עכשיו, כשהילארי קלינטון היא המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ובעלת הסיכויים הגדולים ביותר לנצח בבחירות בנובמבר, מופנים הזרקורים אל עבר האישה החזקה שלידה: מישל פלורנוי. פלורנוי, שעד לאחרונה שימשה כתת־מזכיר ההגנה האמריקאי לנושאי מדיניות, היא האישה הבכירה ביותר ששירתה אי פעם בפנטגון, והיא המועמדת הבולטת של קלינטון לשמש כשרת ההגנה הראשונה בהיסטוריה של ארצות־הברית. פלורנוי מעורה מאוד בענייניה של ישראל, ובכירים במערכת הביטחון הישראלית שעבדו מולה זוכרים אותה כאישה חריפה, דעתנית ובעיקר הגונה. אם תמונה לתפקיד, מידת השפעתה על מדיניות ארצות־הברית במזרח התיכון תהיה דרמטית, אבל אצלנו היא משום מה ירדה מתחת לרדאר.

ביום שלישי שעבר התקיים בוושינגטון כנס מקצועי – חגיגי, אך מעט מנומנם – שבו נטלו חלק כמאה מומחים העוסקים בסכסוך המזרח־תיכוני. במוקד האירוע עמד מסמך עב כרס שחובר במכון המחקר "המרכז לביטחון אמריקאי חדש" (CNAS) – שבראשו עומדת פלורנוי. המסמך חובר בשיתוף עם "מפקדים למען ביטחון ישראל" – קבוצה של כ־200 בכירים לשעבר במערכת הביטחון הישראלית – ואת השידוך בין שני הארגונים יצר הפורום היהודי האמריקאי IPF, שהוא ארגון של מנהיגים בכירים בקהילה היהודית התומך ברעיון שתי המדינות. גם בראש הארגון הזה, אגב, עומדת אישה מאוד חזקה – סוזי גלמן, שסלון ביתה הוא מקום מפגש חברתי־פוליטי של מקבלי ההחלטות בוושינגטון. בעבודת המטה סביב כתיבת המסמך נטלו חלק עשרות מומחים ישראלים, אמריקאים, ירדנים, פלסטינים ומצרים, והוא עוסק בסידורי הביטחון של הסדר הקבע העתידי בין ישראל לפלסטינים וכולל פרוטוקולים מפורטים מאוד עד לרמת הנהלים הטקטיים בשטח ובמעברי הגבול.

בנאום שנשאה בפני באי הכנס ביום שלישי, הכריזה פלורנוי במפורש: "המסמך הזה יעמוד ללא ספק לרשות הממשל הבא, ייבחר מי שייבחר". או במילים אחרות: אם פלורנוי תעמוד בראש משרד ההגנה האמריקאי או בראש המועצה לביטחון לאומי, זו תהיה התשובה הביטחונית של הפנטגון למימוש מתווה קלינטון במזרח התיכון. וזו הסיבה לכך שהכנס הזה היה צריך להדליק כמה נורות בממסד הביטחוני הישראלי – אם לא בלשכת ראש הממשלה, אז לפחות בקבינט המדיני־ביטחוני; ואם לא בקבינט, אז במועצה לביטחון לאומי; ואם לא שם, אז במשרד הביטחון, באגף התיכנון. אבל בישראל? שתיקה. כאן מתייחסים לאירועים חצי־אקדמיים בוושינגטון כאל בזבוז זמן.

והיה שם, בכנס בוושינגטון, אורח נוסף שאמור לעורר כאן אי־אילו זיכרונות: הגנרל ג'ון אלן, שפיקד על הכוחות האמריקאיים באפגניסטן וגויס ב־2013 על ידי מזכיר המדינה ג'ון קרי כדי להכין את המתווה הביטחוני להסדר קבע במזרח התיכון. אלן גייס לשם כך צוות של כ־150 מומחים, אבל ישראל הציבה תנאי: המסמך שיכין לא יפורסם, אלא אם כן ישראל תסכים לפרסמו. בסופו של דבר שיתוף הפעולה עם אלן היה חלקי מאוד, והתוכנית שהכין נגנזה ביחד עם יוזמת קרי.

עכשיו חוזרת תוכנית אלן בדלת האחורית. אחד ממחברי המסמך החדש שהוצג בכנס בוושינגטון הוא קולונל כריס באומן, מי ששימש כראש המטה של אלן בסיבוב המזרח־תיכוני שלו. וראו זה פלא: המסמך החדש – שזכה לחיבוק של פלורנוי – מזכיר מאוד את אותו מסמך ישן שמערכת הביטחון בישראל דחתה בטענה של חוסר מקצועיות. כך יצא שהכנס בוושינגטון בעצם הלבין ושידרג את המסמך של אלן, שנאסר לפרסום על ידי ממשלת ישראל. מדובר בתוכנית מדורגת ל־15-10 שנים, שבונה מתווה ביטחוני אזורי. כל שלב מותנה במימוש השלב הקודם, תוך מעורבות אמריקאית עמוקה – כולל נוכחות צבאית אמריקאית קבועה לאורך הירדן ושטחים מפורזים משני עברי הגבול. אחד מיסודות המתווה הוא שיתוף פעולה ישראלי־ירדני־פלסטיני בגדה המערבית ושיתוף פעולה ישראלי־מצרי־פלסטיני בגבול הדרום, כולל מנגנוני פיקוח ובקרה משותפים בראשות גנרל אמריקאי ובשיתוף עם קצינים בכירים, ישראלים ופלסטינים.

מעניין אם מישהו מחברי הקבינט ביקש מהמועצה לביטחון לאומי להתייחס לרעיונות האלה, שמתבשלים בימים אלו בוושינגטון. √