"יום־יום, 34 שנים, אני עולה לקבר של בני"
רב"ט יורם גנץ, חובש בגולני, נפל במלחמת לבנון הראשונה ב־1982 • מאז, מדי יום, מגיע אביו יהודה לחלקת הקבר שלו ומדליק נר נשמה לזכרו • "הזמן לא מרפא", הוא אומר, "אבל אמשיך להגיע אליו עד יומי האחרון"
הוא אוחז בידו שקית ובתוכה נר נשמה וגפרורים, עושה את דרכו באיטיות אל החלקה הצבאית בבית־העלמין בקריית שאול. מדליק את הנר, נוגע בידיו באבן המצבה. כבר 34 שנה, מאז נהרג בנו רב"ט יורם גנץ ז"ל במלחמת שלום הגליל, יהודה גנץ לא מחמיץ יום. אם הוא חולה, או נמצא בחו"ל — הוא דואג שמישהו ידליק את הנר עבורו. רק שהקבר לא יישאר ללא מבקר.
"אני דואג להשקות את הפרחים, דואג לנקות", מספר גנץ (86). "בימי ההולדת של יורם אני מביא 20 פרחים בצבע אדום ומוסיף על כל שנה פרח בצבע אחר. מאז שנהרג המשימה מספר אחת שלי היא להגיע כל בוקר אליו, לא משנה מה. אולי אנשים רואים בזה מוזרות, אבל לי זה עושה טוב. זה מרגיע אותי. לאבד בן זו מכה קשה מאוד, והזמן לא מרפא, ואני אמשיך להגיע אליו ולהדליק לו נר עד יומי האחרון".
גנץ, יליד הונגריה, איבד את רוב בני משפחתו בשואה. בגיל 13 נשלח לאושוויץ, שרד ארבע סלקציות של מנגלה ולסוף הגיע למחנה דכאו, שם שוחרר באפריל 1945. במלחמת העצמאות היה בפלמ"ח. "הייתי לבד ולא הייתה לי כל כתובת חוץ מהמחנה הצבאי, עד שהתחתנתי עם שושנה והבאנו לעולם את שני בנינו".
יורם גנץ היה חובש בגדוד 51 בגולני. הוא התגייס לשם בעקבות אחיו הגדול אייל, ששירת באותו גדוד ובאותה פלוגה. "יורם תמיד ידע שיתגייס לגולני", מספר גנץ. "הוא רצה ללכת לקורס חובשים כדי לסייע לחברים בזמן מלחמה. היינו מאוד קשורים אליו וכשלא יצא הביתה היינו מגיעים אליו, לא משנה איפה הוא היה. יורם היה הרוח החיה בכל מקום. אהב את הים ואהב לטייל בארץ, הוא היה משהו מיוחד".
כשפרצה מלחמת שלום הגליל נקראו יורם ואייל לחזית. "ידעתי היטב מה התפקיד של גולני במלחמה ובהחלט הייתי מודאג. הכרתי את אריק שרון, שהיה מדריך הנשק שלי בהגנה, והיה לי ברור שהמלחמה תהיה ארוכה". יורם נהרג ביום הראשון של המלחמה. במהלך כיבוש מוצב נפגע כוח של הפלוגה בשדה מוקשים. הוא נכנס לחלץ פצועים, ובעת שטיפל בפצוע עלה בעצמו על מוקש ונפצע פצעי מוות. לאחר מותו קיבל צל"ש.
"בהתחלה כשקיבלנו את הבשורה לא ידענו מי מהבנים נהרג", משחזר גנץ. "מאותו יום, כל השמחה נעלמה. את יום העצמאות, שהיה עבורי החג החשוב ביותר, לא חגגתי יותר — עבורי זה עוד יום זיכרון.
"אם יהודה לא חש בטוב הוא מתקשר אליי ואני מדליק את הנר עבורו", מספר ליאור ימין, מנהל בית־העלמין מטעם אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון. "אחרי כל כך הרבה שנים המשימה החשובה שלו היא שהנר על קבר בנו ידלוק בכל יום".
לפנייה לכתב/ת 
