אני מאמינה

דידי שור הכינה את עצמה נפשית למתקפה שתגיע עליה. אבל גם היא לא צפתה עד הסוף את גודל הסערה. זה כלל הטרדות טלפוניות, הכפשות בקבוצות ווטסאפ חרדיות והעלאת תמונות שלה לרשת עם כיתובים לא נעימים. עבור שור, האישה מאחורי המצלמה בסדרה השנויה במחלוקת "החרדיות", זאת בהחלט חוויה לא פשוטה. תזכורת לכך שחייה מתנהלים בין החברה החרדית שלה היא משתייכת לבין עבודתה בערוץ טלוויזיה חילוני.

הפרק הראשון בסדרה "החרדיות" של אמנון לוי בערוץ 10 זכה לרייטינג מפתיע, עקף את ערוץ 2 ובעיקר עורר מהומת אלוהים בחברה החרדית. הסדרה הדוקומנטרית מנסה להציג מבט מבפנים — לא פעם ביקורתי — על חייהן של הנשים החרדיות. מיד לאחר שידור הפרק הראשון הואשמו יוצריה על ידי התקשורת החרדית בשנאת חרדים, בסילופים ובמניפולציות. אבל נדמה שהסיפור האמיתי מסתתר דווקא מאחורי המצלמה.

שור, תחקירנית הסדרה, ישבה מול המרואיינות, שאלה שאלות, הינהנה בראשה, חייכה וניגבה את הדמעות. היא חרדית למהדרין, בת 29, נשואה, אם לשניים, גדלה בעמנואל ומעולם קודם לכן לא יצאה מהחממה המוגנת של החברה החרדית. עכשיו היא באמצע, מצד אחד מרגישה שליחות להביא קול חרדי אותנטי למסך, ומצד שני תחת מתקפה חסרת תקדים של התקשורת החרדית. עוד לפני עליית הסדרה, רק עם עליית הפרומו, שור כבר הותקפה בקבוצות ווטסאפ חרדיות. "התוכנית מבוססת על סילופים ושקרים ומי שאחראית להם היא דידי שור שמפילה בפח נשים חרדיות, מהתלת ומסתירה בפני הנשים את האמת מאחורי הסדרה", נכתב באחת ההודעות.

למה הסדרה הצליחה לעורר כזה גל של תגובות קשות?

"הגברים החרדים רגילים שרק גבר מייצג את הציבור החרדי, והנה באו להן נשים חרדיות והעזו לדבר בעצמן. יש כאן שוביניזם שמטרתו להחביא את הנשים המקסימות הללו, וגם תחושת בעלות על הייצוג במרחב הציבורי, שצריך לתחושתם להיות רק על ידי גברים. היו גם תגובות חיוביות, אבל כמובן שגם תגובות לא ראויות. זה התחיל כבר עם הפרומו, הפיצו תמונה עם תכתובת לא יפה עליי, שאני משתפת פעולה עם תוכנית שמסיתה נגד החברה החרדית. כשהחל העליהום על המרואיינות, זה כבר היה מוגזם. חלק מהמרואיינות קיבלו טלפונים והודעות מכוערות. אנשים שמתנהגים ככה מקדשים את המגזריות החרדית על פני מצוות מהתורה כמו איסור לשון הרע ורכילות".

אם שור הכינה את עצמה נפשית לסערה, המרואיינות שלה מצאו את עצמן תחת מתקפה עזה גם מצד משפחותיהן והאנשים הקרובים להן ביותר. "הרימו טלפון למערכת כדי לאיים שנוריד אותן מהסדרה", מספרת שור. "ואני אומרת: אמא שלך/אחותך היא אישה עם דעה משלה, היא אדם בוגר ובהתייעצות עם בעלה והרב הסכימה להתראיין. מי אתה שתחליט בשבילה?"

עיקר הטענות בתקשורת החרדית היו שחלק גדול מהנשים כלל אינן חרדיות וכי מדובר במניפולציה של עורכי התוכנית. שור מזדעקת. "היה פוסט בפייסבוק שנכתב על ידי גבר חרדי, שאמר: 'אישה שמתראיינת לאמנון לוי היא לא חרדית אותנטית, כי חרדית אותנטית לא מתראיינת'. הוא הכריז שעוד לא צפה בסדרה אבל הוא כבר יודע את זה, ובעצם משמיץ את המרואיינות שהן לא חרדיות אותנטיות, בלי לראות כלל מי הן. מעבר לצביעות שהוא עצמו כותב בפייסבוק ואינו 'חרדי אותנטי', לפי ההגדרה שלו עצמו, יש כאן רצון להשתיק את הנשים היקרות הללו ולהושיב אותן בבית".

"בעלי חש אי־נוחות"

שור מודה כי גם בעלה הסתייג מקטעים לא מעטים בפרק הראשון של הסדרה (הפרק השני ישודר מחר ב־21:00, בערוץ 10). "בעלי ישב וצפה בפרק הראשון, וחש גם הוא אי־נוחות מההגדרה שלו כ'גבר החרדי הפרזיט שלא עובד ולא עוזר בבית', בעוד שהסדרה לא יכולה הייתה להצטלם אם הוא לא היה מבשל בשבתות ונמצא עם הילדים בימי הצילום הארוכים. הוא תומך בי לגמרי והוא זה שדוחף אותי להעז ולהצליח".

את מבינה את תחושות אי־הנוחות שלו?

"הפרק הראשון אכן הוציא את הגבר החרדי זוועה, כפרזיט שרק לומד ולא עוזר בכלום בבית. אז קודם כל צריך לדעת שרק חצי מהחברה החרדית, כלומר רק הליטאים וקצת הש"סניקים בעקבותיהם, דוגלים בכך שהגבר רק לומד תורה ולא מפרנס. אצלנו החסידים זה ממש לא כך. אצל החסידים הרוב המוחלט מפרנסים בכבוד וקובעים עיתים לתורה, ומעטים מקדישים חייהם לתורה בלבד. בעלי, למשל, עובד. בישיבות הליטאיות חלק מהרבנים מחנכים לזה שזה לא כבוד לתורה שהגבר הלמדן ישטוף כלים. אבל זה רק בתיאוריה, במציאות זה לא מחזיק מים. האברכים שוטפים כלים ומוציאים את הילדים מהמסגרות כשהנשים עובדות. אנחנו נגיד את זה בפרקים הבאים".

כשראית בחדר עריכה את הפרק הראשון, איך הגבת?

"לקח לי זמן לעכל, למרות שידעתי מראש שזה מה שיהיה. אבל בגדול הבנתי שהצלחתי במשבצת שלי: להביא למסך נשים שמייצגות את המציאות במגזר, ממגוון קהילות בחברה החרדית. הלוואי שהסדרה תגרום לחברה החילונית להוריד את המשקפיים המרחמות ולחברה החרדית לנהל שיח אמיץ ועמוק על העומס והקשיים של נשים חרדיות".

המתח והדילמות של שור התחילו הרבה קודם, בכניסה לתוך מערכת חילונית, שלא כל כך ידעה בהתחלה איך לאכול אותה. "הייתה סיטואציה הזויה", היא נזכרת וצוחקת. "נוצר צורך דחוף שאסע בלילה לבד עם צלם. התקשרתי לרב לשאול אם זה מותר. במערכת של התוכנית היה הלם קל מכך שאני שואלת רב, אבל כולם המתינו להכרעה שלו. היה ברור שאם הרב לא יאשר לא אסע. הרב אישר ונסעתי. לקח להם זמן להתרגל לאישה הזו שנוטלת ידיים וממלמלת ברכת המזון, ושצריך בימי צילום למצוא בשבילה רק אוכל עם כשרות מהדרין. זה לא פשוט. זה לא מקום עבודה חילוני רגיל. זו תקשורת. המערכת היא חילונית קיצונית ושמאלנית. זה מאתגר. אבל ברמה הבין־אישית גילתי אנשים מקסימים, שמאוד כיבדו אותי והלכו לקראתי".

איך הגעת לתחום התקשורת?

"כמו כל בחורה חרדית, גם אני הלכתי ללמוד הוראה בסמינר, אבל בחרתי בהוראת תקשורת. התאהבתי בתחום והתחלתי לעבוד בעיתונות החרדית. זה לא היה קל, גם כי בקושי משלמים ויש הלנות שכר, ובעיקר בגלל שאי־אפשר לכתוב על נושא שעלול להשתמע ממנו שהחברה החרדית לא מושלמת".

רחמנות על החילוניות

ואז הגיעה הצעת העבודה מאמנון לוי. "התלבטתי מאוד. אמנון נתפס בחברה החרדית כמשמיץ האולטימטיבי של המגזר בתקשורת. התייעצתי עם אנשים והגעתי למסקנה שבכל מקרה תהיה סדרה על נשים חרדיות. עכשיו השאלה היא איזה דמויות יהיו בה, הזויות מהשוליים או נורמליות וחזקות. במהלך ראיון העבודה שברובו דנו על מעמד האישה החרדית, אמנון לוי הבהיר שזו תהיה סדרה ביקורתית. 'זה ידוע מראש', עניתי לו. 'גם לי יש ביקורת על החברה החרדית'. אבל היה ברור לי וברור לו שהביקורת שלנו לא מגיעות מאותו המקום, הביקורת שלי היא ממקום תורני ואמוני, הביקורת שלו היא ממקום שמתעמת עם התורה עצמה ולא רק עם המגזר. המטרה שלי הייתה להביא דמויות חזקות של נשים נורמליות ומאושרות שמאמינות בדרך החרדית. לדעתי הצלחתי בגדול. חוץ משתי דמויות שסיפרו דברים קשים למצלמה, ומה לעשות, גם אצלנו לא הכל מושלם, כל הדמויות הן חרדיות שטוב להן. וגם אלו שסיפרו על קשיים, הן מיינסטרים מייצג של הקהילות שמהן הן באות".

אבל גם אורח החיים של "החרדיות הרגילות" אינו קל לעיכול בעיניים שאינן חרדיות. אחת הגיבורות היא מנהלת משרד רואי חשבון, שבמקום להעביר הרצאה מקצועית בעצמה היא מלמדת גבר לדקלם במקומה דברים שאין לו מושג בהם, והיא עצמה נשארת מאחורי המחיצה. גם הבלנית של מאה שערים, שמסבירה בחיוך כי במקווה אצלם היא זו שאחראית על בדיקת גופה של האישה לפני הטבילה, ולא הטובלת עצמה, מעוררת צמרמורת. גיבורה אחרת אופה ומבשלת כל היום בעוד הגברים ישנים, ואחר כך אפילו לא יושבת לאכול עם כולם. בעיני הצופה שאינו חרדי היא עלולה להצטייר כשפחה נרצעת, אבל בעיני עצמה, כפי שהיא אומרת שוב ושוב למצלמה, "היא מלכה".

הנשים שאת מכנה נורמליות הצליחו לעורר בי חרדה.

"בעינייך זה מחריד. בעינייך", מוכיחה אותי דידי על נקודת המבט המתנשאת. "בעיניי זה ממש לא מחריד. להפך, זה מקסים. רואת החשבון מוצאת דרך יצירתית, מתוך בחירה חופשית שלה לקיים כנס מקצועי, באופן שיהיה נוח לה ונוח לגברים החרדים שעבורם נועד הכנס. זה שיש לה את האומץ לתקן טעויות בקולה במיקרופון מעבר למחיצה, זה החידוש הגדול. בדרך כלל בכנסים חרדיים, נשים יכולות רק להעביר פתקים עם שאלות שגבר מקריא. במקומה הייתי עושה אותו דבר. הכל תלוי בנקודת המבט.

"גם אני בהתחלה הזדעזעתי מהבלנית שבודקת את הטובלות, אבל היא הסבירה לי בפשטות, ואני מאמינה לה, שזה מה שהטובלות במאה שערים רוצות. בעיניים חילוניות, זה שאת ואני הולכת למקווה, זה מזעזע, ובעינייך, וגם בעיניי, מזעזע שהבלנית ההיא בודקת את האישה. גם אני למדתי לכבד את בחירתו של האחר ולהאמין לנשים הללו שזה מה שהן רוצות ומאמינות בו. האישה שקוראת לעצמה מלכה, היא אישה חזקה ומקסימה שדוגלת בחלוקה ברורה של מי עושה מה".

גם לדידי יש הסתייגות מחלק מהאמירות בסדרה. "יש לי בעיה עם עמדה שמרחמת על האישה החרדית. זו נקודת מבט של רבים מהחילונים. אגלה לך סוד. גם לנו החרדיות יש אופציה להסתכל באותה רחמנות על החילוניות המסכנות שמבזבזות שמונה שנים מהחיים עם חבר שאפילו בחלומות לא מתכנן להציע להן נישואים, ובסוף זורק אותן, ואז הן יולדות לבד בגיל מאוחר". •