צל רודף

גם ביום חדשות חלש למדי, הודעת ה"פרישה" של "הצל" לא תפסה יותר מדי כותרות. פועלו של יואב אליאסי ברשת זוכה למאות אלפי לייקים, שיתופים ותגובות, אבל הדיווח על הפוסט שבו הכריז כי "נגמרו הימים שאני שוכב על הגדר בשביל הימין" התקבל, כך עשה רושם, בשילוב שבין צחקוק להקלה. זאת אף שכלל לא ברור מה בדיוק כוללת הנטישה המדוברת: נכון לאתמול, לא נראה שהעמוד שלו עבר לעסוק בגינון.

ב"שש עם עודד בן עמי", למשל, הידיעה בנושא נשמרה לפינת התרבות־בידור־דאחקות. הכתב התורן, בן מיטלמן, סיפר על כך בטון שהתקשה להחליט אם הוא משועשע או רציני. "אז עכשיו הוא ישבור שמאלה?" גיחך המגיש בתום שידור של שיחה קצרה שניהלה נעמה יבין עם אליאסי, ובה סיפר כי הגיש בקשה לרישיון נשק. "הוא פשוט מבואס על כל הימין", פירש מיטלמן, לפני שהזכיר כי הפוסטים בעמוד של אליאסי כללו "רעל והסתה ופילוג". לאחר מכן עברו לדבר על "הערפל", עמוד סאטירי שנועד למלא את החלל בהיעדרו — שכאמור, כלל לא התרחש עדיין.

ברור כי ישנו יותר מקורט של אירוניה כשאחד הסמלים של הזרמים הלאומניים, הגזעניים והסתם־בריוניים בישראל חש נבגד על ידי מי שנחשבו לצאן מרעיתו. אין ספק כי דמותו של המוזיקאי הכושל שהמציא עצמו מחדש כפרזנטור של ערכים פשיסטיים היא טריגר נפלא לפרודיות ולסאטירה. חשוב ללעוג לעברית העילגת ולסגנון האינפנטילי. אבל זה לא משנה את העובדה שבשורה התחתונה, הצל ניצח.

הצל ניצח כי הצליח להחדיר את מסריו המעוותים ועדיין להיתפס בעיני רבים כקוריוז. בזמן שהסתלבטו עליו, הוא הפך לקונגלומרט תקשורת המזין מאות אלפי צרכנים ברעל. בעוד "ארץ נהדרת" קרעה אותו והציגה אותו כתינוק מגודל של אמא, הוא סימן את הכיוון עבור פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל. ודאי שלא היה הכרח להזמין אותו להפגנה שהתקיימה בשבוע שעבר בכיכר רבין: כדי לשיר "שיישרף לכם הכפר". אין צורך בנוכחותו הפיזית.

"מה שאני עשיתי בשנתיים, שום חבר כנסת לא עשה ב־20 שנה", כתב אליאסי בפוסט שלו. זה נשמע כמו הצהרת אגו־טריפ מגלומנית ואופיינית לתרבות ההיפ־הופ שממנה אליאסי בא. אבל גם אם יש אידיאולוגים מסוכנים ומתוחכמים ממנו בספירה הציבורית, אין לזלזל בהישגיו או לגמד את הכוחות שהוא מייצג. במובנים רבים ניתן היה לומר שהצל פורש בשיא. למרבה הצער, תחושת הבטן היא שאליאסי — ובוודאי המגמות שהוא מגלם בחברה הישראלית — אינם עומדים להיעלם כל כך מהר.

בקטנה

כבכל עונת חגים, המסך מתרוקן מתכנים חדשים, וגופי השידור המרכזיים מכסים את ראשם בשמיכה עבה של שידורים חוזרים, עד שהצופים יסיימו לטייל. כרגיל, הנוהל הזה מייצר מחזות אבסורדיים, כגון מהדורות הלקט של "ערב טוב עם גיא פינס". מלכתחילה, אין הרבה היגיון בתוכנית חדשות בידור בפורמט "המיטב". אתמול שודרה כתבה שעסקה בחלטורת תקליטנות של בר רפאלי וכללה קריינות של קורין גדעון, שכידוע כבר אינה חלק מצוות התוכנית. אכן, רלוונטי.