מותו של אלוף
מוחמד עלי — המתאגרף האגדי, לוחם זכויות האדם, האביר של הקהילה השחורה, הפה הגדול, הפנים של האיסלאם באמריקה, האיש שריחף כמו פרפר ועקץ כמו דבורה — הלך אתמול לעולמו בגיל 74 • העולם בוכה
אנשים רבים מוגדרים בקלות רבה מדי "הגדולים מכולם", אולם מוחמד עלי באמת היה הספורטאי הגדול ביותר של המאה ה־20, אלוף העולם באגרוף שלוש פעמים, דמות מקורית ונדירה, אייקון חברתי ופוליטי, אדם ששינה את העולם.
עלי (74) סבל ב־30 השנים האחרונות ממחלת הפרקינסון, שנגרמה מאין־ספור מכות האגרוף שספג לראשו. הוא אושפז ביום שישי בבוקר עם דלקת חמורה במערכת הנשימה, ומת בשבת לפנות בוקר.
צפו: הקרב המפורסם בזאיר
קסיוס מרסלוס קליי ג'וניור נולד ב־17 בינואר 1942 בלואיוויל, קנטאקי. הוא נקרא על שמו של עבד משוחרר שהצליח בעצמו לשחרר עשרות עבדים אחרים. אמו, אודסה, הייתה עוזרת בית, אביו היה צייר שלטים אלים ושיכור, שגידל את ילדיו בעולם של כעס גדול.
כשקסיוס היה בן 12 נגנבו אופניו, שאותם קנה ב־60 דולר שחסך במשך חודשים. הוא סיפר על הגניבה לג'ו מרטין, שוטר שניהל מכון אגרוף בלואיוויל, ופירט בפניו מה יעשה לגנב כשיתפוס אותו. מרטין אמר לו שאולי כדאי שילמד קודם איך להכות. וכך החלה קריירת האגרוף הגדולה בהיסטוריה.
קליי הפך מהר מאוד לאחד המתאגרפים החובבים הטובים בעולם. ב־1960 ייצג את ארה"ב באולימפיאדת רומא וזכה במדליית זהב. אך כששב הביתה ללואיוויל וגילה שהוא עדיין לא יכול להיכנס למסעדה או לשתות מאותה ברזייה עם לבנים, הזעם התעורר.
קליי החליט להפוך למקצוען, ובמקביל גילה את האיסלאם, החל לבקר במסגד וחבר ל"אחים המוסלמים".
בפברואר 1964 הדהים את העולם בפעם הראשונה, כשחיסל את סוני ליסטון הענק בנוקאאוט בסיבוב השביעי, תוך שהוא מפגין מהירות, גמישות ועבודת רגליים שלא נראו לפניו. בסוף הקרב נעמד אלוף העולם הטרי על חבלי הזירה וצרח לעיתונאים: "תאכלו את המילים שלכם, אני מלך העולם". אחרי הזכייה הזו שינה את שמו למוחמד עלי, הודיע כי המיר את דתו לאיסלאם ונתן לשונאיו עוד דלק.
שנתיים לאחר מכן עלה שמו של עלי בדראפט, והוא קיבל הוראה להתגייס ולנסוע להילחם בווייטנאם. הוא סירב, בטענה שזו לא המלחמה שלו. השלטונות לקחו לו את הדרכון, שללו ממנו את התואר העולמי, הוא לא הורשה להתאגרף במשך שלוש שנים בדיוק כשהיה בשיאו — אבל הפך לאגדה.
עלי חזר לזירה לאחר ההשעיה וזכה עוד פעמיים באליפות העולם. כמה מהקרבות שלו הפכו לאירועים גדולים מהחיים. כך, למשל, The Rumble in the Jungle, הניצחון על ג’ורג' פורמן לעיני 60 אלף צופים בקינשסה ב־1974, שהוביל לאימרה המפורסמת ביותר בהיסטוריה של עלי: "מרחף כמו פרפר, עוקץ כמו דבורה, ידיו לא יכולות להכות במה שעיניו אינן רואות". מאוחר יותר הייתה גם גרסת מעריצים: "מרחף כמו פרפר, עוקץ כמו דבורה, הוא הגדול מכולם, מוחמד עלי" (הכל מתחרז באנגלית).
שנה לאחר מכן הגיע ה־Thrilla in Manila, האחרון בין שלושה קרבות בין עלי לג'ו פרייזר. עלי ניצח שניים והפסיד אחד, והטרילוגיה כולה נחשבת לאחד האירועים הספורטיביים הגדולים בהיסטוריה.
עלי ניסה להמשיך להתאגרף הרבה מעבר לשיאו. באוקטובר 1980, כשהיה בן 38, עלה לקרב מיותר נגד לארי הולמס אף שנכשל בבדיקת ראש נוירולוגית לפני כן. הקרב הופסק אחרי עשרה סיבובים, כשעלי על סף אובדן הכרה, והרופאים טענו שזה היה פשע בכלל לקיימו. הולמס מירר בבכי בתום הקרב מרוב כאב על הפגיעות שגרם לגדול מכולם.
עלי התעקש לנהל עוד קרב אחד ב־1981, ואחריו פרש סוף־סוף, אבל הנזק לראשו כבר היה בלתי הפיך.
את השנים שאחרי העביר עלי בפרטיות בביתו באריזונה עם אשתו הרביעית, יולנדה. הוא נראה מעט מאוד בציבור, וכשהדליק את הלפיד באולימפיאדת אטלנטה ב־1996 העולם נדהם לראות מה עשתה לו מחלת הפרקינסון.
"אתה לא רוצה לחיות בעולם שאין בו את מוחמד עלי, זה נורא", אמר אתמול יריבו המיתולוגי, ג'ורג' פורמן, "זה כאילו חלק ממני מת איתו". מייק טייסון צייץ בטוויטר: “אלוהים בא לקחת את האלוף שלו. להתראות, הגדול מכולם".
לפנייה לכתב/ת 
