"השיר שצפה את המוות שלך"

זה סיפור שמתחיל ונגמר בשיר: יומיים אחרי שסגן ארז שטרק ז”ל נהרג באסון המסוקים ב־1997, נכנסו לחדרו אחיו הבכור אילן ואחותו הצעירה אושרית ומצאו במגירה יומן ומחברת שירים. אחד השירים, “שום דבר לא יפגע בי”, הולחן בהמשך על ידי יורם חזן מכנסיית השכל — והפך לאחד השירים המזוהים ביותר עם יום הזיכרון.

צפו בביצוע

אבל זה לא השיר היחיד שקשור למותו. שנתיים לפני האסון, כשהייתה בת 15 וחצי, כתבה אחותו של ארז אושרית שיר שמתאר תאונה אווירית ולמעשה מנבא את מותו בדיוק מצמרר (ראו למטה): השיר הולחן על ידי ידיד המשפחה, והשבוע, 19 שנים לאחר מותו, הוא בוצע בחדרו של ארז בבית משפחתו בקריית־אתא על ידי להקת חיל הקשר והתקשוב, מול עיניהן הדומעות של האם ברכה ושל אושרית.

המטוס מתרומם ואתה מתרסק

מילים: אושרית שטרק, 7 במארס 1995

המטוס מתרומם ואתה באוויר,

יש לך רגע בשמיים ואתה מתנצל,

לוקח את הרגליים ורץ לכיוון האופק,

רוצה להגיע למקום אחר

בלי פרידות ארוכות ובלי רחמים,

אתה לוקח את מה שהיה,

את הזיכרונות והעבר הרחוק,

אתה שומר עליהם עמוק־עמוק בתוך ליבך

והולך לעבר האהבה.

המטוס מתרומם ואתה מתרסק,

אבל כל מה שהיה כבר להציל אינך יכול,

אבל נשארת שם בשמיים,

במקום שאתה אוהב,

כמו מלאך לבן בתוך עולם שחור.

השמיים היו עולמך,

ואתה היית במבוך שבנית לעצמך,

לפחות עכשיו אתה מאושר

במקום חדש בלי מלחמות ואלימות,

ורק הזיכרון הנשאר ממך, חרוץ בתוך ליבי לנצח,

ולנצח הוא יישאר! 

-------- 

“לא ידעתי על השיר של ארז, והוא לא ידע על השיר שלי”, מספרת אושרית. “היו ימים שישבתי וחשבתי למה כתבתי דווקא את השיר הזה. ארז ואני היינו קשורים מאוד, ואני מאמינה שחשתי אותו בתת־מודע. ארז ידע שהוא לא בא לפה להרבה זמן”.

אושרית זוכרת היטב את יום האסון, 4 בפברואר 1997. בבוקר, לפני שהלכה לבית־הספר, היא העירה את ארז, כמו שביקש. בצהריים התקשרה אליו להיפרד. “הוא אמר לי ‘אולי תבואי הביתה לפני שאני נוסע?’ ממש הפציר בי. אמרתי לו ‘הרי בעוד שבוע אתה שוב בבית’. הוא כאילו הרגיש משהו”.

ארז ואושרית שטרק | צילום: אלעד גרשגורן

בערב שמעה על התאונה. “התקשרתי לארז פעם אחר פעם, התחננתי, ‘ארז תתקשר אליי’, ובכל פעם הועברתי לתא קולי. הייתה לי הרגשה רעה מאוד”.

אושרית התגייסה לחיל הקשר וסיימה קורס קצינות. “בטקס הסיום, אחרי שקיבלתי את הדרגה, נשארתי במגרש המסדרים. הוצאתי את דרגות הקצונה של ארז ושמתי אותן על הכתפיים שלי. הרגשתי שאני נושאת אותן גם בשבילו, ושארז מסתכל עליי מלמעלה וכל כך גאה בי”.