רכבת חוזרת

"עליתי על רכבת העמק ואין לה תחנות / הקונדוקטור אומר שהיא רצה מהר ויש לה מיליון קרונות / הליצן שבי צוחק לי, הוא יודע שאני קרקס / רציתי לשאול אם בפנים הוא עצוב אבל ידעתי שהוא יכעס" ("רכבת העמק", יהונתן גפן)

לא לעיתים קרובות אגדות קמות לתחייה, אבל ביציאה מבית־שאן – מימיננו הרי רמת־יששכר ומשמאל נשקף הגלבוע – אנו משתרכים בין שדות החיטה בעמק, ממש כמו אז, לפני 100 שנה. לרגע מתחשק לקפוץ תוך כדי נסיעה, לקטוף פרחים ולעלות בחזרה, כמו שעשו בימים ההם.

מאז החלו העבודות על מסילת העמק המחודשת הושלם הקטע מבית־שאן ועד מבואות חיפה, ויצאנו למסע בכורה על מסילה מודרנית, אבל עם קטר עבודות מקרטע במהירות 30 קמ"ש.

תחנת כפר ברוך. רחוקה מנצרת

ב־1903, כדי לאפשר לרכבת החיג'אזית להגיע לנמל חיפה, סללו הטורקים שלוחה מחיפה לדרעא, וב־15 באוקטובר 1905 יצאה רכבת ראשונה מחיפה. ב־15 באוקטובר, 111 שנה אחרי אותו יום, תצא שוב רכבת העמק מחיפה לבית־שאן, בכמה הבדלים – מהירות של 160 קמ"ש במקום 40, 50 דקות נסיעה במקום 5 שעות, ובלי דודי המים שציננו את הקיטור בכל תחנה.

רק לפני עשור התנגדו באוצר קשות לקו, ואפילו ראש הממשלה נתניהו הסכים לוותר. למראית עין הם צדקו. זה נראה אז קו זניח. הוא אמור היה להיסלל בין 2005־2008, אבל איש לא הזדרז. היחיד שהתעקש היה שר התחבורה, ישראל כץ, וב־2011 החל המשרד בחידוש הקו, דרך חברת נתיבי ישראל. כיום כבר מבינים במשרדי רה"מ והאוצר שיצטרכו לשלם עוד מאות מיליוני שקלים, כמעט כפול. הקו צפוי להפוך לקו המטענים הבינלאומי של ישראל, ולכן ידרוש מסילה נוספת. בינתיים, עם מסילה אחת, רכבת הנוסעים תתמרן מול רכבות מטענים עמוסות.

בימים אלה, בעקבות חסימת ציר טורקיה־סוריה, מתנהל דיון חשאי – בליווי הסינים, המעורבים בהקמת הנמלים בחיפה ואשדוד – עם ירדן ומדינות המפרץ, על הפיכת הקו לציר מזרחי מרכזי. בתחנת בית־שאן מוקם מסוף מטענים ענק, ומשאיות מירדן ומטורקיה יגיעו אליו ישירות – בתוך חודשים כץ צפוי לאסור על נסיעת משאיות מטען בכביש 71 (בית־שאן־חיפה), השבע תאונות, ולשדרגו מהשנה הבאה. כבר היום עשרות משאיות ביום נושאות סחורה לסוריה. וכך, בסיכום עם מלך ירדן, הרכבת תמשיך מבית־שאן במינהור למעבר שייח' חוסיין, ומשם תוכל להמשיך לקו הרכבת הירדני. במקביל רוצה כץ לחבר אותה לג'נין כדי להוביל מטענים מירדן לרשות. עכשיו הוא מרוצה: "צחקו עליי, חסמו אותי, אבל התעקשתי על הקו וצדקתי. ולא רק בנושאי מטען – בעפולה מחירי הדירות כבר קפצו ב־7.5% בזכות הרכבת".

השר ישראל כץ

געגוע לרכבת עם נשמה

אפשר לדמיין את הרכבת החיג'אזית שעברה כאן, על הקו מדמשק בסוריה לעיר אל־מדינה שבחיג'אז. רפי יריב מכפר־יהושע זוכר איך בגיל 5 נסע עם אמו מתחנת תל שמם לתחנת צמח, לבקר בדגניה ב' את דודו, המשורר לוי בן־אמיתי, שכתב: "שדות שבעמק קידמוני הלילה בריח הזבל ניחוח חציר". יריב, בן 73 וסב ל־9, שהקים את מוזיאון רכבת העמק: "יום אחד, לפני כ־10 שנים, באו נציגי המינהל והודיעו שרכבת העמק חוזרת. צחקתי, זה נשמע כמו בדיחה. זו הייתה רכבת עם נשמה, לא הרכבות הלפלפיות של היום. היא הגיעה עם קיטור ועשן וצפירות. המון אקשן. בפחם שנזרק ממנה היינו מציירים. גם היינו שמים מטבעות על המסילה ומחכים שהרכבת תעבור עליהם, או מניחים אוזן ומתערבים כמה נספור עד שהרכבת תגיע".

הסיפורים על רכבת העמק יכולים למלא ספרים. למשל, בנות שחזרו מחיפה לכפר־ברוך והוטרדו ברכבת. שמעו על כך חלוצים מהכפר, עלו על סוסים, השיגו את הרכבת וחבטו במטרידים, ואחרי כמה ימים קראו בעיתון שנבחרת האגרוף של בריטניה לא התייצבה לתחרויות בטורקיה כי חשה לא בטוב, בגלל המכות. במאורעות תרפ"ט נהגו נהגי קטר ערבים לזרוק פחם בוער לשדות היהודים. בפעולת תגמול הם נקשרו עירומים לקטרים והוכו.

7 תחנות היו בין דרעא לחיפה: בלד א־שייח (לימים תל־חנן), תל שמאם (כפר־יהושע), פולה (עפולה), ביסן (בית־שאן), ג'סר מג'מע (קיבוץ גשר), צמח ואל־חמה. המרחק בין התחנות נקבע לפי קיבולת המים של קטר הקיטור. נחום לוי (72), שוטר בדימוס מאלרועי שבפאתי טבעון, הקים ביישוב פארק קרונות לזכר הרכבת. "אני זוכר כילד את אבו־־יוסוף, עם כרס אדירה, תרבוש וגלבייה, שהיה האיש הכי חשוב בתחנה כי הוא היה אחראי על המים", הוא אומר. "כילדים זכינו לקבל ממנו מי שתייה קרים במקום המים המליחים ביישוב. אבל את הקרונות בפארק צבענו בצבעים שמחים. בצבעים המקוריים הם הזכירו לאנשים את הקרונות לאושוויץ".

הנסיעה האחרונה עצרה בחיפה ב־14 בנובמבר 1954. הקרונות והקטרים פורקו ונמכרו כגרוטאות, ונותרו שרידי קרונות, תחנות ישנות, צילומים וזיכרונות. מוזיאון הרכבת בחיפה מציג קרון ארגזי, קרון סלון וקטר קיטור מקוריים. שני קרונות מוצגים בגשר הישנה, ושניים בתחנת כפר־יהושע.

מעל 60 שנה היא אוחסנה. עבור יריב, המחזיק אדמות רבות לאורך המסילה, חידוש הקו לא בישר רק על התרגשות נוסטלגית. "לנו כחקלאים לא היה קל לקבל את רכבת העמק בחזרה לחיקנו", הוא אומר. "בא המינהל וחצה לנו את השדות עם הפסים, ולא ישר אלא באלכסון. נאלצנו להסתפק בפיצוי זעום על הפקעת אדמות. זה נזק בלתי־הפיך". אולי כפיצוי נוסף, תושבי האזור יוכלו לנסוע בתחילה 3 חודשים חינם. התדירות תהיה 2 רכבות בשעה.

אם המסילה ההיסטורית, לאורך 80 ק"מ, נבנתה במשך שנתיים, הרי לבנות את המסילה המחודשת, 60 ק"מ אורכה, נדרשו 5 שנים. לפני כחודש השלימה נתיבי ישראל את הקטע חיפה־בית־שאן. לדברי המנכ"ל ניסים פרץ, "המיזם עונה על האתגר של קירוב הפריפריה למרכז".

תחנת בית־שאן עפולה

שטחה כ־6,000 מ"ר, ו־2 רציפים משקיפים על אגם ענק. זו לא תחנה סופית: עשרות מטרים מכאן מוקם מסוף המטענים, לכאן יגיעו מכולות ברכבות משא, שיחליפו את 20 אלף המשאיות הנעות בציר חיפה־ירדן־עיראק־סוריה.

המרכיב הבולט הוא קיר משופע החודר לאולם הפנימי. כדי להשתלב בסביבה נעשה שימוש באבן הבזלת השחורה, האופיינית לאזור בכל התקופות. גם התחנה הישנה, במרחק כ־450 מטר, בנויה ממנה. הגג עשוי פח, ומדמה את הגלבוע הנשקף באופק. טיילת באורך כ־700 מטר להולכים ורוכבים תקשר בין העיר, התחנה והמבנים הישנים.

לא הכל ורוד: החלונות בכניסה נופצו, והתחנה רחוקה מהעיר. בעתיד היא תורחב עם שכונה ואזור תעשייה חדשים, אבל זה ייקח שנים. בינתיים נבנה בצמוד מרכז תחבורה לאוטובוסים וחניה למוניות בשטח כ־12 אלף מ"ר, עם 300 חניות פרטיות והכנה לעוד כ־150.

יוצאים ברכבת לאורך השדות והבריכות, הגלבוע ועמק יזרעאל. אחרי 10 דקות חולפים ליד תחנת כפר־יחזקאל הישנה. הרכבת לא תעצור פה. 30 דקות ומגיעים לתחנת עפולה, אליה מובילות 3 מנהרות, 900 מטר אורך, כ־12 מטר רוחב וכ־8 מטר גובה. בתום העבודות הן יכוסו. מעליהן יוקם פארק, לצד רובע יזרעאל המוקם בימים אלה ובו אלפי דירות.

תחנת עפולה

התחנה המרכזית בקו. בעתיד יוקם כאן "התחנה", מרכז בילוי דומה לזה של תל־אביב. הרכבת נכנסת אליה דרך המנהרות, על גשר בגובה כ־8 מטרים. שטח התחנה כ־700 מ"ר, ובצמוד ייבנה מרכז תחבורה בן כ־50 אלף מ"ר לאוטובוסים ומוניות, וכן כ־1,000 חניות פרטיות. בחזית התחנה תוקם כיכר עם מתקני אופניים.

לכיוון תחנת כפר־ברוך מגדל־העמק

יוצאים מתחנת עפולה לנוף הפתוח. 10 דקות נסיעה מתוכננות עד מגדל־העמק. לאורך קילומטר, סוללת עפר מסתירה את בסיס רמת־דוד. מימין ייסלל עוקף עפולה, משמאל נצרת, וממול מגדל־העמק והשדות. אל נצרת תוביל בעתיד רכבת קלה. שוב, התחנה רחוקה מהעיר, 3 ק"מ, ויש רק 350 מקומות חניה – לא די לעיר כמו מגדל־העמק, עמק הסיליקון של הגליל. גם כאן בריכת דגים גדולה נשקפת מהרציף.

לכיוון תחנת כפר־יהושע־יקנעם

יוצאים ממגדל־העמק לכיוון יקנעם, עוד 10 דקות נסיעה. השדות ירוקים, הסיפורים של ותיקי העמק מהדהדים. אפשר לדמיין נוסעים בשנות ה־20 של המאה הקודמת, בלבוש צבעוני, ערבי־יהודי, וענני הקיטור. לאורך המסילה נראות מסילות העץ המשוחזרות. זו תהיה אחת התחנות הראשיות והמרשימות של הקו, ליד תחנת כפר־יהושע הישנה, עם כבוד לעבר ולעיצוב הטמפלרי – בתחנה החדשה מוקם מגדל מים חדש, הדומה למגדל ההיסטורי, ששוקם וניצב לצד התחנה הישנה.

למרות שמה, התחנה רחוקה מיקנעם. מנהרות הכביש העוקף לעיר נראות מרחוק, 10 דקות נסיעה. לא נוח להגיע, בטח לא רגלית. גם קריית־טבעון ורמת־ישי רחוקות למדי. השטח הכולל הוא כ־880 מ"ר, ובצמוד ייבנו כ־600 חניות. נתיבי ישראל גם תשקם את כביש הגישה הישן למושב כפר־יהושע, שיתחבר למחלפון המאפשר כניסה בטוחה לאזור התחנה.

לכיוון תחנת חיפה

הרכבת מאיצה, ובתוך כ־2 ק"מ מתקרבים לאלרואי, מושב של עולים מכורדיסטן שהוקם ב־1935 וכיום הוא חלק מקריית־טבעון. מלבד הקרונות הישנים והצבועים יש פה מבנה אבן ששומר בזכות לוי, שעבד עם המועצה לשימור אתרי מורשת וכספים שהעבירה רכבת ישראל. כיום זה מוזיאון. 100 מטר מפה נמצא מעיין אלרואי, ולידו אדנים ופסי רכבת שהשתמרו מהמסילה החיג'אזית המקורית.

מכאן אנו צופים לגשר הרכבת המסיבי החדש, מבצע הנדסי מורכב ב־50 מיליון שקל – גשר 6/70, הנושא את המסילה, בין תל־עוור לתל־קשיש. אורכו כ־750 מטר וגובהו כ־17 מטר. הגשר כולו נוצק במקום, וחוצה בתחום רגיש, של מפער נחל הקישון.

לאורך גשר תלוי ענקי, 2 ק"מ מתל־חנן, לאורכה של נשר, נכנסים למסוף הענק החדש של לב המפרץ. כעת אנחנו יכולים להעיד: רכבת העמק נוע תנוע.

מפה ניקח רכבת לתל־אביב. אולי בהמשך רכבת העמק תגיע גם לשם? לפי קובי בליטשטיין, סמנכ"ל המינהל והתשתיות במשרד התחבורה, "יש מחשבות על קו לתל־אביב. התחלנו לקדם את מסילת המזרח מחדרה ללוד, שתחובר למסילת העמק. אני מאמין שבתוך 8 שנים זה יקרה".