הגופייה של הרן
בין אזעקה לנפילה, במהלך ימי המלחמה, כיבסה ורד לב את המדים של החיילים שנכנסו ללבנון. רק את הגופייה הירוקה של בנה הרן ז"ל, שנהרג מפגיעה בטנק שלו, היא הותירה כפי שהיא, עם הריח של בנה
בנובמבר 2004 התגייס הרן לב ז"ל לחיל השריון. הרן תמיד האמין שהטנקים הם המקום הכי מוגן. ארבעה ימים לאחר שנכנס ללבנון דיבר עם אמו בפעם האחרונה: "אל תדאגי אמא, אני שומר על הבית. אתם במעיין ברוך תשמרו על עצמכם". ב־12 באוגוסט 2006 הרן נפל בקרב בדרום לבנון בעת שהטנק שלו נפגע.
על הרן סיפרו הוריו, ורד וגבריאל: "הרן היה ילד בריון, מאוד אהב ספורט ועבודות פיזיות, מגיל 14 ועד הגיוס עבד בקיאקים של מעיין ברוך. תמיד הסתובב בקיבוץ עם הגופיות של הקיאקים. לפני שנכנס ללבנון בפעם הראשונה הגיע לקיבוץ יחד עם הרס"פ ועוד שני חיילים כדי לכבס את המדים המלוכלכים במכבסה של ורד, אמא של הרן. כיוון שאנו גרים סמוך לגבול הצפון, לאורך כל המלחמה כיבסה ורד מדים למאות חיילים". השמועה על המכבסה במעיין ברוך עברה מפה לאוזן. חיילים היו מגיעים בחודש אוגוסט החם עם מדים מלוכלכים ומקבלים אותם בחזרה נקיים עם שי קטן של מגבונים לחים, משחה נגד שפשפות וצמחי תבלין בשביל לתת להם תחושה של בית.
"בשעות היום היה אסור לעבוד במכבסה בגלל מטחי הקטיושות אז ורד הייתה מכבסת בלילות. במקרים דחופים היו מחלקות החברות בקיבוץ את הכביסה, כל אחת הפעילה מכונה בביתה וכך הספיקו לארגן להם בזמן את המדים. בשבת האחרונה שראינו את הרן הוא לבש את הגופייה הירוקה, שאותה לא כיבסנו עד היום. השארנו אותה כפי שהיא כך שריח הזיעה עדיין נשמר כדי שנוכל להמשיך ולהריח אותו".
סמ"ר הרן לב נהרג ב־12 באוגוסט 2006 כשהטנק שלו נפגע במהלך מלחמת לבנון השנייה
