זה קרה, קורה או יקרה כמעט לכולנו, לפחות פעם בחיים – כאבים בזמן קיום יחסי מין. לרוב הם חולפים מעצמם או באמצעות טיפול נקודתי. אבל אם הכאב הזה הופך למחלה כרונית וצץ גם בלי קשר לסקס (בזמן רכיבה על אופניים, ישיבה ממושכת על הכיסא במשרד, או מהחיכוך עם הג'ינס הצמוד), הוא הופך להרבה יותר ממטרד זניח ופוגע באיכות החיים. לכן זה אבחון שאסור להחמיץ אותו, כפי שקורה לעיתים קרובות מדי.
"נשים מגיעות לקליניקה עם תלונות על צריבה וגרד, ומסיבות שונות לא מספרות על תחושת הכאב בפתח הנרתיק, בעיקר בזמן ניסיון החדרה של טמפון או בזמן קיום יחסים", אומר ד"ר קובי כהן, מומחה לרפואת נשים ומנהל רפואי במרכז איה מדיקל לרפואת נשים מתקדמת. "לא פעם כשרופאים שומעים את התיאור הזה, הם נותנים למטופלת משהו אנטי־דלקתי או אנטי־פטרייתי והיא מרוצה, כי היא קיבלה טיפול בלי לעבור בדיקה לא נעימה. וכאן זה מתפספס, שכן בשילוב אודם באזור הכואב ובבדיקת רופא נכונה, הכוללת שימוש במטוש (מקלון הדומה למקלון אוזניים) לבחינת רגישות, ניתן לאבחן את התסמונת שבעבר נקראה וסטיבוליטיס וכיום מקובל לקרוא לה וסטיבולודיניה. בהיעדר טיפול הכאב נעשה עמוק יותר, הוא עובר ממבוא העריה פנימה ונעשה מורגש עם כל נגיעה באזור, כל הזמן. למעשה, הכאב הזה יכול להתפשט גם לאזור הדגדגן ואפילו לכיוון הבטן או הרגליים".
נא לא לסבול
4%־16% מהנשים סובלות מהתסמונת, בגילים שונים, אבל הכאבים בנרתיק יכולים להיגרם על ידי מחלות או בגלל מצבים אחרים. למשל, זיהומים חיידקיים מסוג טריכומונס (זיהום הגורם לדלקת חריפה ומועבר בסקס), גירוי מקומי כתוצאה משימוש בסבונים שאינם מתאימים לנרתיק, מהברשות או משימוש בחומרים כימיים כמו נרות וקרמים שאינם ייעודיים לאזור, תגובה מקומית לטיפול תרופתי או זיהומים שגורמים נגיפים כמו פפילומה (שעלול להכאיב אם הוא מתיישב על קצות העצבים), הרפס והרפס זוסטר, חוסר באסטרוגן (שאופייני לנשים בגיל המעבר אבל עלול לקרות גם לצעירות, כתוצאה מנטילת גלולות מסוימות), אקטים מיניים שבוצעו ללא פעילות מעוררת סיכוך מספק, פיברומיאלגיה, תסמונת המעי הרגיז ותסמונת העייפות הכרונית, רמות גבוהות של מלחים בשתן ועוד.
"90% מהאבחנה מסתמכים על תחקור נכון של המטופלת", אומר ד"ר כהן, "עם שאלות שחשוב שהיא תדע לענות עליהן בצורה מדויקת, כמו מיקום מדויק של הכאב, מתי התחילו הכאבים, אם הם קשורים רק לחדירה, אם יש לה הפרשות, פצעים או כאבים אחרים, אם לבן הזוג שלה יש או היו סימנים המעידים על מחלת מין וכו'. בדיקה מיקרוסקופית של אזור השפתיים והפות מאפשרת לנו לראות סימנים רלוונטיים כמו גודש, יבלות או סימנים אחרים המעידים על מחלת עור, ולעיתים יש צורך בביופסיה".
המצבים השונים המעוררים כאב בפות ניתנים לטיפול, ואסור להתעלם מהם. "אין סיבה לסבול דקה אחת מיותרת", אומר ד"ר כהן, "וחשוב לפנות לרופא עם כל כאב שנמשך יותר מכמה ימים ולא נענה לטיפול, שכן אם מדובר בוסטיבולודיניה, ככל שהזמן עובר המצב יחמיר ויהיה קשה יותר לזהות את הסיבה. כמובן, לא מדובר בכאב נקודתי שמופיע למחרת אקט מיני מסוים, שהיה סוער במיוחד או הוביל לשפשוף כתוצאה מהיעדר סיכוך, אלא בכאבים חריגים, ממושכים, שנעשים טורדניים וכוללים עקצוצים וגרד".
כל הטיפולים
זיהומים ומצבים הורמונליים מקבלים טיפול תרופתי מתאים, ולעיתים ממליץ הרופא על שימוש במשחה מאלחשת (אם האבחנה היא עצבוב יתר של הפות) לסירוגין והרחק מהדגדגן, כדי לא לפגוע בהנאה מיחסי מין. לפעמים שינוי באורחות החיים (למשל, דיאטה דלת מלחים) או בהרגלי ההיגיינה מוביל לשיפור במצב (למשל, הימנעות מהברשה לטובת שטיפה ידנית בסבון ייעודי עם מים פושרים יחסית). במקרים מסוימים ניתנות תרופות נוגדות דיכאון במינון נמוך מאוד (בשל השפעתן המיטיבה על כאבים נוירופתיים) או תרופות אנטי־אפילפטיות, ובמקרים אחרים פיזיותרפיה של רצפת האגן ו/או טיפול מיני.
גם אם האבחנה היא וסטיבולודיניה, אפשרויות הטיפול רבות ומגוונות. "אם כלו כל הקיצין נציע ניתוח להסרת אזור מבוא העריה, שמבוצע בהרדמה מלאה אך קלה, וההחלמה ממנו מהירה. במסגרתו מסירים חלק מהנרתיק כדי ליצור כניסה רכה ואפשרות לחדירה נטולת כאב", אומר ד"ר כהן. "התנאי לביצועו הוא כאב שנמשך חצי שנה לפחות, לא הגיב לטיפולים אחרים ומונע קיום יחסים. אפשרות חדשה יחסית אחרת היא הטיפול באמצעות לייזר נמוך עוצמה. מטרת הטיפול היא להחדיר חלקיקי אור לתאים לצורך החשת תהליכי ריפוי, ייצור מוגבר של תאים וכלי דם, חידוש רקמות ושחרור חומרים כמו סרוטונין ואנדורפינים, הידועים כמשככי כאבים טבעיים, וייצור מוגבר של תאים ושל כלי דם, מה שמוביל לספיגת בצקות ולהפחתת דלקת. מחקר שנעשה בהדסה בקרב נשים שסבלו מהתסמונת העלה כי אצל 78% מהן הייתה ירידה משמעותית בעוצמת הכאב והן הצליחו לקיים יחסי מין באופן סדיר, ועם התאמת הפרמטרים של הטיפול אישית לכל מטופלת טיפס שיעור ההצלחה ל־90%. מחקרים נוספים שבוצעו בעולם הראו תוצאות דומות".
הטיפול בלייזר נמוך עוצמה נעשה על ידי פיזיותרפיסטיות מומחיות לרצפת האגן, הוא כולל לרוב 12־8 סשנים בני כחצי שעה, בטוח לשימוש ואינו כרוך בתופעות לוואי. הטיפול עשוי למנוע את הצורך בניתוח במקרים שבהם התסמונת מבוססת ולגרום לשיפור ניכר באיכות חייהן של הסובלות ממנה ובדימוי הגוף שלהן.
"כאשר מגיעה אלינו מטופלת עם כאב בקיום יחסי מין, אני נותנת לה מענה כולל", מסבירה לילך בן דרור, פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת אגן באיה מדיקל. "הטיפול בלייזר נמוך העוצמה יעיל מאוד במקרים שבהם יש קצות עצבים חשופים ועצבוב יתר באזור מבוא הנרתיק. למצב של כאב במבוא הנרתיק מתלווה תמיד גם מרכיב של כיווץ יתר של שרירי רצפת האגן, וגם לכך אני נותנת מענה". •
