה לא יביאו את השלום. מפגשים בין לבבות, בין בני אדם, הם שיביאו את הרצון לשמור על הזכויות של האחר — הם שיביאו את השלום. אמונה, סבלנות ואהבה הן הדשן הדרוש שעל מנהיגי העולם לפזר כדי לגדל את פרח השלום.