שובם של ציידי החייזרים
בדיוק כשהעולם נואש מהרעיון של חיים מחוץ לכדור הארץ, הגיע יורי מילנר, מיליארדר יהודי–רוסי, שם 100 מיליון דולר כדי לענות על השאלה : האם אנחנו לבד? סטיבן הוקינג ומארק צוקרברג כבר נענו לאתגר
אם אפשר לקבוע משהו רק על פי הרבע הראשון של השנה, נראה ש־2016 תירשם בהיסטוריה כשנת מפנה בחקר החלל.
בשטח מגודר באפאלצ'ים, ליד גרין־בנק שבמערב־וירג'יניה – מתחם שבו אסור להשתמש בשירותי סלולר או וויי־פיי כדי להפחית ככל האפשר את הפרעות גלי הרדיו – השיקה קבוצה של מתכנתים מאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה מחקר חדש, הנושא את השם Breakthrough Listen ("פריצת דרך בהאזנה"), שבו הושקעו כ־100 מיליון דולר. יש במחקר הזה כל מה שאנדרו סימיון, מנהל המחלקה לחיפוש יצורים תבוניים בחלל (SETI - Search for Extraterrestrial Intelligence) בברקלי, מכנה "החיפוש הרגיש, המתקדם והכולל ביותר אחר חיים תבוניים בעולמות אחרים".
הפרויקט כולו ממומן ב־100 מיליון דולר על ידי יורי מילנר (ר' מסגרת) מיליארדר יהודי־רוסי (54) בעל קרן הון סיכון, שנקרא על שמו של יורי גגארין, האדם הראשון ששהה בחלל והקיף את כדור הארץ. כמו ציידי חייזרים נחושים רבים, גם מילנר קרא בילדותו את "חיים תבוניים ביקום" של הקוסמולוג קרל סייגן. יחד עם יזמים מעמק הסיליקון, בהם מארק צוקרברג וסרגיי ברין, הוא ייסד את קרן "פרסי פריצת הדרך" המעניקה פרסים כספיים בני שבע ספרות למדענים ולמתמטיקאים פורצי דרך. המחקר "פריצת דרך בהאזנה" הוא הניסיון שלו להביא למה שהוא מכנה "אירוע בעל סיכויים קלושים, אך השפעה עצומה".
מהי בעצם מטרת כל המאמצים האלה? לאתר עדויות לטכנולוגיות מרוחקות, כמו תקשורת רדיו או ריכוזים של התפרצויות אנרגיה. וכמובן – למצוא תשובה לשאלה הפילוסופית־קיומית המטרידה את האנושות במשך אלפי שנים: האם אנחנו לבד ביקום?
חוק המספרים
מה בעצם מבדיל בין המסע הנוכחי לחיפוש יצורים תבוניים לתרחישים של תיאוריות קונספירציה על תיקים באפלה למיניהם?
התשובה היא הסטטיסטיקה, ובעיקר חוק המספרים הגדולים. מדענים מעריכים עכשיו שישנם לפחות 200 מיליארד כוכבים בגלקסיית שביל החלב, וככל הנראה 100 מיליארד גלקסיות ביקום כולו. 50 מיליארד כוכבי לכת בגלקסיה שלנו לבדה יכולים, ככל הנראה, להיות ממוקמים באזור שהאסטרופיזיקאים קוראים לו "אזור זהבה" (כן, ההיא משלושת הדובים), שבו לא חם ולא קר מכדי לאפשר חיים. זאת אומרת שזהו אזור בעל פוטנציאל של אכלוס.
בשנה שעברה מצאו האסטרונומים עדויות לנוכחות מים מלוחים במאדים ואיתרו כוכב לכת – קפלר 452b – הדומה לכדור הארץ כל כך, עד שיש אומרים שהשניים יכולים להיות בני דודים. "ההערכות האחרונות מדברות על כך שאחד מכל עשרה כוכבי לכת עשוי להיות כזה שעליו יכולה הביולוגיה שלנו לשרוד", אומר סת שוסטק, אסטרונום בכיר במכון SETI. "אפילו אם רק אחד ממיליון העולמות מספיק טוב כדי לפתח חיים תבוניים – ויש טריליון כוכבי לכת בגלקסיה כולה – הרי שאנחנו מדברים על כמיליון עולמות שבהם יש חיים תבוניים".
"בכל מקרה, התשובה שנקבל תהיה מעניינת", אומר ד"ר דן ורטהיימר, המדען הראשי של SETI, שגם 40 שנה של ציד חייזרים כושל לא הצליחו לעמעם את האופטימיות שלו. הוא לא מפסיק להחמיא לסימיון על הביטחון המרענן שלו. "אם נמצא את אי־טי, פירוש הדבר הוא שהיקום שוקק חיים", אומר ורטהיימר. "אבל אם נגלה שאנחנו לבד פה, כדאי שנטפל טוב־טוב בחיים היקרים על פני כדור הארץ".
החלום: מאדים
מרוץ החלל החדש מקבל תאוצה בעיקר בזכות מיליארדרים כמו יורי מילנר, שבהה בכוכבים בילדותו לפני שעשה את הונו על פני כדור הארץ. מסע לסטרטוספירה ומעבר לה – שרק לפני דור אחד היה חלום באספמיה שהוביל להשקעה של 200 מיליארד דולר בתוכנית מעבורת החלל – הפך למציאות בזכות תחרות קשוחה בין חברות פרטיות כמו Blue Origin ו־SpaceX של אילון מאסק. חברת Virgin Galactic של ריצ'רד ברנסון ויריבתה הפחות זוהרת XCOR כבר מכינות רשימת הזמנות לטיסות תיירות החלל שלהן. פול אלן — ממייסדי מיקרוסופט ומי שהקדים את מילנר כפטרון המפורסם ביותר של SETI – מקווה לבנות את המטוס הגדול בעולם, חללית אם מעוצבת לשיגור חלליות מגובה 30 אלף רגל.
"ממשלות נרתעות מלקחת חלק בפרויקטים ספקולטיביים ולהיכנס להתחייבויות ארוכות טווח הקשורות בחלל, שהן תמיד יקרות מאוד", אומר פיט וורדן, לשעבר מנהל מרכז המחקר של נאס"א. בפברואר האחרון הכריז שהוא פורש מתפקידו, כי הוא רוצה "ללכת בעקבות חלומות ישנים בשוק הפרטי". זמן קצר אחר כך הציג אותו יורי מילנר כיו"ר החדש של קרן "פרסי פריצת דרך", המפקחת על "פריצת דרך בהאזנה". כשהוא משקשק בקוביות הקרח בכוס המשקה שלו במסעדה במגרש הגולף של נמל התעופה מופט פילד בקליפורניה, לבוש בחולצת עבודה כחולה ישנה של נאס"א, וורדן מסביר למה הוא חושב שמי שיעמדו בעתיד בראש חקר החלל יהיו אנשי קרנות הון־סיכון. "אנשים תמיד שואלים במה אנשי עמק הסיליקון נבדלים מאחרים", הוא אומר, "התשובה הטובה ביותר ששמעתי לזה היא שזה המקום שבו כישלון מתקבל בהבנה. לא רק שזה נכון לטעות, זה אפילו מצופה ממך".
מה שבטוח הוא שעד עכשיו, איש לא מצא הוכחות מוצקות לקיום חיים על פני כוכבים אחרים. כמו היקום עצמו, גם רשימת התקלות הפוטנציאליות היא אינסופית. בהנחה שתרבויות רחוקות אכן קיימות, ייתכן שהן מקדימות אותנו במיליוני שנים, מה שאומר שתקשורות בין־כוכביות שהן שיגרו אלינו הוחמצו כבר על ידי האדם הקדמון.
וייתכן גם שאי־טי כבר חי בקרבנו, כשהוא פועל תחת צו עליון האוסר להתערב בתרבויות פרימיטיביות, ומאפשר לו רק לבחון אותן מהצד. המדליף אדוארד סנודן טען שייתכן מאוד שחייזרים משתמשים בשיטות קידוד מתקדמות כדי להסוות את הסיגנלים שלהם, כך שאי־אפשר "להבדיל בינם ובין קרינת מיקרוגל קוסמית".
אילון מאסק, חוזר על האזהרה הידועה של סטיבן הוקינג בדבר האפשרות של חורבן העולם, רואה גם את הצד האפל הפוטנציאלי של השתיקה הקוסמית. "אם מסתכלים על רמת הטכנולוגיה הנוכחית שלנו, מבינים שמשהו מוזר עומד לקרות לציוויליזציה שלנו, ואני מתכוון 'מוזר' במשמעות הלא־טובה שלו", אמר מאסק בראיון שהעניק לאחרונה למגזין הדיגיטלי "AEON". "יש סיבה מטרידה לכך ש־13.8 מיליארד שנים אחרי המפץ הגדול לא קיבלנו אות חיים משום תרבות אחרת. אותן קפיצות טכנולוגיות, שיאפשרו לבני אדם לחקור את מרחבי הגלקסיה, כמו שדרוג האינטליגנציה המלאכותית, הן השד שבוגד באדונו ברגע שהוא יוצא מהבקבוק. ייתכן מאוד שיש שם הרבה תרבויות מתות, שחיו פעם על כוכב יחיד", הוא מוסיף. אבל לוורדן יש הסבר אופטימי יותר. "התשובה המתקבלת ביותר על הדעת היא שפשוט לא חיפשנו מספיק טוב", הוא אומר.
שלוש מטרות
הכסף שמילנר השקיע ב"פריצת דרך בהאזנה" יתקצב שלוש מטרות: רכישת זמן תצפית בטלסקופים במערב־וירג'יניה ובאוסטרליה וכן בטלסקופ האופטי במצפה הכוכבים על שם ליק באוניברסיטת קליפורניה; גיוס מדענים צעירים ומבריקים שעד לאחרונה חששו להיות מועסקים ב־SETI, ולו רק בגלל שהיעדר תקציבים בתחום פירושו הרס הקריירה האקדמית שלהם. המטרה השלישית, שהיא אולי המרכיב החשוב ביותר, היא פיתוח טכנולוגיות חדשות לעיבוד שטף של מידע חדש שיגיע מהחלל החיצון.
האחריות הזאת תיפול ברובה על כתפיו של דן ורטהיימר מברקלי. בגיל 61 הוא שייך לאותו זן נדיר של אקדמאים שסטודנטים נלהבים משנה א' מצפים למצוא בקמפוס: מרצה בעל זקן מטופח, מלא התלהבות, עם מוניטין בתחומו ובעל כישרון להסביר רעיונות מורכבים. לא זו בלבד שהוא נושא בגאווה את דגל החנון חובב המד"ב, הוא אפילו עונד אותו על גופו, כשמחוגי שעון היד שלו מסתובבים על פניו של מיסטר ספוק.
אם להשתמש במונחים מעולמו של ג'יימס בונד, תפקידו של ורטהיימר בעולם ציד החייזרים יכול להיות מוגדר כרבע מ־M ושלושה רבעים של Q. "אני מנסה לברר אם קיימת איזושהי בעיה מעניינת באסטרונומיה, שאותה אוכל לפתור בעזרת בניית גאדג'ט חדש, כי אני יודע איך לבנות גאדג'טים", אומר ורטהיימר. הסדנה של הצוות שלו בתוך אולם קמפבל בבניין הפקולטה לאסטרונומיה באוניברסיטת ברקלי נראית כמו חדר עבודה של סוחר מערכות קולנוע ביתיות יוקרתיות: שורות של לוחות זיכרון ומרכיבים אלקטרוניים אחרים מסודרים על גבי מדפי עץ. במשך שנים ניהל ורטהיימר פרויקט שבו מידע גולמי שהצטבר מתצפיות של אסטרונומים נשלח למחשבים הביתיים של מיליוני מתנדבים, שעיבדו אותו, ואז נשלח חזרה לברקלי. החידוש בפרויקט "פריצת דרך בהאזנה" הוא שהפעם החוקרים יהיו אלה שמחזיקים במושכות, מצוידים בתקציב שיכול לספק להם דלק לעשר שנים.
שלושה חייזרים מסתתרים ברחבי הציור. עזרו, ילדים, למיליארדר יורי מילנר למצוא אותם. הפתרון בסוף הכתבה
מחפשים: דליפה
לפני 60 שנה בערך הבינו המדענים שמכיוון שחוקי הפיזיקה ניתנים ליישום בכל רחבי היקום, מגוון הקרינות האלקטרומגנטיות המרוכזות שבני אדם מצאו כדרכים מצוינות לתקשורת – כמו גלים בתמסורת AM/FM – יכול לתפקד גם במשלוח מסרים ברחבי הגלקסיה. כל צורת חיים תבונית, כך הניחו, תוכל ללמוד לנצל את השימושים המעשיים של הקרינה הזאת. טלסקופים רבי עוצמה יכולים לצותת למה שהפיזיקאים קוראים "דליפה" – תוצרים טכנולוגיים של תרבויות רחוקות, הקשורים לרדארים שלנו ולגלי שידור טלוויזיה שדלפו לחלל. "כדור הארץ משגר את הסיגנלים האלה לכל הכיוונים, בלי כוונה", אומר ורטהיימר. עד עכשיו, "'לוסי אהובתי' כבר הגיעה לאלפי עולמות".
אפשרות מפתה יותר היא שאיזושהי ישות רחוקה שלחה סיגנלים מכוונים כדי ליזום מגע עם כדור הארץ. "באטמוספירה שלנו יש חמצן המאפשר נשימה במשך 500 מיליון שנה", אומר ורטהיימר. "אולי הם ראו את זה והבינו שיש כנראה חיים על כוכב הלכת הזה?" יש חברים ב־SETI שמאמינים שהכי קרוב שהגיעו אי פעם לגילוי תמסורת כזאת היה סיגנל רב עוצמה בן 72 שניות, שנקלט במצפה הכוכבים באוהיו בשנת 1977. הוא נראה מגיע מקבוצת הכוכבים קשת, אבל למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, איש לא הצליח לחזור ולצפות בו אי פעם. ייתכן ש"בקשת חברות" בין־כוכבית, ששוגרה במרחבי היקום, עדיין מסתובבת אי שם ומחכה שמישהו יענה לה בחיוב.
המידע שבפרויקט "פריצת דרך בהאזנה" יצליחו לאסוף ביום אחד מקביל לכמות שנאספה בעבר במשך שנה שלמה. הם מנצלים את הנגישות הנרחבת שלהם לטלסקופים שיסרקו תדרי רדיו רבים פי חמישה, במהירות גבוהה פי מאה מזו שהייתה בעבר, ויצליחו לשאוב כמות מידע המקבילה ל־75 סרטי בלו־ריי בשנייה.
"מה שאנחנו עושים עם הרדיו ב־SETI מזכיר קצת את הסרטים בערוץ דיסקברי שעוסקים בחיפוש זהב", אומר אנדרו סימיון. "אנחנו בונים את הדבר הענקי הזה, ששואב לתוכו מידע, ואז מנפים ומנפים ומנפים". הטלסקופ האופטי במצפה הכוכבים ליק עובד באופן דומה, כשהוא מפרק את האור שהוא קולט ממרחקים ועוקב אחרי עדויות לקיום מקור אנרגיה מלאכותית דחוסה, משהו כמו לייזר. אם אי־טי הדליק נורה של 100 וואט על כוכב החג סביב אלפא קנטאורי, השוכן 40 טריליון ק"מ מכאן, הטלסקופ האופטי יכול לאתר אותה ולהעביר את המידע לתהליך ניפוי המידע העצום של "פריצת דרך בהאזנה".
ואם גוש חומר מעניין יופיע מאי שם, הבהוב על המסך או קפיצה בעקומה יפעילו התרעה במחשב של מישהו בברקלי – "היי, תראה את זה!" כל תופעה מהסוג הזה תיבדק "מיד ומאוד־מאוד בקפדנות", אומר סימיון – ואז תעבור בדיקה מחודשת, מוסיף ורטהיימר, כדי לוודא שלא מדובר בבאג בתוכנה או בסטודנט צעיר עם חוש הומור מעוות.
כשהאסטרונומית ג'וסלין בל־ברנל גילתה את הכוכבים המטרונומיים כפולסרים (כוכבים הפולטים קרינה אלקטרומגנטית במרווחי זמן קצובים) ב־1967, הסיגנל הראשון קיבל לזמן מה את השם LGM-1, למקרה שהמקור שלו הוא "איש קטן ירוק" (Little Green Man). אסטרונומים שאיישו טלסקופים אחרים התבקשו להסדיר את המכשירים שלהם על פי הקואורדינטות החדשות, כדי לוודא שהאנומליה הנצפית לא יכולה להיות מוסברת באמצעות תופעות טבעיות. עד סוף 2016 הקבוצה תכלול ככל הנראה גם את הסינים, שמשלימים עכשיו טלסקופ שיגמד כל דבר שמצוי כרגע בשימוש של "פריצת דרך בהאזנה".
כשורטהיימר הפעיל את המערכת במערבט־וירג'יניה בפעם הראשונה בחודש ינואר האחרון, היה להם אפילו חשוד אחד לחקירה. בשנה שעברה הבחינו החוקרים שאורו של כוכב רחוק – 8462852 KIC – הולך ומתעמעם בדפוס לא סדיר. המקור היה ככל הנראה משהו טבעי – כמו כוכב שביט למשל – אבל הם נאחזו בסיכוי הקלוש שזאת יכולה להיות עדות לטכנולוגיה מעולם אחר. כמה מהם שיערו שהרנדומליות נגרמת על ידי מערכת ענקית שנבנתה על ידי חייזרים כדי ללכוד אנרגיה סולארית. לדברי ורטהיימר, התצפיות של התופעה האבנורמלית לא סיפקו עד כה מסקנות חד־משמעיות. "אבל אם הייתי צריך לנחש", הוא אומר, "הייתי אומר שזה מצבור עצום של ענני אבק".
כשכריסטופר קולומבוס הפליג להודו, ב־1492, הוא הביא איתו מתורגמן שכישוריו לא הועילו הרבה במפגש עם בני שבט הטאינו שבהם נתקלו בקריביים. מדעני "פריצת דרך" אוהבים להשוות עצמם למשלחת של קולומבוס – צוות חוקרי ארצות היוצאים למסע ממומן בנדיבות, שיכול לשכתב את ההיסטוריה. אבל הם מקווים להיות מוכנים טוב יותר ממנו. בד בבד עם "פריצת דרך בהאזנה", מילנר הקציב מיליון דולר פרס למי שיצליח לנסח מסרים דיגיטליים מופשטים, אך קליטים, שניתן יהיה לשגרם לתרבויות זרות אם וכאשר יתגלו.
בעיית התקשורת יכולה להיות אקדמית בעיקרה ולנבוע מעצם המרחקים שבהם מדובר; לשיגור מ־8462852 KIC, למשל, יידרשו כמעט 1,500 שנה כדי להגיע לכדור הארץ. תרחיש אופטימי יותר הוא שב"פריצת דרך בהאזנה" יגלו סיגנלים המכוונים לעבר כדור הארץ ומראים פוטנציאל של אפשרות פענוח. מכיוון שהחייזר השולח אולי לא קולט את העולם סביבו באמצעות חמישה חושים, כמו בני האדם, שהוא אולי אפילו לא מבוסס על פחמן, כמו החיים על פני כדור הארץ – תהליך הפענוח ידרוש ללא ספק מידה מסוימת של חשיבה קונספטואלית.
אבל גם הסיכוי להבנה מעורפלת קלוש למדי. עוד לפני שהכריז בלונדון על הפרויקט שלו באוזני כמה וכמה אסטרופיזיקאים מכובדים – בהם גם סטיבן הוקינג – ערך מילנר סקר בקרב אנשי הצוות שלו. הניחוש המושכל שלהם היה של"פריצת דרך בהאזנה" יש סיכוי של אחוז אחד להצליח. בהתחשב בסיכוי כזה, למעשה של אחד למאה, אולי הגיוני יותר להמתין עד שבני האדם יבנו טלסקופים על כוכב מאדים וישלחו גשושיות למרחבים העמוקים של שביל החלב?
"נראה לכם שאפשר היה לומר לכריסטופר קולומבוס, 'אתה בוודאי תצליח להגיע להודו, רק חכה 500 שנה עד שימציאו את המטוס'?" שואל ד"ר ורטהיימר שאלה רטורית, כשהוא משחק בעצבנות בשעון ה"סטארטרק" שלו. "אנחנו אף פעם לא נוכל למצוא תשובות לשאלות, אם נשב בחדר עם נייר ועיפרון. הדרך היחידה לפענח את זה היא הדרך המדעית: באמצעות צפייה".
דרוש: מסר אוניברסלי, קליט ובינארי
הפרס שהקציב יורי מילנר – על סך מיליון דולר – יינתן לאדם או לקבוצה של אנשים שיצליחו לנסח מסרים דיגיטליים מופשטים אך קליטים, שאותם יתאפשר לשלוח לחלל העמוק כדי לעודד תגובה מצד תרבות תבונית אחרת, אם זו בכלל קיימת.
באמצעות הפרס הזה, מילנר מבקש ליצור תחרות שתגרום למיטב המוחות לפתח שיטת תקשורת שתהיה אוניברסלית וקליטה. כלומר, להציג מקסימום מידע במינימום מקום ובמינימום של מאמץ פענוח.
כדי שהמסר יעבוד, הוא צריך להיות כתוב בשפה האוניברסלית ביותר, שהיא גם השפה המתארת טוב מכל יתר השפות את הטבע. זאת אומרת, בשפה מתמטית ודיגיטלית, המבוססת על שיטת מספור שאינה עשרונית, וגם לא על השיטה ההקסדצימלית, המבוססת על 16, אלא על השפה הבינארית הכוללת שתי ספרות בלבד (1 ו־0), שהיא השפה היעילה והרזה שבה מדברים המחשבים.
בשלב זה לא ברור אם בכוונת מילנר לוותר על ציורים, כפי שהיה בשתי הדיסקיות ששוגרו לחלל בשנת 1972. ציור הוא בהחלט שפה אוניברסלית, למרות שאינה דיגיטלית, אבל זו שפה מיידית וקליטה. כל זאת, בהנחה שליצורים התבוניים, אם יש כאלה ואם הם ייתקלו במסר הדיגיטלי – יש בכלל עיניים או חוש ראייה, מה שכלל אינו בטוח.
דודי גולדמן
ההשקעות של מילנר: מיליונים בפייסבוק ובטוויטר
הפיזיקאי פרופ' זוהר קומרגודסקי ממכון ויצמן למדע זכה לפני כשלוש שנים וחצי בפרס "אופקים חדשים" בפיזיקה. הפרס, בסך 100 אלף דולר, המחולק על ידי הקרן של יורי מילנר, נחשב בעולם המדע למקבילה לפרס נובל. מילנר, שבעצמו למד פיזיקה באוניברסיטת מוסקבה, הקים את הקרן המעניקה פרסים ומלגות לאנשי מדע שתרומתם נחשבת המשמעותית ביותר. לידו פועלת ועדה של מומחים ואנשי מדע שבוחרת את הזוכים בפיזיקה, במתמטיקה ובביולוגיה.
"מה המוטיבציה של מילנר? אני חושב שהוא נלהב מאוד ממדע ומתייחס למדענים כמו לסלבריטאים", אומר פרופ' קומרגודסקי.
מילנר עושה זאת בסגנונו האקסצנטרי: הטקס מתקיים כל שנה בז'נווה ומנחים אותו כוכבי הוליווד — לפני שנה הנחה אותו מורגן פרימן, ומילנר מטיס אליו עשרות כוכבי קולנוע לצד ברוני היי־טק, כמו סרגיי ברין מגוגל ומארק צוקרברג מפייסבוק. "בטקס שלי גם היו הרבה כוכבי קולנוע. אני לא מכיר אותם, אבל למזלי אשתי שהייתה איתי לחשה לי מה שמו של כל אחד מהם", מספר פרופ' קומרגודסקי.
יורי מילנר גדל בבית שיכון סובייטי במוסקבה, לאב שהיה פרופסור לניהול ולאם פיזיקאית. בד בבד עם לימודיו עסק בסחר מחשבים במוסקבה. לימים השקיע בחברת מזון רוסית, ואז עבר ללמוד לתואר שני בניהול באוניברסיטת וורטון בארה"ב, אבל לא סיים. בכל מקרה הוא הפך בתוך כמה שנים ליזם זריז; הוא השקיע מיליוני דולרים בפייסבוק, בזינגה, בגרופון, בטוויטר ובחברות אחרות.
כיום הוא מתגורר לסירוגין עם אשתו ושתי בנותיו בבית בפרוור של מוסקבה ובעמק הסיליקון בקליפורניה ונחשב לבעל קשרים טובים בממשל הרוסי, בצמרת עולם העסקים ובהיי־טק. הונו נאמד בכעשרה מיליארד דולר.
מילנר מרבה לבקר בישראל, ורק בסוף מארס האחרון ביקר בארץ קרובי משפחה וחברים. "אני חושב שבסופו של דבר מילנר רוצה שמדענים ייחשבו לכוכבים, כדי שצעירות וצעירים יבחרו ללמוד מדעים כבר בחטיבת הביניים ובתיכון, וייתכן מאוד שדווקא בפעילויות האלה שלו הוא מצליח בכך", מסביר פרופ' קומרגודסקי.
דודי גולדמן
תרגום: לילית וגנר
לפנייה לכתב/ת 
