שני 12 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    7 לילות • 24.04.2016
    מהתחלה
    הכרך הראשון במפעל כינוס כל שיריו מפגיש את הקורא עם ויזלטיר הצעיר, לפני שהתגבש כמשורר פוליטי משפיע
    אלי הירש

    פעל כינוס שיריו של מאיר ויזלטיר יצא לדרך. בינתיים ראה אור רק כרך א', הכולל את שירי העשור הראשון לפעולתו כמשורר, החופף במידה רבה לשנות ה־20 בחייו ולשנות ה־60 של המאה ה־20. השם שנבחר למפעל הוא 'מכלול שירים', שמחליף את 'כל השירים' הישן והטוב. פירושו המקורי של "מכלול" בעברית הוא פאר, הדר, מעשה מחשבת, ובהשאלה: ריבוי המצטרף לשלמות או להרמוניה, ומכיוון שויזלטיר מייחס לעצמו קרדיט משולש בספר הזה - הוא לא רק מי שכתב את השירים אי־אז לפני כ־50 שנה, אלא גם מי שחתום עליו כעורך וכמעצב - יש לשם הלא־מקובל טעם בעייתי במקצת, המודגש בשל העיצוב הלא־מוצלח של הכריכה. חבל שויזלטיר לא השאיר קרדיט או שניים לאחרים.

     

    אלא שהקנקן פחות חשוב ממה שיש בו, ולמרות השם והכריכה זהו ספר מרתק של משורר משפיע מאוד, שתרם לשירה הישראלית סדרה משמעותית, ואולי אפילו מכלול משמעותי, של שירי מופת. כדאי להבהיר שאת שירי המופת האלה אי־אפשר למצוא בכרך הנוכחי, שכן ויזלטיר התגבש כמשורר רק בספרו 'קח' מ־1973. כדי לקרוא את השירים שהקנו לו את תהילתו יש, אם כן, להמתין לכרך הבא של ה"מכלול", זה שיוקדש לשיריו משנות ה־70. ברור שגם בין שירי הכרך הנוכחי יש לא מעט שירים יפים וקולעים המבשרים על הישגיו לעתיד לבוא - כמו השיר המצורף למטה - אבל רבים מהם אינם עומדים במבחן הזמן. מה שכן ניכר בהם אז, והיום מטבע הדברים קצת פחות, הוא הצד הרענן שלהם, המתנסה, המגשש, המודע לעצמו, החותר לגיבושה של שפה שירית חדשה: חדה וחותכת יותר, מעורבת יותר בחיי הבריות, ריאליסטית ומפוכחת יותר מזו שהייתה מקובלת בשנות ה־50 וה־60.

     

    ויזלטיר גיבש את קולו כמשורר רק בראשית שנות ה־70 משום שרק אז, בעקבות מלחמת ששת הימים והתהוותה של המיני־אימפריה הישראלית, הוא השלים עם ייעודו: להיות משורר פוליטי, כלומר: מקומי ולאומי - עברי, יהודי, ישראלי, תל־אביבי - ולא להסתתר מאחורי מסכות "קיומיות" ו"אוניברסליות" בסגנון זך הצעיר. זהו בעצם ההיסוס שהגדיר את חיפושיו הפואטיים בשנות ה־60: אפשר ממש להרגיש איך הוא התלבט אז בין האינסטינקט הבסיסי שלו - לכתוב שירה שמתכתבת עם הפוליטיקה הישראלית ועם הזיכרון העברי והיהודי הארוך - לבין התנסות במודלים שמקורם במודרניזם האירופי והאנגלו־אמריקאי. רק כשההיסוס הזה הסתיים, והתברר לוויזלטיר שעל המודלים האוניברסליים לכאורה לשרת את מחויבותו למסורת העברית ולא לטשטש אותה, כלומר לשרת את תפקידו כשליח ציבור, נולד ויזלטיר המוכר לנו: משורר שחותר לעיצובה של תודעה ישראלית אלטרנטיבית; הרבה פחות רומנטית, לאומנית ומאוהבת בעצמה מזו של משוררים מדורות קודמים כמו אצ"ג, אלתרמן או רטוש, והרבה יותר מפוכחת וזהירה.

     

    זה ניכר בקבוצה מצומצמת אך משמעותית של שירים הכלולים בספר החדש, שאפשר לכנות "השירים הגנוזים למחצה של ויזלטיר הצעיר". אלה הם שירים שויזלטיר כתב ופירסם בנעוריו הרחוקים, אי־אז בראשית שנות ה־60, אך הקפיד להשמיט עד כה מספריו. ומה שבולט בשירים האלה, כמו 'בני דוד', 'נבוכדנאצר' ואחרים, הוא המאמץ שניכר בהם לחלץ ממיתוס החורבן והגאולה היהודי ו/או הציוני מיתולוגיה לאומית חדשה, צנועה וגמישה יותר, פתוחה לשינויים ולעדכונים. סביר להניח שויזלטיר הצעיר התכחש לשירים האלה כי הם נראו לו אז "לאומיים" מדי, אבל כשהם נבחנים במבט רטרוספקטיבי, דומה שהם מהשירים היפים והמרתקים ביותר שהוא כתב באותה תקופה.

     

     

    מכלול שירים, כרך א', 1959־1969 // מאיר ויזלטיר - הקיבוץ המאוחד - 250 עמודים

     

    הַלַּיְלָה אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים שִׁירִים, אֲבָל הָעוֹלָם אֵינֶנּוּ

     

    קוֹרֵא שִׁירִים הַלַּיְלָה, וְלֹא בְּלֵילוֹת אֲחֵרִים

     

    אֵינֶנּוּ קוֹרֵא שִׁירִים, אֲפִלּוּ לֹא

     

    אֶת הַיָּפִים בְּיוֹתֵר, לְעוֹלָם

     

    לֹא יוֹאִיל הָעוֹלָם לִקְרֹא אֲפִלּוּ

     

    אֶת הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר בַּשִּׁירִים

     

    אֲפִלּוּ נַפְצִיר בּוֹ, אֲפִלּוּ נַפְצִיר בּוֹ מְאֹד

     

    הוּא לֹא יַסְכִּים.

     


    פרסום ראשון: 24.04.16 , 21:27