נסיך על הכוונת

"כשאני הגעתי אל שי פגשתי איש מפחיד, אלים, אדיש לסבל הזולת. לא יודע פחד. לא חושש מכלום. אחד שמוכן בכל מחיר להשיג את המטרות והיעדים שלו. לא רואה שום דבר בדרך. פעם שאלתי אותו על זה והוא אמר, 'יש אנשים רגילים, כאלו שיודעים להגדיר אם הם רעבים, או אוהבים, או מתגעגעים. אני לא יודע להגדיר מה זה פחד. לא פוחד. נקודה'. לא סתם הוא הסתובב באמצע תל־אביב בלי שכפ"ץ ומאבטחים. זה היה משהו שהשתנה בו אחרי השחרור מהמאסר האחרון שלו. נראה שמשהו בו התרכך. הבעיה עם אנשים כמו שי - שמשכנעים את עצמם שהם כבר לא פושעים - זה שהם אומרים לעצמם, 'יש לי כסף, בחורות. אני כבר לא צריך להילחם. אני אהיה החכם שמפסיק בגיל 30'. אבל מה הטמטום? שהם נכנסים לשאננות והם לא מבינים שזה שהם החליטו זה יפה, אבל האויבים שלהם לא שכחו".

את המונולוג הזה שיחרר השבוע אחד ממקורביה של משפחת שירזי, אדם שהכיר היטב הן את שי, הבן שנרצח, והן את עולם הפשע. ולמרות מה שנראה כלוגיקה צרופה, גם הוא הופתע כאשר התבשר במוצאי שבת כי הצעיר בתחילת שנות ה־30 לחייו שנורה למוות בצומת הרחובות משה סנה פינת אלי תבין, סמוך לשכונת המשתלה שבצפון תל־אביב, הוא שי שירזי.

התגובות על הירצחו של מי שכונה "הנסיך" נעו בין אלה שהעריכו שהאבא, ריקו שירזי, לא יתאושש ממות בנו, לבין אלו שטענו כי למרות שהוא מרצה כרגע שמונה שנות מאסר בגין איומים, עבירות מס והלבנת הון, ומעל ראשו תלויים שני כתבי אישום על שידול לרצח במסגרת פרשת 512 - הוא יתעשת במהירות ויפעיל את אנשיו מחוץ לכלא כדי לנקום.

"אני אומר לך בביטחון של מאה אחוז שתהיה נקמה", אומר עורך דין פלילי ידוע. "זה שהוא בכלא מונע ממנו לנקום? הרי יצחק אברג'יל קיבל מתוך הכלא שלושה כתבי אישום על פעילות שעשה תוך כדי. מתלכדים אחרי מנהיג דווקא כשהוא בכלא".

ריקו שירזי

בלי סלנג עברייני

נכון ליום רביעי השבוע, אתר האינטרנט של חברת "אשכר מימון והשקעות" ממשיך לפעול כרגיל. בצבעים המשדרים גישה עיסקית, ועם תמונות אופטימיות שנלקחו מבנק צילומים, מציעה החברה שפתח הבן על שמו - אשכר בארמית זה שי, מתנה - הלוואות חוץ בנקאיות ללא ערבים, עם שליח שמביא לך את המזומנים תוך שעה לכל יעד שתבחר. שום דבר שמזכיר את המילים "שוק אפור", מלווים בריבית ובעיקר עבריינות.

כמו בחייו כך אחרי מותו, הדעות לגבי עיסוקיו של שירזי הבן חלוקות: האם מדובר באיש עסקים לגיטימי, המפעיל חברה חוקית להלוואות הפתוחה בפני רשויות המס, כפי שטוען עו"ד ג'קי סגרון, פרקליטו בשש השנים האחרונות, או באדם שהמשיך את עסקיו הפליליים של אביו מתחת לרדאר, כפי שטוענים גורמים במשטרה.

מה שבטוח, החיים החדשים של הצעיר הכריזמטי ויפה התואר - מגורים בצפון החדש של תל־אביב, בקומפלקס סגור עם מאבטחים, חדר כושר ובריכה, ביקורים במסעדת שגב אקספרס ברמת החייל, בילוי במועדונים נורמטיביים בתוספת בחורות יפות - הצטלמו נהדר. "הרבה מיתוס הסתובב סביבו, הרבה הילה של נסיך ויורש עצר", אומר עו"ד סגרון. הוא מספר שהעביר אליו לא מזמן עוד בקשה לראיון - וחזר עם תשובה שלילית. "הוא אמר, 'יראו אותי בתוכנית ועוד פעם יתחיל הטירוף. תן לי להיות אנונימי. אני יכול עד מחר להגיד שעזבתי. את מי אני מעניין? מי יאמין לי? רוצים דון קורליאונה, לא אנשים שעזבו את הפשע. לך תסביר שאתה לא רוצה את זה. ולא צריך את זה'. שי היה בטוח שאין לו סכסוכים יותר. שהוא נמצא במקום אחר".

החיים הטובים של שירזי ג'וניור. "הוכתר לנסיך והתנהג בהתאם"

למה בעצם הוא פרש? או לפחות שידר שפרש?

"היו כמה סיבות. הראשונה, שהוא היה בחור מאוד חכם וכנראה לא מצא את עצמו בנישה של העבריינים הקלאסיים. 'הפשע הישראלי הוא לא פשע אינטליגנטי', היה אומר. 'אנשים מגיעים ממשפחות מצוקה ויכולת אינטלקטואלית קטנה'. שי היה איש שיחה, בחור מבריק, חכם. היית יכול לדבר איתו על כל נושא שבעולם. והוא היה מפתח איתך שיחה לעומק. לא רדוד. בלי סלנג עברייני. סיבה נוספת היו החברויות שנעלמו. הוא היה אומר, 'בעולם הפשע אין חברויות אמת, תמורת כסף החבר הכי טוב שלך יפגע בך'. והסיבה השלישית הייתה כסף. 'היום זה לא כלכלי להיות עבריין', הסביר לי פעם. 'הפשע בפשיטת רגל. כמה שתרוויח, תוציא בקנטינות ולעורכי דין'. והוא היה מאוכזב מהמשטרה, כי היא הייתה מציקה לו. היו באים, עושים חיפוש, הוא הגיע למצב שהיה מחזיק בבית כסף וליד זה אסמכתה. מתחת לטלוויזיה קבלה, מתחת למיקרו קבלה. אישור משיכה, אישור הפקדה".

אך למרות שלא נעצר בשנתיים האחרונות, שי שירזי נותר בקשר טוב עם גורמים בעולם הפשע. שלומי גלאם וחיים מסיקה, יעדים של המשטרה באזור נתניה, נותרו חבריו הקרובים, אבל לא רק הם. גם ראש ארגון הפשע שלום דומרני, שהכיר אותו עוד מהתקופה ששי היה בכלא, שמר איתו על קשר. הוא אמנם לא הסתובב עם אפוד מגן, אבל בבית שלו, ביחידה נפרדת, גר חברו הטוב "דימה", שהיה מעין מאבטח לא חמוש שהולך איתו לכל מקום (אבל לא היה איתו בערב שבו נרצח), ועונה לטלפון בזמן ששירזי הבן היה עסוק.

לא כולם קונים את התיאוריה של איש העסקים הנורמטיבי. כשהאב נעצר, הם אומרים, היה ברור מי לוקח פיקוד. "שי הוכתר לנסיך והתנהג בהתאם", אומר אחד ממקורביו. "עם המלוכה הוא ירש את הסכסוכים של אבא שלו. והוא לא בחל באמצעים. הוא ניסה לבסס מול היריבים שהוא הכי חזק. היה להם ברור שהם לא עומדים מול ריקו אלא מול שי. שעל פיו יישק דבר. הוא עלה על אבא שלו. ההבדל היה שריקו לא נולד עבריין. שי כן. ריקו היה נתנייתי שמסתובב בחברה מסוימת ואהב כסף, וכדי לצבור מעמד הוא חבר לאבוטבולים ואז קם עליהם. הוא עבד קשה על המעמד שלו. שי, לעומתו, נולד למציאות קיימת. הוא יכול היה לבחור גם להיות אדם נורמטיבי, והוא בחר לקחת חלק בעבריינות".

המכונית שבה חוסל שי שירזי. "מאה אחוז שתהיה נקמה"

הקשר בין האב לבן נחשב סימביוטי. ריקו היה קורא לבנו שיקו או שייקו. "זו אהבה של שאול ויהונתן", אומר עו"ד סגרון. "הוא ראה אותו כ'אני' הקטן. הוא ראה בשי את עצמו בתחילת דרכו". גם עם אמו היה שירזי הבן בקשר הדוק, ובעיקר דאג לאחותו הקטנה. "היא הייתה החיים שלו", סיפר מקורב למשפחה. "אפילו את מסיבת יום ההולדת שלה, שהייתה אמורה להתקיים השבוע, הוא תיכנן, אבל לא הספיק להפיק אותה בגלל הירצחו".

מרוץ מכוניות בדרך נמיר

שי, בן 32 במותו, היה בנו של ריקו שירזי מנישואיו הראשונים למזל. הרומן שלו עם עולם הפשע התחיל באופן מעשי בגיל 18, אבל שורשיו נטועים עמוק בילדותו. הוא היה צריך להיות בעל אופי מברזל או לחזור בתשובה כמו ילדיו של זאב רוזנשטיין כדי להימלט מהמנעמים שהציעו לו חיי הפשע של אביו. אבל ריקו נכנס לכלא בשנת 96', כשבנו חגג בר־מצווה, ולא היה נוכח בבית בגיל ההתבגרות של בנו היחיד. דומה כי מאז שהשתחרר הוא ניסה לפצות על הקשר בהרבה שיחות טלפון ובעיקר בהרבה כסף שזרם וזורם לא רק לשי, אלא גם לשתי אחיותיו: שירן, 29, שניסתה את כוחה בקריירה של שירה, ומאי, 21.

"אין להן קשר לעולם הפשע", העיד השבוע חבר המשפחה. "הן נוסעות במרצדס חדשות, קונות יהלומים. בגדול, מבזבזות את הכסף של אבא", הוא מעיד על התנהלותן. אלא שבעוד האחיות נהנות ממנעמי הכסף, הצרות של שי התחילו תמיד ממתנות שהעניק לו אביו".

גרושתו, נטלי תור'גמן. "היו נשואים ארבע התייחדויות"

זה התחיל מהמחשב היוקרתי שקנה שירזי לבנו כשהיה רק בן תשע. שי, שהפך להיות גאון מחשבים, חבר לכמה האקרים ויום אחד, כשהיה בן 17, דפקו שוטרים על דלת הבית ברמת פולג. התברר שספקית האינטרנט דל־נט סבלה מסוס טרויאני שהציף את הרשת והביא לקריסתה, כולל חדירה למערכת המחשבים של הפנטגון. החקירה שניהל האף־בי־איי בארצות־הברית הובילה לחבורת צעירים מנתניה, פריקים של מחשבים, ביניהם שי. הוא נתפס, הודה בעיסקת טיעון, ונדון לעשרה חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 15 אלף שקל. השוטרים שבאו לריקו נתקלו בתגובה מחויכת משהו, וכנראה גם אמיתית. הוא אמר להם שהוא עצמו לא מבין כלום במחשבים ובהחלט לא יכול לעזור.

גם ההסתבכות השנייה התחילה ממתנה יוקרתית שנתן לו אביו. הפעם הייתה זו מכונית ב־מ־וו חדישה. שלושה שבועות אחרי שנקנתה השכיב שי את המושב של הנהג בסגנון מכוניות מירוץ ודהר על דרך נמיר לכיוון צפון, כשברכב נמצאים שני חבריו, שרון מישייב ואלעד רוזנבלום. שירזי ניסה לעקוף מימין אך איבד שליטה, החליק על הכביש כשהוא עוקר עצים באי התנועה, התהפך על הגג ופגע ברכב נוסף. מישייב ורוזנבלום, בני 18, נהרגו. שי עצמו יצא בפציעה קלה יחסית. שופטת בית המשפט לתעבורה בתל־אביב, רות כצמן, כתבה בפסק הדין כי התאונה היא פרי רשלנות פושעת, ככל הנראה בעקבות תחרות בין מכוניות, שלחה אותו לשנתיים מאסר ושללה את רשיונו ל־14 שנה. מכלא מעשיהו יצא שי בניכוי שליש על התנהגות טובה.

"אבא שלו כבר היה אימפריה של פשע", מעיד ראובן סומך, בעברו רכז מודיעין במשטרת נתניה וכיום בעל חברת אבטחה. "ושי ראה את היוקרה, המכוניות, הכספים וההתנהלות. ריקו יש לו סגנון אחר מעבריינים מוכרים. יש לו חן, הוא מחייך. זה משותף לבן ולאב. שי לקח את אבא שלו כדמות מופת. הכינוי 'הנסיך' נולד מגינוני הכבוד שלו ברחוב. גם הוא היה מחייך לכולם. זה חלק מהמשחק. אבל מי שהכיר אותו ידע למה הוא מסוגל. זה אדם שהחיוך יורד לו מהפנים בשנייה".

"את הראוותנות הוא לקח מאבא", אומר עורך דין בכיר. "וזה לא שהוא חי על חשבון אבא. הוא היה פעיל בשטח בעצמו. אני לא אוכל את זה שהוא חזר למוטב בעסקים לגיטימיים. זה לא נגמר בכלא. הוא היה שואו־אוף".

האב והבן. היה קורא לו "שייקו"

עו"ד סגרון לא היה עימו באותם ימים, אבל משיחות נפש רבות שניהלו ביניהם הוא מעיד: "שי לא בחר את הדרך הזו, הוא נגרר לתוך זה. הוא נכנס לבית הסוהר ואז אמרו לו: אתה שי, אתה שירזי, אתה 'הבן של'. בהתחלה הוא ניסה להתחמק, ואז קיבל את התפקיד. זה היה איזה ואקום שהוא לא יכול היה לצאת ממנו, למרות שבשנים האחרונות הוא חשב שהוא יצא. אחרי התאונה, למשל, הוא טס לארה"ב והקים רשת סוּפּּּּּּרים משגשגת, ואז הוא הגיע לביקור בארץ והיאחב"ל (היחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית - א"א) העבירה לאמריקאים דו"ח על נתוני פשיעה, ומאז הוא היה מנוע כניסה לארצות־הברית".

עו"ד סגרון לא מציין פרט אחד: שי אמנם פתח רשת סופרמרקטים במיאמי, אבל הגיע לארץ לא סתם לביקור, אלא כדי לעמוד למשפט על החזקת סכין שנמצא בחיפוש במכוניתו. שוב עיסקת טיעון ושוב מאסר על תנאי וקנס. אבל הפעם היה גם משהו אחר.

כנהוג בעולם העברייני, כשמישהו אשם בנזק, הוא משלם. לאחר התאונה הבטיח ריקו שירזי לפצות את משפחת מישייב על הרג בנם. כשריצה שי את מאסרו בגין אותה תאונה, דאג האב לעבודה לשני אחיו של מישייב. כאשר השתחרר שי מהכלא הוא יצר קשר עם המשפחה, והצליח בעזרת הכריזמה והכסף לפוגג את הרגשות הקשים נגדו. הקשרים החדשים שנטוו הגיעו לשיאם ב־2007, כאשר האח סבי מישייב, שי שירזי וחבר נוסף, יהודה בוז'ו, נעצרו בחשד לרצח כפול במועדון הנייט בתל־אביב. המשטרה טענה כי שירזי וחבריו רבו עם המאבטחים וחזרו לנקום. הם היו עצורים כחודש, אבל בית המשפט שיחרר אותם לאחר שלא נמצאו נגדם ראיות.

שנתיים אחר כך נעצר שוב אותו הרכב - שי, בוז'ו, סבי משייב, ואח נוסף, רמי - בחשד לרצח ארתור מטייב, מאבטח במועדון הימורים שנדקר למוות במהלך קטטה באזור התעשיה של נתניה. הרקע לקטטה: גביית דמי חסות. פה כבר היה מאוד קשה להוציא את שי צח כשלג ועורכי דינו דאז, משה שרמן ודוד יפתח, עוד שניים משרשרת ארוכה של עורכי דין מהיוקרתיים ביותר שנשכרו עבורו, ביניהם ירום הלוי, שרון נהרי, קובי שקלאר, ליה פלוס ואחרים, הצליחו להשיג עיסקת טיעון של חמש שנים וחצי על סיוע להריגה. עונש שנחשב מתנה.

שי, שהושם בהפרדה בכלא רימונים, המקום שבו נמצא כרגע אביו ויושב עליו שבעה, צלח את המאסר בשלום, וכמו תמיד - דאג שינכו לו שליש על התנהגות טובה, לא לפני שהעסיק את שב"ס בעתירות משעשעות שחייבו להכניס לתאו קונסולת סוני פלייסטיישן ומגזין גברים.

"שי היה לקוח עם דרישות גבוהות", מספר עורך דין שהיה עד להתנהלותו. "דרש מאה אחוז הצלחה. שלעולם לא יבוא מישהו ויגיד לו, 'אפשר היה יותר'. מצד שני, הוא גם ידע לפרגן. 'כשמגיע - מגיע', הוא היה נוהג לומר. גם העובדה שהשיג עסקאות טיעון אינה מרמזת על התפשרות. זאת הייתה עבודה קשה".

גם עו"ד סגרון מתאר את שי כמי שידע לתת מילה טובה: "יום אחד היה דיון שלא השגנו בו את מה שרצינו. שי התקשר להגיד שהוא מאוד התרשם מהמאמץ למרות התוצאה. שאלתי אותו, 'מה, אתה מנחם אותי?' הוא אמר, 'לא, אני חושב שאתה תותח'".

גם נישואים היו שם, לפליטת הריאליטי נטלי תורג'מן, אחת ממתמודדות התוכנית "הרווק". בראיון שנערך עימה ברשת "ידיעות תקשורת" בשנת 2012 סיפרה תורג'מן כי הכירה אותו דרך חבר משותף כשהיה בכלא. "בהתחלה היינו מדברים הרבה בטלפון", סיפרה. "הוא ניסה לעזור לי בתעשייה, לפגוש אנשים ולמנף את הקריירה. הוא הציע לי נישואים בטלפון. אני יודעת שחתונה נשמעה מאוד רומנטית אבל התחתנו כדי שנוכל להיפגש מעבר לקיר הזכוכית".

אחרי עשרה חודשי נישואים פג הקסם. החברים לא היו מופתעים. "כל רבעון הוא היה מחליף בחורה אחרת", מספר אחד מחבריו. "נטלי תורג'מן הייתה נשואה לו לארבע התייחדויות. הוא נראה לא רע בכלל ביחס לאחרים. יש לו ים כריזמה, נחוש, כשהוא רוצה מישהי הוא לא ירפה. יש לו יכולת להרעיף אהבה, חום תשומת לב כסף". בתקופה האחרונה הייתה לו חברה חדשה, סטודנטית באוניברסיטה ממשפחה נורמטיבית.

תורג'מן לא הייתה הדמות המוכרת היחידה ששמה נקשר בשמו. אהבתו הראשונה, מהתיכון, הייתה שירלי אבוטבול, נצר למשפחת הפשע הנתנייתית. סיפור של רומיאו ויוליה. הוא בנו של ריקו והיא בתו של פליקס, שהפך ליריבו. ולמרות שבעת קבלת הבשורה על הירצחו של אביה בפתח קזינו בפראג הייתה שירלי עם שי, הנסיבות ואופיים של השניים לא תרמו להצלחת הקשר. בערב יום העצמאות 2003 הייתה להם מריבה והם נפרדו. כעבור כמה שעות הגיעה שירלי למקום בו שהה שי והחלה ליידות בו אבנים. בין השניים החלה קטטה שהסתיימה בדקירה. לא של אחד מהם, אלא של שני אחים שנזעקו לעזרתה של שירלי.

"אני מכיר את שי מגיל 18", אומר רכז המודיעין סומך. "אחרי הדקירה של שני האחים עצרתי אותו. הזמנתי את ריקו אליי למשרד. אמרתי לו, 'תעוזות כאלו יביאו לאסונות, ואני רואה את התעוזה'. ריקו לא כל כך רצה שהבן שלו יהיה בעולם הזה, ואני יודע את זה משיחות פייס־טו־פייס. הוא אמר שהוא מת שהילד ייכנס לעולם המחשבים, אבל שי בחר אחרת. כשריקו ראה שהמצב יצא משליטתו, כבר היה מאוחר מדי. ריקו אף פעם לא דקר אנשים. הבן שלו פשוט קטן, אז הוא דוקר. בעולם הפשע יש אנשים גדולים בממדי הגוף, אז הם לא תמיד צריכים להשתמש בכוח הפיזי. ויש אנשים קטנים, כמו שי, שצריכים להוכיח את החוזק. הייתי קורא לו בייבי־פייס. הוא היה ילד מה שנקרא 'חמודי', אבל כשהוא היה מתפרץ בזעם היה מסוכן לעמוד לידו. אף אחד לא הבין איך הוא יכול על אותם שני אחים, שבסוף הם מצאו את עצמם בבית החולים ולא הוא. זה היה כמו דוד וגולית".

בשנת 2008 נישאה שירלי לעבריין נתי אוחיון. אחיה אסי סירב להעניק לה את ברכתו כמעט עד הרגע האחרון. חודש לאחר החתונה נרצח אוחיון ביריות. כעת, שמונה שנים לאחר אותו רצח, נרצח גם אהובה הראשון ביריות.

זה לא היה הקשר היחיד של שי עם משפחת אבוטבול. בזמנו נחשף הקשר בינו לבין אבי אבוטבול, שלפי החשד רצח יחד עם בן דודו פרנסואה ("הג'ינג'י") את הנער רענן לוי. "הבעלים היו חברים, אבל הילדים שלנו לא", אומרת סוניה אבוטבול, אלמנתו של צ'רלי ואמו של פרנסואה, "כך שאני לא ממש מכירה את שי. אבל כששמעתי מה קרה, הרגשתי כאילו בישרו לי שוב שבעלי נפטר. בכלל, זה כואב לכל אחד כשנפטר לו אדם יקר, קל וחומר אדם צעיר. אצלי ברוך השם כולם התבגרו, התחתנו. הרע מאחוריי. אנחנו לא בעולם הזה. כבר המון שנים אין סכסוכים בין המשפחה שלנו לשלהם".

"לשי היה חן מיוחד", מנסה סומך לפענח את סוד הקסם השירזי. "הוא היה צוחק, חמוד, נשמה, חתיך. להסתכל עליו זה כמו לראות את קירק דאגלס. אחרי הדקירה הוא נעצר והיה המעצר בית וכמה פעמים חשבו שהוא הפר את המעצר, אבל אף פעם לא תפסו אותו על חם".

סומך פרש ב־2006, אבל המשיך להתעדכן במה שקורה בשטח. גם הוא שמע שעם שיחרורו של שי ממעצרו האחרון לפני כשנתיים, הוא הפך לאדם מעט אחר. שקול יותר. "בהתחלה", אומר סומך, "הייתי שומע על השפלות של אנשים שלא שילמו בזמן. עם הזמן הוא הבין שאדם ברמה שלו לא יכול להתנהג ככה. לפני שבועיים פגשתי מישהו שסיפר לי שגם אם אדם לא שילם בזמן, שי אמר לו בסדר, תביא עוד יום־יומיים. הוא התחיל להיות יותר מעודן".

אלא שבעוד שהעידון הזה נחשב בעולם הנורמטיבי למשהו טוב, התבגרות, הרי שבעולם הפשע זה נחשב לחולשה. "במשטרה אומרים שזה היה צפוי, הרצח הזה", אומר הרכז לשעבר סומך. "כי בדיוק כשאתה חושב שאתה חוזר למוטב, שם מחכים לך. ראיתי כבר הרבה כאלה".

לסומך יש תיאוריה למה שי הסתובב ללא אבטחה. ולא התיאוריה המקובלת. "היום הם למדו שככל שאתה לוקח יותר אבטחה, זה מראה שאתה חלש".

שי שירזי כנראה התבגר בשנים האחרונות. את בריכת השחייה והג'קוזי בחדר השינה בווילה מפוארת במושב נורדיה, החליפה הדירה באחת השכונות הצפוניות החדשות של תל־אביב. את ההסתובבויות הראוותניות ברחבי נתניה החליף משרד מכובד בתל־אביב וגם טיולים ברחבי העולם, כפי שחושף חשבון האינסטגרם שלו. טרקים בתאילנד, טיולים בהונג־קונג, מועדונים וחיי לילה ברומניה, כדורגל וקניות בלונדון וברצלונה. את הבגדים היה קונה בחנויות היוקרה של כיכר המדינה. "לא הייתה לו בעיה לבזבז אלפי שקלים על בגד יפה, או מותג חדש ובעיקר לקנות את כל השטויות של הגדג'טים", אומר אחד מחבריו.

"הוא באמת רצה לעזוב את העולם העברייני ולהתחיל חיים חדשים", מעיד עורך דינו, סגרון. "הוא פתח את העסק בתל־אביב, גר בתל־אביב. רצה להתרחק מהכל. מיעט בביקורים בנתניה. פעם אחת הייתי איתו בבית קפה. כל נתניה התאספה, והוא לא אהב את זה. רצה להיות אנונימי. רצה להתרחק מנתניה, שם הוא אייקון. מהרגע שהשתחרר הוא התקשר רק לאבא שלו, לחברים נורמטיביים מהעבר. הוא אמר לי, 'עכשיו אני בוחר רק את אלו בלי העבר הפלילי'.

"לקראת השחרור, כשהחליט לפתוח את העסק למימון והשקעות, הוא היה צריך עורך דין לחוזים, ואז הוא שאל אותי, 'אתה מבין בדיני חוזים?' כשעניתי שלא הוא אמר, 'אני סומך רק עליך. טוב, אין ברירה אני אלמד'. ואחרי יום יומיים הוא שאל איפה אפשר לרכוש את הספרים. בסוף הוא רכש ספרים מלשכת עורכי הדין ותוך זמן קצר שלט בדיני חוזים, וניהל מו"מ מול עורכי דין. הייתה לו קליטה מעולה, בחור חכם, נבון, אינטליגנט. ביישן. היית אומר לו משהו, היה מסמיק. אחרי השחרור עשו לו מסיבה. אנשים ניגשו אליו, אמרו לו מזל טוב, והוא ישב מופנם. הוא ישב קצת ואמר שהוא רוצה ללכת. 'התרגלתי לשבת לבד בכלא', הסביר לי. 'אני לא צריך את זה'. אפילו הייתה מישהי שפלירטטה איתו והוא אמר שהוא לא יודע מה לעשות איתה. ילד שמנת. מנומס. עוד בכלא הוא היה מוגבל בטלפונים אבל הוא היה מתקשר, ואם היה רואה שאני בממתינה הוא היה מנתק. היה שואל, 'אני מפריע? אתה פנוי בשבילי?'"

מי שחווה את נחת זרועו לא הרגיש ככה.

"היו לידו גופות, אבל פעם אחת זה היה בתאונת דרכים, ופעם אחת בסיוע להריגה שלא ברורה לי ההרשעה. טענו שהוא העלים את המחשב עם הראיות, אבל הוא לא זה שהרג. זה פשוט קרה לו והמשטרה – כדי להכניס לאבא שלו – עמדה על שתי רגלים אחוריות".

מסיבת שחרור

עו"ד סגרון היה האחרון בשרשרת עורכי הדין שהעסיק שי. "היה לנו קשר על בסיס יומיומי", מספר סגרון. "מה קורה, מה נשמע. כשהוא השתחרר חגגנו יחד במסעדה. הייתי באירועים משפחתיים, גם במסיבת השחרור שלו". הפעם האחרונה שבה ראה את לקוחו הייתה ביום חמישי האחרון, יומיים לפני שנרצח. "היה לנו דיון ביום חמישי על כסף שהמשטרה תפסה. ממתינים להחלטה".

לאן אתה חושב שהוא נסע במוצאי שבת?

"לדעתי הוא היה בדרך הביתה. לא הייתה לו מכונית. הוא נסע במוניות, או שמישהו היה מקפיץ אותו. עבריינים של 2016 לא מחזיקים מכוניות. אחת, מסיבה בטיחותית, ושתיים – כי בכל כתב אישום מבקשים לחלט את הרכב, להחרים, למכור. נגמרה תקופת המרצדס והב.מ.וו. היום זה רכבים של עד 20 אלף שקל או מוניות".

כאשר נודעה זהותו של קורבן החיסול ליד שכונת המשתלה ניסה עו"ד סגרון להתקשר לריקו שירזי בכלא. ריקו, שנמצא בהפרדה, לא קיבל את השיחה. "בסופו של דבר", אומר סגרון, "הוא ראה את זה בטלוויזיה והתחיל להשתולל, 'הבן שלי מת, הבן שלי מת, תנו לי את הטלפון'. רק בבוקר הצלחנו לדבר, בעיקר שיחות טכניות, מה קורה, יתנו לי לצאת, לא יתנו. מה אמר התובע. בסוף לא אישרו לו לצאת".

במסדרון של ריקו בכלא רימונים יש עוד חמישה אסירים המוגדרים כ"אסירים בהתראה" כמוהו. כלומר – שנשקפת סכנה לחייהם או שהם מסוכנים לאחרים. הרב של שב"ס קיבל את אישור מפקד בית הסוהר, ודאג שבזמן ההלוויה יהיו איתו עשרה אנשים, ביניהם סוהרים ועובד סוציאלי, כדי שיוכל להגיד קדיש. "פתחו לו את דלת התא באישור מיוחד, שמו לו כיפה על הראש ואמרו לו, 'עכשיו הבן שלך נקבר, תגיד קדיש'. הוא בתא והם בחוץ. ביום שני העביר ריקו, כפי שהוסכם, רשימה של חמישה אנשים שיוכלו לבוא אליו לפעם אחת במהלך ימי השבעה. הוא בחר לראות את גרושתו, אמו, חמותו ועוד שני קרובי משפחה מדרגה ראשונה".

סומך: "מדברים על נקמות, אבל ריקו במצוקה קשה. כשהראש הולך, החיילים חושבים איך למלא את החלל. אולי כרגע זה חם, אבל בעוד כמה ימים כל אחד יילך לדרכו. אנשים עסוקים בלאכול את הכסף שלו. כשלוקחים לחם ומורחים ריבה ושמים בשמש, מה קורה? כל הנמלים באות לאכול. עכשיו יש הרבה ריבה, והזבובים והנמלים באים לאכול. אנשים לקחו ממנו הלוואות במיליונים ואין מי שייקח מהם".

עורך דין אחד אמר שיצחק אברג'ל הצליח לעשות דברים גם מתוך הכלא. מה מפריע לריקו לרקום נקמה?

"אף אחד לא יעשה נקמה בשביל אף אחד. למשפחת אברג'יל יש הרבה אחים בחוץ, לריקו אין אף אחד. מי יטפל לו בעניינים? וגם אם החברים של שי יגבו את הכסף, זה לא בהכרח יעבור למשפחה. ואפילו אם יעבור, לא הכל יעבור. מי מפחד מאדם מת?"