"הצוות של סייף הפך למשפחה שלנו"
עין אחת לא נותרה יבשה כשחבריו של סייף ביסאן, החלל הדרוזי הראשון של יחידת אגוז, שרו בביתו את השיר שכתב אחד מהם לזכרו. מבחינת אביו, אותם חברים הם הזיכרון שממשיך את חייו
סמ"ר סייף ביסאן ז"ל גדל בבית ציוני שבו חונך לאהבת המולדת. אביו הוא ממנהיגי התנועה הציונית־הדרוזית בכפר ג'ת, וסבו היה מהמסייעים למכותרי שיירת יחיעם במלחמת העצמאות.
"סייף בננו היה חייל ביחידת אגוז", סיפר אביו, רמזי ביסאן. "סייף היה חדור מוטיבציה וגדל בבית שבו חונך לאהבת המולדת. ב־9 באפריל 2008 הוא נפל במהלך קרב ברצועת עזה, במסגרת פעילות מיוחדת של היחידה בגזרה. סייף היה החלל הדרוזי הראשון ששכלה יחידת אגוז והיום הצוות שלו עבורנו הם סייף. הם הבנים שלנו שנותנים לנו כוח ומחזקים אותנו. הזיכרון האחרון עבורנו הוא השיר 'אמא' שמסמל את האהבה שלו לאמא ולמשפחה וזהו שיר שסייף תמיד שמע ואהב".
לזכרו של ביסאן, כתב חברו לצוות גל ניסמן את השיר "דקה מאתמול", וכשחבריו ליחידה הגיעו השבוע לביתו ושרו איתם את השיר, לא נותרה עין אחת יבשה.
"אילו היה לי זמן
הייתי קם וטס מכאן
אבל נהיה מאוחר.
הכל כאילו שגרה
אבל בפנים מרגיש מוזר
זה לא אותו הדבר
ואם לומר את האמת
אני לא מפסיק להתחרט
על מה שקרה
ופתאום בחשכה
כל שנייה הפכה דקה
ואין כבר מה לעשות
אין מקום בעולם
שלא אקח אותך לשם במחשבותיי
ואם רק הייתי יכול
לקבל דקה מאתמול... מאתמול...
אני לא מוצא את המילים
שירפאו את הכאבים
את מה שרץ לי בפנים
והעיניים יבשות
כבר נגמרו כל הדמעות
אז אני שר לך שירים
בסוף כל יום אני נרדם
נרדם ועף איתך מכאן
מעל הבלגן
אין מקום בעולם
שלא אקח אותך לשם במחשבותיי
ואם רק הייתי יכול
לקבל דקה מאתמול... מאתמול"
לפנייה לכתב/ת 
