הקונבנציונלית

למרות שהילרי קלינטון הבטיחה לעצמה את המועמדות של המפלגה הדמוקרטית, חזון "האישה הראשונה בבית הלבן" רחוק מהגשמה, גם משום שהיא סיימה את הפריימריז פצועה מרוח המהפכנות של ברני סנדרס, שתייג אותה כביטוי לשחיתות בפוליטיקה.

הניצחון המפתיע של טראמפ על הממסד הרפובליקאי, האליטות הקונסרבטיביות והתקשורת העצים את הרוח האנטי־פוליטית באמריקה. בעוד רפובליקאים רבים חשים מבוכה אל מול הרדידות הוולגרית של טראמפ, "ברלוסקוני האמריקאי", דמוקרטים בשמאל רואים בקלינטון כמעט אויב. באמריקה של 2016 לא שואלים את מי אוהבים הבוחרים, אלא את מי הם מתעבים יותר וממי מפחדים יותר.

שיח התסכול האמריקאי ניזון ממציאות כלכלית וחברתית קשה, מהיעדר חזון ומנהיגות מעוררת השראה ומשיתוק ממסדי בבתי הנבחרים בוושינגטון. כל אלה תורמים לתחושות עמוקות של לבנים מהמעמד הבינוני־נמוך ש"העסק לא עובד" וש"גנבו להם את אמריקה". רבים מהם רוצים לטלטל את המערכת, כמעט בכל מחיר. לתסכול הלבן בימין שותפים גם פרוגרסיבים בשמאל - כל קבוצה מתוסכלת מסיבות שונות, וגם דומות. גם שחורים רבים וקבוצות אתניות אחרות - חלקן בשולי החברה - מבטאים תסכול וכעס, ורבים מהם תומכים בסנדרס, שהחדיר את רוח "המהפכנות החברתית" ללבבות הדור הצעיר, המשכיל והעשיר יותר.

הטלטלה בשמאל ובימין מזינה קצוות רדיקליים עם שנאה לוושינגטון, לוול־סטריט ולתקינות פוליטית. באסיפות של סנדרס וטראמפ, שהפכו למעין "כיכר תחריר אמריקאית", שולטים זעם אנטי ממסדי ותחושת חופש אנרכי. הכעסים ההדדיים הם בעלי גוונים תרבותיים, מעמדיים ופוליטיים, לעיתים עם ריח גזעני ותוקפני במיוחד, ומנגד סוציאליזם אוטופי של "צדק חברתי".

תחושת פריקת הרסן של טראמפ ורוח המהפכנות של סנדרס כירסמו עמוקות באידיאלים מקודשים של הפוליטיקה וההוויה האמריקאית, אבל הנזק לדמוקרטים מבוקר עד כה. קלינטון אמנם נתפסת כפגיעה בשל זיהוייה עם הקונבנציונליות הממסדית הרקובה ובגלל חולשותיה האנושיות - לרבות בעיית אמינות קשה - אך בו בזמן היא גם נתפסת כמי ששמרה על הממסד הדמוקרטי, שחושש כל כך מהרדיקליות של סנדרס.

אם אכן סנדרס יסתלק מהמרוץ, לקלינטון סיכוי טוב להפוך למועמדת האטרקטיבית יותר בקרב כלל הבוחרים, דווקא בגלל חוסר האטרקטיביות בקרב ההמון הזועם בשוליים. קלינטון הממסדית תוצג כמגינת היציבות והשפיות של אמריקה, מוסדותיה ותפקידה בעולם. היא תוצג כמחסום המרסן האחרון אל מול הצונאמי של טראמפ, שבכוחו לזעזע את אושיות המדינה והדמוקרטיה האמריקאית. היא אמנם גונתה כמגינת המערכת המסואבת, אך עשויה להפוך לאופציה המאוזנת והשפויה. כמועמדת של "השפויים", היא תפנה לקהלים במרכז שמוכנים לבלוע אפילו כניעה אידאולוגית כדי לא לרסק את המערכת. היא ההבטחה עבור דמוקרטים, ועבור רפובליקנים החוששים מניסויים באתוס האמריקאי ובמדיניות החוץ של המדינה.

בבחירות 2016 אסור להתנבא. ועדיין, לאחר סיום הפריימריז, יש סיכוי סביר שאמריקה תעבור פאזה - מרצון לטלטל את המערכת, לרצון לשמר אותה מפני טלטול יתר מהפכני. סביר להניח שדווקא הבוחרים שפוחדים מזעזוע מערכתי יכריעו את הבחירות. הרוב היום יותר מפחד מטראמפ משהוא סולד מקלינטון, ואווירת המהפכנות והאנטי פוליטיקה, שקיבלה רוח גבית מסנדרס, עשויה עוד לדעוך בחודשים הקרובים. קשה לדעת איך הגל העכור של רגשות, שנאות, פיצולים ורטוריקה שלוחת רסן יסתיים בנובמבר, אך רבים מתנבאים שדווקא קלינטון תצא הזוכה הגדולה - בגלל היותה "קונבנציונלית", "משעממת" וחלק מהממסד החבוט. לעיתים עדיף המוכר והאפור מהלא־נודע והמפחיד. √