מקסימום מקסיקו

למקסיקנה, המסעדה המקסיקנית הוותיקה הפועלת בבן־יהודה בתל־אביב, הצטרף לאחרונה סניף שני וחדש ברחוב ירמיהו בעיר. זה מעניין, מפני שעד לאחרונה פעלה באותה כתובת ממש "אל טאקו" – גם היא מזללה מקסיקנית, שהופעלה על ידי אותה קבוצת שותפים. הוגש בה פחות או יותר אותו אוכל, באריזה של מזנון מהיר המושתת על תפריט עסקי שהארוחה היקרה ביותר בו תומחרה ב־44 שקל. למרות זאת, היא נכשלה, ונסגרה. ועכשיו, אם אותו מטבח ובאותה כתובת, נראה שהמסעדה החדשה עובדת יפה.

הגענו למקסיקנה לארוחת ערב בהרכב משפחתי, כך שיכולנו לדגום מכל התפריט. השפע במטבח המקסיקני מעט מדומה, מפני שבסופו של דבר רוב המנות מבוססות על הטורטייה שאותה מכינים מקמח תירס – בין אם מדובר בקסדייס, אנצ'לדס, טאקוס או בוריטוס חוץ מזה מוגשים פה שלושה־ארבעה מילויים, שאפשר לקבל אותם בדרגות שונות של חריפות, לפי מידת התיבול בצ'ילי או בצ'יפוטלה, שהוא פלפל חלפיניו שעבר תהליך של עישון.

במסעדה הבנויה בעיקר כדי לשרת משפחות, דווקא חלקם של הילדים בתפריט קצת איכזב בדלותו. כך למשל פיצה שהוזמנה עברה הסבה מאיטלקית לספרדית, ולשולחן הגיעה טורטייה דקה שעליה פוזרו קצת רסק עגבניות וגבינה. במחיר של 45 שקל אפשר היה לצפות למנה קצת יותר מושקעת. לעומת זאת סלט פינייה (45 שקל) עם רשימת מרכיבים אינסופית כמו חסה, אננס, קולורבי, אבוקדו, עגבניות שרי, בצל סגול ופקאנים, הפתיע לטובה גם בגודלו וגם בשפע טעמיו. עם תוספת של רצועות עוף (12 שקל) הוא היה יכול להיחשב גם לארוחה מלאה.

המשכנו בסביצ'ה (39 שקל) שהוא בכלל מאכל פרואני, שכלל נתחי דג ים שהושרו בטקילה ובליים, והוגש ועם אבוקדו ובצל סגול, כוסברה וחלפיניו. הייתה זו מנה רעננה ונהדרת שהוגשה עם טוסטאדה, שהם הגרסה המקסיקנית לטוסט – שאותו מכינים מטורטייה קלויה. עוד מנה ראשונה שאי־אפשר בלעדיה בארוחה מסוג זה היא גואקמולי (39 שקל) – סלט האבוקדו המפורסם המוגש בדרך כלל עם נאצ'וס, וכבר הפך גם למנת ברים ידועה. כאן הוא הוכן היטב, עם הרבה נתחים של אבוקדו, עגבניות בבסיס ותוספת משכנעת למדי של גבינת פטה שמנמנה.

לעיקריות הזמנו קסדייה פויו (59 שקל). הקסדייס הן למעשה טורטיות מגולגלות וממולאות במילויים שונים, בדרך כלל בליווי גבינה כלשהי, ואז מועברות למכת חום על הפלנצ'ה. במנה שלנו הן מולאו בתערובת של עוף מפורק, עגבניות שרופות, צ'יפוטלה מעושן וגבינת מוצרלה. ועם שפע כזה של מרכיבים משובחים, התוצאה הייתה מעולה.

עוד עיקרית הייתה בוריטו (64 שקל) שגם אותה מכינים מטורטייה מגולגלת שלתוכה הוכנסו במקרה הזה נתחי בקר שהתבשלו עד פירוק. התוצאה הייתה כריך עצום שהוגש עם פריחולס, פיקו דה גאיו וקערית של אורז ליים, והיה יכול להשביע גם שניים או שלושה סועדים. הפריחולס הוא קרם של שעועית שחורה, שהפך כאן למחית חלקה בניחוח מעושן. מטבח שיכול לחלץ נימות של פיוט מהקטנית הסוררת הזאת, ראוי לכל שבח. פיקו דה גאיו היא סלסת עגבניות מקסיקנית, המוגשת בדרגות שונות של חריפות.

אם לא היינו מטופלים בטף, היינו בטח יורדים פה על שתיים־שלוש מרגריטות. ככה הסתפקנו בכמה שוטים קטנים ההקוקטייל הממכר הזה, ובבירה מהחבית שהוגשה כאן קרה מאוד, כנדרש. על ארוחה כזאת משפחה תשלם פה בסביבות 350 שקל כולל שירות – תלוי כמובן בכמות המשקאות, הפינוקים והקינוחים.

מקסיקנה, ירמיהו 17, תל־אביב, 03־6412642