50 זה הסקס החדש

בתעשייה שבה מגרשים דוגמניות בשלות משלטי החוצות, יש בהחלט מה ללמוד מהשחקנית סינתיה ניקסון, מירנדה מ"סקס והעיר הגדולה" בשבילכם, שלפני מספר ימים חגגה באושר גדול את יום הולדתה ה־50, בלי שום זכר למשבר הגיל המפורסם. מבחינתה של ניקסון, אחת הגיבורות האהובות של עולם הטלוויזיה בעשורים האחרונים, מדובר בחגיגה אמיתית של החיים עצמם, לאחר שהצליחה להתגבר על מחלת הסרטן שבה לקתה לפני עשור.

"אני עדיין לא מפחדת מגיל 50, ואפילו מצפה לו", התוודתה ניקסון, כשנפגשנו לאחרונה בבר של בית מלון ברלינאי מפואר. "כשהייתי ילדה, חברים של הוריי חגגו 50, והם נראו לי זקנים נורא, אבל כעת זה נראה לי מספר עגול ויפה. בחודשים האחרונים, אשתי־אהובתי לא מפסיקה לשאול אותי מה נעשה לכבוד האירוע. ההפרש בינינו הוא שנה, וכשהגענו לגיל ארבעים כל אחת מאיתנו עשתה מסיבה גדולה. אז אמרתי לה: זה מה שנעשה גם לכבוד גיל חמישים".

כזכור, העשור האחרון בחייה היה מאתגר בלשון המעטה. כשהייתה בת 40 ביצעה בדיקת ממוגרפיה שגרתית וגילתה שהיא חולה בסרטן השד. רק שנתיים לאחר האבחון, היא העזה להתגבר על הסטיגמות שקשורות לנושא, וחשפה בתקשורת את דבר מאבקה בסרטן ואת העובדה שהיא התגברה והחלימה. מאז ניקסון הוסיפה למגוון הפעילויות החברתיות שלה, מחינוך ועד נישואים חד־מיניים, גם פעילות בנושא המודעות לסרטן השד.

עד כמה הפרספקטיבה שלך על החיים השתנתה לאחר שלקית בסרטן?

צילום: גטי אימג'ס

"אני לא חושבת שהיא השתנתה. הגידול שהיה לי היה קטן. זה אמנם היה מפחיד ואת לא רוצה שמשהו כזה יקרה, אבל זה מעולם לא הרגיש כמו משהו מסכן חיים עבורי. יחד עם זאת, בשנה שבה אובחנתי חגגתי יום הולדת 40 ופשוט קשה לי להפריד בין שני הדברים: גיל ארבעים הוא נקודת אמצע ואני מרגישה שהגיל גרם לי לבחון את חיי, עבר ועתיד וכמה זמן נשאר, ואפשר להגיד שזה היה קשור גם לסרטן. אבל אני חושבת שהייתי חשה את התחושות הללו, גם אם לא הייתי מאובחנת".

"אני אוהבת גם נשים וגם גברים"

אחת הסיבות שניקסון נראית קורנת, מאוהבת ומאושרת, וסליחה על הקלישאה, גם "צעירה לגילה" היא אהובתה לה היא קוראת "אשתי" — פעילת החינוך קריסטין מרינוני, שעימה היא חיה מאז 2004. אחרי שנים שבהן ניהלה פרשיות אהבים עם גברים, חשפה ניקסון ב־2008 שהיא חולקת את חייה עם אישה. "יש לי מזל גדול שהתאהבתי באישה, בעיצומה של תקופה ליברלית יחסית, שבה עוד הרבה אנשים מפורסמים יצאו מהארון", אומרת לי ניקסון. "בעבר, הציפייה של הסביבה מהומואים ולסביות הייתה שהם ישמרו בסוד את זהותם המינית ואת קשרי האהבה שהם ניהלו, ופתאום חל שינוי בעולם, וזה פשוט מדהים. אני הגעתי ישר לזמן שבו כבר אין שום בעיה עם זה, והרווחתי בגדול".

כאמור, ב־2012 ניקסון ומרינוני מיסדו את הקשר והתחתנו בטקס פרטי ומצומצם. "אני מאוד שמחה על ההתקדמות בתחום, בעיקר בעניין הנישואים החד־מיניים", היא אומרת בעיניים נוצצות ומוסיפה: "שום דבר לא ריגש אותי כמו משאל העם, שנערך לאחרונה באירלנד — חשבתי שזה מאורע יוצא דופן. זה נפלא כשהממשלה תומכת בך, אבל כשהתושבים באירלנד — שהיו תחת עין הכנסייה הקתולית במשך תקופה ארוכה ושמעו ממנה על הרוע בהומוסקסואליות — פתאום אומרים: 'בטח שנאשר נישואים חד־מיניים, למה לא?'. זה מרגש באמת. יחד עם זאת, צריך לזכור שבמדינות רבות, זה בכלל לא אפשרי לצאת מהארון".

מאוהבת ומאושרת. נקסון עם בת זוגה קריסטין מרינוני | צילום: אי.פי.איי

אני מזכיר לניקסון שזמן קצר לפני חתונתה עם מרינוני, היא חוללה סערה גדולה והרגיזה הרבה אנשים בקהילה הלהט"בית, כשאמרה שאישה לא חייבת להיות לסבית, כדי לאהוב נשים.

"זה לא בדיוק מה שאמרתי", היא מבקשת להבהיר. "פשוט ציטטו אותי לא נכון. אני יודעת שעצבנתי הרבה אנשים ואני מצטערת, לא התכוונתי לפגוע. אמרתי אז שאני יכולה לאהוב גבר ואני יכולה לאהוב אישה, והעובדה שאני יכולה לבחור בין שני המינים, לא הופכת את הבחירה שלי לפחות לגיטימית. אני מבינה שעבור רבים בקהילה ההומו־לסבית זה לא משהו שנתון לבחירה, אלא עניין מולד ולכן אני לעולם לא אומר שזו בחירה עבורם".

ניקסון ומרינוני (שעובדת כעת עבור ראש עיריית ניו־יורק בתחום החינוך הקהילתי), מגדלות יחד את שני ילדיה של ניקסון — סמנתה בת ה־20 וצ'ארלס אזקייל בן ה־15 (מהקשר שניהלה עם דני מוזס, פרופסור לאנגלית), ואת מקס, בנה בן החמש של מרינוני.

היה לך קשה להסביר לילדים שלך, שיש לאמא אהבה חדשה עם אישה?

"לא, לא באמת. הבן שלי היה ילד קטן באותה תקופה, ואילו הבת הבכורה גדלה מוקפת באנשים מהקהילה ההומו־לסבית כל חייה, אז זה לא היה משהו שזר לה. לכן אני בטוחה שהקשר שלי עם אישה, אולי היה מפתיע מבחינתה, אבל זה לא היה משהו תקדימי עבורה".

כמה זה שונה לגדל ילדים כאמא ואבא, לעומת כאמא ואמא?

"במובנים מסוימים זה שונה מאוד ובמובנים אחרים, זה בדיוק אותו הדבר. בגלל שנשים נתפסות באופן מסורתי כמטפלות בילדים, יש לילדים קטע כזה של 'אמא תעשה את זה'. אבל כשיש שתי אמהות עולה השאלה — איזו אמא תעשה את זה. לדעתי, יש בעיקר יתרונות לשתי אמהות, שכנראה יותר מעורבות בחיי הילדים לעומת אמא ואבא".

הרף באמריקה לא מפסיק לרדת

ניקסון נולדה בניו־יורק. אמה המנוחה הייתה שחקנית, והאב שדרן רדיו. "ההורים שלי היו פעילים פוליטיים בשנות ה־60 וה־70, וכמתבקש יצאו נגד המלחמה בווייטנאם ופעלו למען שוויון זכויות. מהם ירשתי את המודעות החברתית־פוליטית המפותחת", מספרת ניקסון. "כבר בגיל 13 קיימתי ערב לקידום הזכות להפלה".

מה את חושבת על המרוץ הנוכחי לנשיאות ארה"ב ועל ההצלחות של דונלד טראמפ, שמתנגד להפלות לא חוקיות, ועשוי להיות המועמד הרפובליקני?

"קשה לתפוס את מה שקורה עכשיו במרוץ המפלגה הרפובליקנית. אני אפילו לא יודעת מה להגיד בנושא. הרף לא מפסיק לרדת ואנחנו מגיעים לשפל חדש מדי חודש. רבים מאיתנו מודאגים. אולי אני נאיבית, אבל אני לא מאמינה שמספיק אמריקאים יצביעו למועמדים המפחידים הללו ויהפכו אותם לאופציה רלוונטית בבית הלבן".

כבר בגיל 12 ניקסון החלה לשחק, וצלחה את המעבר מילדה שחקנית לבוגרת. הפריצה הגדולה הגיעה ב־1998, כשהתקבלה לסדרה "סקס והעיר הגדולה", שחוללה מהפך בקשר שבין טלוויזיה, סקס ואופנה. ניקסון גילמה כזכור את מירנדה הובס, עורכת הדין הג'ינג'ית הקרייריסטית השאפתנית והנחושה, שניהלה רומן עם סטיב, הבחור הפשוט והחמוד. הסדרה זיכתה את ניקסון בשלל מועמדויות ופרסים, כולל זכייה ב־2004 בפרס האמי.

"'סקס והעיר הגדולה' הגיעה כשהייתי כמעט בת שלושים, אחרי שכבר עשיתי המון דברים מגיל 12, ופתאום אנשים גילו אותי רק בזכותה, וזה היה בסדר מבחינתי. מזל שהתקבלתי אליה — הסדרה הייתה פרק מאוד חשוב בקריירה שלי".

כשאת מסתכלת עליה עכשיו, מה את מרגישה?

"כשאני צופה עכשיו בסדרה, בדיעבד אני חשה שהיינו כל כך צעירות. בזמנו, לא הרגשנו צעירות. חשבנו שאנחנו מאוד בוגרות. אני מאוד גאה ב'סקס והעיר הגדולה'. זו סדרה מהוקצעת בכל מובן, ואני חושבת שהתסריט היה מצוין".

קראתי שסיפרת לאחרונה שסצנות הסקס בסדרה היו אמיתיות. האמנם?

"לא התכוונתי שעשינו סקס באמת", צוחקת ניקסון. "התכוונתי שעל אף העובדה שלעיתים קרו בסדרה דברים שנראו לא אמינים ולא ריאליסטיים, הם היו אמיתיים, והתבססו על סיפורים שקרו במציאות. לכותבים היה חוק — שבכל קו עלילה היה חייב להיות משהו שקרה לאחד מהם או למישהו שהם הכירו באופן אישי ושאפשר היה להתקשר אליו ולקבל פרטים ולכן גם אם הסיפורים נשמעו מטורפים, הם תמיד נשענו על דברים שקרו באמת ושניתן לאמת".

"סקס והעיר הגדולה", הפכה לתופעה, מודל חיקוי, מכתיבת אופנה, מושא לדיונים, סמל תקופה, וגררה גם שני סרטי קולנוע, שלא היו מאוד איכותיים. הרכילאים גם שמחו לדווח על מתיחויות בין שרה ג'סיקה פרקר שגילמה את קארי העיתונאית לבין קים קטרל, שגנבה את ההצגה בתפקיד סמנתה השרלילה. ניקסון דווקא נשארה בקשר טוב עם חברותיה ל"סקס והעיר הגדולה". "עם שרה שגרה בניו־יורק, יש לי קשר הדוק. וכשקים מגיעה לניו־יורק, אנחנו מבלות יחד, אבל בזמן האחרון היא מרבה לבלות באירופה. קריסטין דייוויס גרה בקליפורניה, ולכן אנחנו מתראות איתה פחות".

לניקסון חשוב עכשיו להתנסות בדברים חדשים, ולשחק דמויות נשיות מרתקות ומאתגרות, כמו המשוררת האמריקאית אמילי דיקינסון, שפעלה במאה ה־19 — דמות שהיא גילמה ב"תשוקה שקטה", סרט שהוצג בפסטיבל ברלין האחרון. "צריך לתת יותר במה לסיפורים של נשים, נשים בכל גיל", מכריזה ניקסון. "ברגע שסיפורים אלו יקבלו במה, נדמה לי שהסבירות שנשים יהיו מעורבות בדרגים הגבוהים — כתסריטאיות, במאיות או מפיקות, תגדל. וכמו שאמרה השחקנית האפרו־אמריקאית ויולה דייוויס: 'אני לא יכולה לזכות בפרס, אם אני לא מקבלת תפקיד'".