להיט נדל"ני חדש: ביותר ויותר ערים חילוניות מוקמות שכונות שלמות למגזר הדתי־לאומי, בדומה לפורמט הקיים במגזר החרדי – שכונות חרדיות נפרדות בערים חילוניות. אם בעבר האוכלוסייה הדתית־לאומית הייתה מפוזרת בערים החילוניות, הרי שבשנים האחרונות המגמה היא של "ביחד", לגור בקהילה שלמה.
בעבר, ההתנהלות שאיפיינה את המגמה הזאת הייתה חיפוש אחרי מרכיב מרכזי בהחלטה למצוא בית חדש: בית ספר דתי, מקווה או בית כנסת. אלא שכיום מדובר גם ברצון להשתייך לקהילה מגובשת של ממש, עם טיולים משותפים, חוגים לילדים, סדנאות משותפות לנשים ועוד. תשתית כזאת, למשל, קיימת בשכונת נחלים החדשה בתוך הדר־גנים בפתח־תקווה.
לדבריה של ריקי לוי, מנכ"לית ומבעלי חברת ריקאלו, המתמחה בשיווק וביזמות של פרויקטים למגזר הדתי־לאומי, "על פי המגמה הזאת, בכל עיר בארץ אפשר למעשה לבנות שכונה לציבור הדתי־לאומי כל עוד יהיו לו התשתיות המתאימות באזור כמו מקוואות, בתי כנסת, בתי ספר, גני ילדים ומתנ"סים".
לוי מוסיפה כי "השילוב של שכונות לשלושת המגזרים קורה כיום הלכה למעשה בערים חילוניות רבות, חלקן משויכות לערים המאופיינות בחתך סוציו־אקונומי גבוה, למשל ברעננה ובפתח־תקווה. ברחובות, למשל, אפשר למצוא ברחוב האגוז ריכוז של דתיים, וברחובות הצעירה יש ריכוז של גרעין דתי תורני. בנתניה תמצאו שכונה דתית בקריית־השרון, בתל־אביב ברחובות מרכז בעלי מלאכה ושינקין, וברמת החייל יש שכונה של חרדים. גם בגבעתיים יש שכונה הממוקמת ברחוב טבנקין. בפריפריה אפשר למצוא את השילוב הזה בערים נתיבות, אופקים, אילת, טבריה וצפת, ובימים אלה מוקמת בשכונת כרמי־גת בקריית־גת עוד שכונה דתית בעיר הנחשבת לחילונית".
למגזר הדתי־לאומי יש צרכים המחייבים תכנון שונה של הבניין ושל הדירות: מעליות שבת, משאבות מים הפועלות באישור מכונים כשרים, מרפסת סוכה, שני כיורים, כיור נפרד לנטילת ידיים, שעון שבת ועוד, והיזמים בונים את השכונות האלה בהתאם.
