שלישי 18 ביוני 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 לילות • 09.05.2016
    מטוס
    אחרי ההתערטלות הנפשית ב'מחוברים' והנתק המתוקשר עם אבא דן, עדי שילון קיוותה לחוויה רגועה בצילומי הריאליטי 'היחידה'. בתמורה היא חטפה קללות וצעקות מטהוניה רובל, זכתה לכתף קרה מהמפורסמים האחרים ובכתה בלי הפסקה. במקביל, חוותה על בשרה את הגזענות בישראל בגלל מערכת היחסים עם יוסף סוויד. אבל מי שהתגברה על הפרעות אכילה ועל גברים שסירבו להיראות איתה לא תעצור לפני שתוכיח לכולם שהחיים שלה ממש סבבה
    רז שכניק | צילום: גבריאל בהרליה

    הצטרפות לדוקו־ריאליטי 'היחידה' שעולה בהוט 3 נשמעה לעדי שילון כמו רעיון אידיאלי: מה רע בחודש של קייטנת סלבס במדים, לשיר ועוד לקבל על זה כסף. אלא שבסופו של דבר הפכה התוכנית התמימה (אותה מפיקה סוכנות הייצוג והתוכן add), ליחידת טראומה עבור שילון, שעברה לדבריה התעללות נפשית, לא פחות, מצד הקולגה לקאסט טהוניה רובל.

     

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "מקיאה בשירותים", "מי היא חושבת שהיא", "כולה הבת של" וגם "שוכבת עם ערבים", היו הפנינים ששלפה טהוניה מול שילון הנדהמת. לגבי המשפט האחרון, יש בקאסט (הכולל בין היתר רמי קלינשטיין, אורנה דץ, מושיק רוט, דובדבני וקובץ', אדל בספלוב, אורן חן ורפי אמזלג), כאלה שטענו שהוא נאמר במספר גרסאות שהדפוס באמת לא סובל ומייחסות לשילון את המקצוע העתיק בעולם. "אני אפילו לא יודעת איפה זה התחיל", נסערת שילון. "לא נתקלתי בשום דבר מהסוג הזה עד היום. אני רוצה להאמין שטהוניה היא בן אדם נורא טוב ושפשוט היה לה נורא קשה שם ובגלל זה היא בחרה להתנהג בצורה הזאת ושמאז היא במקום יותר טוב".

     

    מתי זה התחיל?

     

    "הבמאי משה קפטן ביקש שנשיר יחד. היא לא הסכימה ואני הסברתי שבאתי לעבוד ושאין לי שום דבר נגדה. זה כנראה מאוד הדליק אותה. מה שקרה אחר כך זה לא דבר שאני יכולה לחזור עליו".

     

    אז אני אעשה את זה. נטען שהיא אמרה דברים בסגנון: שוכבת עם ערבים, מקיאה בשירותים, מי את חושבת שאת, כולה הבת של.

     

    "בהתחלה לא שמעתי את זה כי היא אמרה את הדברים למצלמה ולא אליי, אבל היא חזרה על הטקסטים האלה יום־יום במשך כל החודש. היא אמרה לי את זה בהמשך בפנים וגם מול בסיס צבאי שלם. אבל הטקסטים האלה הם קצה המזלג. היא זרקה לי הערות קשות מאלה שאני לא רוצה לתת להן במה".

     

    ומה הרגשת?

     

    "נגמרתי. בפיצוץ הראשון בכיתי ארבע שעות רצוף. לא הצלחתי להירגע מהבהלה כי זה היה אקט אלים לחלוטין. אין לי מושג איך מתמודדים עם זה. התגובה שלי הייתה טראומטית. פשוט לא יכולתי להפסיק לבכות".

     

     מה אמר בן זוגך יוסף סוויד על ההערה 'שוכבת עם ערבים'?

     

    "הוא היה קול וענה, 'למה עם ערבים? ערבי אחד'".

     

    אפשר לחיות עם זה 30 יום?

     

    "לא ממש. זו תחושה נוראית. היה לי טוקבק מרושע מהלך שחי איתי באותו חדר במשך חודש. טוקבקים אפשר לסגור. לא את זה. כאב לי".

     

    עבר לך בראש שכבחורה ממוצא אתיופי, טהוניה בעצם נקטה גזענות כלפייך וכלפי בן זוגך.

     

    "אף בן אדם, משום מקום ומשום רקע, לא צריך לדבר אל אדם אחר בצורה כזאת. יש לי אפס קבלה לגזענות ואלימות. תזכור שהיא ניצחה ב'האח הגדול', הציבור די בעדה. ובכל זאת היא נוהגת באלימות מילולית".

     

    חששת מאלימות פיזית?

     

    "אני לא חושבת שמישהו באמת יכול לאיים עליי באלימות פיזית. אבל בוא נגיד שכן פחדתי ממנה".

     

     

     

    לא חוויתי שנאה בצורה כזאת
    לא חוויתי שנאה בצורה כזאת

    ניסית לדבר איתה?

     

    "אמרתי פעם אחת בשקט, שאני מרגישה שהיא מתנהגת בצורה אלימה. ואז היא ענתה בצורה אלימה אפילו יותר, והבנתי שאין אפשרות לדיאלוג. אני לא חושבת שהבחורה הזאת שמעה מה יש לי להגיד אי פעם. היא הייתה עסוקה בצרחות שלה".

     

    איך זה נגמר?

     

    "ניגשתי אליה לפני מסיבת הסיום של התוכנית. אני לא אוהבת להשאיר דברים באוויר. היה לי מאוד קשה עם זה שיש אדם ששונא אותי. אמרתי לה, 'תקשיבי, לימדת אותי שיעור חשוב, כי אני צריכה שכולם יאהבו אותי. אני מודה לך על זה. אני מבינה שאנחנו שני קווים מקבילים אבל אפשר לנהל שיחה ולא צריך לריב'".

     

    מה הייתה תגובתה?

     

    "שאני נורא מתנשאת וכשאראה את זה בטלוויזיה אני ארגיש נורא. אבל הנה, אנחנו יושבים פה והכל בסדר. היא, אגב, שונאת אותי עד היום".

     

    את יודעת מאיפה זה בא?

     

    "קראתי באיזשהו מקום שהיא אמרה עליי שפעם, שכשהייתי מלהקת ב'אח הגדול', היא באה לומר שלום והייתה עם חברה שלה. שאלתי את החברה אם היא עושה 'ליווי מודח', יש הגדרת תפקיד כזה. שם היא קבעה שאני אדם מתנשא ושהיא שונאת אותי. אפילו לא הייתי מודעת לזה. עצוב נורא".

     

    האכזבה העמוקה של שילון לא התחילה ונגמרה בטהוניה. חברי הקאסט שהיו עדים להתפרצויות של רובל ולבכי הבלתי פוסק של שילון מצד שני שמרו, לדברי שילון, על זכות השתיקה. "אף אחד לא אמר כלום לאורך כל העונה. מדי פעם אמרו לי שהיא עברה חיים נורא קשים ושאסור לי לקחת ללב. נורא עצוב לי לשמוע שהיא עברה חיים קשים. באמת. אבל למה אני זו שחטפתי?"

     

    לא ניסית לדבר עם רמי קלינשטיין או אורנה דץ למשל?

     

    "אמרתי לרמי יום אחד, 'אם היו מדברים ככה לבת שלך, גם אז היית עומד ושותק?' אז הוא חייך במבט של 'אבל את לא הבת שלי' ושוב שתק. לא הייתה אהבה בקבוצה. היה לי מאוד חסר חיבוק. הייתי הולכת לטסטות ומחבקת את עורכי התוכן. אם זו הייתה רק טהוניה ושאר הסביבה הייתה בסדר, אז מילא. אבל כשאתה נתקל באלימות והסביבה שותקת, אז הטראומה הייתה חברתית. אמרתי שטהוניה משליטה טרור ואף אחד לא אומר מילה".

     

    איך את מסבירה את זה?

     

    "הם ציפו ממני להתמודד עם זה לבד כי אני בן אדם בוגר, אבל בכל פעם שהיא פתחה עליי את הפה, בכיתי. אני רגישה. אם מישהו צועק עליי בכביש, אני יכולה לבכות. בכל פעם לפני השינה הייתי אומרת לעצמי, 'אם מחר היא תצעק עליי, אסור לי לבכות'. אבל לא הלך לי".

     

    מה עובר בפנים באותם ימים?

     

    "הרבה רגעים לא פשוטים. אחת החוויות הקיומיות שלי היא הבדידות. זה הפחד הכי גדול שלי. אני יכולה להיות עם עצמי בבית וליהנות אבל לא מסוגלת להיות בחברה ולהרגיש LEFT OUT, דחויה. תמיד הייתי זאת שניגשים אליה כי רוצים לדבר עם מלכת הכיתה, או זו שרוצים לדבר איתה כי היא הבת של. הרגשתי מאוד חסרת ביטחון ולא הערכתי את עצמי. נראיתי נורא רוב חיי. בהיגיון הפרטי שלי, אם מישהו לא רוצה אותי זה כי אני שמנה וזה לנצח יהיה ככה. אם אני באה לאירוע חברתי ואני מנסה להגיד למישהו שלום והיא לא תחזיר לי שלום, אז זה כי אני לא נראית מספיק טוב כדי שהיא תעמוד לידי".

     

     

    "הטראומה נהיית חברתית". היחידה
    "הטראומה נהיית חברתית". היחידה
     

    וב'היחידה' זה פתאום חזר אלייך?

     

    "כן, הייתי לגמרי שוב אותה ילדה חסרת ביטחון. כשאני מגיעה לקבוצה, החברים צוחקים עליי שאני מנחת הערב. אני מתיישבת ובאותו רגע מובילה את השיחה. זה מה שנותן לי להרגיש נוחות, שאני לא דחויה ושצריכים אותי פה. ואז הגעתי ל'היחידה' וניסיתי את הטריק, אבל הוא לא עבד. לא היו צריכים את מנחת הערב".

     

    לא נעים.

     

    "יש בי דברים מאוד מעצבנים. אחותי אומרת שאני אופטימית להחריד וזה מעצבן. אני קמה בבוקר עם חיוך ואומרת, 'בואו נחגוג את היום'. זה לא משנה שהלכתי לישון לפני שעתיים ושאנחנו עייפים במדבר. במשך 30 יום זה יכול להיות מאוד מעצבן, בעיקר אם אתה עכשיו כועס ואם אתה רעב וחם לך. כל ההפינס הזה שלי לא בא טוב לאנשים שם, חוץ מלדובדבני וקובץ', שהפכו לחברים טובים".

     

    שילון הגיעה ל'היחידה' (ימי א'־ד' בהוט 3 ובווי־או־די) עם חבר אחר, השף מושיק רוט. אבל גם הוא, לדבריה, לא נתן כתף חמה. "מושיק היה הבן אדם הראשון שגרם לי להרגיש לבד בתוכנית, כי ברגע שנוצרה בקבוצה איזושהי התפלגות, הוא לא היה שם איתי. הוא פשוט הלך עם מה שהרגיש לו נכון ועם הקבוצה שפחות מצאתי חן בעיניה, טהוניה וחברי האו"ם, אלה שפשוט לא רצו לקחת צד. אז נגיד שהשאר לא חברים שלי, אוקיי. אבל מושיק כן והוא אפילו לא שאל מה איתי. הוא כל הזמן אמר לי, 'זה בשביל הסדרה'. אבל עברתי חוויה מטלטלת, בווליום גבוה, תהיה שם איתי. הוא מאוד איכזב אותי ואנחנו לא חברים יותר. לא כועסת עליו או משהו. הוא פשוט לא עונה על ההגדרה של חבר".

     

    למה בעצם הגעת לתוכנית?

     

    "מגיל אפס רציתי להיות זמרת, וגם למדתי שיעורי פיתוח קול. אז כשבאה ההזדמנות לשיר וגם להתפרנס מזה, לקחתי. חשבתי שיהיה כיף לחזור לתקופת השירות ונשמע לי גם טוב להתנתק מהחיים ל־30 יום, ללבוש מדים ולא לחשוב על איך אתה נראה. לא היה נראה לי שמשהו יכול להשתבש".

     

     

    * * *

     

    גם מחוץ לכאוס של צילומי 'היחידה' שילון עברה חוויה לא פשוטה. מדורי הרכילות חגגו אמנם את הזוגיות הנרקמת בינה ובין יוסף סוויד, אבל התגובות של עם ישראל בטוקבקים וברשתות החברתיות לא היו סובלניות, בלשון המעטה. "הכל בא ביחד, מה שקרה עם טהוניה והודעות שמאחלות לי למות, להישרף ולהיאנס. אנשים כתבו המון קללות ועוד בשמם האמיתי. סגרתי את העמודים שלי לכמה ימים עד שיירגע. לחלק כתבתי תודה רבה. אני מעריצה את לוסי אהריש שמעלה בפומבי את מה שכותבים לה".

     

    מה הדבר הכי גרוע שכתבו?

     

    "צילמו אותנו לא מזמן הולכים ברחוב מאושרים. מישהו שלח לי את התמונה וכתב, 'אמן שייוולד לכם ילד ואז הוא יאנוס אותך וישחט אותך'. תגיד, איפה אתה צריך להיות בחיים שלך כדי לכתוב דבר כזה? כשנכנסתי לפרופיל שלו ראיתי שיש לו ילדים".

     

    מה אמר יוסף?

     

    "הוא חי את זה כל חייו. כואב לו שאני בוכה ונפגעת. הוא יודע שאת כל השנאה אני מקבלת כי הוא כביכול הערבי. הוא היה העוגן שלי בתוך הדבר הזה ובתוך מה שקרה לי ב'היחידה'. הייתי מדברת איתו בלילה וזה היה אי של שפיות".

     

    הם יחד כבר שנה, "אבל מכירים שבע שנים", נוצצות עיניה של שילון. "ראיתי שלוש פעמים את ההצגה 'רומיאו ויוליה' שהוא השתתף בה. מאז קצת עקבתי אחרי מה שהוא עושה וסטטוסים שלו בפייסבוק. לא היינו חברים אבל היינו באותה סביבה ובכל פעם שהייתי רואה אותו, הרעיון אפילו לא עבר בי".

     

    כלום?

     

    "בזמנו כלום. זה בעצם סיפור דיסני כזה. אחרי 'מחוברים' הייתי הרבה בבית, שקעתי ב'האנטומיה של גריי', חיפשתי משהו שיתאים לעולם החדש שניסיתי לבנות לעצמי. בעיקר חיפשתי אנשים לדבר איתם, שהם לא בתוך הסערה הזאת".

     

    ויוסף היה שם?

     

    "הוא כתב איזה סטטוס, אני אפילו לא זוכרת על מה, אבל אחד המרגשים שלו. הגבתי לו בהודעה והתחלנו להתכתב. זו הייתה שיחה שנמשכה חודש רק בפייסבוק. ואז הוא בא לארץ לביקור. בדיוק באותה תקופה הוא נפרד מאשתו, יעלי רונן. בהתחלה הוא לא הבין מה נפלתי עליו. עבורו זה היה כאילו, 'הייתי נשוי כל כך הרבה שנים, אני רוצה להיות רווק. מה אני צריך אותך?'

     

    "אבל פתאום אני הייתי הקול המאזין שהוא היה צריך והוא היה הקול שאני הייתי צריכה. מתוך המקום הזה פתאום יצא הדבר הכי אמיתי שהיה לי עד היום. הוא בא לארץ אחרי שהתכתבנו, באתי לקחת אותו מהשדה והלכנו למסעדה בנווה צדק. מאז לא נפרדנו. גם כשאני פה ויוסף בברלין, הוא נוכח, בסלולר. זה הפך את הטלפון לדבר הכי חשוב בחיי".

     

    איך מתגברים על זה שהוא גר בברלין?

     

    "אתה אומר 'מתגברים' כאילו זה דבר שלילי. זה דבר נפלא בשלב הזה של היחסים. אנחנו קצת חיים בסרט, וזה נורא כיף. כל מפגש הוא ירח דבש כי יש געגוע, סופרים את הימים לקראת ואז כל יום חוגגים".

     

    שילון הספיקה להיקשר גם אל אלכסנדר, בנו של סוויד מנישואיו לרונן. "הוא מלמד אותי יותר ממה שכל מבוגר לימד אותי. יום אחד עברנו ליד מוזיאון השואה והוא אמר לי, 'את יודעת שאני גם יהודי וגם נוצרי וגם ערבי וגם גרמני וגם ישראלי? והוא אומר את זה בהתלהבות. 'תראי כמה דברים טובים יש בי יחד'. זה לא משהו שאפשר ללמוד ממנו?"

     

    מה אבא דן שילון אמר על הקשר עם יוסף?

     

    "כל מי שפוגש את יוסף, מתאהב בו. עבור המשפחה זה בדיוק כמו שהייתי באה עם כל גבר אחר".

     

    לפעמים את אומרת לעצמך, 'אם נביא ילד יהיה לו קשה במדינה כמו שלנו'?

     

    "כן, אבל במסגרת ההפי הפי ג'וי ג'וי שלי, יש גם הרבה נאיביות ואני מאמינה שיש הרבה אנשים טובים. אני רוצה להאמין שהתגובות הרעות מגיעות מקבוצה רועשת ושיש קבוצה שחושבת אחרת לגמרי ומקבלת ואוהבת, ופשוט שקטה יותר. אני מתה לעשות ילדים מתישהו בחיי ויוסף הוא דבר כל כך מוצלח, כך שהוא חייב להתרבות".

     

    הוא אמר כאן בראיון שאין לו מה לעשות בישראל של 2016 בגלל האפליה והגזענות.

     

    "אני לא יודעת אם אין לו מקום בישראל, כמו שאין לו מקום להשמיע את קולו ולהגיד את דעתו. מי שלא חושב כמוהו, לא מעוניין לראות אותו בכלל. הרי אם מישהו לא יסתכל על יוסף וישנא אותו כי הוא ערבי, אלא אשכרה יסתכל עליו, הוא יראה - וזה לא כזה קשה - כמה הוא חתיך, מוכשר וחכם. אבל זה דורש מאמץ".

     

    בשדה התעופה עוצרים אותו יותר?

     

    "עוצרים אותי, אותו לא עוצרים כי מזהים אותו. אני באה לשדה בברלין, לאל על, ואז אומרים לי, 'מאיפה את מגיעה?' אני אומרת, 'מהבית של החבר שלי'. והם ממשיכים, 'איך קוראים לו?' כאן אני כבר נהנית ואומרת, 'יוסף' בהגייה הערבית. ואז התשובה היא, 'רגע, אני צריך לבדוק'. זה מצחיק ועצוב כי זה אבסורד".

     

    אקריא לך סטטוס שלו: כשאתה מציג את עצמך כערבי, רוב הסיכויים שלא תשיג סתם בחורה רגילה שמחפשת סקס, אלא תשיג בחורה פרועה מהסרטים. היא רוצה להשתגע איתך, לעשות מעשה אסור, שתלחש לה מילים בערבית.

     

    "אתה יודע שזה ציני לחלוטין. ליוסף יש חוש הומור נפלא. הוא בעצם אמר בקול רם את מה שאנשים חושבים. כאילו שהוא תופס להנאתו יהודיות".

     

    הזוגיות הזאת עשתה לך משהו מבחינה פוליטית? הפכה אותך ליותר שמאלנית? את רואה את העולם אחרת?

     

    "נחשפתי להרבה קולות שלא שמעתי קודם לכן. לא חוויתי שנאה בצורה כזאת, על רקע כזה. אנשים כתבו לי, 'אהבתי אותך אבל עכשיו כשאת יוצאת עם ערבי, אני רוצה שתמותי'. זה גרם לי להבין שיש הרבה חושך בחברה שלנו שלא ראיתי בעבר. מה זה 'את יוצאת עם ערבי'? מה זה ערבי? אני יוצאת עם בן אדם. אני גם אוהבת שכאלה שאומרים לי, 'אה, הוא נוצרי? אז בסדר'. המוסלמים צוחקים איתו שהוא בלאי. והכי מצחיק כשאומרים לו, 'אם אחותך הייתה יוצאת עם יהודי, היית שוחט אותה. אחותו נשואה ליהודי. אף אחד לא בודק בכלל".

     

    הוא כתב מאמר שבו הירהר בנושא יחסים פתוחים.

     

    "הוא כותב את הדברים הכי יפים בעולם ואני בסוף עוברת על זה קצת. על זה חשבתי שזה אמיץ. נדיר לקרוא מישהו שמדבר בכזאת פתיחות. אני מעריצה את זה. אבל אני לא מעוניינת ביחסים פתוחים. אם בעוד עשר שנים תכבה האש ואנחנו נחליט שבא לנו לפתוח את היחסים? לא פוסלת. כולם מסתכלים על מערכת יחסים פתוחה כעל התחנה האחרונה לפני הגירושים, בברלין מתייחסים לזה לגמרי אחרת".

     

     

    * * *

     

    אלה ימים יפים עבור שילון בת ה־28. פרט לזוגיות המלבלבת, נראה שהקריירה שלה הולכת בכיוון הנכון. לאחרונה השיקה את 'מנת הבית', תוכנית חדשה בזכיינית ערוץ 2 רשת העוסקת באוכל ברשתות החברתיות ועל האש ישנו פרויקט קולינרי נוסף. היא גם מרצה לפעמים ובשנים האחרונות מובילה את הקמפיינים של חברת "עונות".

     

    כמו כן, היא בדרך להפוך לקואצ'רית עם סיום לימודים במכון אדלר. "אחרי 'היחידה' חזרתי בעצם מ־30 יום ביקום מקביל והזוי לחלוטין. זה מזיז אותך, גורם לך לבדוק שוב את הערכים שלך, לאן אתה רוצה להגיע. אז אמרתי שאני צריכה עולם נוסף שהולך יד ביד עם התחום שלי, שיהיה לי עוד מקצוע".

     

    גם 'מחוברים' מסומנת כנקודת מפנה בחייה. "זה קשר בסרט יפה את כל מה שחשבתי שאני יודעת על החיים שלי והנחתי את זה בצד, בתוך ארגז. הבנתי שההשפעה שיש לסביבה שלי עליי הייתה לא פרופורציונלית. הבסיס הפנימי שלי היה כל כך רעוע, כך שכל דבר טילטל אותי. אבל כל זה עזר לי בסוף. למערכת היחסים שלי עם ההורים, למשל".

     

    זה נקרא עזרה? אביך רמז שהוא לא רצה להשתתף ושאת למעשה הכרחת אותו.

     

    "קודם כל לא יכולתי אחרת בעצם, מבחינת החוזה. כשאתה מצלם 'מחוברים' אז אנשים משמעותיים בחיים שלך צריכים להצטלם. תאר לך שהייתי נפגשת עם אבא שלי ולא הייתי מצלמת? אז כן, הייתה דרמה מאוד גדולה, כי אבא שלי הוא דמות משמעותית בחיי".

     

    מה בעצם קרה שם?

     

    "לפני שיצאתי למסע של 'מחוברים', גם אבא וגם אמא נתנו לי את האוקיי, אחרת לא הייתי עושה את זה. זה שבמהלך המסע נמאס להם - אני יכולה להבין. לאבא שלי היה מאוד קשה עם הסדרה הזאת, וגם את זה אני מבינה. אני לא יודעת איך אגיב אם הילד שלי יעשה 'מחוברים'. לא יודעת אם אזרום".

     

    מה היה לו קשה?

     

    "בעיקר שדיברתי עליו כשהוא לא נכח, כי במשפחה שלנו אין דבר כזה. המצלמה די הפרה את האיזון שהיה לנו בבית. תמיד היינו אומרים בפרצוף הכל, גם אם זה נורא קשה. ופתאום לא. זה אירוני אולי לומר אבל לאבא שלי היה קשה בסופו של דבר עם החשיפה".

     

    או אולי היה קשה שהכרחת אותו להצטלם.

     

    "יכול להיות, אבל על זה אני לא יכולה להתנצל. תראה, לא התקיימה שיחה כבדה עם איזה אקדח על השולחן. הסברתי לו את החשיבות של התוכנית לגביי. הסברתי את זה שאני כל חיי הייתי חשופה בלי שתהיה לי את הבחירה אם אני מעוניינת בכך. נולדתי בבית של שני אנשים מפורסמים שעובדים בתקשורת. אמרתי, 'אין בעיה, אני מכבדת את זה שלא תרצה להצטלם, אבל אני לא אוכל לתת לך את המקום המשמעותי בתקופה הזאת שאני כרגע עוברת'".

     

    היה נתק?

     

    "תקופה קצרה. עשו מזה משהו הרבה יותר גדול ממה שזה היה. אבא ואני מאוד דומים. הדמיון הזה גורם לנו לתאקלים משוגעים. עם אמא שלי אני יכולה לריב 20 פעם ביום ולהגיד, 'אני לא רוצה לדבר איתך יותר לעולם', לטרוק לה את הטלפון ולהתקשר אחרי דקה ולצחוק. עם אבא שלי האדמה רועדת ויש גם צונאמי".

     

    שזה אומר?

     

    "המילים מאוד חדות ולוקח זמן לעכל. יש דממה ולכל אחד יש את הצורך בה. אני חושבת שאבא שלי לא הבין מה קורה לי בעיקר".

     

    והוא איש תקשורת משופשף.

     

    "שיודע מה זה שכולם רואים אותך על המסך. אחרי 'מחוברים' הייתי מסוחררת, כל כך חסרת סבלנות כלפי העולם. חשבתי, איך אני אתמודד עם זה שכולם עכשיו ראו את כל מה שעובר עליי בחיים? אז אולי הוא פחד עליי. היום אנחנו בקשר טוב כי הוא נרגע וראה שאני בסדר. יצא שאולי שבועיים בסך הכל לא דיברנו. לא דבר שארוחת ערב לא יכולה לפתור".

     

    יכול להיות שהיה לו לא נעים לראות את האפיזודה על הגבר הנשוי בחייך?

     

    "אבא שלי, שהיה נשוי בשנית לאמא שלי? לא, לא".

     

    מצטערת על זה שחשפת את הרומן?

     

    "מצטערת היא לא מילה שאני משתמשת בה. אני כן חושבת שזה קיבל יותר מדי מקום. אני משלמת מחיר על זה, כי עד היום מדברים איתי על הנושא וזה היה כל כך שולי. אנחנו לא בקשר היום".

     

    זה לא היה קורה לך היום אם היית פנויה?

     

    "לא, כי אני מעריכה את עצמי אחרת. יכול להיות שבדיעבד גם הייתי צריכה להוריד את זה מ'מחוברים'. זה הסיח את הדעת מדברים יותר חשובים".

     

    לפני שלוש שנים וחצי נתקעה סיכה בבועה של שילון כשהוריה נפרדו אחרי כ־30 שנה של זוגיות. "זה לא משנה באיזה גיל זה קורה לך", היא נחרצת, "כשההורים שלך מתגרשים זה משבר נוראי. פתאום אתה מרגיש שאין לך בית, שהכל מתפרק. זה היה גם יום רע. באותו יום באתי לעבודה ומנכ"ל רדיו תל־אביב, אבי משולם, פיטר אותי אחרי שנתיים. פתאום לא הייתה משפחה וגם לא עבודה. זו החוויה הדיכאונית היחידה בחיי. בסוף כל זה חיזק אותי ויצא מזה משהו טוב: אני ואחותי התקרבנו. היום היא החברה הכי טובה שלי".

     

    גם את הפרעות האכילה שעליהן סיפרה ב'מחוברים' השאירה מאחור. "לא הייתי שמנה, אבל מעולם לא הייתי רזה. בכיתה ו' בערך באתי עם חולצת בטן לבית ספר, כי כל הבנות הלכו עם חולצת בטן, ואז פשוט כולם צחקו עליי. תמיד הייתה לי בטן ותמיד תהיה לי, גם אם אתאמן 70 פעם בשבוע. זה מבנה גוף. בנים דחו אותי כל החיים. כל החברות שלי שכבו והתנשקו ואני ישבתי בצד עד גיל מאוחר, אחרי 17".

     

    לא כזה מאוחר.

     

    "ביחס לסביבה שבה גדלתי זה מאוד מאוחר. וגם אז, כל החוויה הראשונית עם גברים הייתה שהם נורא התביישו בי. 'אני אשכב איתך אבל אני לא מוכן שיידעו'. זו הייתה החוויה עד לפני שלוש שנים. זה הזוי".

     

    לגמרי.

     

    "אנחנו מדברים על שתי מערכות יחסים שנמשכו שנים כל אחת, שבהן היה גבר והיינו מנהלים מערכת יחסים שהיא בעצם בסתר. לא מראים את זה כלפי חוץ, כי אני לא מוכן להיראות איתך. זה חולני בעיקר כי לא ראיתי בזה משהו פסול. הסתכלתי על אותם גברים ואמרתי, 'יו, איזה מזל שהם מסכימים להיות איתי'".

     

    איך זה השתנה?

     

    "הלכתי לפסיכולוגית ששינתה את חיי. אני מגיל 12 אצל פסיכולוגים, אבל היא נתנה לי בוסט לביטחון העצמי יחד עם 'מחוברים' והיא זו ששיכנעה אותי ללכת למכון אדלר. גם הכרתי את מאמנת הכושר הנוכחית שלי וגיליתי שאני יכולה להתאמן, בניגוד למה שחשבתי ואמרו לי רוב חיי". היא קמה בשש וחצי, ישר לאימון ואם אין לה מחויבות אחרת, בשמונה בערב היא כבר במיטה, רחוק מאוד מאורח החיים שלה עד לא מזמן. "כל מה שחיפשתי אז זו אהבה ופשוט מכרתי את עצמי נורא בזול. ראיתי מישהו ואז ציירתי מסביבו עולם שלם כדי שזה יתאים לשבלונה שלי ועטתי עליו".

     

    עד כמה היית פרועה אז?

     

    "לא חושבת שהייתי פרועה כמו שרציתי שיחשבו שאני פרועה. הייתי בעיקר נורא לבד ורציתי שיחשבו שאני לא. יש רגע שבו אתה צריך לקום וללכת, ואם אתה לא עושה את זה, אתה נשאר שם לנצח נצחים".

     

    דוגמה?

     

    "לקראת סוף חיי הלילה שלי ראיתי בחור באיזה מועדון. כבר הייתי שבורת לב ממישהו שנורא רציתי, ואמרתי לעצמי, 'אני יכולה להיות כמו גבר. אני יכולה לשכב עם גבר וללכת'. התחלתי איתו, אמרתי לו, 'בוא אליי'. הוא היה משוכנע שאני יודעת מה אני רוצה. הגענו אליי הביתה וברגע שקצת ירד האלכוהול והבנתי מה קורה, נכנסתי להיסטריה של בכי. פשוט גירשתי אותו מהבית שלי. מסכן הבחור, לא הבין מה קורה. שם אני חושבת שהתפכחתי".

     

    היה עוד רגע מכונן כזה?

     

    "היה בוקר אחד, חזרתי הבית, הסתכלתי במראה ולא זיהיתי את עצמי. הייתי שמנה מאלכוהול, מסריחה מסיגריות. פתאום חשבתי על ההורים שלי, אם הם היו רואים אותי עכשיו איך הם היו מרגישים. אמרתי, 'אוקיי, תודה רבה'. וזהו. היום אני כן יכולה לצאת וליהנות, אבל לא אחגוג מדי. אני צריכה להתאמן למחרת".

     

    חווית בכל התקופה הזו הטרדה מינית?

     

    "לא, אבל כשהייתי בצבא כן. שמו לי סם אונס בתקופה שבה לא דיברו על זה בכלל. ידיד עשה לי את זה. למזלי אני לא זוכרת מה היה בכלל. לא הגשתי תלונה כי רק אחרי שלוש שנים התחילו לדבר על סם אונס והבנתי מה קרה לי. לא היה טעם. אם זה היה קורה היום, לא הייתי נחה עד שהוא היה מקבל את מה שמגיע לו".

     

     

    * * *

     

    ככל ששילון מרשה לעצמה לפרוש כנפיים, כך היא משתחררת מהחשדנות שאפיינה אותה בילדותה, תוצאה של ייחוסה המשפחתי. "בכיתה א' הייתה מישהי מכיתה ו' שניסתה להיות חברה שלי, וזה החמיא לי. ואז היא ישנה אצלי ויום אחרי גיליתי שהיא סיפרה לכל בית הספר שהיא 'ישנה אצל דן שילון'. כבר שם אמרתי, 'אוקיי, לא סומכת על אנשים'. זה נתן לי כאפה שלא מחפשים את קרבתי בזכות עצמי".

     

    גם יוסף כזה?

     

    "יש לו חברים שנורא נהנים מזה שהוא מפורסם, וזה לא מפריע לו. אותי זה מדליק בשנייה ואני אומרת לו, למה ההוא היה צריך להגיד יוסף סוויד ולא יוסף? למה הוא משוויץ בך? הוא חבר שלך בגללך או כי אתה מפורסם? זה מקום נורא רגיש אצלי. מילא שמישהו ירצה להיות חבר שלי כי אני מפורסמת. אבל בגלל שאבא שלך מפורסם?"

     

    עכשיו זו לגמרי את.

     

    "אפשר לומר. כשראיתי קטעים מ'היחידה', כשאני עם מדים, נראית נורא, ויש קצת כרס והשיער לא טוב, חייכתי. פעם הייתי מתה. אני לומדת לאהוב את הדברים בי שהם פחות טובים. מאוד עוזר שיש לי גבר שחושב שאני הדבר הכי יפה שהעולם ברא".

     

    razs@yedioth.co.il

     


    פרסום ראשון: 09.05.16 , 16:07