"אמרו לי: מה הוא כבר עשה? על זה מתלוננים? למה להרוס בית? בעיניהם את צריכה למות עם הסוד הזה. עכשיו לכי תשכנעי עדה שלמה"
בישראל 2016 לא פשוט להיות מתלוננת על הטרדה מינית, בוודאי לא אם האדם שאליו את מפנה אצבע הוא איש ציבור רב־עוצמה. אבל הקושי גדל פי כמה כשהמתלוננת היא דרוזית — והחשוד הוא אחד מנכבדי העדה. תשאלו את רנין (שם בדוי), שהתלוננה נגד ראש מועצת עוספיה
באוגוסט האחרון היה היישוב עוספיה, שעל הכרמל, כמרקחה. באופן יוצא דופן, נדיר אפילו, העזה אישה דרוזית להתלונן נגד ראש המועצה כי הטריד אותה מינית — וזה האחרון הובל לתחנת המשטרה לחקירה. "מה יש לה? היא לא יכלה לשתוק?" היו התגובות ששמעה אז בכפר. "הייתה יכולה לשמור את זה בסוד, למה לעשות בושות בכפר? שתחיה ותמות עם זה".
לא פשוט להימצא בנעלי מתלוננת על הטרדה מינית. בטח לא כשמדובר בתלונה נגד נבחר ציבור בעל עוצמה, ובטח ובטח לא כשאת חלק מהחברה הדרוזית הנחשבת שמרנית.
המשטרה חקרה והעבירה את התיק לפרקליטות, שמסרה כי החזירה את התיק למשטרה לצורך ביצוע השלמות חקירה. בינתיים ראש המועצה וג'יה כיוף, שמכחיש בתוקף את הדברים, ממשיך לאייש את כיסאו, והמתלוננת משלמת את המחיר: כבר תקופה ארוכה שהיא יושבת בביתה ולא עובדת, חיה על כדורים וסופגת ריקושטים מהחברה.
אבל את רנין (שם בדוי, כמו יתר שמות הבנות בכתבה) זה לא מרתיע: כשנה אחרי שהוגשה התלונה, היא מתייצבת באומץ ומספרת על הטרדות והתנכלויות, לטענתה, שהניעו אותה בסופו של דבר לא לשתוק — וגם על המחיר החברתי שהיא משלמת לדבריה בעצם ההחלטה ללכת נגד המוסכמות ולהתלונן, לפעול בדרך שרחוקה מלהיות מקובלת בחברה הדרוזית.
"אני מניחה שהוא לא צפה שבחורה דרוזית תגיש תלונה", היא אומרת, "ההרגשה שלי היא שלא טיפלו בתיק הזה כמו שצריך. אני מרגישה את עצמי כאישה דרוזית מוחרגת גם מהחברה היהודית וגם מהסקטור. אני מרגישה שמזלזלים בסיפור הזה בגלל שאני מהמגזר".
ראש המועצה, מנגד, טוען כי מדובר בעלילה ובטענות חסרות שחר הנובעות מרצון להתנקם בו.
"הייתי במצוקה"
עוספיה הוא הכפר הדרוזי השני בגודלו בישראל. מאז 2009 עומד בראשו וג'יה כיוף. רנין, המתלוננת נגדו, שימשה אז בתפקיד בכיר במועצה. "אל תתפסי אותי בתאריכים מדויקים, אבל זה התחיל כמה חודשים בערך אחרי שהוא נכנס לתפקיד שלו. הוא נגע בי כשהיינו לבד. הורדתי את ידיו בכוח, אבל הוא לא הפסיק. נניח הוא קם להכין לעצמו קפה — אז בדרך לעמדת הקפה הוא עבר לידי, נגע, הכין לעצמו קפה וחזר למשרד. הוא הרגיש את ההתנגדות שלי, אבל זה לא עניין אותו. הוא עזב אותי ואז חזר על המעשים שוב כשהזדמן לו".
היא בשנות ה־50 לחייה, גרושה. אישה מרשימה, מטופחת, רהוטה, כריזמטית. במשך תקופה ארוכה עבדה בקרבת ראש המועצה.
לדברי רנין, כמעט שנתיים סבלה מהטרדות מצד ראש המועצה כיוף — הטרדות שחזרו לטענתה חרף ההתנגדות שהביעה, גם כשעבדה בקרבתו וגם כשעברה לתפקיד אחר במועצה. בהמשך, היא טוענת, היא וכמה מחברותיה לעבודה, שהיו שותפות לסודה, החלו לסבול התנכלויות מגורמים שונים.
"זה הצקות", היא מעידה. "הוא נגע, נצמד. ואת מתכווצת, צמרמורת עוברת לך בכל הגוף, את לא יודעת מה יקרה שעה אחרי, אם תתנגדי לו, מפחדת שינקום בך. זה לחיות בפחד. לא רציתי לראות את עצמי כאובייקט מיני. אני אישה שיכולה להוביל, להשפיע ולשנות בחברה.
"אף פעם לא הרגשתי בנוח כשעבדתי תחתיו", ממשיכה רנין. "הייתי במצוקה, אבל לא רציתי להראות לאחרים. לא רציתי לקלקל את השם שלי, את העתיד שלי ואת הפרנסה שלי. זה לא פשוט כשאת גם צריכה לדאוג לעצמך וגם לעצור אותו, וכל זה בחברה שמרנית. אז את שמה לעצמך מטרות, מנסה להתנער ממה שקורה ולהתרכז בדברים אחרים וחשובים יותר, אבל זה רודף אותך תוך כדי. יש גם חשש שמישהו ייכנס ויראה אותו ככה שם עלייך יד, ואז יתחיל להפיץ עלייך שמועות – זו שפיכת דם בחברה שלנו".
לטענת רנין, ההטרדות שחוותה מראש המועצה לא הסתכמו רק בנגיעות בניגוד לרצונה, אלא היו גם הערות שונות, כולל הזמנה להתלוות אליו למקום שקט. "בגלל מה שחוויתי הייתי לא מאופסת, עצבנית, ברחתי למקומות אחרים, רק לא להיות בסביבתו", היא מספרת. "בהזדמנות אחת, בתקופה שהייתה לחוצה מאוד עבורי, הוא אמר לי, 'בואי, נלך שנינו למקום שקט, את המנוחה שלי, את המרגוע שלי'".
בשלב מסוים, מספרת רנין, היא החליטה לנסות לעזוב את תפקידה בקרבת כיוף. היא הגישה מועמדות ואף התקבלה לתפקיד אחר במועצה. אלא שגם המעבר לתפקיד החדש, היא מעידה, לא ממש עזר.
"יום אחד נכנסתי למשרד שלו להראות לו את התוכנית שעליה עבדתי ולאשר אותה", היא מספרת. "באמצע שאני מדברת, הוא אומר לי, 'תעזבי עכשיו את הכל. תגידי, יש לך חבר?' הייתי בהלם, איך אתה שואל שאלה כזו? נשים דרוזיות, אין לנו חבר. או שאנחנו מתחתנות או שאנחנו לבד. ואז הוא אמר, 'אני רוצה להיות החבר שלך'. עניתי לו שמה פתאום, אז הוא התפרץ עליי. הוא דפק על השולחן, קרא לי 'מפגרת' ובסופו של דבר סילק אותי מהחדר".
"זו הייתה תקופה סיוט. כמו לחיות בחלום בלהות שאני רק צריכה להתנער ממנו כל הזמן. זה להיות בתפקיד שאת כפופה בו למטריד שאת לא יכולה להתחמק ממנו. לפני שכל זה התחיל היו לי חיים אחרים לגמרי, הייתה לי שגרה, הייתי הולכת לחדר כושר, משפחה, חברים. הכל השתנה".
"משהו לא נורמלי"
בשלב מסוים, רנין מספרת, היא החליטה לחלוק את הסוד עם יארא, דועה ונוואל (שמות בדויים) – שלוש מחברותיה לעבודה במועצה.
"עבדתי צמוד אליה תקופה ארוכה והייתה לי הרגשה שמשהו לא נורמלי מתרחש שם, אבל לא ידעתי מה", אומרת נוואל. "שמתי לב לדברים קטנים, למשל איך שהוא מעיר לה על הלבוש'".
"אמרנו שזה לא יכול, שמישהי בתפקיד כזה תהיה ככה, לא מרוכזת ועצבנית כל הזמן", מספרת יארא, ששימשה באותה תקופה אחראית על הטיפול בהטרדות מיניות במועצה. "כשהיא רצתה לעזוב ממש צעקנו עליה ולחצנו עליה — 'למה את עוזבת את התפקיד?' זה היה מוזר לכולנו. והיא אמרה לנו: 'תבינו אותי, אני לא יכולה יותר, ראש המועצה ביקש ממני דברים שאני לא רוצה'.
"הייתי בשוק", יארא ממשיכה. "היא אמרה לי שמשהו לא בסדר, אבל לא תיארתי לעצמי שיש טענות על נגיעות. כשסיפרו לי התחלתי ממש להשתולל, לא ידעתי איך להתנהג. הייתי האחראית על ההטרדות המיניות במועצה. מה זה אחראית? נתנו לי לנהל את התחום הזה, שברשויות ערביות ודרוזיות הוא תיק צדדי ומוזנח. זה נושא שלא מדברים עליו במגזר. שזה (הטרדה מינית – לב"ס) יקרה במקום העבודה שלי?! אפילו אם אני יודעת כבחורה שדבר כזה קרה, אז מדברים ככה בלחש, שמקום העבודה יישאר מכובד".
בתמיכת חברותיה החליטה רנין לפנות למשטרה ולהגיש תלונה על הטרדה מינית. "את לא מבינה כמה ישבנו ביחד וניסינו לחשוב מה עושים, עד שהיא מצאה את האומץ להתלונן, לעשות את הצעד הזה", אומרת נוואל. "הבנו שאם התחלנו עם הצעד הזה, אז אין דרך חזרה — והסכמנו שנישאר יד אחת ושצריך לספוג הכל".
"היא סחבה את זה הרבה זמן", מוסיפה דועה. "בחברה שלנו צריך כוח אדיר כדי לעשות את הצעד הזה. ברגע שהיו כאלה שהבינו שאנחנו יודעות מה קורה ושאנחנו יחד איתה בסוד העניינים — גם אנחנו התחלנו להרגיש התנכלויות. נראה שראו בחיבור שבינינו איום כלשהו.
"ואז החלה שמועה בכפר שיש תלונה על הטרדה מינית נגד ראש המועצה", ממשיכה דועה. "הטענות שלו היו שמדובר בתפירת תיק ובחיסול פוליטי. אנשים אמרו לנו: תתרחקו ממנה, זה לא מכובד להיות חברות שלה ולתמוך בה. הקטע בכפר היה שהיא פסולה".
בשלב מסוים, הן טוענות, החלו לסבול התנכלויות מצד גורמים אנונימיים. דועה ונוואל מעידות על סדרה של שיחות מסתוריות שקיבלו מאנשים שלא הכירו בשעות לא שגרתיות. דועה: "התחלנו לקבל כל מיני שיחות ואזהרות. התקשרו מחסוי בשעות מאוחרות של הלילה. אלה לא היו שיחות איום, אלא שיחות אזהרה. כנראה היו כאלה שהבינו שלשרוף חברתית בחורה בחברה שלנו, זה יכול להיגמר ברצח, אז התחילו להזהיר אותנו".
"קיבלתי טלפונים שמאיימים עליי. אמרו לי: תיזהרי, עוקבים אחרייך, זוממים לך משהו", אומרת נוואל.
בלי קשר לאותן שיחות, נוואל פנתה למשטרה והעבירה אליה מכתב שבו טענה, כי "ראש מועצת עוספיה מתנכל לי באופן ישיר ועקיף..." במכתבה ציינה נוואל שהיא "עדה בתיק המתנהל נגדו על הטרדה ומעשה מגונה באחת מעובדות המועצה".
"אין לך איך לנצח"
לאחר התפוצצות הפרשה פירסם ראש המועצה כיוף הודעה לציבור ובמסגרתה ציין כי נחקר במשטרה בעניין. "חפותי איננה מוטלת בספק ועל כן אינני עצור", מסר באוגוסט 2015. "אני רוצה להדגיש שמדובר בעלילה שנוצלה בעיתוי פוליטי רגיש על רקע נקמנות פוליטית ותו לא... כולי אמונה שהצדק יתבהר והתיק ייסגר".
בעוספיה סערו הרוחות באותם ימים, ורנין מצאה עצמה במוקד. מלבד ההתמודדות מול איש הציבור שנגדו פנתה, היא מעידה ששוב ושוב נאלצה לשמוע תגובות קשות מצד הסובבים אותה ביישוב.
"בחלק מהעדה עוד לא הבינו את החומרה שבטענות על נגיעות, חיזורים והשמעת דיבורים בעלי אופי מיני", אומרת רנין. "אמרו לי, 'מה הוא כבר עשה? על זה מתלוננים? למה להרוס בית?' בעיניהם את חוצפנית, צריכה למות עם הסוד הזה. אסור לך לחשוף כי הוא הגבר. עכשיו לכי תשכנעי עדה שלמה.
"אנשים חייבים להבין שאין לאף אחד את הזכות לגעת, ושלי יש את הזכות להגיד 'לא' בלי לפחד ממרות של אף אחד", היא מציגה את הצד שלה בפרשה. "איך אפשר להרגיש כל הזמן שאת אובייקט מיני? הוא לא יכפה את עצמו בגלל שאני תחת מרותו".
מאז שהתפוצצה הפרשה נמצאת רנין בביתה ומחכה. מנצלת את שארית ימי המחלה שצברה בשנים הרבות שבהן היא עובדת במועצה כדי לא לוותר על הזכויות המגיעות לה.
"אין לך איך לנצח פה", היא אומרת. "אם התלוננת את שרופה חברתית. אם את לא מתלוננת, את חשופה להמשך ההטרדות. בינתיים אני יושבת בבית וסובלת. אני חיה על כדורים ומפחדת לחזור לעירייה. מה אני אעשה שם איתו? למה שאני אעזוב מקום עבודה של 20 שנה? הוא עדיין מכהן שם, ואני כלואה בבית".
רנין מביעה חשש שלא יהיה ביכולתה למצוא עבודה אחרת, לבנות חיים חדשים. "איזה מקום עבודה יקבל אותי עכשיו? מי ירצה בי להיות לאשתו?" היא אומרת. "יש מחסום כזה, 'תראו מה עשתה לאחד, תעשה גם לי'. גם בפייסבוק אני לא מצליחה לנהל שיחות (עם גברים – לב"ס), הם בורחים ממני. לפעמים אני נחנקת. עומד לי משהו כאן, על הלב", היא מרימה את ידיה למרכז החזה. "מה כבר עשיתי? רצחתי? אם לא הייתי מתלוננת, הכל היה בסדר גמור? אולי אם הייתי קורבנית יותר ושקטה, היה יותר קל לקבל אותי — אבל כשאת אישה מודרנית מתייחסים לזה כאילו את מותרת".
למרות החודשים הארוכים שחלפו מאז שהוגשה התלונה וחקירת המשטרה שנפתחה, התחושה בקרב רנין ואחרים שמלווים את הפרשה היא שלגורמי האכיפה לא אצה הדרך.
עו"ד בנצי קבלר, בא כוחה של רנין: "צר לי כי פרקליטות חיפה אינה רגישה דיה למצב המיוחד שבו נמצאת המתלוננת בתיק כזה. לא רק שמדובר בסקטור שנדיר למצוא בו מתלוננות אמיצות דיין שתתייצבנה בגלוי מול מי שפגע בהן, וזאת משלל סיבות ורקע חברתי, תרבותי ועדתי, הרי שכאן המצב הוא בלתי אפשרי לגמרי. יש להסיר את הכובע בפני מתלוננת אמיצה שכזו, והנה תחת זאת היא נתקלת באוזלת יד של הרשויות. המתלוננת עדיין כפופה למעשה למי שהתלוננה נגדו, ובשל העיכוב נוצר מצב גרוטסקי ומעוות. הסיבות לעיכוב לא ברורות לי. חוסר המעש בכך שמתירים לאיש להחזיק במשרתו מהווה עוול נוראי לא רק למתלוננת, אלא גם לתחושת הצדק החברתי. שנים רבות חשבתי כי מתלוננות בתיקים מסוגים אלו אינן צריכות ליווי משפטי, שכן הפרקליטות תשמש להן פה — אך דעתי הפוכה עכשיו, והדבר מצער".
"זה צריך להיות אחרת", אומרת דועה. "התחושה שלנו היא שברשויות יהודיות, ברגע שיש תלונה כזו על נבחר ציבור, הרבה פעמים הדברים הם אחרת. אבל דווקא בגלל שמדובר במגזר הדרוזי צריך לקחת את זה יותר ברצינות".
"הפכה לקורבן"
בינואר השנה פנתה ח"כ מרב מיכאלי לנציב שירות המדינה. "חרף תוצאות החקירה בעבירות החמורות, שהינן בעלות זיקה ישירה לכהונתו הציבורית של ראש המועצה וניצולו לרעה של הכוח השלטוני שהופקד בידיו בנאמנות, ממשיך מר כיוף לכהן כראש מועצה באין מפריע", היא כתבה לו. "אנא עשה שימוש דחוף בסמכותך החוקית ופעל להשעייתו לאלתר של ראש המועצה עד תום הבירור בעניינו".
מכתב אחר נשלח לח"כ עאידה תומא סלימאן, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. תוך ציון דוגמאות של אנשי ציבור אחרים שנאלצו לעזוב על רקע תלונות דומות, נכתב: "ראש המועצה ממשיך לתפקד כאילו שום דבר לא קרה..."
בעקבות פנייה זו התכנסה ישיבה מיוחדת של הוועדה לקידום מעמד האישה תחת הכותרת "הטרדות מיניות על ידי נבחרי ציבור (ראשי רשויות) והמשך תפקודם", שדנה במקרה של רנין.
"קודם כל צריך להבין שעצם התלונה זאת סיטואציה מאוד קשה. אני מדברת על תלונה שהוגשה בעוספיה, שזאת פעם ראשונה שאישה דרוזית העזה באיזושהי דרך להתלונן נגד ראש המועצה שביצע בה עבירות של הטרדה מינית, מעשים מיניים פוגעניים", אמרה בישיבה ח"כ רויטל סויד מהמחנה הציוני. "וכשאנחנו מדברים על העוז שהיא העזה לצאת ולהתלונן, צריך להבין שזאת נקודה מאוד קשה... אבל מה קרה מאז? האם באיזושהי דרך ראש המועצה הורחק מהמועצה? האם באיזושהי דרך ראש המועצה לא חזר לעבוד במועצה? ודאי שהוא עובד. מי שלא הולכת ומי שלא מגיעה זאת דווקא המתלוננת; מי שלא מעזה לדרוך עם כף רגלה זאת המתלוננת שחיה על כדורים, שהיא אישה גרושה שצריכה להסתובב בחברה שלה. הדבר הזה בכלל לא פשוט. המשטרה כבר הגיעה למסקנה, ויש לה המלצה להעמיד לדין את ראש המועצה בגין אותן עבירות. התיק נמצא היום בפרקליטות אף על פי שחלף כל כך הרבה זמן...".
"הגיע הזמן שהציבור הערבי יעשה את הדין המוסרי עם מי שעובר עבירות כאלה", אמרה יו"ר הוועדה תומא סלימאן. "הגיע הזמן שיהיה לחץ ציבורי כלפי כל מי שעובר עבירות כאלה כדי שהוא עצמו ישעה את עצמו..."
כשפנינו למשרד הפנים הבהירו משם מנגד, כי "בהתאם להוראות החוק, ראש רשות רשאי להמשיך בתפקידו גם לאחר שנפתחת נגדו חקירה פלילית, ועל פי החוק אין לו מניעה להגיע לעבודה וליצור קשר עם עובדי הרשות המקומית. החוק חל על כלל אזרחי המדינה ואין כל בסיס לטענת האפליה שנטענת".
"אנחנו נמצאות בתקופה שנשים מתחילות לקחת צעד קדימה", אומרת רנין. "אני שומעת כל יום על סיפור אחר, בעיקר במגזר היהודי, ואני חושבת שהסיפור שלי הוא חלק בלתי נפרד מהמהפך החברתי הזה. הקול שאני השמעתי הוא היסטורי. אני חושבת שייצגתי והייתי דוגמה לחיקוי – למרות המגבלות והקשיים שבהם נתקלתי. החברה הדרוזית עוד לא לגמרי חשופה לטענות מהסוג הזה. עכשיו הם יתחילו להבין. אולי גם הגברים יתחילו להבין שאין להם את הזכות לגעת — שיש לנו את הזכות להגיד לא. והנשים יתחילו להיות אסרטיביות, לא לפחד ממרות של אף אחד. אני לא רוצה שכמו שכאב לי יכאב לאחרות.
"אני את המחיר כבר שילמתי", היא מסכמת, "אבל אני לא מתחרטת. אני מקווה שכשהסיפור שלי יתפרסם, זה ייתן רוח גבית לנשים דרוזיות נוספות להתלונן, אבל גם לסקטורים אחרים. אם הדרוזית, למרות הסטיגמה שיש על החברה שלנו, קמה ועשתה את זה — למה שמישהי אחרת לא תקום ותצרח?" •
ראש מועצת עוספיה: מדובר בעלילה, הטענות חסרות שחר
עו"ד תמי אולמן, פרקליטתו של ראש מועצת עוספיה, מסרה בתגובה: "מרשי אכן נחקר במשטרה בגין תלונת שווא של עובדת, אשר חיפשה דרך להתנקם בראש המועצה, כאשר לוּ היה בסיס לחשדות הנטענות, הפרקליטות כבר הייתה מחליטה על הגשת כתב אישום. הפרקליטות קיבלה את החומרים והראיות אשר מסר מרשי, על מנת לבחון את סגירת התיק נגדו, ונקווה שבימים הקרובים ייסגר התיק".
בנוגע לעדות העובדת נגד ראש המועצה, מסרה עו"ד אולמן: "מרשי מכחיש את כל הטענות חסרות השחר, וחוזר וטוען כי דבריה הם עלילה, ומטרתה להכפיש את שמו של מרשי. מפתיע שאישה בוגרת וחזקה, בעלת תפקיד במועצה, ובמשך שנתיים רצופות, לא מצאה לנכון לספר לאף אחד על ההטרדות של מרשי. חמור בעיניי שהחקירה תתנהל על גבי דפי העיתון. מסירת פרטי החקירה על ידיכם, יש בה חשש ממשי לשיבוש הליכי החקירה, על כל המשתמע מכך".
בנוגע לטענות השונות בגין התנכלויות, מסרה עו"ד אולמן: "מרשי יטען כי כראש מועצה הוא נושא בתפקידים רבים ומטלות על כל המשתמע מכך, ואין זה מעיסוקו ליתן פרשנויות ל'מבטים עוינים' כלפי מאן דהוא, ואין לו פנאי לעסוק ב'התנכלויות' וכיוצא באלה".
על הטענות כי ראש המועצה ממשיך בתפקידו בעוד המתלוננת נמצאת בביתה, מסרה עו"ד אולמן: "מרשי יטען כי הוא רואה בתפקידו כראש מועצה שליח ציבור, אשר עושה ככל שביכולתו על מנת לשרת את הציבור על הצד הטוב ביותר, ועל אף שנעשה ניסיון להטיל בו רפש, הדבר לא יעצור אותו מלהמשיך ולמלא את תפקידו נאמנה.
"מרשי שומר את הזכות להגיש תביעת דיבה נגד כותבי התחקיר והמפרסמים, בשל פגיעה בשמו הטוב וניסיון לפגוע במהלך עבודתו כראש המועצה. הוא ימשיך לכהן בתפקידו ולשרת את הציבור בצורה הטובה ביותר".
מהפרקליטות נמסר: "התיק התקבל בפרקליטות בחודש אפריל 2015. לאחר עיון ובחינה, התיק הועבר למשטרת ישראל לשם ביצוען של השלמות חקירה. בחודש נובמבר 2015 הוחזר התיק לפרקליטות ונבחן. הואיל וכעת יש צורך בביצוען של פעולות חקירה נוספות, הוחזר התיק למשטרת ישראל".
ממשטרת ישראל נמסר: "תיק החקירה הועבר לפרקליטות מחוז צפון ויש לפנות אליה בכל הנוגע אליו, ללא קשר לשאלת קיומן של פעולות השלמה המבוצעות ככל שנדרש, כמקובל במגוון תיקי חקירה".
לפנייה לכתב/ת 
