yed300250
צילום: לייה רוז מגן
24 שעות • 24.04.2016
"אני מרגיש אהבה אינסופית לחיים"
כמעט שנה נאבק חיים שרביט בן ה־16 במחלת הסרטן, עד שנפטר בשבוע שעבר. את המלחמה האמיצה והעיקשת הזאת הוא העלה על הכתב בעמוד הפייסבוק שלו, שהפך ליומן התמודדות אישי, וריגש את המוני עוקביו. "אלוהים העמיד אותי במבחן אחרי מבחן", הוא כתב בפוסט האחרון. "בחלקם הפסדתי, ובחלקם ניצחתי, המסקנה היא אף פעם לא לעצור"
ליאור אל־חי

|אלוהים מאיר את עיניי בכל בוקר ובכל דקה ושנייה שיש, ונותן לי להמשיך לחיות. לפעמים קשה לי להאמין שאני אצא מזה, אבל אז, מול המסך השחור הזה נפתח איזה משהו, ובוקע ממנו כוח גדול, שאומר שאת זה חייבים לעבור וחייבים להמשיך להילחם".

 

במילים האלה, תיאר חיים שרביט, בן 16 בלבד, בעמוד הפייסבוק שלו את המלחמה במחלת הסרטן. כשנה הוא נלחם בה, ובה בעת גם נכנס לאלפי לבבות, כששיתף את הקורה איתו בסדרת פוסטים בפייסבוק. משפטיו הנוגעים ריגשו רבים, שכלל לא הכירו אותו קודם לכן. בתחילת השבוע שעבר הכריעה אותו המחלה.

 

חיים התייתם בגיל שלוש מאביו יצחק ז"ל, שנהרג בתאונת דיג מזעזעת. מאז התאונה הנוראה, והאסון הכבד שפקד את המשפחה, גידלה האם את ארבעת הילדים לבדה. לפני פחות משנה, הוא החל לחוש כאבים בכתף, ותוצאות הבדיקות גילו את הסרטן. במשך חודשיים, עבר שרביט ארבעה טיפולי כימותרפיה. "התחלתי את הטיפול הכימותרפי כשהגידול היה 12 סנטימטר, ואחרי הטיפול הגידול גדל ל־25 סנטימטר", סיפר שרביט למחרת ערב התרמה שנערך לכבודו. "יש לי את הפחד הזה, של ללכת לישון בלילה, ולא לקום בבוקר. בינתיים, אני מנסה כל מה שאני יכול כדי להגיע לבוקר שאחרי ולהגיד: 'חיים, הצלחת'".

 

כדי להתמודד עם הפחד, החששות והכאבים, החל שרביט לשתף את הקורה אותו בדף הפייסבוק. הוא שאב חיזוקים רבים מבני משפחה, חברים, וגם מאנשים שכלל לא הכיר, שקראו את דבריו המרגשים וליבם נפתח אליו.

 

עם גורי אלפי במופע ההתרמה שנערך עבורו | צילום: לייה רוז מגן
עם גורי אלפי במופע ההתרמה שנערך עבורו | צילום: לייה רוז מגן

 

 

1 במארס

 

"יש לי עניין בכתיבה. התגובות שלכם חשובות לי. זה מה שמניע אותי להמשיך לכתוב ולדעת שיש אנשים שבאמת מקשיבים ורואים את כל המילים שאני כותב, בין אם זה על טיפול פיזי או רגש נפשי. השאיפה שלי היא לא רק לחיות. השאיפה שלי היא לחיות איך שטוב לי ואיך שנוח, ושאני אהיה עצמאי לכל דבר למרות המוגבלות שקיימת אצלי. ואז אני חושב לעצמי: אני לא צריך לחשוב על הקשיים שיהיו אחרי. אני חושב לעצמי שאני אצא מזה בגאווה גדולה, בראש מורם ובידיעה שאני חזק, חזק מאוד".

 

6 במארס

 

"אלוהים נתן לי את המשפחה והחברים ושאר הדברים החומריים שקיימים בעולם. לפני שהוא נתן לי את כל אלה, הוא נתן לי נשמה מיוחדת שנלחמת ומתחבטת בעצמה יום ולילה, וכל מה שצריך לעשות זה לתת לה לעשות את מה שהיא יודעת הכי טוב: להכתיב לנו את הדרך. זה נורא קשה, ואני גם עדיין לא עברתי את התהליך הזה, אבל אני יודע שברגע שאני אעשה את הדבר הזה, הרבה בעיות ייפתרו, והכל פתאום ייראה יותר פשוט וקל. אני מנסה בכל יום ויום להתבונן בדבר אחד ולדעת אותו כמה שיותר".

 

"הכדורסל לימד אותי יצירתיות, מנהיגות וסבלנות". על המגרש
"הכדורסל לימד אותי יצירתיות, מנהיגות וסבלנות". על המגרש

 

 

9 במארס

 

"כאב הוא דבר נוראי. סבל הוא דבר אכזרי, וברגע שמשלבים אותם יחד נוצר דבר כל כך רע ומעוות. קשה לעבור את הימים הכואבים, מהסיבה הפשוטה שהם כואבים. בחיים לא נתקלתי בסוג כזה של כאב נפשי ופיזי. אני לא מאמין בכלל שקיימת רמה כזאת של כאב שהגוף יכול לסבול, ואני צועק וצורח, ואין קול ואין עונה, עד שבאים היחידים שיכולים להרים אותי — המשפחה שלי. הדם שממנו אני עשוי, הגנים שאותם אני חולק, ההתנהגות המשותפת והאהבה האינסופית שמקיפה אותנו, הכוח שניתן לקרובים שלנו הוא עצום ומעל לכל דבר שקיים".

 

11 במארס

 

"בזמן שעובר ראיתי שאני טוב יותר כשיש סביבי עזרה אדירה של העם שלי ואני באמת מעריך ואוהב אתכם. בשבוע הבא, אני מתחיל את טיפול הקיטרודה, שהוא טיפול ביולוגי שבעזרת הקדוש ברוך הוא ובזכות אמונה וכוח רצון גדול, התרופה הזאת תעצור את הגידול. יש תופעות לוואי לתרופה הזאת, והם חום וצמרמורות. ההשפעה של הטיפול היא בדרך כלל כחודשיים וחצי. אני מאמין שאנחנו יוצאים לדרך מוארת וטובה ושייצאו ממנה רק דברים טובים".

 

12 במארס

 

"לא משנה כמה כואב לי וכמה אני סובל בלילות, אני קם עם אנרגיות כאילו ישנתי יומיים, ויותר מזה, אני קם עם חיוך רחב על הפנים ואני מרגיש שיש משהו בתוכי, וזה האמת שלי, שאומרת לי שהסרטן הוא למעשה רק פיזי ואני מרגיש שהעניין הנפשי מתחיל להיפתר. מה עשיתי שונה בימים האחרונים? הרשיתי לעצמי לעשות דברים שאני רוצה ואוהב, וקיימתי את מה שהגוף ביקש ממני, וזו הרגשה כל כך נפלאה ומיוחדת, ופשוט מרגיש מין ליטוף שעובר על כל הגוף. אני מרגיש שהוא לא שייך אליי אפילו שהוא עדיין נמצא בתוכי. אני מרגיש שהוא עשה את העבודה שלו ועכשיו זה הזמן שלו ללכת בתקווה שילמד מישהו אחר שיעור אדיר.

 

"בתקווה שאנשים יצליחו להבין את משמעות החיים ואת ערך החיים, ורק אז אנשים יבינו שכל השטויות מסביב מתגמדות. כל הכסף, העבודה, החברים, הכל פשוט נהיה כל כך קטן לצד האהבה האינסופית שאני מרגיש כלפי החיים. לא סתם נתנו לנו את הזכות להיות קיימים נושמים וחיים, כי יש כאלה שגם את זה לא יכולים לעשות. אני מודה כל בוקר על זה שאני מצליח לקום, על זה שאני מתחיל טיפה להרגיש עצמאי.

 

"אני צריך אתכם חזקים. כשאני אהיה למטה, אתם תזכירו לי שגם זה יעבור, כמו הפוסטים, המילים המרגשות, כמו הסרטן, כמו העצב, כמו הכל בחיים!

 

זמן מרפא את הכול. ואם לא את הכל, גם זה יעבור".

 

20 במארס

 

"המלחמה הזאת כל כך מתסכלת ומתישה, אבל בכל פעם שאני קם בלילה מכאבים כמו עכשיו, אני נזכר שזאת מתנה וזה שיעור לחיים שניתן לי. קשה להבין את זה ולקבל את זה. מה שמתסכל ומתיש אלו הכאבים, ולאו דווקא כאבים פיזיים. הכאב הנפשי הוא הרבה יותר כואב מהפיזי, כי בגוף אפשר לטפל במשככי כאבים ויש הרבה, בנפש זה רק ביני לבין עצמי".

 

26 במארס – הפוסט האחרון

 

"אני מתגעגע להמון דברים שהייתי עושה. אחד הדברים זה הכדורסל. בסך הכל ספורט שהתאהבתי בו רק לפני שנתיים, ומאותו רגע שנגעתי בכדור הזה, הרגשתי איך כל אורח החיים שלי השתנה מקצה אחד אל הקצה השני. הרגשתי הרבה יותר בטוח כששיחקתי. הייתי הרבה יותר רגוע. באותה המידה שקשה לי לראות את החברים שלי משחקים, ככה אני נהנה לראות את המשחק המדהים הזה. הכדורסל לימד אותי יצירתיות, מנהיגות, זריזות, ועוד דבר גדול: סבלנות. כמו שהעולם עגול, ככה הכדור. אין לו סוף. הוא תמיד יזרום ויתגלגל ואנחנו פשוט צריכים לזרום איתו.

 

"לא כתבתי הרבה זמן,עבר עליי שבוע ממש לא קל נפשית. אלוהים העמיד אותי במבחן אחרי מבחן. בחלקם הפסדתי, ובחלקם ניצחתי, אבל כמו הכדור, לא נשארתי עם הכאב והעצב. זרמתי, המשכתי. אחת המסקנות היא אף פעם לא לעצור, תמיד להמשיך הלאה, באמונה ובביטחון שהמצב עכשיו הוא זמני ולא נצחי. אני אוהב אתכם".

 

***

 

ביום ראשון, 17 באפריל, בשעה 13:30 נדם ליבו של חיים שרביט. באותו היום, בשעה 18:30, הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחיפה ונטמן לצד אביו האהוב. בני משפחה, ומאות מחבריו התלמידים, ליוו אותו בדרכו האחרונה.

 

"את חיים קיבלנו אוצר למשך 16 שנים", אומרים בני משפחת שרביט האבלים: האם אהובה, האחיות רויטל, נטלי והאח יוסף, ובני זוגם מאיה, איתי וטומי. "זה אמנם זמן קצר להעביר מסר, אבל נדמה שככל שהמחלה התפתחה בגופו, כך גם הידע העשיר שהיה עוד לפני, יכולת ההכלה שלו ושלנו נפתחה. חיים, לימדת אותנו סבלנות בדרגות אחרות, חמלה ורגישות כמו שמגלים כלפי תינוק ויחד עם זאת שמרת על איפוק ועל כבודנו. מקווים שגם אנחנו שומרים על כבודך. אנחנו מודים לך על שנים של למידה ועל הזכות להיות מקורבים שלך. גאים בך עם ראש מורם בהתמודדות המטורפת בדרכך שלך. להיות איתך כל רגע במסע הזה היה הניצחון שלך ושלנו. אוהבים ומרגישים אותך בכל רגע".

 

חיים היה תלמיד כיתה י' בבית הספר עירוני א' בחיפה. "הוא היה ילד בוגר מאוד, נבון מאוד וחכם מאוד. מאוד מקובל ופופולרי בכיתה", מספרת מנהלת בית הספר, בתיה בראונר. "המחלה הוסיפה לו ממד נוסף של בגרות. בתחילת השנה הוא עמד לפני הכיתה וסיפר להם על המחלה בצורה מאוד פתוחה. התלמידים עשו מסיבת חצר, ושתי התרמות מאוד גדולות בניסיון לגייס כסף רב לתרופות ולטיפול הרפואי".

 

עינת מנדל, יועצת שכבת כיתות י' בבית הספר עירוני א', הייתה בקשר רצוף וקרוב עם חיים לאורך חודשי המחלה. "חיים היה צריך ללמוד בכיתה י' במגמת ביולוגיה־כימיה", מספרת מנדל. "הוא היה תלמיד מצטיין. הכרתי ילד מדהים, מעורר השראה, חכם, שידע כל פרט על מחלתו במידה כזו שאפילו הצוות הרפואי הופתע. לאורך כל המסע הזה שלו, חיים האמין שהוא יחלים. הוא השתמש בכל מיני שיטות אלטרנטיביות של תזונה מותאמת, וצמחי מרפא. בתחילת השנה, חיים עבר איתי בכל כיתות י' וסיפר לתלמידים על תהליך גילוי המחלה, אופן ההתמודדות הצפוי לו והטיפול הרפואי שהוא אמור לקבל. הוא ביקש מהחברים להיות איתו. עצוב לי מאוד על פטירתו של נער כל כך מיוחד ומעורר השראה. חיים הפך לסמל של יכולת התמודדות מדהימה עם קושי. הוא הצליח למצוא את האור גם בחושך הכי גדול, ובכך השאיר לנו מורשת חשובה אותה נעביר הלאה".

 

בתום ההלוויה כתבו בני המשפחה את הפוסט האחרון בדף הפייסבוק המיוחד, שנפתח לגיוס תרומות למען הצלתו: "חיים שלנו סיים את סבלו בהתמודדות מלאה גבורה. תודה לך חיים שהוצאת מכולנו את הטוב ביותר בשבילך. תמיד תהיה איתנו ואנחנו תמיד איתך. הגבורה, הנחישות והאצילות שלך תהיה לנו לברכת הדרך. אוהבים אותך". •

 

לקריאת העיתון המלא - לחצו כאן

 

 


פרסום ראשון: 24.04.16 , 20:00
yed660100