בית העלמין ירקון, שער פתח־תקווה. חלקות הקבורה החדשות מתחילות להתמלא, כדרכו של עולם. מישהו היה בעולם, מישהו איננו עוד. אחרי המוות, נהוג לחשוב, כולם שווים: עניים כעשירים, דתיים כחילוניים, עולים כוותיקים. אבל לא כאן. במועצה הדתית בפתח־תקווה, הגזענות היא ערך שיש לשמר גם לאחר המוות.
האזינו לשיחה:
חלקה ד', למשל, ממוקמת מאחורי גדר — זאת הגדר היחידה בכל בית העלמין שמפרידה בין שתי חלקות. כ־40 מתושבי העיר נטמנו בה. כולם בלי יוצא מהכלל עולים ממדינות ברית־המועצות לשעבר. בני משפחה שיקיריהם נקברו בחלקה הופתעו לגלות שכל הקברים במקום הם של עולים ממדינות חבר העמים. "זו נטו גזענות", אומר בזעם בנה של אישה שנקברה שם לפני חודשים אחדים. "אנחנו לא מספיק יהודים עבורם כשאנחנו מגיעים לישראל, לא מספיק יהודים עבורם כשאנחנו רוצים להתחתן, לא מספיק יהודים עבורם כשאנחנו משרתים בשבילם בצבא, ולא מספיק יהודים גם כשאנחנו מתים".
וכן, אם יש לכם עדיין ספק, לא מדובר בצירוף מקרים נדיר, אלא בהחלטה מכוונת מראש, כפי שהוקלט מנהל בית העלמין כשהוא מודה בכך בעצמו: "אני מסתובב בשוק בעיר, יש שם חנויות רק לרוסים. לא תראה ישראלי אחד נכנס לשם. בכל זאת זה מגזר מסוים. יש להם מנהגים, תרבות אחרת בכל מה שקשור לקבורה. שמים פרחים".
אבל איך אתה יודע מראש מי ישים פרחים, או מצבה אחרת?
"אני לא יכול לקחת את זה כן, ואת ההוא לא. אני רואה אנשים דוברי רוסית, בדרך כלל זה דוברי רוסית כאלה, אז אותם קוברים שם".
מנצלים את הכוח לרעה
בחברה קדישא פתח־תקווה, באמצעות מנהל בית העלמין, טענו בתחילה שכל בני המשפחות של הנטמנים בחלקה הזאת — ובחלקה נוספת בירקונים שגם היא כולה על טהרת העולים מחבר העמים — מעודכנים מראש. "זה בגלל שהם שמים תמונות או כותבים ברוסית על המצבות", הסבירו. "תמונה אסור, וכיתוב ברוסית לא מפריע לנו, אבל מפריע לישראלים אחרים שפנו אלינו בתלונות".
באורח פלא, בני המשפחות של אותם עולים לא ידעו על העדכון המדובר. יותר מכך, לרובם אין תמונה על המצבה וגם לא כיתוב ברוסית. נינל קיסלגוף, למשל, הלכה לעולמה לפני שלושה שבועות בבית אבות בפתח־תקווה. היא נלקחה משם באמבולנס פרטי, שטיפל בכל ענייני הקבורה שלה. זמן קצר אחרי הטקס — שנעשה כמובן על פי כל כללי היהדות — שמו לב בני משפחתה למשהו מפתיע.
"היה לנו קצת מוזר שבבית הקברות שלחו אותנו לקצה, אבל פתאום שמנו לב שכל השמות מסביב רק רוסיים", אומר נכדה, ניקי זינצ'נקו. "אף אחד לא שאל אותנו איפה אנחנו רוצים לקבור. לא אמרנו לאף אחד שאנחנו רוצים לשים כיתוב ברוסית ובוודאי לא תמונה. יותר מזה, המצבה הוזמנה רק אחרי הקבורה, ובכל מקרה יהיה כתוב עליה רק בעברית. בזמן אמת לא ידענו שום דבר וגם לא נתנו לנו שום אופציה".
איך הרגשתם עם הסיפור הזה?
"קיוויתי שלא נהיה במקום הזה בשנת 2016. אני לא מבין למה צריך לעשות הפרדה. יש חלקה של עיראקים? אתיופים? זה חוטא לקונספט של מדינת ישראל, שמגיעים לכאן אנשים מכל תפוצות העולם כדי לחיות כעם אחד, אבל פתאום בקבורה יש אנשים שמפריע להם. בעיניי, זה מה שקורה כשנותנים מונופול וכוח לאנשים. לרוב הם לא עושים איתו משהו טוב. כמו העניין של הרבנות והחתונה".
כשההורים של ניקי התחתנו, הם עברו הליך משפיל של בירור יהדות. "אחת הטענות נגדם הייתה איך זה שסבתא ואמא לא דוברות יידיש", הוא אומר. "לנו מעולם לא היה ספק. סבתא שרדה את הנאצים, אבל פה היא לא מספיק יהודייה. בעקבות הטענה הזאת ההורים שלי הפסיקו את התהליך והתחתנו רפורמית".
רעייתו, שני נחשוני־זינצ'נקו, כועסת לא פחות. "ההורים של ניקי עלו לארץ אחרי שסבלו מאוד מגילויי אנטישמיות בקייב", היא אומרת. "האמירה השחוקה ששם הם יהודים וכאן הם רוסים, לא מפסיקה להיות רלוונטית בסיפור הזה. אמא של ניקי לא הצליחה למצוא שם עבודה בגלל היהדות שלה, וכך גם לגבי ההשכלה הגבוהה באוניברסיטאות. היא ספגה אנטישמיות כל חייה בקייב, רק כדי לעלות לכאן ולסבול מגזענות בישראל".
גם אמו של ולדי נקברה בחלקה המדוברת. "אמרו לנו מפורשות שזה בגלל שאנחנו רוסים ושכל מי שנקבר שם הוא ממוצא רוסי", אומר ולדי. "כשניסינו להתווכח, הסבירו לנו שאי־אפשר, שיש מנהגים שונים ושרוסים קבורים בנפרד. חשבתי לתבוע אותם, אבל אני כבר לא יודע מה זה יעזור. לאמא שלי בטח לא אכפת, אבל אולי בשביל אחרים, בשביל אלה שעדיין חיים. זאת שערורייה שמדינת ישראל מאפשרת לממסד הדתי להמשיך להיות גזעני כלפינו, ובכלל כלפי כל מי ששונה".
יוליה, בתו של בוריס גרבר, שקבור בחלקה: "האמת היא שכשעלינו לשם והסתכלנו מסביב, אמרנו לעצמנו שזה מוזר מאוד שרק אנשים ממוצא רוסי נפטרו בפתח־תקווה במשך הזמן הזה. עכשיו אני מבינה שזה סיפור אחר לגמרי. לנו לא אמרו כלום ולא שאלו אותנו שום דבר".
"זה לא מפתיע", אומרים בני משפחתו של אדם נוסף שנקבר שם לפני ימים אחדים, "יש בממסד הדתי גזענות כלפי יוצאי רוסיה. הם רואים בנו סוג ב'".
ביקרנו שם השבוע פעמיים, בבית העלמין. בחלקה המדוברת היו עדיין חמישה קברים טריים, שטרם הונחה עליהם מצבה. אנשים שהלכו לעולמם ממש לאחרונה. לא רחוק משם, בחלקה אחרת, מעברו השני של הגדר, דווקא אין כל הפרדה. ההנחה היא שמדובר בעולים ותיקים יותר. מנהל בית העלמין ממלמל משהו על הבדל בין קבורה בזוגות, להיעדר אפשרות כזאת.
"אולי בעוד עשר שנים"
זו לא הפעם הראשונה שבמועצה הדתית פתח־תקווה מגלים גזענות, או עומדים בליבן של שערוריות. בחברה קדישא הארצית, למשל, הסבירו השבוע שהחברה הקדישא המקומית בפתח־תקווה הוצאה מהפורום בשל הבעיות הרבות שהיא מייצרת. בדיוק כמו המועצה הדתית שבשמה היא פועלת.
בזמנו סירבו בפתח־תקווה לרשום יהודים יוצאי אתיופיה לנישואים, בטענה שאינם יהודים מספיק. ובמקרים אחרים גילו גזענות כלפי עולים מרוסיה ועולים מאתיופיה. "זה הכל תלוי ברבנים שמנהלים את המקום", אמר גורם המעורה במשרד הדתות, "ובפתח־תקווה, מה לעשות, התקבצו גזענים מפוקפקים".
בקרוואן קטן בחנייה של בית העלמין מצאנו את אביגדור, שהציג את עצמו כמנהל בית העלמין ירקון פתח־תקווה. אדם נחמד ואדיב, וגם כן מאוד. "זה הכל בגלל הכיתוב ברוסית על המצבה", הוא הסביר. "לנו זה לא מפריע, אין לנו שום עניין בזה. אבל יש אנשים שהכיתוב מפריע להם. ישראלים, לאו דווקא דתיים. נוצרה בעיה, לא ידענו מה לעשות עם זה, ואנחנו יודעים שבמגזר הרוסי יש תמונות או כיתוב ברוסית".
במקרה הזה המשפחות טוענות שהן לא ביקשו תמונות בכלל.
"אני לא יודע מי אמר ומה אמר. אני לא רואה הבדל ולנו זה לא מפריע. מצידי שיהיה כתוב בערבית. אבל זה מפריע לישראלים אחרים. תראו, יום הפטירה מחזיר את הישראלים לשורשים שלהם. אם תשאלו אותי? אני לא מבין את זה. אבל אני יכול להראות לכם שזה מפריע לאנשים. אולי בעוד עשר שנים זה לא יפריע".
לך זה לא נראה בעייתי שקוברים את הרוסים בחלקה נפרדת?
"יש חנויות רק לרוסים, תראה ישראלי אחד נכנס לשם? בכל זאת זה מגזר מסוים. יש להם מנהגים, תרבות אחרת".
ומה לגבי דתיים?
"דתיים קבורים בחלקה שומרת שבת. בנפרד".
את המצבה הרי מזמינים אחרי ההלוויה, אז איך אתה יודע את מי לקבור שם ואת מי לא?
"אני לא יכול לקחת זה כן זה לא. אני רואה אנשים דוברי רוסית. בדרך כלל זה דוברי רוסית כאלה. מי שרוצה בחלקה רגילה, אני אומר לו בלי כיתוב ברוסית. אבל רוב הרוסים שנקברים לא קוראים עברית. יש שם מצבות שלמות רק ברוסית. לאנשים זה מפריע. כשאדם לא בחיים, צצים כל מיני, נו, כאלה".
אז למה בעצם מפרידה גדר בין החלקה הזאת לבין שאר החלקות?
"בכל האזור תהיה גדר. זה בטיחותי. אם מישהו ייפול מה נגיד?"
ניקי ושני שומעים את הדברים ולא יודעים אם לצחוק או להתפוצץ מכעס. "זו גזענות, נטו, בראש חוצות", אומרת נחשוני־זינצ'נקו. "אנחנו מצפים שיורידו את הגדר ויתחילו לקבור את כולם באופן שווה, על פי התאריכים. כולם ביחד. לא יכול להיות שבחברה קדישא פתח־תקווה יעשו מה שבא להם. אין סמכות? אין חוק אחד לכולם? כמו שמקפידים על אכיפת חוקים אחרים, שיאכפו גם את החוקים האלה. ושחברה קדישא שם תיקנס או תיענש באופן שיבהיר שאי־אפשר לנהוג כך. אולי הסנקציות יעבדו".
ח"כ יואל רזבוזוב ("יש עתיד"), שמקדם רבות את נושא הקבורה האזרחית בישראל ומסייע רבות לדוברי הרוסית בישראל, כבר ראה בחייו כמה וכמה מקרים של גזענות בממסד הדתי. אבל סיפור הקבורה הנפרדת הצליח להפר את שלוותו.
"זו איננה הפעם הראשונה שאנו עדים לגזענות מצד הרבנות המקומית של פתח־תקווה, אך ברבנות משום מה לא מפטרים את האדם שעושה נזק עצום לנציגי הדת ולחברה הישראלית כולה", הוא אמר. "לצערי, אפלייתם של חצי מיליון האזרחים שעלו לישראל מתוקף חוק השבות, שבעיני גופי הדת במדינה הם אינם יהודים על פי ההלכה או אינם יהודים מספיק — הפכה לדבר שבשגרה. אפלייתם של יהודים רק בשל מוצאם הרוסי זו גזענות מהסוג החמור ביותר. במקרים המתוארים הנפגעים הם אזרחים יהודים שלוקחים חלק בחובות המדינה, משרתים בצבא, משלמים מיסים, נושאים בנטל, אך רק בגלל שמם הרוסי והעובדה שהם עלו ממדינות ברית־המועצות לשעבר — ברבנות הראשית לישראל ובמועצות הדתיות מתייחסות אליהם כאזרחים סוג ב'.
"התנהגות החצופה של מנהלי בתי הקברות להחליט בלי לבדוק או לשאול, מי יהודי על פי ההלכה ומי לא, רק לפי מראה היא הזויה ופסולה. העובדה שמשפחות אלו נשלחו לקבור את יקיריהם בצידי בית הקברות, באופן שרירותי וללא כל סיבה נראית לעין — רק מגבירה תחושת הזלזול. קשה לדמיין מה עובר על בני המשפחה ברגעים האלו, כשהם הבינו שיקיריהם קיבלו יחס נחות בשל מוצאם. אסור שאטימות כזו מצד אנשי דת תחזור על עצמה. זו חובה ערכית ומוסרית לדאוג לציבור העולים. אסור לנו לאפשר פגיעה ואפליה שכזו. לכן יזמתי דיון דחוף בוועדת העלייה הקליטה והתפוצות בנושא, כי אני לא מתכוון לאפשר פגיעה כזו בעולים ממדינות ברית־המועצות לשעבר ובכבודם".
