מועדון הפטיפון

מהלך הניקיונות לחג אולי נתקלתם בתקליטים הישנים שלכם, אלו ששכנו בעבר בסלון והוגלו בהמשך לבוידעם או למחסן. אם מצאתם ביניהם את אחד מהאלבומים שהאספנים ובעלי חנויות התקליטים מחפשים, והוא במצב מצוין, הסתדרתם. אמנם לא כמו רינגו סטאר שמכר את העותק שלו מ"האלבום הלבן" של הביטלס לפני כמה חודשים ב־790 אלף דולר (ההערכה המוקדמת הסתכמה ב־40־60 אלף דולר), אבל עדיין אוצר.

את סוף השבוע האחרון העבירו אלפים בארץ (ומאות אלפים בעולם) ברכישת תקליטים חדשים ויד שנייה במסגרת "יום חנויות התקליטים". גם באתרים המתמחים ובקבוצת הפייסבוק "חולי תקליטים בישראל - התאחדו" (המונה קרוב ל־5,500 חברים), נרשמה תנועה ערה. רבים מאספני הוויניל הוותיקים מסרבים להתרגש מהתחייה שחווה הפורמט בשנים האחרונות. לדידם, מעולם לא הייתה דרך אחרת להאזין למוזיקה, והרוכשים החדשים ינטשו בקרוב. ועדיין, קשה להתווכח עם המספרים.

התקליטים חזרו. ובגדול. ב־2015 נמכרו בארה"ב כ־12 מיליון תקליטים חדשים (לעומת 9.2 מיליון ב־2014), וגם בבריטניה נחצה רף מיליון התקליטים החדשים לשנה אחת. מתחילת השנה נמכרו שם כ־640 אלף תקליטים חדשים, והוויניל רושם שיאי מכירות שלא ידע 28 שנה. למרות שמדובר באחוזים בודדים מההכנסות של תעשיית המוזיקה — 416 מיליון דולר ב־2015 בארה"ב, ועדיין, יותר מ־385 מיליון הדולר שהניבו שירותי הסטרימינג - בענף משוכנעים שהפורמט יצמח בקרוב.

כיום, לצד חנויות המוזיקה שמוכרות את עיגולי הפלסטיק השחורים, אפשר למצוא גם בחלק מרשתות המזון בארה"ב ובבריטניה תקליטים חדשים על המדף. ממחקר שהתפרסם לאחרונה עלה שכמחצית מהרוכשים הם מתחת לגיל 25 (שלא חוו את התקליט בזמן אמת), ושלחלקם אין בכלל פטיפון. מסקירת האלבומים שנמכרו ב־2015 בארה"ב מגלים שאנשים קונים הכל. "25" של אדל בראש (116 אלף עותקים), ואחריו ממוקם "1989" של טיילור סוויפט (74 אלף עותקים), לצד קלאסיקות כ"Abby Road" של הביטלס (50 אלף עותקים כל אחד). גם האלבומים האחרונים של אמני אינדי כארקטיק מאנקיז וסופיאן סטיבנס רשמו מספרים דומים.

דין בראון מבי סייד בתל־אביב. הפטיפון מייצר קהילה | צילום: אביגיל עוזי

גם בארץ המגמה מתחזקת, ובחודשים הקרובים ייצאו האלבומים החדשים של ברי סחרוף ואסתר רדא. הביקוש הגדל ומיעוט מכונות ההדפסה שפועלות בחו"ל (התקליט הישראלי האחרון ירד מהמכבש לפני כ־23 שנה - א"ש), מובילים לכך שלעיתים מהדורת התקליט של האלבום יוצאת לאחר שזה כבר שוחרר בדיסק ובפורמט דיגיטלי, כמו "קצפת", החדש של שלמה ארצי, שייצא בוויניל רק בעוד כחודשיים. ארצי מצטרף לאלבומים האחרונים של עידן רייכל, שי צברי, רמי פורטיס וג'יין בורדו. לעיתים, פרק הזמן הזה מתארך — כמו עם "זמן להתעורר" של הדג הנחש, "תרגיל בהתעוררות" של שלומי שבן ו"מה לאהובי" של נקמת הטרקטור שיצאו בחודש האחרון.

שבן רצה להוציא גרסאות ויניל עוד באלבומיו הראשונים. "די הופתעתי כשבחברת התקליטים שלי (התו השמיני - א"ש) אמרו לי שהם רוצים להוציא את האלבום האחרון שלי בוויניל ואמרתי להם ש'אם אתם רוצים להפסיד כסף, אז בבקשה'. אבל כמי שגדל על תקליטים זה היה כמו הגשמת חלום. זה מאוד מרגש לראות את העטיפה בגודל הנכון והמכבד, שלא לדבר על הסאונד. אני חושב שרוב האמנים שמוציאים את האלבומים שלהם בוויניל עושים את זה מהמקום האמנותי, ואף אחד לא חושב על הכסף".

מהאלבום הודפסו 500 עותקים, ו"אם כולם ימכרו מאוד אשמח ואופתע. יש כאלו שלמדו לאהוב את זה ויש כאלו שחזרו לזה, אבל לא מדובר במהפכה. אשמח שגם האלבום הבא שלי יצא בוויניל".

אסף אמדורסקי, שאלבומו החדש "פה" יצא בקרוב בוויניל, מצטרף לדברים. "הביקוש עולה והעולם עדיין לא ערוך לספק אותו. מעולם לא עזבתי את הוויניל וכדי־ג'יי תמיד עבדתי עם וינילים והם היו חלק מהסלון שלי. מהרגע שהבנתי שניתן למכור בארץ ולכסות את ההשקעה, אין בכלל שאלה מבחינתי. זה שהפורמט יכול לשאת עד 40 דקות מחייב את האמן לתת את המאה אחוז שלו על פחות שירים. אני מאמין מאוד גדול בפורמט וזו דרך מצוינת של האמן והמאזין להביע אמון זה בזה".

חוויה מוזיקלית אחרת

לצד האלבומים החדשים פורחות ההוצאות המחודשות לקלאסיקות המקומיות, ובתעשייה מדווחים על שביעות רצון גבוהה מהמהלך. לאלבומים של תמוז, קצת אחרת, הנשמות הטהורות ו"פלונטר" של פורטיס, התווספו רק החודש "ארבע עשרה אוקטבות" של יוני רכטר ואבנר קנר ("דמעות של מלאכים"), "הופעה חיה בברברים" של הפלטינה, הרכב הג'אז המיתולוגי מהסבנטיז שליווה את אריק איינשטיין וחוה אלברשטיין, ו"החיים שלך בלאפה" של טיפקס שיצאו בהליקון.

איציק אלשיך, הבעלים והמנכ"ל משותף של הליקון, מספר ש"בסוף 2012, כשהחומרים של הביטלס, שאנחנו מייצגים בישראל, הוצאו מחדש את כל אלבומיהם על גבי תקליטים, התחלנו להבין שמשהו מתחיל לקרות, ומאז ועד היום מכירות התקליטים שלנו גדלות בהיקף של 60%־80% בשנה. לפני כשנתיים הבנו שהשוק המקומי בשל להוצאת אלבומים ישראליים בוויניל".

מהם השיקולים בבחירת האלבומים שיודפסו על גבי ויניל?

"כשמדובר באלבומי עבר, חשוב לנו לבחור את אלבומי המופת שזוכים לביקושים ערים עד היום. כשמדובר באלבומים חדשים, אנחנו בוחנים את הפופולריות של האמן וההיסטוריה שלו. אנחנו תמיד מתייעצים עם האמנים. על אחת כמה וכמה כשמדובר בוויניל. עד היום, כולם בירכו אותנו על המהלך, כי גם הם מבינים שמדובר בחוויה מוזיקלית אחרת.

"אנחנו מופתעים בכל יום מחדש ומאוד מרוצים מקצב המכירות. מי האמין שהתקליטים יחזרו וכל כך בגדול. בחו"ל כמעט כל אמן שמוציא אלבום חדש מוציא אותו גם בתקליט. אז אמנם עיקר הפעילות שלנו היא סביב יבוא תקליטים של האמנים הבינלאומיים, אבל השוק המקומי לא נשאר מאחור ויותר ויותר כותרים מקומיים יוצאים. להערכתי, נתח השוק בישראל של התקליטים נאמד ב־15%.

"להערכתנו השוק יגדל בקצב דומה ואף למעלה מזה בשנים הקרובות. זה אולי נשמע רחוק כרגע, אבל לאור הדיווחים בשנתיים האחרונות על קצב הגידול במכירת הפטיפונים ובמספר החנויות המקצועיות בארץ המתמחות בתקליטים (כ־30 במספר!), אנחנו קרובים לכך יותר מבעבר".

האם מבצעים בסגנון "קנה פטיפון וקבל תקליט במתנה" יכולים לעודד את הענף?

"אין ספק שזה כיוון נכון. המטרה שלנו, אחרי הכל, היא לקדם את קצב מכירות התקליטים ואנחנו בוחנים ובודקים כל העת איך נכון לנו לפעול.

"כמי שהדפיס את תקליט הוויניל האחרון בישראל (תקליט השדרים "ג'סיקה" של להקת אתניקס), סגירת המעגל תהיה מושלמת כשנחזור לייצר תקליטי ויניל בישראל".

השקעה כלכלית

גילוי נאות: אני אוסף תקליטים מתחילת שנות ה־90. אז, כשכולם נפטרו מהתקליטים שלהם ורכשו את אותם אלבומים בדיסקים שרק הגיעו, זה הייתה החלטה צרכנית של תיכוניסט שהעדיף לקבל תמורת 50 השקלים שלו חמישה תקליטי יד שנייה של אריק קלפטון במקום דיסק חדש שלו. כל אחד מהם שווה כיום 50־70 שקל. ואגב מחירים, התקליטים החדשים המודפסים על ויניל במשקל 180 גרם עולים 100־120 שקל ו־140־200 שקל לתקליט כפול. וכולם קונים.

מוטי כהן, 46, הבעלים של האוזן השלישית בחיפה, מכריז שמדובר ברנסנס. "יש עלייה גדולה בענף, אצל הצרכנים ואצל המפיצים, והעיסוק מאוד אמוציונלי - שלא כמו בדיסקים. אמזון ודומיהם מוכרים את אדל, איימי וויינהאוס או פינק פלויד, והחנויות המתמחות מתעסקות יותר באינדי". למרות המיתוג של המוסד שבו הוא עובד כהן מברך על כל הוצאה מחודשות לקלאסיקות המיינסטרימיות. "זה מצוין שהוציאו את 'הכבש ה־16' ואת מאיר אריאל שהיה חסר הרבה שנים.

"מרבית הצרכנים החדשים הם כאלו שמוזיקה היתה חלק חשוב מהחיים שלהם והכניסה היום לחנויות זורקת אותם לעבר", מסביר כהן. "אחרים פשוט אוהבים את המוזיקה שלהם על התקליט, ויש כאלו שקונים למרות שהם לא מנגנים תקליטים". כהן משוכנע שהתקליטים לא יחזרו למיינסטרים אך מתפעל מהגידול בתחום. "רק בהולנד יש כרגע מאה חנויות, ופעם היו 20. ועדיין, אצלנו האלבום הכי נמכר הוא אותו 'Dark Side of The Moon' של פינק פלויד כמו לפני 30 שנה", הוא חותם בחיוך.

האוזן השלישית מפעילה גם את הלייבל "זהב שחור". בין הכותרים שעומדים לצאת בו תמצאו את אלבום הבכורה של בעז שרעבי; "כל אחד" המבוקש של פופיק ארנון; שני האלבומים של פוליאנה פרנק; אלבומיהם הנדירים של דני מסנג ורן אלירן; ועוד הפתעות שיגרמו לאספנים לשלוף את הארנק.

בשנה האחרונה נכנסו לעסקי התקליטים אספנים שבחרו להפוך את התחביב למקצוע ופתחו חנות תקליטים כמו "ביטניק מחסן תקליטים" ו"חמור תקליטים" בתל־אביב, ובקרוב תיפתח חנות נוספת בעיר. דין בראון, 40, הוא אחד מהם. לפני כשנה הוא פתח את החנות "בי סייד" בתל־אביב, ולאחרונה נפתח סניף בחיפה ויש עוד סניפים בדרך.

"אם התקליט ימשיך להיות מוצר אספני אין עתיד לפורמט או לחנויות התקליטים", אומר בראון. "למרות שהתחרות טובה ללקוחות החנויות צריכות לתמוך אחת בשנייה ולסייע בהחדרת הפרומט. החלום שלי הוא שמישהו יפתח חנות מולי. אני אפילו מוכן לשלם כדי שזה יקרה".

האם השוק לא הגיע לרוויה? מחירי התקליטים היום מאוד גבוהים.

"הענף עדיין רחוק מהשיא. ברגע שכל הוצאה של תקליט חדש לא תלווה בדרמה או כשאלבום של אואזיס לא יימכר ב־280 שקל נדע שהגענו לשם. הבעיה היא שאין מספיק תקליטים. אני נמצא הרבה באנגליה והתחום שם פורח בענק. לדעתי, בעוד שנה וחצי יקרה פה מה שקרה שם. אנחנו כמהים למערכת יחסים עם המוזיקה ולטקסיות הנלוות להאזנה לתקליט כשאתה לא מפריע לו להתנגן במשך 22 דקות ועוד בעידן שבו אנחנו עושים הכל מהר".

בראון סבור שמה שידחוף את העסק קדימה הוא קצב מכירת הפטיפונים. אלו נמצאות כיום בעלייה, חנויות התקליטים מוכרות לצידם גם ציוד נלווה, ואפילו ברשת באג תמצאו פטיפונים בסיסיים עם חיבור USB. "אתה רואה ילדה שגררה את אבא שלה שיקנה לה פטיפון, אבל בעצם הוא קונה אותו לעצמו", אומר בראון. "הפטיפון מייצר קהילה, את מה שהווקמן והאייפוד לקחו - הפטיפון החזיר".