געגוע לחיים עצמם

תמלול הוא מקצוע בודד ועגום למדי, שהולך ופוחת עם השנים וההתקדמות הטכנולוגית. לינה, גיבורת "מילים של אחרים", ספרה של איימי רולנד האמריקאית, יושבת בחדר מבודד במערכת עיתון יומי ניו־יורקי ונותנת לטקסטים לעבור דרכה באיזו דרך מדיטטיבית, כאילו הם לא נוגעים בה ממש, והיא מסוגלת לשקוע במחשבות אחרות בזמן שהיא מקשיבה להקלטות של ראיונות ממושכים עם פוליטיקאים משעממים והופכת אותם למילים על מסך מחשב.

מקצוע בודד לאנשים בודדים: זמן רב עבר מאז שללינה היה איזה דייט ובכלל היא ממעטת לדבר עם אנשים שלא במסגרת עבודתה. לאחרונה זה קרה לה עם אישה עיוורת באוטובוס, שקראה בברייל סיפור של ריי ברדבורי, סופר המד"ב האגדי, שבו הורים נטרפים על ידי אריה יציר דמיונם של ילדיהם. העיוורת אומרת ללינה שהיא חייבת לאטום את עצמה בפני הצרות של כל מי שמדבר אליה, אחרת לא תוכל לעמוד בפני כל הסבל האנושי הזה.

למחרת קוראת לינה בעיתון שהאישה העיוורת, ארלין, נכנסה לכלוב האריות בגן החיות המקומי ונטרפה למוות. מאותו רגע דמותה של ארלין לא עוזבת את לינה. האאוטסיידרית האדוקה, שראשה מלא תמיד בציטוטים של ג'ורג' אליוט ופלאנרי אוקונור, שוברת את המחסום ויוצאת החוצה.

התפיסה של לינה מחודדת ומשוכללת, מגובה בשפה בלעדית מיוחדת, שהופכת את הקריאה בספר לחגיגה לכל מי שאוהב ספרות ואוחז בתפיסה מעט רומנטית של מקצוע העיתונות. חדר החדשות, למשל, "מלא נוירוזות אבל חף מלכלוך", אחד העורכים נראה כמו סלמנדרה והבכיר שבהם מכריח את שפוטיו למיין עבורו את סוכריות האם־אנד־אם ולהשאיר את האדומות בחוץ. ובתוך ההבחנות המשועשעות האלו לינה מגלה שגופתה של ארלין נעלמה.

היא יודעת שעוד מעט הסיפור יישכח ויתפוגג והיא לא מוכנה שזה יקרה. החיבור שבינה לבין ארלין, אלו שרק שומעות ולא רואות, חזק מדי. לראשונה בחייה, לינה היא אישה עם משימה. היא לא תיתן לחידת חייה של ארלין להתאדות ולהיעלם כמו כל ידיעה מקומית שולית. כמה עצב, יופי ובדידות יש בספר הזה ובגיבורה שלו, כמה געגוע לחיים עצמם.

מילים של אחרים/ איימי רולנד. מאנגלית: טל ארצי. הוצאת כתר, 215 עמ'

קראו את הפרק הראשון מתוך הספר