שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    המג"ד ספי שאומן ז"ל | צילום: יריב כץ
    ממון • 10.05.2016
    בן ממשיך
    30 שנה אחרי מלחמת שלום הגליל, המפגש של אייל מליס עם בנו של המג"ד שנהרג, סימל בעיניו יותר מכל את המשכיות החיים למרות היגון והשכול
    אייל מליס | מנכ"ל תנובה

    זה היה ב־2012. 30 שנה מלאו למלחמת שלום הגליל, ונפגשנו חיילי הגדוד — חברים לנשק, קצינים ובני המשפחות השכולות - בקיבוץ נתיב־הל"ה. את רובם המכריע לא ראיתי 30 שנה.

     

    בפרוץ המלחמה הייתי צוער בקורס קציני שריון, בגדוד שכולו צוערים. היינו כמה ימים לפני סיום הקורס. היה לנו מג"ד, ספי שאומן ז"ל, דתי, שהערצנו אותו. אני זוכר את עיניו היוקדות, את עוצמת אישיותו. ממש לפני פרוץ המלחמה, היינו בנגב, הוא קרא לי לראיון והודיע לי שהחליט להשאיר אותי כמדריך. הקידום שימח אותי. יומיים־שלושה מאוחר יותר הוטסנו לגולן, וספי נהרג מאש כוחותינו בקרב הנורא בעין־א־תינה בגזרה המזרחית, שבו נהרגו גם המ"פ שלי, אבי גבעתי, ועוד חיילים.

     

    חלפו שנים, המלחמה הסתיימה, והפכתי למדריך כמו שייעד לי ספי. שירתתי 11 שנה בצה"ל והגעתי לתפקיד סמג"ד, ואחר כך 25 שנה במילואים כאלוף־משנה. הקידום בצבא ואפילו בחיים האזרחיים היה הרבה בזכות הדרך שהתווה לי ספי. והנה הגעתי להתכנסות, ובבום אחד, מול המשפחות והחברים, חזרו החוויות הקשות של המלחמה. הקצינים עלו וסיפרו על הרגעים הקשים שעברו. הסמג"ד אבי אשכנזי סיפר איך בן לילה, עם נפילת ספי, הוא היה צריך לקחת פיקוד על הגדוד שהיה בטראומה. פתאום, בפרספקטיבה של הזמן, הבנתי מה התחושה של ילד בן 23־24 שצריך לקחת על עצמו תפקיד כזה. כמה קור רוח, הבנה ונחישות נדרשות.

     

    ואז עלה בנו של ספי. אני לא מכיר אותו. אפילו לא ניגשתי אליו אחרי שסיים, כי רבים צבאו עליו. הוא עמד על הבמה, צעיר כבן 30, שעד כמה שידוע לי לא הכיר את אביו. אולי היה תינוק כשספי נפל, אולי נולד זמן קצר אחר כך. הוא עמד ודיבר, ולראות אותו, ולהיות נוכח באירוע כולו, היה חוויה עוצמתית: תחושת ההמשכיות והקשר עם העבר, הדבק של אחים לנשק שחוו חוויה טראומתית, אנשים שהייתי לידם, עברתי איתם את הימים מהקשים בחיי.

     

    אייל מליס | צילום: רמי זרנגר
    אייל מליס | צילום: רמי זרנגר

     

     

    כל כך הרבה אירועים מרגשים היו באותו ערב, אבל מעל כולם בלטה תחושת ההמשכיות. איבדנו חברים ומפקדים, הערב הציף הרבה רגשות, אבל בנו של ספי, המג"ד שהאמין בי, סימל בעיניי את החיים שממשיכים למרות כל מה שאנחנו עוברים בארץ הזאת. את הדבק והקרבה גם אחרי 30 שנה ולמרות היגון והשכול.

     


    פרסום ראשון: 10.05.16 , 20:19