לראשונה מאז לקה בשבץ מוחי לפני כשמונה שנים ושותק במחצית גופו, עזב איל פלד ("מסע עולמי") את גבולות ישראל – וחזר לאפריקה.
"שמונה שנים בלי טיולים", אומר פלד הנרגש, שעדיין מתקשה בדיבור שוטף ונעזר במקל הליכה, "בלי טבע, בלי שמש, בלי אוויר".
זה קשה?
"כואב. גם קשה. לא נעים".
שמונה ימים אינטנסיביים בספארי של טנזניה זה מסע לא פשוט גם לאדם בריא, ובוודאי לאדם שבשנים האחרונות היה בבית־החולים, במרכז לשיקום בית־לוינשטיין, במוסדות שיקום נוספים ובעיקר בין ארבעה קירות, בביתו בהרצליה.
שליחת "ידיעות אחרונות" סמדר שיר הייתה עם פלד ברגעים הנוגעים ללב שבהם חזר לסוואנות ולטבע הפראי שהוא כל כך אוהב – ושכל כך מזוהים עימו מתוכניות הטלוויזיה שהגיש. תיעוד המסע המרגש יתפרסם ביום שישי הקרוב, במוסף "7 ימים".
למרות הדרך המפרכת, פלד (57) יושב במהלך המסע ליד הנהג, ומרים את ידו השמאלית בכל פעם שהוא מזהה תנועה באופק. הוא הראשון ששולף את המשקפת, כדי להבחין בין עיט לנשר. "סטופ!" הוא מורה לנהג ונעמד על הכיסא כדי להשחיל את ראשו מבעד לגג הג'יפ ולצלם.
"טוב לי", הוא אומר, ומיום ליום אוצר המילים והסופרלטיבים שלו מתרחב. "ג'ירפה – אני מאושר, זברה – אני מרוצה, אבל אני צריך קרנף וצ'יטה ונמר. וגם אריה".
פלד סובל מאפאזיה – פגיעה ביכולת השימוש בשפה כתוצאה מנזק מוחי. "יש בתוכו מיליוני מילים שמדי פעם אחת מהן יוצאת לחופשי", אומר חברו הוותיק חיים שוסטר, משנה למנכ"ל החברה הגיאוגרפית ומי שהזמין את פלד למסע לרגל חגיגות ה־40 לחברה. "איל כלוא בתוך הפה שלא משחרר את מה שמגיע מהראש, אבל הוא גם האסיר וגם הסוהר".
אבל בטנזניה, מיום ליום מתעצם ביטחונו העצמי של פלד והוא משתחרר ונפתח, מוצא עוד ועוד מילים שבהן לא השתמש כל השנים הללו. מי האמין לפני שמונה שנים שהוא עוד יחרוש את שמורת הסרנגטי, ישיר בסוואהילית ויצעק לשמיים "טנזניה, טוב לי!"?
איל, פעם אמרת שלא תחזור לטייל בעולם והנה, אתה מטייל.
במקום תשובה הוא מצביע על השמיים.
אלוהים?
"גם. גורל".
מה החלום שלך?
"אהבה ומילים, מילים, מילים".
בלי מילים אין אהבה?
"יש. תהיה. אבל עם מילים זה עוזר".
הסיפור המלא – ביום שישי ב"7 ימים"