מבצע אמזלג
הוא מסתובב בנעליים של אלפיים דולר ("למה? כי אני חולה באהבה עצמית ולא רוצה להבריא"), מורח קרמים ("אני גם סטרילי וגם פדנט") ומאז שהתחתן לא עוזב את הבית ליותר מחמש שעות. אז איך מצא את עצמו השחקן רפי אמזלג ("זינזאנה"), בגיל 52, עושה את הקאמבק הגדול על הג'בלאות, בטירונות של להקה צבאית, בדוקו־ריאליטי "היחידה"? הכוכב הכי מפונק בצה"ל מדבר גם על החתונה המאוחרת, הגעגועים לרונית אלקבץ, פרשת משה איבגי וחושף באיזה מחנה הוא: טהוניה או עדי שילון?
עד גיל 41 צפה השחקן רפי אמזלג — המוכר כ"סאנשיין", האמרגן הצבעוני מהסדרה "זינזאנה" — בכל חבריו הטובים כשהם מתרחקים אט־אט לעבר הבורגנות, בעוד הוא מתעקש להמשיך לחגוג. "הייתי רווק־רווק, שובב גדול. כולם התחתנו, הביאו ילדים ואני רק רציתי לטעום ולחוות עוד ועוד", הוא נזכר. "בכל יום הולדת עשו לי מסיבה גדולה ואחר כך חזרתי הביתה, הדלקתי נר אחד על העוגה וחגגתי לעצמי".
את ג'ואנה (38), יזמית נדל"ן, "האישה שלי, שאין מתנה יותר גדולה ממנה", פגש במקרה. "הלכתי לאכול במסעדת סושי בבוגרשוב וישבה שם חבורה של צרפתים", הוא מספר. "ראיתי אותה מיד, אי־אפשר שלא לקלוט כזו יפהפייה, ובפעם הראשונה ב־41 שנותיי אמרתי לעצמי שאולי היא יכולה להיות אשתי. יצאתי למדרכה, הלכתי וחזרתי והלכתי וחזרתי כדי למשוך תשומת לב, וכלום לא קרה. על הגב שלה היה קעקוע עם המילה 'לא' ביפנית, אז ניגשתי בשיא החוצפה ואמרתי לה בעברית: 'יש לי זיכיון על הקעקוע הזה, תני לי את הפרטים של מי שעשה לך את זה, אני תובע אותו'. החברה שישבה ליד ג'ואנה התנפלה עליי: 'מי אתה? מה אתה?' אז הלכתי לבר, שלחתי לה כוס יין, וכשהחברים שלה קמו ללכת היא נעצרה להגיד לי תודה. הסתובבנו, טיילנו בעולם ואחרי שנה ג'ואנה אמרה לי: 'אתה לא רוצה להקים משפחה?' אמרתי לה: 'אם אני אתחתן זה יהיה רק איתך'. זה גם מה שאמרתי לאבא שלה, כשבאתי לבקש את ידה. ואבא שלה הסכים מפני שריחם עליי שאני עלול להישאר רווק. גם הבטחתי לאשתי שאף בייביסיטר לא תיכנס אלינו הביתה מפני שאני רוצה לגדל את הילדים".
ואתה מקיים?
"ליאל תכף בת־מצווה, שירן בת תשע ואליה בן שלוש, ואני אב השנה. כל בוקר לוקח את הבנות לבית הספר, מלמד את הקטן כדורגל, בשבתות קופץ איתם בג'ימבורי. רק כשאני מתחיל לשיר ברחוב, ליאל, הגדולה, אומרת לי: 'אבא, אתה עושה לי בושות'. מה בושות, חיים שלי? אני שר בגלל שאני שמח, בגלל שטוב לי. האושר נמצא בכל מקום, צריך רק לדעת לקטוף אותו".
בכיתי כמו תינוק
וכך, בגיל 52, כשהוא נשוי ואב לשלושה — אמזלג חזר לטירונות, בדוקו־ריאליטי "היחידה". "הצילומים היו חוויה אדירה של צחוק ודמע והתרגשות ועוצמה|", הוא אומר. "בגילי אני כבר לא עושה מילואים, אבל אני מעריץ את החיילים שלנו. כשאני רואה חייל ‑ אני מבקש לעשות איתו סלפי במקום שהוא יבקש להצטלם איתי, ואיזה אושר זה לשמח חיילים. כיף קרבי. בכל בסיס קיבלו אותנו בחיבוקים ונישוקים. אחרי ההופעה, בשיחות בארבע עיניים עם קצינים צעירים, הורדתי לכבודם את הכובע, זאת אומרת הכומתה. איזה פייטרים. זה השאיר בבית אישה בהיריון, לאחר יש ילד קטן שהוא רואה רק בשישי־שבת, שאקלים אחד־אחד, נותנים את הנשמה".
חבלי הקליטה שלו, המתועדים בשני הפרקים הראשונים של הדוקו־ריאליטי "היחידה" (שיוקרנו בבכורה מיוחדת ב־HOT3 בערב יום העצמאות), אחת הסדרות המצליחות ביותר ב־HOT – לא היו קלים. העונה השנייה, בהשתתפות כוכבים כמו רמי קלינשטיין, אורנה דץ, השף מושיק רוט, עדי שילון וטהוניה רובל ‑ המקימים יחד להקה צבאית, כללה מעבר במסלול מכשולים עם כלבי תקיפה אימתניים, ובמהלכה הוא גם נהג בטנק וטען תותחים.
"אני בן אדם לא סטנדרטי, לא הכי רגוע ולא אוהב לקבל פקודות מאף אחד", הוא מסביר.
מה זה אומר "לא סטנדרטי"?
"אני גם סטרילי וגם פדנט. בבוקר אני יוצא מהבית עם קרמים על הפנים וכשמישהו מתחיל להזיע לידי אני חצי מת. לא הבנתי איך אפשר לקחת עשרה סלבריטאים ולתקוע אותם לחודש וקצת באיזה חור בסוף העולם, בלי מזגן".
צה"ל הוא לא תוכנית כבקשתך.
"נכון, אבל להיות חייל בגילי זה לא צחוק. למרות שידעתי שאצטרך ללבוש מדים, באתי כמו שאני, עם חולצה לבנה ונעליים באלפיים דולר. למה? בגלל שאני חולה באהבה עצמית ולא רוצה להבריא. כשאתה אוהב את עצמך, החיים יפים. התיישבתי באוטובוס ונסענו ונסענו. לדרום. שעות! סגרו את הווילונות כדי שלא נראה לאן לוקחים אותנו, מרוב פחד עצמתי את העיניים, ופתאום שמעתי צעקות ובומים מכל הכיוונים. חיילים, אקדחים, כיסו לי את העיניים ואני... מה בסך הכל ביקשתי?"
מה?
"רחמנות על הנעליים. אלפיים דולר טובעים בבוץ עד הברכיים. שאלתי את רמי קלינשטיין, היחיד שהכרתי: 'תגיד, זה מה שמגיע לנו, בגילנו?' ולפני שהוא הספיק לענות יצא איזה מפקד הזוי והתחיל לצרוח עליי: 'רד לשכיבות סמיכה', ומסביב בלגן ואבק, ועוד אבק ועוד בלגן. ואת יודעת מה היה הכי נורא?"
האוכל?
"איזה אוכל? הכי נורא זה שלקחו לי את הסלולרי. לא יכולתי לצלצל לחבר שיבוא במונית ספיישל ויחזיר אותי הביתה".
התגעגעת הביתה?
"מרגע שהכרתי את אשתי, המתנה של חיי — לא עזבתי את הבית ליותר מחמש שעות רצוף. בשבילי זה היה שוק. איך אני יכול לחיות בלי להרכיב את הילד על הכתפיים? מרוב געגועים בכיתי כמו תינוק. הייתה שם אשכרה דמעה".
בגיל 18 היה לך יותר קל במדים?
"יותר טבעי. הייתי שריונר ברמת הגולן. במלחמת לבנון הראשונה היה קטסטרופה, חצי גדוד נהרג, וכשהטנק הסורי הראשון בא מולי אמרתי: סטופ, אני מפחד על החיים שלי. הלכתי לשיחה אצל המפקדים, הסברתי שאני טיפוס רגיש והעבירו אותי לחטיבה שמכינה את הטנקים לקרב. ככה איזנתי מחדש את הנפש שלי".
למה לא הלכת ללהקה צבאית?
"מה זאת אומרת למה? אני לא בן של שחקן ואמא שלי לא דחפה אותי לפרסומות ואף פעם לא חלמתי להיות רציני כזה, שעובד בתיאטרון, עושה חלטורות בבתי אבות, ובסוף נפטר בדירה העלובה שלו בחוסר כל ואחרי שבועיים אחד השכנים מוצא אותו עם ואזה על הראש. רק בגיל 34 החלטתי שאני עוזב הכל כדי לעמוד מול מצלמה ומהרגע שהודעתי לכולם – בתוך חודש זה קרה".
ברמה של איגלסיאס
זה קרה בסדרה "זינזאנה" — שביים חיים בוזגלו ותיארה את חיי הכלא ואת הדמויות מחוץ לו ובתוכו, שם שיחק לצד אלברט אילוז, שמיל בן ארי ויונה אליאן ועוד רשימה ארוכה של שחקנים — שעל התהילה שלה הוא מתרפק כבר 15 שנה. "מבחירה! אני אחד שיודע להגיד לא!" טוען להגנתו אמזלג, שנולד בנתניה למשפחה מרוקאית, "אבא רב, אמא רבנית, שידעו לקבל אותי כמו שאני. אבא אמר: 'הוא יסתדר בדרך שלו', ואמא תמיד האמינה שייצא ממני משהו גדול. אלה דברים שבונים את הבן אדם, אבל החלום שלי היה לעשות כסף ובגיל 30 לצאת לפנסיה".
ובאמת, אחרי השחרור המריא לפריז, עבד בטקסטיל ובשובו לנתניה פתח חנות בגדים. "ייבאתי דברים יפים, מכרתי יפה מאוד. אחר כך פתחתי חנות בגדים בקניון איילון, אבל עוד לפני שדפקתי את המזוזה פרצה מלחמת המפרץ הראשונה. סגרתי, מכרתי ושכרתי דירת רווקים בתל־אביב".
מפה לשם הגיע יום הולדתו ה־30. "ראיתי שעוד לא הגעתי לרמה שמאפשרת לי לפרוש לגמלאות, אז אמרתי לעצמי: לא נורא, תדחה את הפנסיה בטיפ־טיפה, והפכתי לשותף בפאב. היו לילות", הוא מתענג על הזיכרונות. "ביום הולדת 34 הודעתי לכולם שאני הולך להיות שחקן". חבריו הטובים עיקמו את האף והזהירו: "נו, באמת. בגילך שחקנים כבר גומרים את הקריירה", אבל אמזלג לא התייאש. "התגובות השליליות רק חיזקו אותי", הוא מספר. "אמרתי להם: בקרוב תראו אותי בפריים־טיים".
נשמע בלתי אפשרי.
"אפשרי ועוד איך. ערב אחד ישבתי רגל על רגל, מול הטלוויזיה, וגידי גוב ראיין את הבמאי חיים בוזגלו ואת עובד זיתוני, שחקן שהוא נדלק עליו ברחוב. אמרתי לעצמי: 'רפי, העבודה מתחילה' ויצאתי לתחקיר. בדקתי באיזה קפה בוזגלו יושב ועם מי. ככה התחלתי להגיע לבית קפה בכיכר מסריק בתל־אביב, שבו ישבו גם ארקדי דוכין ומיכה שטרית. באתי לשם יום־יום, וככה התחלנו להתחבר".
איך?
"אני איש של חיבוקים ונשיקות, אהלן וסהלן. בוזגלו קלט אותי בעין ויום אחד, כשהוא ישב לבד, אמרתי לו: 'אני רוצה להיות שחקן' והוא ענה: 'בשבוע הבא אני מתחיל אודישנים, תבוא, נדבר'. הלב שלי דפק כמו משוגע. לא האמנתי שהגיע רגע האמת, ובגלל זה גם לא הלכתי לאודישן. עברו יום־יומיים, חזרתי לקפה ובעל הבית אמר לי: 'איפה היית? הבמאי שאל עליך'. שוב חטפתי סחרחורת. הבמאי שאל? עליי? באמת?
"לקחתי מונית לרחוב אחד העם, שם בוזגלו עשה אודישנים. ראיתי שחקנים מאוד־מאוד מכובדים שיושבים ומחכים בחדר מדרגות, בגלל הכבוד שלהם אני לא רוצה לנקוב בשמות. בפתח ישבה איזו ילדה שאמרה לי: 'טוב, קח מספר'. הדם עלה לי לראש. מה מספר? לא באתי לקופת חולים. הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי: 'תיכנסי לבוזגלו עכשיו ותגידי לו שהגעתי'. דפקתי על הדלת והוא אמר למזכירה: 'זה בסדר' והזמין אותי לשבת".
וככה נולד סאנשיין?
"עוד לא. בוזגלו התחיל להסביר לי מה זה אימפרוביזציה. איזו מילה ארוכה, ישמור השם. הוא אמר: 'עכשיו אנחנו במועדון, יש כאן סמים ואתה הסוחר!' ידעתי מה זה מועדון לילה, אבל אמא'לה, אני ילד טוב נתניה, מה פתאום סוחר סמים? ואז הוא התחיל להכניס שחקנים, הדריך אותם להפיל עליי תיק, ואני, שלא היה לי מושג מהחיים שלי, הגבתי בספונטניות: 'רוצה שאני אתן לך סטירה?' לא ידעתי שזה נקרא 'להיכנס לדמות'".
כך החלה קריירת המשחק שלו, שכללה גם סדנה שבמהלכה נסע לבקר בבתי כלא עם איילת זורר, יונתן צ'רצ'י, שמיל בן ארי "ועוד שחקנים מהשורה הראשונה. היה קשה", הוא מודה. "עד אז חייתי ברמה של חוליו איגלסיאס, בחיים לא קמתי בחמש לפנות בוקר".
בוזגלו הדריך אותו לחדד את הג'סטות הטבעיות שאפיינו אותו ביומיום. "וככה נולדה הדמות של סאנשיין, רפי דדון מ'סאנשיין הפקות', שמגיע מבאר־שבע כדי לקדם זמרים ועל הדרך גם מסרסר. הקצנתי את המרוקאיות שלי, אבל סאנשיין הפך לדמות כל כך אהובה, כי הוא היה אמיתי".
מתי גילית שעם ישראל התאהב בך?
"אחרי ששידרו את הפרק הראשון הלכתי באלנבי, ופתאום רצו אליי אנשים עם נשיקות וחיבוקים: 'תודה, איזה כבוד עשית לנו, הבאת אותנו למסך'. זה מזמין אותי למסעדה ואומר: 'תפנקו אותו', רוכל אחר ממלא אותי בחולצות. נהייתי אדום. מה זה האהבה הזאת? הלכתי לים. מאז הילדות בנתניה אני חייב לראות כל יום ים. עמדתי מול הגלים והודיתי לבורא עולם. אמרתי לו: 'אני יודע שזה לא מובן מאליו, שזו השגחה עליונה'.
"בדיזנגוף הייתי מלך. מוכרים יצאו מהחנויות לתת לי מתנות. מה אני אעשה עם חמש טלוויזות? חילקתי לחברים. את המיקסר נתתי לאחותי. שיחקתי גם בסדרות 'שלווה' וב'אשליות', עם הדמות של סאנשיין קיבלתי פרסומות, וכל פעם שראיתי ראי צבטתי את עצמי בכל הכוח. וואלה, השחקן הזה הוא אני?"
אמזלג הופיע מאז בסרטים ובסדרות נוספים של חיים בוזגלו וגם בסרט "אחותי היפה" ובסדרות "שביתה" ו"נויורק", אבל טוען שהוא בררן. למחייתו הוא עובד, עם אשתו, במשרד תיווך דירות שמוכר בעיקר לצרפתים. "זו פרנסה טובה", הוא מסביר. "אני לא מאלה שצועקים 'אכלו לי, שתו לי', אני רוצה לשתות ולאכול. זה גם מאפשר לי ולאשתי לעבוד בתורנויות, ככה שתמיד אחד מאיתנו נשאר בבית עם הילדים. מדי פעם, כשיש הצעה מעניינת, אני עושה גיחות. לדעתי, חשיפת יתר מוציאה את האותנטיות של השחקן. אם ראו אותו בכל מקום כבר אי־אפשר להזדהות איתו, אבל לי יש עוד דרישות".
כמו?
"אני לא מוכן לעשות אודישנים של שתי דקות. אם הבמאי חושב שאני מתאים לו אז שיבוא, נשב לקפה ונדבר. ואם הוד מעלתו הבמאי לא מוכן לבוא לקפה — זה לא יקרה. למה רוברט דה־נירו יכול לקבל 20 מיליון דולר לסרט? מי אמר שחייבים ליצור מעוני? מסכנות זה מקצוע וזה לא המקצוע שלי. אני רוצה הוליווד בתל־אביב, מול הים. לעשות גיחה לשני סרטים בשנה ולנוח שנה".
בתפקיד הבורר
אחת הגיחות שלו הייתה בסרט "שבעה" של שלומי ורונית אלקבץ. "היא בחרה את השחקנים בפינצטה", הוא כמעט דומע. "כל כך אהבתי את האישה הזאת. איזה כישרון. אני לא מסוגל לדבר עליה בזמן עבר".
גם משה איבגי שיחק ב"שבעה".
"הוא השחקן הכי טוב בארץ והוא איש מקסים. ראיתי אותו מרגיע שחקנים. כואב לי על הבן אדם. במקום לקבל את פרס ישראל הוא נפל על ציצים. לא חראם?"
מרגיז אותך להיות מזוהה עם "זינזאנה"?
"למה שיפריע? זה כבוד. כשאמרו לי: 'איך שחקן כמוך לא עובד?' עניתי: 'בשביל מה לי לעבוד? יש לי דירה מול הים, יש פרנסה ועוד מעט פנסיה'."
עכשיו, בעונה השנייה של הדוקו־ריאליטי "היחידה" (מ־11.5, בימים א'־ד', 20:15, ב־HOT3, וחינם ב־HOT VOD), הוא מופיע לצד קלינשטיין, דץ, שילון, רוט, רובל, וגם צמד הקומיקאים דובדבני וקובץ', אדל בספלוב ("איט גירלז") והזמר אורן חן.
בסדרה נשמע אותך שר?
"אם אפשר לקרוא לזה שירה, אז כן. מבין כל המשתתפים, רק רמי ואורנה הם ממש זמרים. בואי נגיד שדיסק אני בחיים שלי לא אעשה".
אחרי שהתאושש מהלם החיול מחדש הוא נסחף לאורח החיים הצבאי ונהנה עד הגג. "כולם היו נחמדים", הוא מצהיר, "וזה לימד אותי משהו חשוב על החיים. אפילו למי שנראה קשוח יש לב ענקי. צריך רק לקלף את השכבות. החברה הכי טובה שלי שם הייתה אורנה דץ. אמרתי לה: 'תעמדי מאחוריי ותעשי קולות'. היא דאגה שאני לא אפול בחזרות".
מה בקשר לידיעות שהתפרסמו על היריבות בין טהוניה לעדי שילון? טענו גם שטהוניה עזבה בזעם את הצילומים.
“זו לא היתה יריבות, אלא מלחמת עולם שלפי דעתי נובעת ממשהו טבעי ואנושי. אי־אפשר לקחת שתי בחורות – אחת שבאה ממקום טעון ואחת שבאה מהאליטה – לסגור אותן 24/7 ולהוציא מהן פרחים. זו אמרה 'אני הדוגמנית הכי יפה' וזו אמרה 'אני השדרנית הכי מדהימה' וכל אחת רבה עם השנייה גם על המקום שלה בתוך המערכת של 'היחידה' וגם על מקומה על הבמה. המריבה הביאה הרבה אקשן, נוצרו קליקות ואני, הקטן, נעמדתי באמצע ואמרתי: 'תשמעו, זאת לא חוכמה לריב. תדמיינו שעכשיו אנחנו בתוך טנק. או שמישהי מוציאה את הראש שלה החוצה וחוטפת כדור או שכולנו מתאחדים ואוהבים אחד את השני', אבל זה לא עזר. טהוניה ברחה וחזרה, עדי לא הבינה מה המשמעות של 'לחלק אהבת חינם' ואני המשכתי לתפקד בתור הבורר”.
מי ניצח במלחמה?
"במלחמה אף אחד לא מנצח, שני הצדדים מפסידים. רק רפי אמזלג הרוויח משהו וזה מה שיראו הצופים".
צנחת בתוכנית?
"זו לא הייתה צניחה אמיתית, אלא הדמיה של מטוס, בכאילו. אבל ברור שלא, פחדתי על עצמי. רק קלינשטיין ואורן חן קפצו כמו גברים. אני בכיתי רק מלראות אותם בפעולה". •
לפנייה לכתב/ת 
