יש חשמל באוויר

"יום אחד קיבלתי טלפון ואמרו לי שרוצים אותי לפרסומת", נזכרת מרים פוקס בת ה־66 ברגע שבו קיבלה את הג'וב של חייה — הדמות של גברת צ'יבוטרו בפרסומות של חברת החשמל. "זה לא היה כסף כל כך טוב, 350 לירות ליום עבודה, אבל הייתי צריכה להתפרנס אז אמרתי כן. "בהתחלה צילמנו אצלי בבית שישה תשדירים, אבל ההנהלה לא אהבה את זה ושמו אותם במגירה. היה בלגן, ההנהלה נאלצה להתפטר ומישהו פתאום מצא את זה במגירה ונדלק על זה. מהרגע ששידרו את זה, לא יכולתי לצאת יותר לרחוב. חשבתי שזו בסך הכל פרסומת, אבל כל המדינה השתגעה. עשינו משהו כמו מאה או מאתיים תשדירים במשך ארבע שנים, ואל תשכח שהיה אז רק ערוץ אחד וגם שודרה בערך פרסומת אחת — הפרסומת שלנו".

קצת נוסטלגיה. הפרסומת של צ'יבוטרו

מי הביא את השם?

"בהתחלה השם היה אחר, אבל לא יכולתי לבטא אותו. עשו אותה רומנייה. אז שאלו אותי איך אני רוצה לקרוא לה, ואמרתי צ'יבוטרה. מישהי שתהיה לא אשכנזייה ולא ספרדייה, סתם שם. וככה התחילה ההרפתקאה שלי עם חברת החשמל. זה הגיע למקומות מאוד מטורפים, ואפילו עשו שולחן החתמה בתל־אביב להריץ אותי לראשות הממשלה. בשלב הזה כבר נמאס לי, והחלטתי לעזוב".

היום: מרים פוקס, גברת צ'יבוטרו בשבילכם | צילום: מלי טולנר

למה? בשיא ההצלחה? 

"היה לי צער גדול מאוד שההצלחה הגדולה שלי הגיעה דרך הפרסומות ולא דרך השירה והיידיש. לקח לי המון זמן להשלים עם זה, רק לאחרונה הצלחתי. העליתי הצגה של שירים בצרפתית, והקהל שהגיע רצה רק את השטויות של צ'יבוטרו ומאוד נעלבתי. החלטתי לעזוב את הארץ, ובשנת 1984 הלכתי מכאן. נסעתי לאמריקה וחשבתי שיהיה קל כמו כן, בגלל צ'יבוטרו, אבל שם אף אחד לא שם עליה והיה לי קשה אז עברתי לבלגיה".

את הקריירה שלה היא התחילה בתוכנית "תן הזדמנות" בערוץ הראשון, שהיה סוג של ריאליטי מוזיקלי הרבה לפני "כוכב נולד" ו"דה ווייס". "הייתה שורה ארוכה בכניסה, משהו כמו קילומטר של אנשים עם גיטרות, אבל בחוצפה שלי פשוט הלכתי עד הכניסה ונכנסתי", היא נזכרת. "בפרוזדור פגשתי את שושנה דמארי ושאלתי אותה איפה זה 'תן הזדמנות', והיא הסתכלה עליי ואמרה: 'היום כבר לא נותנים הזדמנויות'. כמה ימים אחרי ההופעה בטלוויזיה הלכתי למלון בירושלים, לקחתי את המיקרופון והתחלתי לשיר. המנהל בא אליי, דרש ממני לבוא אליו למשרד ונכנסתי לפניקה כי חשבתי שהוא רוצה לנזוף בי. אבל הוא הציע לי להופיע שם באופן קבוע, ולקחתי איתי את נירה רבינוביץ' שתהיה איתי בצמד שעשה שירים מוכרים וגם שירים גסים".

היום ב־17:00 תעלה פוקס את המופע שלה במרכז סוזן דלל בתל־אביב, במסגרת פסטיבל היידיש והניגון היהודי השני שבו מתארחים אמנים ולהקות מהארץ, גרמניה, שוודיה, ניו־יורק וצרפת. "השפה הזאת היא הטריפ שלי, אני מאוד אוהבת אותה", היא אומרת. "מבחינתי השפה הזאת מבטאת הכי טוב את הרגשות של הגוף ויש שם מילים מאוד מצחיקות. וחוץ מזה, אם אני לא אשיר ביידיש אז מי יעשה את זה?".

אבל יש לזה עוד קהל כאן? נדמה שהוא הולך ופוחת.

"בטח שזה הולך ומת, היידיש כבר בקושי נושם בישראל. מי ישיר כאן עוד 20־30 שנה ביידיש? ובעולם זה דווקא להיט, מכניסים את זה תחת הקטגוריה של מוזיקת עולם. קשה להחזיק בחיים משהו שלא קיים, אבל זו השליחות שלי".

ומה התוכניות הלאה בישראל?

"גיליתי רק עכשיו את שקע ותקע, ואני רוצה שהם יידעו שאני פה. הייתי רוצה שגברת צ'יבוטרו תחזור ותפגוש אותם, זו יכולה להיות פרסומת נהדרת. אתה מכיר אולי מישהו בחברת חשמל?".