להציל את בוז'י

לסאגה הפוליטית שמתרחשת בימים אלה במפלגת העבודה יש שם. קוראים לה המסע להצלת בוז'י. ואם זה לא היה כל־כך פתטי זה בטח היה מצחיק. האיש שבחודשים האחרונים הדף כל שמועה על מגעים בינו לבין נתניהו, ששיקר במצח נחושה ‑ אין דרך אחרת לכנות את זה ‑ לכל מי שפנה אליו בנושא, בטענה שמדובר בשמועות, בספינים, בשטויות במיץ עגבניות. שתיאר שוב ושוב בקול קורבני איך השמועות האלה מצוצות מהאצבע ונועדו רק כדי להביא לו נזק ‑ מנהל בימים אלה מסע שכנוע של חברי מפלגתו להצטרף לממשלה.

זהו מסע מפרך ועיקש, כמעט סיזיפי, בעיקר מסיבה אחת, והיא שאין להרצוג מה למכור. חוץ משני תיקים בכירים, החוץ והכלכלה, ועוד כמה תיקים זוטרים, אין לו ולו הבטחה אחת לשינוי בהתנהגותה של ממשלת הימין של נתניהו. לא התקציב הדו־שנתי. לא פריצה מדינית. לא הקפאת התנחלויות. שום שינוי בקווי יסוד. אפילו את המשפט על שתי מדינות לשני עמים לא מוכן היה נתניהו לתת לו. מדובר כאן בהצעה ריקה מתוכן, שכל מה שיש בה זה רק רשימת ג'ובים וגם אלה, חייבים להודות, די מבישים.

זה המקום להגיד שבכירי המחנה הציוני לא שללו מראש כניסה לממשלה. אפשר אפילו להגיד שהם היו מסתפקים במועט כדי לעשות את זה. אבל בכל זאת. משהו. בדל של תירוץ, נימוק, הסבר שיציל את כבודם העצמי. הבטחה לחזרה למשא ומתן. ממשלה פריטטית. כמה קווי יסוד משותפים. שינוי בהרכב הקואליציה. אבל נתניהו לא נחלץ לעזרתו של הרצוג ולא נתן לו אפילו סיבה אחת טובה שתעזור לו לשכנע את לבני ויחימוביץ' ללכת על זה. הוא נשאר באותה הצעה מבזה ראשונית, שמלכתחילה היה הרצוג אמור להטיח בחזרה בפרצופו. אבל במקום לעשות את זה הוא לקח אותה וניסה לשווק אותה מדלת לדלת.

המצב כל כך עלוב, שבימים האחרונים אפילו אנשי ליכוד הפסיקו לדבר בראיונות על ממשלת אחדות. עכשיו מדברים על ממשלה רחבה.

אין אפילו פוליטיקאי אחד שיטען שכניסת המחנה הציוני לממשלה זו לא התאבדות פוליטית. אבל מה שהתאבדות עבור המחנה הציוני, זהו גלגל הצלה בשביל הרצוג. וזה כל העניין. כי עובדתית שום דבר חדש לא התרחש בימים האחרונים שמצדיק את גל הפרשנויות כאילו מפלגת העבודה בדרך לממשלה. שום דבר לא קרה בין לשכת נתניהו ללשכת הרצוג. אם משהו קורה, זה בתוך ראשו של הרצוג. ויש לו סיבות טובות לכך: החקירה המשטרתית, הסקרים שמעולם לא נראו רע יותר (אולי רק בימי ממשלת ברק־נתניהו). הלחץ הפנים־מפלגתי.

הרצוג היה רוצה להגיע למושב הקיץ כשר בממשלה ולא להיאלץ לשאת נאום של ראש אופוזיציה שאף אחד כבר לא קונה. הוא היה מעדיף להיכנס לממשלה שבה כל יום ילכו לו על הראש. ממשלה שתאשר הצעות חוק בלתי דמוקרטיות, שתמשיך בקיפאון מדיני ובידוד בינלאומי. ממשלה שבה הוא ייצלה על הגריל. כי כשצריך לבחור מה נורא יותר, להיות כל זה או להיות סמרטוט באופוזיציה ‑ נראה שהתשובה של הרצוג ברורה.

הרצוג הציג את ההצעה של נתניהו לשתי הנשים החזקות במפלגתו וקיבל סירוב משתיהן, כל אחת מסיבתה, כל אחת בסגנונה. על פניו נראה שאף אחד במפלגתו לא יתנדב להקריב את עתידו הפוליטי בשביל הצעה כזאת. אבל זה לא אומר שלא יהיו כמה שיסכימו לבצע את טקס ההתאבדות שמפלגת העבודה מנהלת מידי פעם.

לא מזמן אמר הרצוג ששום אדם הגון לא ייכנס לממשלה של נתניהו. מעניין איך הוא תופס את עצמו היום.