חמישי 13 בדצמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 לילות • 03.05.2016
    נולד מחדש
    למה כבר לא מצא את עצמו ב'הכוכב הבא' ומה הדבר הראשון שראה אחרי שחזר לחיים מהמוות הקליני. צביקה הדר עובר לזכיינית רשת ועושה סדר באירועים הדרמטיים בחייו
    רז שכניק, צילום: גבריאל בהרליה

    החזרה מהמוות אחרי התקף הלב? המעבר הדרמטי מקשת לרשת? הישיבות הארוכות על התוכנית החדשה? לוח הזמנים העמוס בהופעות סטנד־אפ? עם כל זה צביקה הדר מתמודד די בקלות. העבודה המפרכת באמת מחכה לו בשעות הלילה, כשהוא חוזר הביתה. "אתה יודע כמה פעמים אני בא, יושב כמו איזה טמבל בלילה, עושה ווטסאפים של ברכות לאנשים? אני יושב כמו מטומטם ומצלם את עצמי: 'לחיים, להולדת הבת, הרבה מזל טוב'. אני משתגע. בנאדם גומר לעבוד, אבל ממשיך לעבוד בבית. ליאת אשתי רואה אותי יושב לבד עם הטלפון ואומרת לי, 'תגיד, מה אתה עושה?' אני מסביר לה שעכשיו אני אחראי על ההיילייט של הבת־מצווש והמון מזל טוב, חמודה".

     

    מה עושים עם כל השפע הזה?

     

    "אני בא למשרד ומבקש שירכזו לי, רק אם זה דברים מיוחדים. כי אי־אפשר לשלוח לכל בן־אדם. פעם אנשים היו משקיעים, היו באים אליך עם מצלמה, זה היה כרוך באיזשהו מאמץ. היום נהיו עצלנים. הם כותבים, 'שלח, תעשה לי טובה, אחותי קרועה עליך'. אני יושב שלוש שעות בלילה. זה נהיה מוגזם. פעם מי שהיה מארגן ברכות לבת־מצווש מסלבס זה היה גימיק. היום זה מאסט בכל אירוע. עכשיו תחשוב: מעגל חברים קרוב, מעגל חברים רחוק, מעגל מכרים, מעגל שכונה, לא נגמר".

     

    יש אתרים שמציעים ברכות של מפורסמים תמורת תשלום.

     

    אני מכיר שתיים־שלוש נשים מצחיקות. תלוי איך עובדים איתן. הדר
    אני מכיר שתיים־שלוש נשים מצחיקות. תלוי איך עובדים איתן. הדר

     

     

    "אנשים יגידו, 'בן זונה הצביקה הדר הזה, אני אשלם לו? מניאק'".

     

     

     

    לפני חודשיים נפל דבר בתעשיית הטלוויזיה הישראלית. הדר, הסמל הכי גדול של זכיינית ערוץ 2 קשת מאז הקמתה, חצה את הקווים לזכייינית המתחרה רשת. מראשית שנות האלפיים הוא נשא על גבו בכישרון רב את 'כוכב נולד', התוכנית הראשונה שהפרידה באמת בין קשת לכל שאר המתחרות בענף הטלוויזיה. עוד לפני כן הוביל את הסדרה 'שמש' ו'עשינו עסק' ולאחר מכן היה על המסך עם 'נולד לרקוד', 'בית ספר למוסיקה' וכמובן הוביל ימי שידור מיוחדים של הזכיינית. הזיהוי של הדר עם קשת היה כל כך חזק, עד שבסקר שערכנו בעבר הוא אפילו זוהה בטעות כמנכ"ל החברה, לא פחות.

     

    יותר מ־300 הופעות. הדר על הבמה
    יותר מ־300 הופעות. הדר על הבמה

     

     

    "זה הרבה פחות דרמטי ממה שזה נשמע", פותח הדר, "נגמר חוזה ושאלתי את עצמי, 'דרכי לאן'. שאלנו את עצמנו בעצם, אני, טמירה ירדני, אבי ניר. הרגשתי שהסתיימה תקופה, שאני צריך לעבור, לזוז הלאה. בשנתיים האחרונות עשיתי פסק זמן עם עצמי בעיקר. התמקדתי בעבודת הפקה יותר מאשר בלהיות על המסך".

     

    כי?

     

    "הרגשתי שאני צריך ליצור איזשהו געגוע אליי. הפרסונה הטלוויזיונית שלי התבטאה שנים בלהיות נחמד ולהגיד, 'תצביעו לפה או לשם'. אז מספיק, לא? יש לקשת מסך מאוד עמוס. אמרתי לעצמי, 'אני צריך לחזור דרך משהו אחר'".

     

    תמיד היה עמוס בקשת, תמיד היה לך מקום.

     

    הציעו לנו להתאחד. עם גלית גיאת ב'שמש'
    הציעו לנו להתאחד. עם גלית גיאת ב'שמש'

     

     

    "אבל אני, מהמקום שלי, פתאום לא רציתי. עובדה, אני כבר לא ב'הכוכב הבא'. היא הפכה לתוכנית אחרת לגמרי שאסי עזר הוא המלך שלה. אסי קיבל החלטה שהוא עושה את 'כוכב' ולא את 'האח הגדול'. ואנחנו דחפנו חזק לזה. בינתיים פיתחתי גם סדרה משלי. הרגשתי שאני צריך לנער מעליי את הדברים הישנים ולא להישאר באותו מקום".

     

    אתה יודע מה אומרים בתעשיית הטלוויזיה: את קשת אף אחד לא עוזב.

     

    "מה פתאום? ארז טל לא עזב בזמנו? אני יכול לתת לך עוד הרבה דוגמאות. חוץ מזה, מה זה משנה מה אומרים? אני קובע את החיים של עצמי. זה לא משנה לי מה אומרים. מה שאומרים זה קשקוש. היה גם את אירוע הלב שעברתי שגרם לי לטלטלה נורא גדולה. גרם לי להוריד הילוך, לקחת פרספקטיבה שונה, להסתכל על החיים. הבנתי שפתאום הקשר הבלתי אמצעי הזה עם הקהל אבד לי ומצאתי אותו בסטנד־אפ".

     

    יכול להיות שהיית צריך לעשות את המהלך הזה לפני?

     

    "לא, אני לא חושב. עשינו דברים נורא גדולים. הרבה אנשים היו אומרים לי שנים, 'מה, אתה לא מרגיש ששרפת את עצמך בכוכב נולד?' תמיד הייתי עונה ש'כוכב נולד' זה החיים. אומרים, 'ויתרת על הבמה, ויתרת על המשחק'. מה זה ויתרתי? החיים שלי היו 'כוכב נולד' ו'נולד לרקוד' ו'בית ספר למוסיקה'. לאורך השנים כל הזמן היו פניות אליי".

     

    אבל לאט־לאט הדר ראה את הבייבי שלו, 'כוכב נולד', מאבדת את התמימות שאפיינה אותה בעיקר בתחילת הדרך. "היינו אחראים לגל הריאליטי שבא מהמקום החיובי, אפילו הנאיבי, אבל הטלוויזיה הלכה למקום מאוד ספציפי שבו הפורמטים החזקים ששולטים הם עולמיים".

     

    הכניסה של 'דה ווייס' ב־2012 כפתה בסופו של דבר את השינויים ב'כוכב נולד' ואת גלגולה ל'הכוכב הבא'. עכשיו מוכן גם הדר להודות, הוא לא הרגיש שם בנוח. "בשלב מסוים היה מצב שאם לא היית קם בבוקר ובוחר תוכנית מוזיקה, לא היו לך חיים. היה לך הכיסא המסתובב, המסך המתרומם, אייל גולן, דנה אינטרנשיונל ולהקת בנות. זה כבר נהיה פסיכי. ה־SMS למתמודד היה פעם יציאה חדשה, פתאום כולם צריכים להצביע ב־SMS, אז לאנשים נמאס. זה איבד את האותנטיות הבסיסית. ב'הכוכב הבא' העברנו את זה לשפה חדשה. רק שאני בקושי מחובר לאינטרנט גם היום, ולכן הרגשתי שאני הכי לא מתאים - וזה לא היה פשוט בשבילי".

     

    אבל בכל זאת היית שם, אלא שזזת לשולחן השופטים.

     

    "זו הפשרה שמצאנו, אחרי שאני רציתי לעזוב לגמרי. חשבתי שאני לא צריך להיות שופט, כי אני לא זמר. והחברים בקשת אמרו, 'שמע, אי־אפשר, אתה לא יכול לעזוב עכשיו הכל'. לכן הסכמתי להישאר להיות שופט ובנינו קאדר של אייל גולן וריטה ורני. היה לי מאוד קשה להתבטא בתוכנית כי אני חסיד של הדבר הנאיבי ההוא, זה שהלך, הבסיסי. זה מה שאהבתי. פטנט של מסך עולה הוא משהו מדליק אבל זה כבר דבר גדול עליי קצת".

     

    אתה נשמע מסויג.

     

    "בדיעבד, הייתי יכול לחיות בלי העונה הזו בקריירה שלי. היה לי לא הכי טוב בתור שופט, כי בסופו של דבר אני בן־אדם שלא יכול לאפשר לעצמו להיות חופשי לגמרי. תמיד אני רואה שם את הבן־אדם ממול, ואני רואה את האיש באודישן, ולא יכול להיות רשע. התוכנית חשובה לי, אבל בוא נאמר שאם יש דבר שלא הייתי עושה, זו השנה הזו. הייתי צריך לרדת כבר אז. הרגשתי שם לא נוח".

     

    פתאום הפכת נתין בממלכה שהייתה פעם שלך.

     

    "בוא, זו עדיין הייתה הממלכה שלי. בוא, זו הייתה הפקה שלי. שאנשים לא יבינו לא נכון. זו ממלכה שלי ושל טמירה ושל יואב צפיר. אסי עזר נזרק לתוכנית ונשאב אליה במהירות, נתן המון רעיונות, אבל הכיוון היה שלנו".

     

    מה חשבת על זה שאסי עזר העדיף את 'הכוכב הבא' על 'האח הגדול'?

     

    "לא הייתה לו כל כך ברירה לדעתי. אצלנו הוא בתוכנית שלו, שם הוא עם ארז וברור לכולם שבהיררכיה ארז הוא הראשון. אצלנו הוא באמת מלך".

     

    בהיבט רגשי - והדר הוא לא בדיוק האדם שיכול להסתיר מה שעובר עליו - מתברר שהמעבר ממשבצת המארח, המוביל, לכיסא השופט ואז למאחורי הקלעים, כן נגע בו. "אתה יודע, אנשים רואים בזה דבר פשוט", הוא מהרהר, "הדבר הזה שאתה פתאום אומר, 'רגע, אני לא מנחה את הדבר הזה ואני יורד' - זה מאוד קשה ויש לזה משמעויות ברורות. אתה נמצא מאחורי הקלעים, לא על הבמה. אתה מרגיש אחרת".

     

    דכדוך, ריקנות?

     

    "לא דכדוך ולא באסה. יכולתי להנחות את 'הכוכב הבא'. אבל המשמעות היא שאתה עושה פאוז, ויש לפאוז הזה מחיר".

     

    דודו טופז הכיר את הפאוז הזה.

     

    "הוא היה במקום אחר, בתקופה אחרת".

     

    אתה יכול להבין עכשיו מה עבר על דודו טופז?

     

    "למה שעבר עליו פיזית יש טיפול רפואי. אבל תקשיב, המקצוע שלנו הוא מקצוע נוראי. אנשים לא מבינים מה זה. ככל שאתה גדל לתוך המעמד שלך וההתקבעות שלך, בטח כשאתה בטלוויזיה - שזה עוד יותר גדול מהבמה, כי זה מגיע בשנייה לכל אחד - יש לזה מחירים. זו רכבת הרים, יש תקופות לכאן ולכאן. יש המון אנשים שעובדים במקצוע הזה, חלקם יציבים ויודעים מה לעשות, וחלקם כל יום קמים אחרת. אין להשוות ביני לבינו".

     

    אוקיי.

     

    "דודו היה בחוג מכריי הקרוב וזה היה שוק עבורי. הרי אני הייתי ברשימת המותקפים שלו והילדים שלנו חברים, עד היום באותה להקה. לכולם ברור שמה שקרה לדודו לא קשור למשהו רציונלי. זה קשור למשהו הרבה יותר גדול מזה והרבה יותר עצוב. אני לא מונע מהמקומות שדודו הונע מהם".

     

     

    העונה של 'הכוכב הבא' נפתחה בספטמבר 2013 עם קאסט שופטים מושקע במיוחד שכלל את אייל גולן, ריטה, הדר ובמפתיע גם את רני רהב, שהגיע ביוזמה של הדר. "העונה הזאת הייתה מאוד בעייתית. היה סיפור שהתפוצץ עם אייל גולן, היה בלגן. הקאסט עבד על החיבור בין רני ואייל גולן ואחר כך היה את הנושא של השידורים החיים. אני חושב שאנשים כמו רני מדהימים בשלבים שלפני עריכה, כי הם צריכים לדבר המון ולהביא את הדעות שלהם, ואז אתה עורך את הפאנצ'ים. להביא את רני, ולהגיד לו בלייב לתת בדקה את כל מה שיש לו, זה נורא קשה. עד שהדבר הזה עבד כמו שצריך, הקאסט השתנה ופתאום נהיה משהו חדש, האיזון הופר. נראה לנו לא נכון להמשיך ככה. רני זוהה מאוד עם אייל, וברגע שאייל הלך, הייתה בעיה. מוקי כבר הביא איתו משהו אחר לגמרי".

     

    מה קרה שם עם אייל בדיוק?

     

    "הוא פשוט קם ועזב ברגע שהייתה תלונה והמשטרה התחילה בחקירה שלו. אייל אמר לנו, 'תשמעו, ככה אני לא יכול להמשיך'. וזה מה שקרה בפועל. הייתה תוכנית אחת שהוא השתתף בה כשעדיין לא ידעו מה יהיה והיא זכתה להכי הרבה רייטינג כי כולם רצו לראות מה קורה עם אייל. זו הייתה דרמה וגם מצב מאוד קשה לתוכנית. הכל היה באוויר. היו שמועות והמשטרה עדיין לא הרימה אל אייל טלפון".

     

    קיבלתם בקלות את בקשתו לעזוב?

     

    "ברור, אי־אפשר היה להשאיר אותו. לאייל היה מאבק על החיים, זה הרבה מעבר לתוכנית טלוויזיה. הוא היה צריך להילחם על חפותו וזה היה מורכב".

     

    אתה מבין את הטענה שאייל אמנם יצא זכאי אבל עבור רבים דבק בו כתם מוסרי מהפרשה?

     

    "בטח שאני מבין. השאלה היא מה הפער. יבוא מישהו עכשיו, יעצור אותי ויגיד, 'אתה שדדת בנק, דפקת שתי יריות לפקידות'. ואני אומר, 'בחיים לא נכנסתי לבנק הזה'. בסוף מתברר שזה אבא שלך אבל אתה נקניק, כי עמדת פעם ליד מכוניות של ברינקס שאולי היו בסביבה'".

     

    והשורה התחתונה?

     

    "אייל גולן היה עסוק שנה מהחיים שלו בלהגיד, 'אני בחיים לא ראיתי את הבחורות'. אבל, ברור שאחרי שאתה רואה את כל מה שקרה, יש טעם לפגם. דרך אגב, עובדתית, הוא החליף את כל מי שהיה סביבו, הוא זרק את כל מי שאיכשהו היה קשור לפרשה. עובדה שבהיקשים שלו הוא הבין בדיוק מה קרה. אבל יש בסוף פער בין כמה שאתה רוצה להיות צודק למה שהציבור אולי תופס. בפער הזה באים אליך אנשים עם הקביעה, 'אתה אונס ילדות'. אז לא, אייל גולן לא אנס ילדות בשום צורה. הוא יצא זכאי. זה שיש שם בעיה מוסרית, אני חושב שכן. אייל נמצא בפער הזה שבין שני הדברים ולא יכול להסתכל על זה מהצד, כי הוא מאוד מעורב. אבל בוא נחדד משהו".

     

    בבקשה.

     

    "תראה את מה שקורה במדינה, נשיא וראש ממשלה בכלא. יש איזו תחושה של הידרדרות מוסרית כללית. עכשיו, אתה יושב ורואה - פרשת הזמר המפורסם, השחקן המפורסם. משה איבגי, מר סרטים ישראליים, השחקן המוכשר והמעוטר ביותר במדינה! משהו קורה כאן. התבטאויות פוליטיות כאלה ואחרות. הכל מזין אחד את השני. אתה עוד לא מבין מה קרה, וכבר הכותרות שופטות. תראה לאן הטלוויזיה הולכת. אתה מחפש את הדבר הזה שיביא לך את הריגוש. אתה שומע המון סיפורים של אנשים שעושים מניפולציה, עולם שהוא כולו סחלה".

     

    ובכל זאת, צריך להזכיר, שאצלכם נולדה למשל פרשת מרגול.

     

    "פרשת מרגול לא הייתה רכילות והיא בטח לא הייתה קשורה ל'כוכב נולד' בשום מקרה".

     

    נזכיר לך את "מה היה אומר על זה שגיב טיירי?" בשידור, הוויכוח על ייצוג עומר אדם?

     

    "היא קשורה אולי למרגול ולמערכת הבוררים אבל לא אלינו. כתבו עלינו ש'הפשע המאורגן נכנס ל'כוכב נולד'. זה ישפיע על חיי ילדינו'. כל זה נעשה מאחורי גבנו וגם אנחנו נחרדנו. בסוף כל זה לא פגע בתוכנית אלא במרגול".

     

    מה הרגשת אז?

     

    "היה מאוד קשה. פתאום היא במעצר, פתאום אתה רואה מישהו עם שרשרת ליד הבית שלה יומיים אחרי, ואתה אומר לעצמך, 'מה זה הסרט הזה? זו לא מרגול שאני מכיר'. מרגול שאני מכיר היא בחורה חכמה, חרוצה, אחת שבאה כל יום לעבודה ונתנה את הנשמה שלה. היא וגל והמאסטרו היו הרכב טוב שרץ שנים והתאבד על התוכנית. מרגול היא אחת מאהובותיי, היא הופיעה בחתונה שלי. היה לי קשה בפרשה הזו. כל פעם סייגתי ואמרתי שחייבים לבדוק מה קורה באמת. בדיעבד, ברור שהחמירו איתה. והתוכנית לא הייתה קשורה לזה באמת. גם כשלא בדקתי תעודת זהות לילד בן 15 וחצי בשם עומר אדם, שחשבתי שהוא בן 16, אנשים לא חשבו שהוניתי ורימיתי".

     

    בסוף הוא אחד הכוכבים הכי גדולים שיצאו מהתכנית.

     

    "זה היה ברור לנו. הוא היה זוכה באותה עונה די בקלות, חד־משמעית. את עומר היכרתי בגיל 12 ואפילו לא בדקתי מה הגיל שלו כשבא. אני בן־אדם הגון וישר ומניח שכולם כמוני. ברגע שגיליתי את גילו, אמרתי תודה ושלום. זה כאילו דפק לי את התוכנית. הייתי יכול להגיד שהוא בא בגיל 15 ושמונה חודשים ולצאת מזה בקלות".

     

    תגיד, עם המעבר לרשת, יש סיכוי שנראה אותך ב'דה ווייס' או 'אקס פקטור'?

     

    "לא, אין. לתוכניות האלה יש מנחים. אני מגיע לרשת כדי לפתח טלוויזיה שבאה ממקום חיובי, שחשוב לה לומר שכיף לחיות במדינה הזו. הכי חשוב לי, שבדי־אן־איי של התוכנית יהיה משהו שהוא לא רק ציני. הרי כל הטלוויזיה הולכת למקום נורא ציני. אני רוצה להביא תוכנית אחרת".

     

    בינתיים, תוכנית חיובית אחרת, 'שמש', ממשיכה לזכות לחיים חדשים הרבה אחרי ירידה מהמסך ולצרף לעצמה קהל חדש. "מה שהולך עם כמויות ההורדות ב־VOD, זה מטורף. הפתיע אותי מאוד".

     

    יוצא לכם מזה כסף קצת?

     

    "ממש קצת. ההחלטה הנבונה שקיבלנו היא דווקא לתת את זה בחינם ולא לקחת את החמישה שקלים. בסוף אנחנו חיים בארץ ולא יעזור כלום. הייתה לנו לרגע איזו טעות שהתחיל 'הכוכב הבא' ופתאום מצאנו את עצמנו בלוס־אנג'לס וחלק מהאנשים התחילו לחיות בסרט שאנחנו תכף עוברים לאמריקה ולוקחים אותנו. אז לא, הם לא לקחו את כולם להפיק שם תוכנית. אף אחד לא מחכה לנו באמריקה. סיפור גל גדות יקרה פעם בדור".

     

    אליעד נחום אמר פה שאולי יהיה פרק איחוד של 'שמש'.

     

    "לא שאני יודע מזה אבל אני בחיים לא אומר שלא יהיה. כשאני ארגיש שיש געגוע מספיק גדול ושיש סיבה מספיק טובה, ויהיה לזה גם תקציב מגניב, אז אולי כן, למה לא? היו לנו הצעות להחזיר את 'שמש' מערוצי טלוויזיה והצעה לפיצ'ר, אבל לא חשבתי שיש מספיק געגוע עדיין. לא סתם הפסקנו אחרי שש עונות, הרגשתי שאין יותר מה לעשות. זה עובד בתור קלאסיקה וכרגע זה מספיק".

     

    אורלי ויינרמן תבוא? היא הפכה פעילת שמאל קיצונית.

     

    "אני קורא לזה חוסר שמישות. היא תמיד הייתה מוזרה. היא תמיד הייתה אחרת. אני לא בקשר איתה שנים, מהעונה האחרונה של 'שמש'. זה לא הפתיע אותי. היא מעט הזויה וזה גם הקסם שלה, דמות מצחיקה ברמות, מוכשרת מאוד. תחשוב על פרק ב'שמש' היום, כשאתה מביא אותה כחברה של קדאפי, עם נמר. משהו שם באמת נורא מצחיק ואני לא יודע מה עובר עליה".

     

     

     

    לפני שנתיים וחצי הדר החל את המסע שלו בחזרה לבמות הסטנד־אפ, במה שהוכתר במהירות בהצלחה גדולה בתוך שוק קשוח ורווי במתחרים. המופעים מלאים, הלוח עמוס בהזמנות והדר זוכה לעדנה גם מהמבקרים, 22 שנה אחרי ז'וז'ו חלסטרה. הכל התחיל באירוע הלב שעבר במהלך בדיקה שגרתית לפני כשלוש שנים. "יש לי היסטוריה משפחתית לא טובה אז הלכתי לבדיקת אק"ג על הליכון בקופת חולים מאוחדת", הוא משחזר, "ואז התמוטטתי והפכתי בר־מינן לאיזה שלוש דקות. הרופאה שלי הצילה אותי עם מכות חשמל אחרי שהלב הפסיק לפעול. אם זה לא היה קורה שם, לא היינו פה היום. קיבלתי הארכת זמן מהקדוש ברוך הוא. כנראה עשיתי כמה דברים טובים בחיים".

     

    בשלוש הדקות האלה ראית את המנהרה והאור הלבן המפורסם?

     

    "כשפתחתי את העיניים ראיתי את הניאון של הקופת חולים ואת האחות יושבת עליי. אני רואה את התחרה של החזייה שלה, היא מתנשפת, והאודם שלה מרוח כי היא הנשימה אותי. לא הבנתי כלום. ואז אני מסתכל לצד, רואה את הטכנאי של ההליכון שאומר, 'ישתבח שמו, ברוך השם', כולו מבוהל. הרופאה לוחשת לי באוזן, 'צביקה, הכל בסדר'. עדיין לא הבנתי כלום. הדבר היחיד שהרגשתי הוא קצת לחץ בחזה. אחר כך הובילו אותי במסדרונות בית החולים. בום, דלתות, בום, דלתות. התחלתי להבין רק כשראיתי בטלוויזיה בחדר התאוששות מסיבת עיתונאים עם הרופא שאומר מה שלומי כאילו אני מינימום ראש הממשלה. הזוי".

     

    המונים באו לבקר.

     

    "לעצמי אמרתי שלא קרה כלום אבל הסביבה הגיבה אחרת. לאט־לאט זה חילחל. אמרתי לעצמי, 'מה, לא הייתי רואה את ליאת יותר? את הילדים?' ואני זוכר שגם אמרתי, 'וואלה, לא כאב למות'. התנחמתי בזה".

     

    התלוצצת עם רופאיך?

     

    "היה נורא מצחיק להזמין את הרופאים להופעה שלי כדי שהפעם הם יתלוצצו איתי. הרופא שלי אומר לי, 'בוא'נה, אתה נקניק, בדרך כלל באים אלינו ואנחנו עושים עליכם כסף. אתה היחיד שעשה כסף מאיתנו'".

     

    נותרו חרדות?

     

    "לא, אני לא בן־אדם חרדתי".

     

    אבל שינית תזונה ואורח חיים?

     

    "ברור. התחלתי דיאטה, ירדתי במשקל. הרי כל החיים שמרתי אבל הייתי מעל 100 קילו, היום אני מתחת, בהרבה. משתדל לשמור על תזונה נכונה, להיות נחמד ולקחת כדורים".

     

    כמה כדורים ביום?

     

    "המון כדורים. בוקר, צהריים וערב. יש לי חמישה כדורים בבוקר ועוד שלושה בערב".

     

    וספורט?

     

    "כמעט ולא. הספורט עושה לי מאנצ'יז מטורף. לבריכה אני לא מתקרב. איך שאני עושה שתי בריכות, אני חייב לאכול סנדוויץ'. שבע בריכות זה כבר סיר קוסקוס ומעמול שלם".

     

    על אילו הנאות ויתרת?

     

    "יין, קצת פחמימות. הכי קשה זה להסתגל למקום הזה שהחיים שלך השתנו, שאיבדת את החופש. שאתה צריך לקחת כדורים, לשמור על עצמך, שיש עליך ביקורת. ממצב של חופש מוחלט אני פתאום דופק חשבון לכל דבר. על סיגר פעם ביום אני לא מוותר. זו הפשרה שלי עם הרופא. הוא אמר לי, 'אם אתה שומר על האוכל, מפרגן לך סיגר'".

     

    אשתך ליאת לא חוששת יותר?

     

    "היה איזה שלב, וזה היה נורא מצחיק, שהיא קנתה דפיברילטור (מכשיר שמספק שוק חשמלי ללב) לבית, לאוטו וכו'. אני קורה לזה דבילטור. בשלב מסוים אתה לא זוכר איזה מכשיר שמת איפה. השגרה יותר חזקה מהכל".

     

    המקרה של אבא שלך, שנפטר מהתקף לב, מהדהד עבורך יותר?

     

    "זה יושב לי באיזשהו מקום בראש. אני אומר לעצמי, 'וואלה, אל תהיה מטומטם, תעשה דיאטה. מה, אתה חמור?' אבא שלי היה בן־אדם בריא ומת ביום אחד, בגיל 53. עברו כבר 20 ומשהו שנה".

     

     

    הוא מופיע כמעט כל יום, לפעמים פעמיים ביום, וכבר הגיע ליותר מ־300 הופעות. ב־11 במאי יופיע במוזיאון ת"א, ב־18 בחודש בברל'ה להבות חביבה וב־3 ביוני ברדיו בר בבית קשת. "היו לי בחודש שעבר 39 הופעות, חודש פסיכי. אני קורא לעצמי אייל גולן של הצהריים".

     

    עד כמה חששת לפני החזרה?

     

    "פחדתי מאוד. חשבתי שאולי אני כבר מחליד. הפרסונה הטלוויזיונית שלי מוכרת. פתאום אני מדבר מהר, מציק לקהל, משתף אותם בחיים שלי. לא ידעתי איך זה יתקבל".

     

    פחדת שלא יבואו?

     

    "מה זאת אומרת? פחד מוות. שיקשקתי. אני רועד לפני כל הופעה. בהופעות מכורות אני תמיד אומר, 'לא משלמים לי על ההופעה, משלמים לי על החרדה לפני'. זה תמיד עובר לך בראש: הקהל יצחק או לא? זה יעבוד או לא? יש למופע ערך מוסף קטן. אני מבקש מהקהל שנעשה ביחד ועדת חקירה, נבדוק מה גרם לי לקבל אירוע לב בגיל כזה צעיר, ואז בעצם מדבר על הילדים ועל המשפחה ועל הבית ועל הבריאות".

     

    והלחץ בטלוויזיה, המרדף אחרי הרייטינג.

     

    "הרייטינג בחיים לא הזיז לי את התחת. אני לא זונת רייטינג. ומה זה אל תהיה בלחץ? בן־אדם מת לא נמצא בלחץ. אתה חייב להיות, חייב לעבוד. תראה את שמעון פרס. הוא חייב להמציא לעצמו משהו. איך שטיפה ירד הלחץ, הוא כבר היה בבדיקות".

     

    ליאת וצביקה הדר מגדלים בביתם בת"א שבעה ילדים. שניים שלה מנישואיה הראשונים, שלושה שלו ועוד שניים משותפים. "שמחה גדולה כשכולם בבית. ויש גם שולה וששון, שני כלבים שחיים איתנו. וסבתות וגיסים וגיסות, וחברים. אני אוהב רעש, אוהב הילולה. תחשוב, ארוחה קטנה אצלנו, סתם ערב שישי, זה עשרות אנשים".

     

    פרנסה זה משהו שיותר נלקח בחשבון כשיש שבעה ילדים?

     

    "בוודאי".

     

    אז זו גם סיבה למעבר שלך מקשת לרשת?

     

    "לא עשיתי את המעבר הזה בגלל כסף. אבל בוודאי שבגדול יש עניין כלכלי. תשמע, אני עובד, אני מופיע, רץ קדימה. אם יש פתאום פחות הופעות, אני נלחץ".

     

    כי?

     

    "כל עוד יש תקופה שבה רוצים אותך, אז אתה רוצה כמה שאפשר. אנחנו לא חיים פה במדינה שאתה עושה מיליונים על מיליונים, ואז יכול לנוח. אנחנו מרוויחים יפה ותודה לאל יש לי בית ויש לי אוטו. אבל אתה צריך לעבוד קשה כדי לשים שקל לבן ליום שחור".

     

    לפני הסטנד־אפ עשית גיחה קצרה ל'מועדון לילה', ליד קומיקאים אחרים ונראה היה שלא מצאת את עצמך.

     

    "פחות הרגשתי שם נוח. ראו את זה. גם ראו שטדי לא הפיקו את זה. בדיעבד, זה לא היה אחד מהדברים שהכי נהניתי לעשות".

     

    למה עשית את זה?

     

    "חשבתי שיהיה מגניב. היה בזה משהו נחמד, אבל גם משהו קרקסי, נורא דוחף, ואני לא כזה. נוסבאום, קטורזה וארז טל הם חברים, אבל לא עפתי שם".

     

    הייתה ביקורת על הפאנל, על כך שלא היו נשים. ארז טל הסביר שאין מספיק נשים מצחיקות בישראל.

     

    "לא מסכים. לא אגיד לך שאני מכיר מספיק, אבל אני מכיר שתיים־שלוש נשים מצחיקות. שמע, השאלה מה עושים איתן ואיך עובדים איתן. ולא הייתה שם הרבה עבודה. אתה צריך לבוא נורא מוכן לאיזה קרקס מטורף. לדעתי, יש שם בעיה טלוויזיונית. אתה נמצא עם הגב לקהל, זה הפוך מכל סטנדאפיסט, ואם אתה לא צועק ומביא את הקטע שלך, אתה לא שם. זו תחרות צעקות כזאת ואי־אפשר להגיד עליי שאני לא יודע לצעוק, אבל היה לי קשה בתוך הקומפלקס הזה, כמו גם עם התכנים. אני מודה שפחות התחברתי. חשבתי שזה ייקח לכיוונים אחרים".

     

    אתה מזדהה עם האחיזה של ארז טל במושכות של 'האח הגדול'?

     

    "וואו, איזו כותרת, אחיזה! אני חושב ש'האח הגדול' נאחז בו".

     

     

     

    הדר ואנשי טדי הפקות התמודדו בחודשים האחרונים עם הטרגדיה של ענבל מרום, המפיקה של 'כוכב נולד' מתחילת דרכה, שאיבדה את בעלה יונתן שור ז"ל בפיגוע באיסטנבול ונפצעה בעצמה קשה. "ליאת ואני היינו בלונדון במשחק כדורגל. הטלפון מצלצל עם ההודעה ובשנייה אחת מזדעזע עולמך. הבטן שלי התהפכה. חזרתי לארץ ללוויה של יונתן. אתה חושב על פורים, על הילדים ועל התחפושות, ועל הדבר הבלתי נתפס שהילדים מחכים שההורים יחזרו מחו"ל עם המתנות. ישבנו שם בלונדון ואנחנו בסרטים".

     

    כלומר?

     

    "זה החזיר אותי לאירוע הלב שלי, החזיר אותי לכל מיני תחנות בחיים. היה איתנו זוג חברים, אשתו של החבר איבדה את אמא שלה בפיגוע בדיזנגוף בת"א, שלושה ימים לפני פורים. זה הציף כל כך הרבה מחשבות, כמה העולם הזה מטורף, כמה צריך להעריך את מה שיש לנו".

     

    בכלל, המצב במדינה מדאיג אותו. "יש לי שבעה ילדים שצריכים לגדול פה. כבר הסכמנו שרמת המוסריות מידרדרת, השחיתות יורדת הלאה, זה מתחיל משם. כל הזמן ויכוחים. זה מטריף אותי. הצבא של ההוא, הצל של הזה. אני מחכה שתהיה איזו מנהיגות אחראית שתיקח אותנו הלאה אבל לא רואה את זה. מאוד מודאג לגבי עתיד ילדיי. לאן הולכת המדינה? ברור לי שזה כבר לא ימין ושמאל, ואני לא מבין איך לכל המדינה זה לא ברור".

     

    רוצה לסיים בצורה יותר אופטימית?

     

    "כן, באחד הראיונות הראשונים שלי איתך אמרתי לך שאני מתפלל שזה יהיה המקצוע שלי כשאהיה גדול. אם היית אומר לי בגיל 28 שתראיין אותי בגיל 50 ושעדיין אעבוד במקצוע, הייתי מגיב בסקפטיות מוחלטת. אז הנה אתה כאן, אני כאן. אפשר לומר שאני עדיין במקצוע, לא?"

     

    razs@yedioth.co.il

     

     


    פרסום ראשון: 03.05.16 , 11:08