בניגוד לרוצחים אחרים שיש להם מניע ברור או עדויות שיכולות להסגיר אותם, לרוצחים סדרתיים אין מניעים גלויים. הרוצחים הסדרתיים נטמעים בחברה, חיים עם אישה ועם ילדים, עובדים בעבודה מסודרת ומנהלים חיי חברה. הם עוטים על עצמם מעטה של שפיות, ולרוב הסובבים אותם לא מאמינים שהם מסוגלים לפגוע אפילו בזבוב.

אין הגדרה אחת לרוצח סדרתי, אבל לרוב מדובר על אדם שביצע יותר משלושה מעשי רצח בפרקי זמן שונים — בשונה מרוצח המוני, שרוצח יותר משלושה בני אדם בהתפרצות זעם אחת נקודתית. המאפיין הבולט ביותר של רוצח סדרתי הוא דפוס פעולה שחוזר על עצמו, כמעין השארת חתימה המזוהה עימו בזירות הרצח השונות. מאפיין בולט נוסף הוא היעדר היכרות מוקדמת בינו לבין הקורבנות.

בראייה רחבה, קשה לשרטט מאפיינים של רוצח סדרתי או סממני אופי, אבל מחקרים רבים מעידים על כך שרוצחים סדרתיים סבלו בילדותם מתחושות של קיפוח והזנחה, מה שהוביל אצל מרביתם גם לתופעה של הרטבה עד גיל מאוחר. רבים מהם, עוד בעודם ילדים קטנים, נתפסו מבצעים פעולות סדיסטיות דוגמת התעללות בבעלי חיים והצתה שלהם.

בישראל לא היו עד כה מקרים מובהקים רבים של רוצחים סדרתיים, כפי שאנו מכירים ממדינות אחרות. מקרה מפורסם אחד מהשנים האחרונות הוא זה של שמעון קופר, שהורשע ברצח שתי נשותיו, אולם מעבר לזעזוע הציבורי ספק אם מדובר בטיפוס קלאסי של רוצח סדרתי. התואר רוצח סדרתי הוצמד גם ליחיא פרחאן, שהורשע ברצח הצעירה דנה בנט שנעדרה מאז אוגוסט 2003 וברצח התיירת סילביה מולרובה, אך זוכה מרצח שותפו לתא בכלא. למעשה, הישראלי היחיד עד כה שזכה לתואר רוצח סדרתי הוא ניקולאי בונר, שהורשע ברצח של שלושה מחוסרי בית ושל אישה שאירחה אותו בביתו בשנת 2005 – בדפוס פעולה חוזר שכלל מכות, רצח והצתה.ההערכה היא כי בישראל, בהיותה מדינה קטנה, רוצחים סדרתיים מתקשים להיעלם מהאזור שבו פשעו לראשונה ולבצע רצח נוסף באזור מרוחק, מתחת לעיני המשטרה.

אף על פי שלאורך השנים עסקה משטרת ישראל במספר מועט מאוד של מקרים שבהם היה קיים חשד לפעילות של רוצח סדרתי, צורת העבודה ידועה — ובראשה החיפוש בזירות הרצח השונות אחר מכנה משותף. סממן כזה יכול להיות, למשל, הצתה של הגופות — כפי שלפי חשדה של המשטרה עשה פיודור בז'רני.