yed300250
הכי מטוקבקות
    רות גוילי
    24 שעות • 03.05.2016
    הפספוס של החיים שלכם
    קבלו את ההפרעה הטרנדית ביותר של דור המסכים – FOMO – Fear Of Missing Out, או בעברית: פחד מפני החמצה. אנחנו חיים בתוך הרשתות החברתיות, צורכים לוורידים את התמונות והפוסטים של החברים שלנו וחיים בתחושה שאנחנו מחמיצים את האירועים השווים, או שאנחנו חיים יומיום אפרורי ומשעמם. כתוצאה מכך פיתחנו הפרעה חברתית שגורמת לנו להילחץ בכל פעם שנדמה לנו שאחרים נהנים יותר, אומר הפסיכולוג רועי סמנה שכבר מדבר על עידן הפומו־סאפיינס
    הדס ברטל

    מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? איזו שאלה. שולח יד מנומנמת לסמארטפון ובודק מה קרה בעולם בזמן שהעזת לישון. כלומר, אם זכרת להעביר את האיתותים להשתק כדי שלא תתעורר מכל זמזום ווטסאפ או התראת פייסבוק. כי ההתמכרות למה שקורה שם בחוץ היא כבר מזמן התופעה הפסיכולוגית והחברתית שמאפיינת את בני הדור שלנו, ואל תגידו לנו שאתם לא במכורים, אנחנו פשוט לא נאמין.

     

    בזמן ארוחת הערב, בישיבה על הספה עם הילדים, בתור בסופר, תוך כדי הליכה, לפעמים אפילו בזמן סקס, עין תורנית נשלחת אל עבר המסך, העיקר לא להחמיץ את מה שכולם עושים, שזה בעצם אותו הדבר – להתעדכן במה שקורה בפייסבוק.

     

    הפסיכולוגים כבר מצאו לתופעה הזו שם FOMO – Fear Of Missing Out, או בעברית: פחד מפני החמצה, מושג שנכנס אפילו למילון אוקספורד.

     

    ההגדרה המדויקת במילון היוקרתי היא: "החרדה שלנו להחמיץ אירוע מרגש או חשוב שמתקיים במקום אחר, שאנחנו לא נמצאים בו, פחד שהרשתות החברתיות מעצימות אותו".

     

    הפסיכולוג רועי סמנה בהרצאה על ה־FOMO, ההפרעה החדשה של דור המסכים
    הפסיכולוג רועי סמנה בהרצאה על ה־FOMO, ההפרעה החדשה של דור המסכים

     

     

    תאמינו או לא, החשש שלנו להחמיץ אירועים עם החברים שלנו ולהישאר מחוץ לעניינים היה שם עוד לפני עידן הסמארטפונים, אבל מה שהתחדד בדור הנוכחי הוא שאנחנו מחוברים כל העת לטלפונים שלנו ורואים את החברים שלנו מעלים פוסטים מארוחות ערב, ממסיבות או אירועים אחרים שתמיד נראים יותר כיפיים בפוסט מאשר במציאות, ומיד משתלטת עלינו תחושת ההחמצה שאנחנו לא שם ולא חלק, או שמא האחרים מנהלים חיים אטרקטיביים יותר מאשר החיים האפורים שלנו.

     

    בעוד עבורי המושג הזה היה זר לחלוטין, כשדיברתי על כך עם אח הצעיר ממני בעשר שנים הוא מיד ידע במה מדובר ובחצי צעקה אמר "ברור זו המחלה של הדור שלי." ואת הצעקה הזו מחדד רועי סמנה, פסיכולוג קליני שעובר מבר לבר ברחבי הארץ. ההרצאה הבאה תתקיים בבאנג'י בבאר שבע ב־17.5.

     

    סמנה מרצה בפני הבליינים הצעירים על תופעת ה־FOMO שכל כך משבשת את דעתם. "לכל מקום שאליו אני מגיע להרצות, הקהל הצעיר ממש נסער מהנושא הזה, איכשהו קלעתי לרוח התקופה ואני מדבר על משהו שמטריד את כל הצעירים כיום, שחשופים ליותר ויותר רשתות חברתיות שמתקיימות בעזרת הטכנולוגיה המתקדמת שהפכנו משועבדים אליה".

     

    אבל פחד מפני החמצה אומר סמנה נצרב בנו עוד משחר האנושות. "חווה הייתה הראשונה שפחדה להחמיץ, היא לא התאפקה וטעמה מעץ הדעת. וכיום במקום תפוח יש לנו סלולרי ביד. הסמארטפון שלנו לוחץ על אותן בלוטות החמצה שהתפוח לחץ עליהן אצל חווה".

     

    איך נרפאים? סמנה אומר שלא בטוח שאפשר, לדבריו, אנחנו תמיד נרגיש שאנחנו מחמיצים משהו. תמיד מישהו יעשה משהו יותר מעניין, יחווה משהו יותר מרגש, "אבל העבודה הפסיכולוגית שאנחנו צריכים לעשות על עצמנו זה ללמוד לקבל את זה. להבין שככה בנוי העולם ושאנחנו לא יכולים לעשות הכל ולחוות הכל ובעיקר אנחנו לא יכולים לחיות חיים של אחרים".

     

    אבל אנחנו חשופים כל הזמן לחיים של אחרים.

     

    "נכון, ולכן בני דור ה־Y כבר מפתחים תגובת מנע, שהיא לא בהכרח התרופה הנכונה לבעיה. הם מראש נמנעים מלהיכנס לרשתות החברתיות כדי לא לראות מה הם מחמיצים. כדי לא לראות עד כמה האחרים עושים דברים".

     

    מדובר, אומר סמנה, בתופעה שמנסה ללכת הפוך על הפוך מול ה־FOMO והיא נקראת "פומו־פוביה", כלומר, מרוב שאתה פוחד מהחמצה אתה תדאג לא להיחשף אליה למרות שאתה יודע שהיא קיימת.

     

    "אנשים הפומופובים לא מסוגלים להתמודד עם ההחמצה ולכן לא יפתחו פייסבוק, או לא ייכנסו לחשבונות של אנשים מסוימים, כי הם לא רוצים לדעת שהם מחמיצים משהו ומעדיפים להתכחש להחמצה עצמה". 

     

    ויש דרך לאפיין את האנשים שסובלים יותר מהתחושות הללו?

     

    "אנחנו יודעים שאנשים שסובלים מפומו הם כאלה שנוטים יותר למצב רוח מדוכדך ולתחושה של חוסר עצמאות. הם מרגישים שהיכולות החברתיות שלהם לא מפותחות ושהם עשויים לסבול מנתק חברתי אם הם לא ירקדו על כל המסיבות, תרתי משמע. ולכן הם מקפידים להגיע לכמה שיותר אירועים, לבלוט ולהיראות, תפגשו אותם בכל פתיחה וסגירה, בכל אירוע תרבותי או צרכני שכולם כותבים עליו ומתייחסים אליו".

     

    בתקופה שלנו, המהירה, העמוסה, יש גם את העניין של ריבוי הזדמנויות, מחדד סמנה. "אנחנו תמיד רודפים אחרי איזו שהיא הזדמנות שאולי החמצנו, וזה קורה כמובן גם מעבר ומחוץ לרשתות החברתיות. בגלל התחושה שהכל זמין, הכל נגיש, הכל אפשרי, אנחנו מרגישים שאם לא הצלחנו להשיג משהו, זה באשמתנו. כי לא התאמצנו מספיק, כי כשלנו, אבל אנחנו צריכים להבין שזה לא ככה. הרי ברגע שאני בוחר ללכת ימינה, אני מחמיץ את שמאלה. אבל במקום להבין את זה, מה רובנו עושים? מותחים את החיים שלנו עד הקצה".

     

    למשל?

     

    "למשל, הגענו הביתה אחרי יום עבודה ארוך, אבל יש מסיבה ואנחנו לא נחמיץ את ההזדמנות להצטלם עם כולם. אז אנחנו יוצאים למרות העייפות, מבלים את כל הערב בסלפי עם החברים, עושים פוזות של הנאה, מעלים בזמן אמת והולכים הביתה לאן שרצינו להיות מלכתחילה, העיקר לא להחמיץ את ההתרחשות או יותר גרוע – שיבחינו שאנחנו לא חלק ממנה".

     

    ואולי הפחד להחמיץ הוא משהו שטבוע בנו מימי האדם הקדמון, כאלמנט אבולוציוני שגרם לנו להיות חלק מהשבט, דבר שהבטיח את הקיום שלנו. אנחנו כנראה מתוכנתים כך מבחינה גנטית כדי לשרוד, אומר סמנה. "בהרצאות שלי על הנושא, אותן אני מקיים בשיתוף עם אתר התוכן Funzing, אני מדבר על המונח שטבעתי ושנקרא 'פומו־סאפיינס'. אפיון זה מתייחס לדעתי לשני שלישים מהצעירים בני 18 עד 30, וחווים לדעתי שלב די מטריד בהתפתחות האבולוציונית. לתחושתי, הם אנשים שמתקשים לדחות סיפוקים, לשאת עמימות ואי־וודאות ונוטים לזפזפ בין חוויות ואנשים ולכן לא מסוגלים למצות את הרגע במלואו אלא עסוקים במרדף אחר העונג הבא".

     


    פרסום ראשון: 03.05.16 , 19:07
    yed660100