מלנכוליה אהובתי

ג'יימס בלייק הוא עילוי מוזיקלי. מאסטר מהעולם החדש. מביא לשלמות טכניקות של קאט, פייסט ומניפולציית סאונד לכדי תמונת נוף מובחנת, עגומה, שמתוכה בוקע קולו, שאתה חוטף דיכאון רק מלהיזכר בו. מין אר אנ' בי מלנכולי, נשמה מרוסקת, האותנטי הכלוא בתוך הסינתטי. אלבומו השלישי הוא מסע של תבוסה יפהפייה, 76 דקות נו־רא ארוכות (ואולי זו הכוונה). המקוריות בוקעת מכל פינה (תקשיבו למשל ל־Two Men Down ותגידו אם שמעתם דבר כזה. התשובה היא לא), אבל אט־אט אתה טובע, מנסה להיאחז בקצת ביט (Timeless), משחרר בלא הועיל צעקה (Choose Me), ומסיים את הכל קפוא, מותש ועקר. כמו יום חסר מוצא ב'לקום אתמול בבוקר'.