{ }
רביעי 13 בנובמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    עודד ברנר
    7 לילות • 31.05.2016
    שוקולד מריר
    עודד ברנר ישב על גג העולם בניו–יורק עם משרה חלומית ומעמד של שוקוליטייה–על. כיום, האיש ש'בייק אוף' מציגה כסטאר–קקאו בינלאומי, מוכר קפה ורוגעלך, לומד תלמוד, מלקק את הפצעים ומחכה ליום שבו יוכל לחזור ללהטט בשוקולד
    גבי בר-חיים

    ב־2 במאי 2007 הגיע עודד ברנר לרגע שלמענו כל מסעדן ניו־יורקי היה מוכן למכור כליה: פרנק ברוני, מבקר המסעדות האכזר והמשפיע של ניו־יורק טיימס ביקר בסניף 'מקס ברנר' במנהטן ועלה על גדותיו. תחת הכותרת "אפשר כמעט לאכול את הכלים" הוא הודיע ש"אם לא היינו עומדים על המשמר, אלוהים יודע מה היה יכול לקרות... 'מקס ברנר' בהחלט בדרך הנכונה לעשות לנו את זה".

     

    ברנר, שייסד את המותג ב־1996 יחד עם שותפו דאז מקס פיכטמן, הגיע לטופ. משכורת שמנה. חשבון הוצאות נדיב. יוקרה מקצועית. התקשורת האמריקאית חיזרה, והוא התמסר בשמחה: ממרתה סטיוארט ועד ל'טונייט שואו', כולם רצו חתיכה מהאיש עם הקרחת. היה לו כל מה שאפשר לרצות, אבל הוא רצה יותר. זה עלה לו בחיים שהכיר עד אז. וזה כמעט עלה לו בקריירה.

     

    מה שקורה במנהטן נשאר במנהטן, עד עכשיו. בריאליטי האפייה 'בייק אוף' מבית קשת מתאמצים לעטוף את השופט עודד ברנר בניחוחות של הצלחה בינלאומית. הוא מציין שהוא בכלל מניו־יורק בתדירות שבה קרין גורן נהנית להגיד "בצק סוכר". בפרסומים לקראת עליית הריאליטי הוצג ברנר כבעלים של "שלושה בתי קפה מצליחים" וכ"אחד השוקולטיירים המפורסמים בעולם". אבל העובדות מלמדות שנכון לעכשיו את השוקולדים שלו לא תמצאו בשום מקום בניו־יורק משום שברנר מנוע משפטית מלעסוק במקצועו. הוא פוטר מ'מקס ברנר' ואין לו שום קשר למותג המצליח שייסד לפני 20 שנה. ביקור בסניפים שלו במנהטן (ר' תמונה) מאשר שכיום הוא מפעיל רק בית קפה קטן, מוכר קפה ומאפה בכלים חד־פעמיים. בלי פרלינים. בלי נהרות של שוקולדה. בסצנת המסעדנות המקומית הוא כמעט אנונימי. כבר לא גר בבית מפואר במנהטן אלא בניו־ג'רזי. שומר על פרופיל נמוך. למכר שהתעניין לאחרונה אמר שאת השוקולדים מעשה ידיו, עיקר גאוותו, אי־אפשר לאכול כיום בשום מקום בארצות־הברית. לאיש השוקולד אין איפה להראות מה הוא שווה.

     

    הסיבה למצב העגום הזה: ברנר ניסה להקים רשת בתי קפה בניו־יורק בזמן שהוא עובד עבור שטראוס ומחוייב על פי חוזה לא להתחרות בהם. שטראוס, שרכשה במיליונים את הרשת יחד עם הידע והמוניטין של ברנר, פנתה לבית המשפט העליון בניו יורק וטענה כי המהלך נעשה ללא אישורם תוך שברנר לכאורה "גנב את משאבי החברה", העתיק מתכונים וקונספטים, והפר את סעיפי הסודיות והאי־תחרות שעליהם חתם. לפי המסמכים, הנחשפים כאן לראשונה, שטראוס ביקשה מבית המשפט שימנע מברנר כל אפשרות למכור את מוצריו תחת שמו, כמו גם יאסור עליו ועל שותפיו לרשת לפתוח בתי קפה. הצדדים הגיעו לפשרה שריסקה את הבייבי החדש של ברנר, 'ליטל בראון'. רשימת ההגבלות שבית המשפט הטיל על הרשת הצעירה במסגרת הפשרה, שמתפרסמת כאן לראשונה, הנחיתה עליה מהלומה שרוקנה את הרשת הצעירה מכל ייחוד. המפסיד הגדול היה ברנר עצמו: הוא היה רשאי להמשיך לנהל בית קפה, אבל חמש שנים ממועד הפשרה אסור היה לו ליצור אסוציאציה עם רשת 'מקס ברנר' או למכור שם משקאות שוקולד ושוקולדים. יותר טראגי מבחינתו: נאסר עליו להשתמש בשמו או בדמות שלו לקידום עסקיו. ובמקרה של ברנר, שוקולטייה ושף קונדיטור שהנכס העיקרי שלו הוא שמו והמוניטין שבנה לעצמו, זה היה חיסול מקצועי. מה שכן אושר לו היה במידה מסוימת יותר משפיל: לשטראוס ממש לא הייתה התנגדות שהוא ינהל בעצמו בית קפה.

     

    פה אין שוקולד. הסניף הסגור של ברנר בצ'לסי
    פה אין שוקולד. הסניף הסגור של ברנר בצ'לסי

     

    כלכלית מצבו היה אפילו גרוע יותר: אחרי שהשקיע מעל מיליון דולר בהקמת הרשת החדשה ולאחר שהוצאות המשפט האמירו לחצי מיליון דולר, הוא היה על הקרשים. ברנר עצמו סירב להתראיין לכתבה. בשיחה עימו עלתה דמותו של איש רדוף ומפוחד. "הוא היה כמו מישהו שחטף שני נוק־אאוטים ממוחמד עלי ולא ידע מה הוא עושה", סיפר השבוע חבר של ברנר על מצבו בזמן הסערה ולאחריה. "במצב כזה אתה פשוט הולך לאן שאומרים לך. אומר מה שאומרים לך להגיד. ואתה בעיקר עייף. אתה בעיקר מנסה להציל את מה שיש, עד שבשלב מסוים אתה כבר לא יודע מאיפה תביא את הכסף לחיות".

     

    אפשר להגיד שזה סיפור על היבריס?

     

    "בוודאי שיש פה היבריס. עודד היה אדם רוחני ויצירתי והעולם העסקי הפך אותו למישהו שרק עוסק בכסף וכמה כסף. לפעמים צריך לקבל סטירה כדי להבין מה קרה. הוא התנסה בהיבריס בדרגה מאוד גבוהה ולמד בדרך הקשה".

     

     

    פחד ללכת לתוכנית. בייק אוף
    פחד ללכת לתוכנית. בייק אוף

     

     

    ברנר, 48, גדל ברחובות ולדבריו בכלל רצה להיות סופר. כשהשתחרר מצה"ל חיפש תעסוקה ומצא את קורס האפייה של משרד העבודה ב'תדמור'. ברנר התאהב בחום של המטבח, נסע לעשות סטאז' באירופה ולאחר מספר תחנות נחת אצל מי שהפך לאביו הרוחני - השוקולטייה האגדי מישל שודה בפריז. שם, לדברי ברנר, מעולם לא הכין שוקולד בעצמו. בהמשך אף הודה שגנב את מחברת המתכונים של שודה ועל בסיסה הוקמה 'מקס ברנר'. "לקחתי את המחברת שלו וצילמתי", הוא אמר בראיון מ־2007 למעריב והוסיף: "זה כל כך פשוט להכין שוקולד, מה כבר יש לעשות".

     

    קולגות ומכרים מאותה תקופה מתארים אדם קשה לפענוח, אבל גם מבריק ויצירתי מאוד. כשעובד לשעבר ניסה להסביר את סוד הקסם הברנרי הוא תימצת אותו כ"איש גאון וקצת מוזר. ובעיקר איש עם סודות".

     

    לפני כ־20 שנה, הוא ושותפו פיכטמן הקימו את 'מקס ברנר' בלוקיישן מוזנח ברעננה הרחוק שנות אור מהדימוי הסקסי של שוקולד. ביקורת מפרגנת אחת במדור של ישראל אהרוני ב'ידיעות אחרונות' הפכה אותו לכוכב.

     

    "הרגשתי שאני נכנס לחנות קסמים", נזכר אהרוני. "הוא המיס שם כמויות מטורפות של שוקולד ועשה פרלינים. הייתה תחושה של אנרגיה והתלהבות. הפגזה של אינפורמציה ועשייה. היינו בהלם". ב־99' לקח כשותף את איש העסקים בועז שונפלד במקום פיכטמן שפרש. בשלב זה יצר הפרסומאי אבי גנור את הלוגו המוכר עם הסלוגן Chocolate By The Bald Man.

     

    "עודד הוא איש קריאייטיב מצוין", מעיד השף קונדיטור והקולגה ערן שוורצברד. "נקרא לזה אייל שני של השוקולד - עם כל הניואנסים והמימיקות של הטירוף. אז אצלו אין שחלות עגבנייה אלא שחלות של גנאשים".

     

    הבעיה הגדולה של ברנר הייתה ברנר עצמו: בעבר הודה שלקח על עצמו התחייבויות שלא היה מסוגל לעמוד בהן. חודש אחרי שפתחו את חנות הדגל שלהם בבית הכלבו הרודס בלונדון, לא היה שוקולד לשלוח לשם. שאר החנויות נסגרו. ברנר הסתכסך עם השותף שונפלד והאחרון עזב את הארץ. הוא נותר עם רשת על סף פירוק. "אחרי שנים של עבודה הכל נהרס בדיוק כשהתחלנו להצליח", סיכם אז. "חזרתי לארץ בלי כלום".

     

    ב־2001 הגיעה הישועה. תאגיד 'עלית' - שהתמזג בהמשך עם קבוצת שטראוס - קנה את 'מקס ברנר' תמורת חמישה מיליון שקל. המחיר כלל את הרשת, המותג שהפך מוכר בכל בית בישראל וגם, במידה מסויימת, את העצמאות של ברנר. מנגד, הוא היה יכול להתנחם בחוזה נדיב שקיבל תמורת שירותי ייעוץ לחברה. חוזה ההעסקה שלו, שפרטיו נחשפים כאן לראשונה, מגלה שעד סוף 2002 הרוויח ברנר משכורת של 40 אלף שקל לחודש. בשנת 2003 הוא היה אמור לספק ייעוץ של לפחות 60 שעות בשבוע. התמורה: 65 דולר לשעה או סכום של 3,900 דולר לשבוע.

     

    במסגרת החוזה, ברנר התחייב להעניק שירותי ייעוץ, יחסי ציבור ולספק ידע בצורת מתכונים, חומרי גלם, ספקים, תהליך הייצור, האריזה, פיתוח מוצרים ועוד. כל לוגו, סלוגן או פטנט עבר לרשות שטראוס. כמו כן, הוא נדרש ל"סודיות מוחלטת ונאמנות לחברה בקשר לכל מידע פנימי שאליו ייחשף".

     

    כמקובל, ברנר התחייב גם לסעיפי אי־תחרות שמחייבים אותו למשך חמש שנים מיום סיום החוזה שלו. ברנר חתם והחברה פרחה. למרות שהמסעדות לא התרוממו בארץ, הפרלינים, הכוסות המיוחדות שעיצב ושאר מוצרי השוקולד שלו הפכו לתו תקן ישראלי לסגנון חיים. "בשלב ההוא כבר היה ברור שמה שארז קומרובסקי עשה ללחם, עודד עשה לשוקולד", אומר אהרוני.

     

    ב־2005 החליטו בשטראוס להתרחב לשוק האמריקאי. ברנר עבר לניו־יורק עם זוגתו ובתו כדי "לפקח ולפתח". המעבר הניב חוזה חדש שסידר לברנר משכורת של מאה אלף דולר לשנה פלוס הטבות נדיבות, כגון הוצאות מגורים, חופשות בישראל לכל המשפחה ועוד. החוזה הזה לא החליף את הקודם ורק נועד לשפר את תנאיו של ברנר. ב־2006 נפתח הסניף הראשון של מקס ברנר ביוניון סקוור. העיר התאהבה וברנר נהנה מכל רגע של תשומת לב, כולל הסכמה להימרח בשוקולד לטובת כל כתבת מגזין.

     

    החיים היו יפים. בילויים במנהטן, מאמן כושר פרטי, ארוחות במסעדות השף הכי טובות בניו־יורק, חופשות בהמפטונס, ערבים פנויים לכתיבה והכל תמורת שעתיים עבודה ביום, לדברי מי שהכיר אותו אז. ברנר חי את החלום על הפיירול של שטראוס. החיים היו שוקולדה חמה. ואז התחיל הבלגן.

     

     

     

    מטבע הדברים, שטראוס וברנר רואים את מה שקרה ביניהם החל משנת 2007 באופן שונה מאוד. עם זאת, יש כמה פרטים שמוסכמים על שני הצדדים. באותה שנה ברנר הציג בפני שטראוס קונספט בשם 'מיסטר בראון': רשת בתי קפה שתשלב קפה ושוקולד. ברנר ביקש להקים אותה עם האחים יניב ואורי זוהר. האחרון היה מנכ"ל קונדיטוריית לחמי, ואיתו ברנר הקים ב־2006 עסק שמכר בעיקר ממתקים לרשתות קמעונאיות גדולות בארצות־הברית, דוגמת וולמארט.

     

    בשטראוס גילו עניין ב'מיסטר בראון' והצדדים החלו במגעים שיאפשרו לברנר לפתח באופן עצמאי את רשת בתי הקפה למרות ההגבלות שמטיל עליו החוזה שלו כיועץ. המו"מ נמתח, עם הפסקות, עד 2011 וכלל גם מספר פגישות בין ברנר להנהלת שטראוס בדבר הקמת הרשת, שכעת כבר נקראת 'ליטל בראון'.

     

    הצדדים לא הגיעו להסכם, אבל הסניף הראשון של 'ליטל בראון' נפתח בלקסינגטון במנהטן ב־9 בפברואר 2011. העיתונות המקומית הציגה את המקום כיוזמה החדשה של האיש הקירח שעומד מאחורי 'מקס ברנר'. בהשקה נכח גם גיורא בר דעה, מנכ"ל פעילות שטראוס בצפון אמריקה והיום משנה למנכ"ל שטראוס.

     

    פחות משנה לאחר מכן, בדצמבר 2011 פורסם בעיתונות הכלכלית בישראל כי עודד ברנר ו'מקס ברנר' כבר לא. "אנחנו רוחשים הערכה עמוקה לעודד ולחזון שהוביל לאורך השנים", מסר אז בר דעה. ברנר אמר כי "זהו יום מתוק־מריר" עבורו. מה שלא נכתב באייטמים, אבל צוין בבירור בהתדיינות המשפטית שעוד תגיע, היא העובדה שברנר לא פרש אלא פוטר וכי הסיבה היא התנהלותו באשר ל'ליטל בראון'. בשטראוס ראו בברנר מי שניסה להתחרות בהם בזמן שהוא חתום על חוזה שאוסר עליו לעשות כן במשך חמש שנים ועוד מקבל מהם משכורת.

     

    ויש מי שמפרש אחרת את הסלמת הסכסוך בין הצדדים. גורמים המצויים בפרטים טענו שאחד הזרזים להחרפת המשבר נעוץ במינוי מנכ"ל חדש, האמריקאי סם בורג'ס, במקום בר דעה שהתקדם לתפקיד המשנה למנכ"ל שטראוס.

     

    "הוא וברנר עלו מיד על מסלול התנגשות. עודד לא התנהג בצורה דיפלומטית ולא דפק חשבון. ואז זה כמו בצבא: אתה משתין על הצבא - הוא נרטב. הצבא משתין עליך - אתה טובע. זו לא בעיה להגיד להנהלה בארץ 'בואנה, הוא עושה קונספט כמו שלכם'. יכול להיות שהסיפור של 'ליטל בראון' היה התירוץ שלו להיפטר מעודד".

     

    יריית הפתיחה במאבק המשפטי הגיעה בפברואר 2012, כשנה לאחר פתיחת הסניף הראשון של 'ליטל בראון': שטראוס הגישה לבית המשפט העליון בניו־יורק בקשה לצו מניעה זמני נגד עודד ברנר והאחים זוהר, שבו היא מבקשת מבית המשפט להורות על הפסקת פעילותו של 'ליטל בראון' שכללה בשלב הזה סניף בודד בלקסינגטון וסניף נוסף שעמד להיפתח בצ'לסי.

     

    לטענת שטראוס, המו"מ שברנר ניהל איתם מוכיח כי ידע שפתיחת 'ליטל בראון' מהווה הפרה של סעיפי האי־תחרות והסודיות שעליהם הוא חתום, אחרת לא היה טורח לבקש את אישורם. "למרות שהבטיח במו"מים הקודמים ש'ליטל בראון' לא תתחרה ב'מקס ברנר' היא התגלתה כתחרות ישירה", נכתב בבקשה לביהמ"ש. לטענתם ברנר ניצל את שנות המו"מ כדי לפתח את העסק החדש תוך שימוש במשאבים של שטראוס ובסודות מסחריים שלה: "העובדים עזרו לו לפתח את הקונספט ומשם את התפריט, עיצוב החנות והמוצרים. הוא גם השתמש בספקים של החברה". באחד הסעיפים מצויין כי ברנר הודה ב־2011 כי אכן השתמש באמצעים של החברה כדי לפתח את ליטל בראון והציע ולוותר על משכורתו בגלל ש"הרגיש רע" שהקדיש את כל זמנו לבייבי הפרטי שלו. ברנר אף "ייבא" לרשת מוצרים עם שמות זהים לאלו של 'מקס ברנר', דוגמת 'צ'אי שוקולד לבן', 'שוקולד מקסיקני חם וחריף'. חמור מכך, הוא גם הודה שמכר ברשת החדשה מוצרים של שטראוס שעטף בנייר עטיפה של 'ליטל בראון'. בנוסף הואשם ברנר בהטעיה מכוונת של הציבור: ב'מקס ברנר' הסלוגן היה: 'שוקולד סיפור אהבה'. ב'ליטל בראון' זה היה: 'שוקולד וקפה - רומן'. הדמיון נועד, לטענת שטראוס, לייצר חיבור בין 'מקס ברנר' ל'ליטל בראון' כדי למשוך לקוחות לבית הקפה החדש. שטראוס גם הציגה דוגמאות לכתבות בעיתונות שהתבלבלו וקישרו בין שתי הרשתות.

     

    כתב ההגנה מטעם ברנר והאחים זוהר הוגש אחרי שלושה שבועות ונטען בו ששטראוס מבקשת למנוע מברנר לעסוק במקצוע היחיד שממנו הוא מתפרנס - שף קונדיטור ושוקולטייה. לטענתם, 'ליטל בראון' אינה תחרות ל'מקס ברנר', כי אם לרשתות דוגמת 'סטארבקס'. ברשת מכרו קפה בקרטון ומאפים בנייר, לא משהו שמזכיר את חוויית האכילה המתוחכמת של 'מקס ברנר'. בנוסף נטען כי שטראוס ידעה על כוונתו של ברנר לפתוח בתי קפה ולא דרשה ממנו לחדול מכך ולכן ויתרה על אכיפת תנאי האי־תחרות. גם הגעתו של המנכ"ל בדימוס, בר דעה, לפתיחה החגיגית הוזכרה כהוכחה ששטראוס לא התנגדה למיזם החדש.

     

    זה לא ממש עזר לברנר ולשותפיו. בית המשפט קיבל את טענות שטראוס והוציא צו מניעה זמני. ברנר והאחים זוהר ערערו על ההחלטה.

     

    "הגעתי לבית המשפט העליון רק אחרי שהשופט אישר את צו המניעה הזמני. היינו בהלם", נזכר השותף יניב זוהר. "זה בניין ענק כמו בסדרה 'חוק וסדר'. היינו לחוצים, אתה לא במדינה שלך, כל שעת עו"ד עולה לך 1,500 דולר ובינתיים העסק שלך לא פועל. עמדנו לפתוח עוד בית קפה בצ'לסי ולא היה מי שישים לב אליו. אני זוכר שהורו לנו ללכת לקנות חליפות לפני הדיון. מה שנקרא, מי בא בחליפה לנהל בית קפה?"

     

    ב־27 במרץ 2012 הצדדים מגיעים לפשרה, שהחלק המרהיב בה הוא רשימת איסורים מפורטת שהוטלה על ברנר ושותפיו: הם יהיו מנועים מלהזכיר את 'עודד ברנר', 'מקס ברנר', 'האיש הקירח' או הדמות המאוירת שמזוהה עם המותג. נאסר עליהם להשתמש במנות המזוהות עם מקס ברנר כמו פיצה שוקולד וצ'אי שוקולד לבן או סתם מנות שוקולד גנריות כמו קרפ שוקולד או פונדו שוקולד. גם פרלינים ואבקת קקאו לפידור המוצרים הם כעת מחוץ לתחום וכך גם צלחות שאינן חד־פעמיות או סכו"ם ממתכת. גם על מחיר המוצרים, העיצוב והמיתוג שלהם הוטלו מגבלות נוקשות והכל בתוקף לחמש שנים מיום חתימת הסכם הפשרה, כלומר עד מרץ 2017.

     

    "אין ספק כי מדובר ברשימה מאוד מפורטת", מודה עו"ד מוטי קהירי, מומחה לדיני קניין רוחני ומי שמייצג אמנים גדולים כמו דודו אהרון וריטה. "יש לזכור שזו רשימה שאליה הגיעו הצדדים במסגרת הסכם הפשרה, ואין מדובר ברשימה שנוסחה על ידי בית המשפט. נעשה כאן איזון כלשהו בין חופש העיסוק של ברנר תוך שמירה על אינטרסים קנייניים ותעשיתיים של שטראוס".

     

    "זה המשפט של קפקא", משתנקת ידידה של ברנר שהסכימה לדבר בעילום שם. "זה האדם הקטן מול התאגיד ואתה מגיע למצב שאתה מפחד לזוז. כל מה שאת מדמיינת לא מתקרב למה שהוא הרגיש מרוב פחד. פחד שמסתכלים לו במחשב. לא שלח מיילים. השתדל למשוך כמה שפחות תשומת לב. זו העוצמה של עורכי דין ברמה הזאת - הם קורעים אותך".

     

    "ברור שזה נגמר רע", מסכים גנור. "זו התנגשות ידועה מראש בין אדם בעל חזון קצת קפריזי לבין גופים שכל קיומם קשור באקסל ובתכנוני מס. האיש הביא להם עסק. הביא להם חזון. מה הוא עשה שהיה צריך לתבוע אותו ככה, הטריד מינית את הפרה של השוקולד?"

     

    ברנר עוד הספיק לערער שוב על כמה סעיפים ברשימת האיסורים, ובאפריל 2013 סגר בית המשפט העליון את התיק סופית לאחר שהצדדים הגיעו לפשרה שכללה סעיף סודיות שאוסר עליהם להתייחס להסכם הפשרה ולתוכנו. "השינויים להם הסכמנו בפשרה פגעו אנושות בעסק", מתנסח השותף אורי זוהר בזהירות. "עודד הוא אדם מאוד אמוציונלי. אני זוכר אפילו שלפני שנחתמה הפשרה הוא עדיין אמר, 'לא, על זה אני לא אוותר, אני לא מסכים!' אמרתי לו, 'עודד, די. זה נגמר'".

     

     

     

    מדוע מלכתחילה עלה ברנר על מסלול התנגשות כזה עם החברה שהצילה אותו מהתרסקות, שילמה לו מיליונים תמורת הרשת המתפוררת שלו והעסיקה אותו בניו־יורק בתנאים חלומיים? מה גרם לו לנסות להקים רשת בזמן שהוא כבר עובד ברשת אחרת ולהמשיך למרות שהמגעים לא הבשילו להסכם?

     

    "הכסף ממש לא היה העניין", טוען מי שהפך לחבר קרוב של ברנר בניו־יורק ומעדיף להשאיר בעילום שם. "לא היה חסר לו כסף. הייתה לו תחושה שהפוטנציאל של מקס ברנר עצום - לא 50 וגם לא 100 מיליון - והוא הרגיש שלא קורה עם זה כלום. הוא אמר לי שבוער לו לעשות. הוא ישב בבית, המשכורת נכנסת והוא הרגיש שהוא מתחרפן".

     

    מה שנקרא צרות של עשירים. בזמנו הוא אמר בראיון שהוא עבד רק שעתיים ביום.

     

    "הוא קרא לזה חיים של פנסיונר. אין את המתח הזה של היצירה. וזה לא קשור לשטראוס אלא למבנה האישיות של הבנאדם. זה אולי נראה כיף לעבוד שעתיים ביום. אבל מה תעשה? עוד אימון כושר? גם אם אתה מנסה לעשות דברים, ברגע שאין דד־ליין הכל נמרח. הוא סיפר שהוא רוצה לכתוב רומן. אבל בגלל שאף אחד לא חיכה לזה, לא קרה עם זה כלום".

     

    והוא לא יכול היה לבטא את היצירתיות שלו דרכם?

     

    "לא. קשה להבין את הפער בין יזם לבין תאגיד. בחברה גדולה כל כך, כל רעיון שאתה רוצה הופך למסורבל וקשה. אין ספונטניות".

     

    אז הוא עבד אצלם וניסה ללכת נגדם? הוא לא חשב שהם יעמדו על הרגליים האחוריות?

     

    "ממש לא. היה שם דיבור על בסיס קבוע. זה לא היה בסתר. הכל היה על השולחן. הוא מאוד רצה לעשות את את 'ליטל בראון' איתם".

     

    אז למה זה לא קרה?

     

    "את זה הוא לא ידע להסביר. הם כנראה לא היו מסוגלים להחליט. קשה לקבל החלטה כשאתה חברה גדולה".

     

    ואיפה הוא טעה ברמה האישית?

     

    "הוא התחיל להאמין לכל ההערצה ואהבה שנתנו לו התקשורת והאנשים. נהיה פחות רגיש, חשב שהכל מגיע לו. הוא הפך לטיפוס זחוח עם אטיטיוד. וזה עובר לאנשים. ולעשות עסקים זה לעבוד מול אנשים. וכשלא אוהבים אותך יותר קשה לך לעשות עסקים. ולא אהבו אותו אז".

     

     

     

    סיום המאבק מול שטראוס פירק את השותפות המשולשת. האחים זוהר חזרו לישראל וברנר נשאר בניו־יורק עם חובות עתק, מנוע מלעסוק במקצועו, ועם שלושה בתי קפה מסורסים בעשרות הגבלות. הוא מחליף את שמם ל'קופיקייק קורנר'.

     

    "עודד לא הבין שעדיף להיות חכם מאשר צודק", אומר חבר ושותף עסקי של ברנר. "ואין יותר חזק משטראוס. הוא הפסיד כל אגורה שהייתה לו מ'מקס ברנר'. רוששו אותו והשאירו אותו עם המכנסיים למטה. הוא פשוט מצא את עצמו מאבד הכל".

     

    איך הוא התמודד עם זה?

     

    "הוא לא ידע מאיפה יביא את הכסף לחיות. בשלב מסוים, חצי שנה אחרי המשפט, הוא נאלץ לעזוב את הטאונהאוס שלוש קומות במנהטן ולעבור לבית צנוע בג'רזי. הוא היה צריך ללכת 20 דקות ברגל לתחנת אוטובוס כי לא היה כסף לקנות אוטו. והוא נסע באוטובוס בארבע בבוקר לבית קפה שלו לעמוד מאחורי מכונת הקפה כדי לחסוך את המשכורת של הבריסטה, חזר בשבע בערב עם אותו אוטובוס ואז הלך ברגל הביתה - שם היו הרגעים הקשים. חצי שנה לפני זה הוא היה ב'טודיי שואו', ועכשיו פתאום הולך ברגל 20 דקות כדי לחסוך כמה דולרים - זה קיצוני. זה ניגוד מאוד קשה".

     

    ב'ליטל בראון' הושקעו כשני מיליון דולר. עוד חצי מיליון הלכו על עורכי דין. רוב הכסף הגיע מברנר. איך הוא החזיר את הכסף?

     

    "זה קשה. הוא לא יכול היה לעשות שום דבר שקשור לשוקולד כי אפילו נאסר עליו להגיד את המילה שוקולד. זה היה, וזה עדיין, עצוב מאוד. הוא שבר חסכונות ועבד. היו לו כמה מקומות בניו־יורק. יועץ פה, יועץ שם. וככה מגרד. חי. ייעוץ קריאייטיבי. היו לא מעט גופים שרצו ממנו ייעוץ בנוגע לשוקולד אבל הוא נאלץ לסרב. הוא סיפר לי שפתאום באה גודייבה וביקשה שייעץ לה תמורת מלא כסף ואסור לו. אפילו לקשת הוא פחד ללכת. הוא אמר להם, 'עודד ברנר פועל בתחום של אפייה. לא מזכיר שם את מקס ברנר'. הוא מאד נזהר לא לעצבן אף אחד".

     

    מה בעצם העסקים שלו היום בניו־יורק? זה לא בדיוק "שלושה בתי קפה מצליחים" כפי שמתואר באתר קשת.

     

    "אחד מהם שלו. (בפינת רח' 26 והשדרה השישית). סניף אחר נסגר במהלך העונה. לסניף בלקיסנגטון הוא מייעץ לאחר שהבעלות עברה לאיש עסקים חרדי מברוקלין. הסניף עכשיו כשר, קוראים לו בכלל 'פטיט של' והוא מוכר בעיקר קפה ורוגעלך".

     

    רוגעלך?

     

    "כן. הוא פיצח את הרוגלעך - חוץ משוקולד יש שם רוגעלך גבינה כחולה ואגס, קרים צ'יז חלפיניו, פטל וגבינת עיזים. זה כשר כי הבעלים חרדי וזו בשכונה מאד יהודית".

     

    ואולי זה קשור גם לנחמה שמצא ברנר אצל בורא עולם לאחר הקריסה. "אני פגשתי איש מנותק. מרוקן. אדם שבור שהגיע לתחתית אבל למד לחיות מחדש", מספר חברו מניו־ג'רזי, רוני כהן. "עודד הצליח איך שהוא להרים את עצמו בגלל שהוא התקרב למשפחה שלו וגילה את היהדות".

     

    מה זאת אומרת גילה את היהדות?

     

    "הוא לומד פילוסופיה יהודית ותלמוד. אוהב במיוחד את הרמב"ם. מקבל את השבת, מדליק נרות, לא עונה לטלפונים. ההתקרבות לדת חיזקה אותו והביאה אותו למקום בו הוא נמצא היום".

     

    ומה הלאה? לכמה ממקורביו סיפר ברנר על מיזם שוקולד חדש שהוא יפתח כשיסתיים הסכם האי־תחרות. תאריך היעד: 27.3.2017. גם בעסק החדש ברנר ישתף פעולה עם אורי זוהר, והוא נרגש מאוד. כי עם כל הכבוד ל'בייק אוף', הצלחת ריאליטי קטנה מאוד בשמי הפריים־טיים הישראלי, גם ברנר יודע שאת הקאמבק שלו הוא חייב לעשות במציאות, וחשוב מכך, עם 70 אחוז מוצקי קקאו.

     

    גיורא בר דעה ביקש שלא להגיב ומחברת שטראוס נמסר: "עודד ברנר היה אחד משותפינו וההתקשרות האישית איתו הסתיימה. ההתנהלות המשפטית המוזכרת כאן מבוססת על הפרת הסכמים קודמים של ברנר איתנו, וזו מוצתה בקבלת הצו שאותו ביקשנו. איננו מתכוונים לפתוח את הנושא מחדש דרך אמצעי התקשורת. בשנים שחלפו מאז שנפרדו דרכינו מקס ברנר התפתחה לרשת ברי השוקולד הגדולה בעולם עם למעלה מ־60 ברי שוקולד מאוסטרליה, יפן, דרום־קוריאה וסין ועד לרוסיה ולערים מרכזיות בארצות־הברית וכמובן בישראל. אנו מאחלים הצלחה לעודד ברנר בהמשך דרכו".

     

    gabibarhaim79@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 31.05.16 , 13:24