אני ואתה נשנה את העולם

"אינני נמצא בעולמנו על מנת לשמור על חיי, אלא על מנת להגן על נפש הזולת", כתב זיו בנייר שנמצא לאחר מותו. זיו, שנולד ב־28 ביוני 1973, בן לשרית וליונה ואח לאיילת, היה חניך ומדריך בנוער העובד והלומד. ב־18 שנות חייו הראשונות הוא הכשיר את עצמו, באופן בלתי מודע, לקראת השירות הקרבי בצנחנים.

כמעט בן 23, זיו היה מודל לחיקוי לפקודיו הלוחמים וחבר לעמיתיו המפקדים. היו בו שילוב מיוחד במינו של מסירות, מקצוענות צבאית, אנושיות, צניעות, ומעל לכל מפקד־מחנך שלא הכיר במושג "ראש קטן". כל מה שעשה נבע מאמונתו המוחלטת בצורך ש"אני ואתה נשנה את העולם" וזאת כתשובה לאלו שבחרו "לשבת על הגדר". זיו היה מעורב חברתית, ואיכפתי לגבי מה שמתרחש במדינה. דוגמה לכך ניתן לראות במכתב שכתב לשר החינוך והתרבות דאז, פרופ' אמנון רובינשטיין, מכתב שנותר כמעין צוואה לדרכו.

"לכב' פרופ' אמנון רובינשטיין...

שמי זיו ברגור, קצין חי"ר בצנחנים, מפקד צוות לוחמים בפלוגת הקשר, המתגורר ברמת־השרון. אני פונה אליך בנושא בעיית החינוך החילוני בישראל.

כאדם שגדל בבית חילוני, ציוני וערכי ושחונך בתנועת ה"נוער העובד והלומד"... שהתנדב לצנחנים ומשרת מתוך יעוד והגשמה, כשנה, על צוות לוחמים, אני יכול לאמור, מתוך היכרותי את המסגרת הצבאית ואת מגוון האוכלוסייה הנרחב שבה ולאור שיחות עם חיילי... שהנוער בימינו חסר את המודעות לבעיות המדינה ואין לו את הרצון לשנות אלא אם הדברים הנוגעים בו אישית... הנוער יותר ויותר מתעסק בדברים תפלים ושוליים כגון 'המסיבה של יום שישי' ו 'הג'ינס שראיתי בחלון הראווה'...

אבל לצאת לטיול של שלושה ימים בשדה בוקר, ללכת קילומטר וחצי בג'ילבון, לחתום על עצומה או להפגין הפגנת תמיכה למען רון ארד, דברים אלו לא קיימים אצלו... כבר לא חיים בהרגשה ש'אני ואתה נשנה את העולם', אלא מתפלגים ל'יושב על הגדר, רגל פה ורגל שם' או 'שוכב לי על הגב ומביט על התקרה'. פחות ופחות בחורים מתגייסים ליחידות הקרביות, ואלו שכן, כמעט ולא עושים זאת מתוך רגשות תרומה ומחויבות למדינה אלא מתוך אתגר עצמי או הצורך בכבוד ותהילה (כומתה אדומה וכנפיים)... המחדל מתבטא בתופעות יותר ויותר חמורות - מזריקת ניירות אריזה ברחוב; מזה שכבר לא קמים על מנת לתת לזקנה לשבת באוטובוס ועד אונס נערה.... ורצח נהג מונית!

האם למצב זה התפללנו? לא מדינה כזאת חזה הרצל!

מה עלינו לעשות בשביל לבנות את החברה החילונית, כציונית וכערכית? זוהי עצתי:

יש לראות בחינוך את הגורם הראשון לפתרון בעיותיה הפנימיות והחיצוניות של המדינה. לפיכך יש להקנות יותר ויותר משאבים למערכת החינוך. יש צורך דחוף להעלות את מעמד המורה בחברה הישראלית. מערכת החינוך צריכה להשלים את החלל שנוצר בעקבות קריסת תנועות הנוער. היא יכולה. אם היא תהפוך ממערכת שרק מלמדת למערכת מחנכת. יש להוסיף שעות חינוך... יש להדגיש את הנושא 'המורה כמחנך'. בדרך זו מערכת החינוך החילונית תהיה באמת מערכת המחנכת את תלמידיה לערכים מוסריים, לציונות, למודעות חברתית לאומית חזקה יותר, לנכונות של כל אדם ואדם 'לשנות את העולם'... לקירוב ולימוד מעמיק יותר בערכי ההתנהגות והמוסר הכתובים בתורה, והמקובלים באנושות כולה, בקשר ההיסטורי החזק בין עם ישראל לארצו, כיסוד הציונות. רק כך נוכל להתברך לאחר מספר שנים בחברה חילונית, ציונית, ערכית, חזקה, הדוחפת את ישראל קדימה.

סג"ם זיו ברגור" (23/9/94)