25 דברים שאני רוצה לעשות אחרי גיל 30
עדי הימלבלוי, 31, אמא טרייה (עכשיו במופע "יצא משליטה"), לא הספיקה לשוטט בעולם הגדול, לא יודעת לבשל, לא מגיעה בזמן לקוסמטיקאית, פוחדת מגבהים, מתקשה בניקיונות וחולמת על משפחה גדולה, ספרדית שוטפת ופסנתר בסלון. עכשיו, בדיוק בגיל הנכון, אלה היעדים שהיא משתוקקת לכבוש
לפני שנה עדי הימלבלוי חיכתה למשבר גיל ה־30 המפורסם, אבל הוא לא בא. "אולי בזכות ההיריון". כיום, גם אם המשבר יחליט להגיח מאיזשהו מקום, אין לה זמן בשבילו. שני גברים מככבים בחייה: נדב פלד, איש עסקים, בעלה זה שנתיים, וליאו ("הנסיך"), בן תשעה חודשים. "לא חיפשנו לו שם לועזי", היא מספרת, "ליאו זה אריה, ואריה זה אומץ, וצריך הרבה אומץ כדי להביא ילד לעולם הזה".
היא גרה בחולון, שני בתים מאמא שלה ("לליאו יש מטפלת, אבל בזכות אמא אני יכולה לצאת בראש שקט להופעות ולצילומים") ולפגישתנו הגיעה עם שיעורי בית מוכנים - דף המכיל את 25 הדברים שהיא רוצה לעשות אחרי גיל 30.
1. לצאת לטיול של אחרי צבא
"כשסיימתי את השירות הצבאי, כפקידת לשכה בתל השומר, התקבלתי לסדרת 'השמינייה' ולא היה לי זמן לטיולים. לא הרגשתי שאני מפספסת משהו מפני שעבדתי במה שאני הכי אוהבת, אבל כיום מתחשק לי לארוז תיק גב, לטייל חצי שנה עם חברים ולפגוש חברים חדשים. זה יכול להיות מגניב".
2. להתנתק מהסלולרי לשבוע
"להיות מחוברת לסלולרי זה להיות זמינה ללא הפסקה וזה די מעיק. פעם לא היינו זמינים כל הזמן, דברים יכלו לחכות ואילו כיום הם כבר לא מחכים. זה עצוב, מפני שאנחנו כבר לא מרוכזים בהוויה שלנו עכשיו ומפספסים הרבה דברים יפים שחולפים לידינו בצ'יק. אני תוהה מה יקרה לי אם במשך שבוע שלם לא אבדוק מי מחפש אותי ולא אענה ולא אסמס. זה ניסוי מעניין, למרות שברור לי מה יקרה במהלך ההתנתקות - כלום. העולם ימשיך להסתדר".
3. ללמוד לבשל
"אני מבשלת רק בייסיק, דברים פשוטים שעליהם גדלתי, כמו מרקים ופסטה עם עגבניות. זה נובע מהעובדה שיש הרבה דברים שאני לא אוכלת. קפה, למשל, לא שתיתי מעולם, ואין לי מושג מה הטעם של חצילים ופטריות, אבל יש משהו בצבע, בריח או במרקם שלהם שמרתיע אותי. קצת לפני שנכנסתי להיריון טעמתי בפעם הראשונה בחיי סושי ונדלקתי, ואז הייתי חייבת להתנזר ממנו למשך תשעה חודשים. לליאו אני מכינה מרק עם המון ירקות ונבטים, נדב ואני אוכלים הרבה בחוץ, בעיקר במסעדת ההמבורגר שהוא פתח בחולון - 'גורדוס', בספרדית זה 'שמנים'. פעם, כשיהיה לי זמן לעמוד במטבח, אולי אצליח להכין ארוחה שמתקרבת לגורמה".
4. לגור בחו"ל לפחות למשך חודש
"מפני שזו הדרך הכי טובה להכיר את המקום, התרבות והאנשים. אף פעם לא עשיתי את זה, תמיד משיקולים של חוסר זמן. הדבר הכי קרוב לזה היה שבועיים בברזיל, שם שהיתי לצורך צילומי הסדרה 'מלבי אקספרס' של מיקי גבע, אבל צילומים זה לא אורח החיים האמיתי. אני חולמת בגדול - חודש בניו־יורק".
5. להתיידד עם שואב האבק
"ליתר דיוק - ללמוד לאיזה רהיט ולאיזה סוג בד מתאימה כל אחת מהפיות של השואב. אצלי זה בלגן מאורגן. מרוב שאני לא מצליחה להבין מה מתאים למה, יוצא שאני משתמשת כל הזמן באותה הפייה".
6. לעשות סקי
"לפני כמה שנים טסתי לשווייץ עם אחד האקסים שלי, לקחתי שיעורים וזו הייתה חוויה כיפית מאוד. גם הנופים שם מדהימים. אצלנו בארץ האופציה הזאת כמעט לא קיימת, יש לנו הר אחד ולא תמיד הוא מושלג. כיוון שמגיל ילדות עשיתי רולרבליידס והחלקה על הקרח, התרגלתי מהר לתנוחה של 'פראלל', לא משכתי רגל אחרי רגל, והלבן האינסופי עשה לי נעים".
7. לאכול בלי רגשות אשמה
"מה שנקרא - להתחזר עד הסוף. אילו יכולתי הייתי חיה על פסטה ופיצה ושוקולד, אבל כמו בכל תחום אחר בחיים, אנחנו מציבים לעצמנו גבולות. זה לא בריא וזה משמין וזה פשוט לא עושה לי טוב. אני לא חיה במשטר של דיאטה, מפני ששמתי לב שדווקא כשאני בדיאטה אני אוכלת יותר. בסוף ההיריון הייתי מוטרדת מאוד מהשאלה כמה זמן ייקח לי לחזור למשקל של טרום לידה, ולדעתי עוד לא הגעתי אליו, אבל למדתי לשחרר. אני יורדת דווקא כשאני לא מודאגת ולא מכריחה את עצמי לרדת. לכן, מתחשק לי לחגוג ביום אחד שבו אוכלים ה־כל!"
8. לראות הופעות בחו"ל
"בשנים האחרונות התחילו להגיע אלינו שמות חמים, והתרגשתי נורא בהופעה של פול מקרטני ושל גאנז אנד רוזס בישראל, אבל החלום שלי הוא לראות כאלה שגדלתי עליהם. הגילטי פלז'ר שלי, מודה ומתוודה, היא בריטני ספירס. ראיתי אותה לפני כמה שנים, בלאס־וגאס. זו הייתה הופעה עם פלייבק מלא, כולל שירה, אבל עם המון רקדנים והיה פשוט מעולה. גם את סלין דיון ראיתי בווגאס. הכרחתי את נדב לבוא איתי, הוא רצה להרוג אותי כי מה לו ולה, ושנינו ישבנו המומים מהעוצמה שלה. נדב בא מעולם המוזיקה, יש לו אולפן הקלטות והוא יודע להעריך ווקאליות וסאונד. אז יש לי צ'ק ליסט עם שמות ותאריכים ברחבי העולם.
9. לטייל עם הבעל והילד
"בארצות־הברית, מחוף אל חוף, בקרוואן. ברור שזה עניין מורכב, ליאו כבר לא ישן מההמראה ועד לנחיתה, אבל זה גיבוש משפחתי. אילו זה היה תלוי בי הייתי לוקחת גם את כלבת הבוקסר שלנו, מילה, אבל אין לי לב להרדים אותה לקראת הטיסה. אולי באמריקה אפשר לשכור כלב לחודש?"
10. ללמוד עוד שפה
"הבחירה שלי היא ספרדית, מפני שאמא שלי באה ממשפחת רזון, ששורשיה בסלוניקי, והייתה ממגורשי ספרד. סבא וסבתא שלי מצד אמא דיברו לאדינו. בעבר לקחתי קורס בספרדית באוניברסיטה הפתוחה, ואני מבינה את השיחה יותר ממה שאני מסוגלת לדבר. אשמח להשתפר".
11. להגדיל את אוסף הנעליים
"סיימתי עכשיו לעצב את קולקציית הקפסולה של 'טו גו' לקיץ. התחלתי לעצב לפני כשלוש שנים, מפני שאני אוהבת לעבוד עם צבעים ואקססוריז ואימומים ולבדוק מה נוח יותר ומה פחות, וגם כדי להשלים את הנעליים שחסרו לי בארון. בשלב הראשון התמקדתי בנעלי נשים, עם הזמן התרחבתי לנעלי גברים, עכשיו גם עיצבתי לילדות ובשנה הבאה אתחיל עם נעליים לילדים, בנים. יש לי בבית דוגמן פרטי".
12. לקפוץ בנג'י
"יש לי פחד גבהים מטורף. אנחנו גרים בקומה התשיעית ואין לי בעיה לצאת למרפסת, יש מעקה ואני מרגישה בטוחה ומוגנת, אבל כשאני רואה סרט שצולם מגבוה אני חוטפת סחרחורת. כשצילמנו את הסדרה בברזיל, גיליתי שקותי סבג פוחד לא פחות ממני והתחלנו לשכנע אחד את השני שביחד נצליח להתגבר. עלינו על אומגה גבוהה, שמתחילה בראש ההר ומסתיימת במים, בתוך הים, וההרגשה הייתה משכרת, גם מהחוויה וגם מהעובדה שתפסתי אומץ. קותי ואני היינו כל כך בעננים, עד שעשינו את האומגה ארבע או חמש פעמים ברצף. מאז לא הגעתי למצב שבו הרגשתי סכנה בשל גובה, אבל הייתי רוצה להשתחרר לגמרי מהפחד הזה".
13. לעשות ילד שני
"אני באה ממשפחה של ארבעה ילדים, אז תמיד רציתי ארבעה. נדב בא ממשפחה של שניים ורוצה שניים. לפני החתונה התפשרנו על שלושה ילדים ובמהלך ההיריון הוא אמר לי, 'גיבורה גדולה, בואי נראה איך את מגיעה לשני'. אז החדשות הן שעדיין לא הגעתי. אני גם לא מאמינה לספרים שמנתחים וקובעים מהו פער השנים המומלץ בין הילד הראשון לשני. התשובה שלי לשאלה 'מתי?' היא 'כשמוכנים, ולא דקה אחת לפני כן'. שמעתי מחברות את השאלה אם בלב של אמא יכול להיות מקום ליותר מילד אחד, והיא מעולם לא הטרידה אותי, מפני שראיתי איך אמא שלי מגדלת באהבה את ארבעתנו. אבל אני מחכה לזמן הנכון באמת".
14. ללכת למשחק NBA
"אני אוהבת ספורט, ויחד עם עודד פז מנחה כל מיני אירועים של מינהלת הליגה בכדורסל. במסגרת הזו יצא לי להיות במשחקים גדולים ולהרגיש את העוצמה, אבל אני בטוחה שב־NBA זה עוד יותר גדול ומרגש".
15. לעשות קמפיין לשוקולד
"כן, לשוקולד, ולקבל שוקולד חינם לכל החיים. שוקולד הוא החולשה שלי. גם אמא שלי כזאת. אני לא מחפשת את השוקולדים המשובחים, מסתפקת בחלב ובמריר, אבל לא אוהבת את הערבובים של שוקולד עם תפוז או תות שדה".
16. ללמוד להוריד כתמים
"בשבילי, כתם הוא מילה נרדפת ללזרוק את הבגד, אבל אמא שלי אלופה בהורדת כתמים. לטבול בלימון, לזרות מלח, לתלות בשמש, אין שיטה שהיא לא מכירה, והיא גם אוהבת את ההתמודדות עם הכתמים העקשניים במיוחד, אז זה ווין־ווין. אמא עושה באהבה את הדבר היחיד מעבודות הבית שאני ממש שונאת לעשות. אגב, גם עם מכונת הכביסה אני לא הכי מסתדרת. תמיד מפעילה אותי בטמפרטורה של 30 מעלות, שבה שום אסון לא עלול לקרות".
17. ללמוד לנגן
"מאז שאני זוכרת את עצמי חלמתי על תופים וניסיתי לשכנע את אמא שלי שזה אפשרי בדירת שלושה וחצי חדרים בבניין. מה הבעיה? אוטמים ומבודדים חדר אחד כדי לא להפריע לשכנים. כשהייתי בת 14 זה כמעט קרה, כמעט. חלום התופים כבר עבר, אבל הייתי רוצה ללמוד לנגן בגיטרה או בפסנתר".
18. לנצח את איקאה
"כל בן אדם חייב להרכיב רהיט של איקאה לפחות פעם אחת בחייו. יש שם מיליון הוראות, חלקים, ברגים ומסמרים, ואם הצלחת להתמודד עם כולם ולהעמיד את הארון, אין ספק שאתה מה־זה מוכשר. גאון. בשנות רווקותי הרכבתי המון רהיטים כאלה במעברים בין דירות שכורות, ולמרות שאפשר לשלם על הרכבה אמשיך לעשות את זה לבד בשביל התחושה של כל הכבוד".
19. לנהוג באוטוסטרדה בגרמניה
"נהיגה מרגיעה אותי, כשהיא בלי פקקים, כמובן. אני אוהבת לפתוח את המוזיקה בפול ווליום ולנהוג לבד. כשהייתי בהיריון הנמכתי את הווליום מתוך התחשבות בעובר הקטן ומאז שהוא נולד אני מרשה לעצמי לחגוג ברכב רק כשהוא לא יושב מאחור. שמעתי שבגרמניה יש כביש שבו מותר לנסוע ללא הגבלת מהירות, כמה שהרכב יכול להגיע, וזה נראה לי מגניב".
20. להמשיך לשחרר
"יחד עם האמהות נחתה עליי תחושה של שלווה ושחרור. פעם הייתי חיית עבודה, בעיצומו של פרויקט כבר חשבתי מה יהיה הפרויקט הבא. כשליאו נולד קיבלתי אלטרנטיבה הרבה יותר נעימה - להיות איתו, ואני ממש מחפשת את הימים שבהם אני יכולה לשבת בבית בשקט. עכשיו אני משחקת ב'יצא משליטה', מופע מערכונים לילדים מגיל תשע ולבני נוער. בשלב החזרות לא ידענו אם קהל היעד הצעיר יוכל לשבת ולהתרכז בהצגה, שאין בה נסיך שמתחתן עם נסיכה והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. כל מערכון הוא שבע דקות, עם התחלה, אמצע וסוף, ולאור התגובות המהממות אני מקווה שהמופע יימשך גם כשפסח יסתיים".
21. לרוץ חצי מרתון
"כשהייתי קטנה סבלתי מקוצר נשימה וקיבלתי פטור משיעורי התעמלות, וגם בצבא היה לי פטור מריצה, עד שפגשתי מאמן שאמר לי, 'כל אחד יכול לרוץ'. הוא עבד איתי בהדרגה: חצי דקה ריצה, דקה הליכה. דקה ריצה, שלוש דקות הליכה. בגיל 24, בפעם הראשונה בחיי, התחלתי לרוץ בלי שום בעיות נשימה. כיום אני רצה בחדר כושר ובשפת הים, וצוברת כוח לקראת חצי מרתון".
22. ליצור משהו
"משהו שיהיה לגמרי שלי - מהרעיון, דרך הכתיבה ועד למשחק. זה יכול להיות הצגה, סדרה או לא יודעת מה. ברור לי שזה ייקח עוד הרבה זמן, אני עדיין בשלב של התבוננות ומחשבה".
23. להתמיד בשגרת טיפוח
"להגיע פעם בחודש לקוסמטיקאית ופעם בשבועיים למספרה. אני לא מהמתמידות, תמיד היו לי דברים יותר חשובים, ועכשיו גם יש לי תירוץ טוב - ליאו, אבל זה לא הוגן להפיל הכל עליו. גם לפני שהוא נולד לא הספקתי הכל".
24. להגיד לשף "תפתיע אותי"
"מי שמכיר אותי יודע שבענייני אוכל אסור להפתיע אותי בגלל כל הדברים שמעולם לא טעמתי ושאני לא מוכנה לטעום. כשאהיה מסוגלת להיכנס למסעדה, לומר לשף, 'תפתיע אותי' ולטעום משהו מבלי לדעת מה הוא מכיל, אדע שהגעתי לשיא בחיי".
25. לכתוב יומן
"מגיל תשע כתבתי ביומן כל ערב, לפני השינה. לא יכולתי להירדם לפני שסיפרתי ליומן מה עבר עליי במשך היום. אני זוכרת את מוצאי השבת כשישבתי וכתבתי ביומן, כשפתאום אמא שלי קראה לי לסלון ואמרה, 'רצחו את רבין'. חזרתי לחדר וכתבתי ביומן, 'ראש הממשלה שלנו נרצח. מי ישמור עלינו עכשיו?' בתיכון איבדתי עניין ביומן ואני מצטערת שהפסקתי לכתוב. בעיניי הוא כמו אלבום תמונות שפעם ב־ מדפדפים בו כדי להיזכר ולהעלות נשכחות. יומני הילדות נדדו איתי מדירה לדירה וכבר היו כמה פעמים שפיניתי זמן כדי לדפדף בהם ולראות את שגיאות הכתיב של העבר הרחוק, ולגלות כמה כתב היד שלי השתנה. אני מתכננת להתחיל יומן חדש, כדי שבגיל 50 אוכל לחזור ולראות מה חשבתי והרגשתי בגיל 31". *
לפנייה לכתב/ת 
