הנשיא ראובן ריבלין, מירי רגב, שלמה ארצי, גידי גובואיתי טיראן מגלים מי הסופר הנערץ עליהם

הנשיא ראובן ריבלין מגלה למה היה רוצה לפגוש את ש"י עגנון

אומרים על הירושלמים שהם אוהבים סיפורים, במיוחד כשהסיפורים האלה הם סיפורים על ירושלמים. זו הסיבה, כך אני מאמין, שלעגנון שמור מקום של כבוד בלב הירושלמים. מקום של כבוד בלב שלי. אני אוהב את עגנון כמו שרק ירושלמי יכול לאהוב אותו, וזו אהבה נורא מיוחדת. למעשה שנינו ירושלמים. כבר אמר עגנון עצמו, בטקס קבלת פרס הנובל: "נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עליי כמי שנולד בירושלים".

הקשר עם עגנון הסופר והאדם היה חשוב לי מאוד. כילד וכנער, זכיתי לפגוש אותו, ואם הייתה לי אפשרות, הייתי שמח לפגוש בו שוב. עצותיו חסרות לי, ובמידה רבה חסרות לכולנו. עד היום שמור אצלי עותק נדיר מהמהדורה הראשונה של "והיה העקב למישור", אותו העניק עגנון לאבי מורי עליו השלום.

מעגנון, ומלשונו החדה והמושחזת, למדתי רבות. אך דבר לא ישווה לתובנה, הפילוסופית החשובה ביותר, שלמדתי ממנו כאיש ציבור. ב"הכנסת כלה" מספר עגנון על האב, שהולך לבקר את המחותנים. הם גרו בקומה התחתונה, ללא אור. ירד האבא במדרגות, וכשהיה בטוח שהוא על קרקע יציבה, דרך עליה והלך קדימה. אלא שלצערו, הייתה שם עוד מדרגה נוספת.

ללמדך, כתב עגנון, ש"אין לך מדרגה שאין לה מדרגה נמוכה הימנה".

איזה תובנת חיים, שלא ניתן להמיר אותה.

מירי רגב מגלה למה הייתה רוצה לפגוש את הרמב"ם

אחת למספר ימים אני פותחת את "מורה נבוכים" שכתב רבי משה בן מיימון, הרמב"ם, ומבחינתי, העמוד בו נפתח הספר הופך למסר אליי לאותו יום. בפעם האחרונה הספר נפתח בעמוד שעוסק בשאלות מוסר. לקחתי משם את מה שמציע הרמב"ם — שהאדם לא יחליף את האלוהים ולא ישפוט מה טוב ומה רע לאחר, אלא ישאף לעשות טוב ויזכור את הכלל: ואהבת לרעך כמוך.

לו רק יכולתי להיפגש איתו הייתי שואלת אותו כיצד מוצאים את הזמן להעמיק בעידן האינסטנט. איך ללכד את העם במדינה מלאת ניגודים כמו שלנו כדי ליצור שלם מתפקד. כיצד אני יכולה להשתפר ולהיות טובה יותר למען העם, החברה, הארץ ואחדות העם. אשאל אותו איך הופכים את הר הבית למקום של איחוד, כך שיהודים ומוסלמים יוכלו להתפלל יחד עליו ולהבין שהחיים חשובים יותר מכל מריבה. ומעל לכל, מהי הדרך הנכונה של מנהיג לשמור על קשר בלתי אמצעי עם הציבור לצד הובלת רפורמות, שלא תמיד פופולריות.

גידי גוב מגלה למה היה רוצה לפגוש את ז'ול וורן

מבחינתי, הבסיס לכל מה שאני עושה, למסעות שלי מסביב לעולם, לסקרנות שלי, לכל מה שאנחנו יודעים וקוראים — מסתכם בז'ול וורן. מצד אחד הוא מת כבר יותר ממאה שנה, ומצד שני הוא חזה כבר לפני יותר מ־150 שנה את התקשורת כפי שאנחנו מכירים היום, את האטום, הצוללות הגרעיניות ואת כל הדברים שלא היו באותם ימים. הוא היה איש מדהים, שככל הנראה גם לא הרבה לצאת מגבולות צרפת, לא טס בכדור פורח ולא הקיף את העולם ב־80 יום. ובכל זאת ידע לספר על כל החוויות האלה בצורה נפלאה והיה גאון עתידני שחזה את הבאות באופן מדויק. במיוחד בתחום האנרגיה. שלא לדבר על ההרפתקאות שלו מתחת למים, המסע אל עומק כדור הארץ ושאר המעשיות המופלאות.

יש לי את כל ספריו בבית בהוצאות מחודשות, וכמובן שגם אקרא אותם לנכדותיי בבוא היום. אם איכשהו נצליח להיפגש יום אחד, ככל הנראה נגלה שהוא לא יודע עברית ואני לא יודע צרפתית — אז נשתה כוס יין טוב, נאכל שרימפסים ופשוט נהנה יחד.

שלמה ארצי מגלה למה היה רוצה לפגוש את דיוויד פוסטר וואלאס

אני חולה על דיוויד פוסטר וואלאס. אני מקנא בו על הכתיבה הנועזת והשורפת והמקרקסת את הנשמה והנשימה שלו. על הבוטות, הפרובוקטיביות על זה שהוא מטריד אותך, מטיל ספק בכל דבר שזז, כולל מאמר שלו על מקומם של הלובסטרים בעולם או כשהוא מפליג עם כל הבורגנים באוניית קרוז — אישית אני מת לעשות טיול קרוז כזה עם השמנים הפנסיונרים האמריקאים שחושבים את עצמם למשהו.

וואלאס הוא הגיגן מצחיק ומשעשע, למשל קחו משפט ציני כמו זה: "ועם זאת לא התאהבתי בה עד שגוללה את הסיפור המחריד הלא ייאמן על המקרה שבו היא הותקפה באכזריות והוחזקה שבויה וכמעט נרצחה".

זהו? זהו. שיא ציניות. כלומר הוא התאהב במישהי רק כשנהייתה מסכנה בעליל, וזה מתוך הספר ראיונות קצרים עם גברים נתעבים, שכבר משמו אתה סקרן לדעת מה הולך שם.

אז אם הייתי פוגש את דיוויד, הייתי שואל אותו דבר ראשון, איך לקרוא לו נוכח שלושת השמות שיש לו, דיוויד, פוסטר או וואלאס, ושואל אותו אם שמע על המילה חלאס? שזה בערבית־ישראלית, די.

ולמה? כי וואלאס או פוסטר או דיוויד עשה די, הרגיש די, ושם קץ לנפשו בהתקרבו לגיל 50 לחייו וחלאס, גמר אותם.

דייוויד פוסטר וואלאס נולד באיתקה שבמדינת ניו־יורק. שיחק טניס ודורג אפילו בין הראשונים בליגת הנוער האמריקאית. הוא עשה תואר ראשון באנגלית ובפילוסופיה. עבודת הגמר שלו באנגלית הפכה מאוחר יותר לרומן הראשון שפירסם "The Broom of the System".

בסוף שנות ה־90 שקע וואלאס בדיכאון ובעקבות כך אושפז. ב־12 בספטמבר 2008 כשחזרה אישתו הביתה גילתה כי התאבד.

אז הייתי שואל את הגבר שכתב גם את "ילדה עם שיער מוזר" או את "אקספרס הדיבור הישיר", למה עשה את זה? כי אני תמיד אחכה לעוד פיסת מידע מהמחשבות הנהדרות שלו על המוות בזמן שאתה חי, על הניכור, על אמריקה הנוראית, בטח עכשיו עם טראמפ והקלינטונית והרציחות ההמוניות, כמו זה שאירע לאחרונה במועדון הגייז בפלורידה. אפילו הייתי מבקש ממנו לבוא לבקר בארץ לכתוב עליה טור. מצידי שיחליף אותי פה, כי קטונתי. מעניין מה היה אומר על הגברבריזם של הגברים הנתעבים במקומותינו.

מאוחר מדי... כי וואלאס שכתב בקלילות כנה על האני המזויף שלו בקטע מהמם שנקרא ניאון ותיק וטוב, החליט מתי ואיך למות לבדו בלי שאלוהים קרא לו. אם היה לו אלוהים בכלל. לי הוא חסר, האיש הזה שניפץ את מה שכינה בעצמו "הקיר הרביעי".

איתי טיראן מגלה למה היה רוצה לפגוש את שייקספיר

אתה לא מדבר עברית, אבל אני מכיר כמה מתרגמים טובים שיתרגמו לך את הטקסט הזה לאנגלית אליזבתנית בחרוז ומשקל. אני לא יודע אם אתה מי שאומרים שאתה, והאמת שזה ממש לא משנה לי, אני אמשיך לקרוא לך ויליאם שייקספיר. התרגלתי, וכמוני מאות מיליונים בכל העולם. כן כן, אל תהיה מופתע. נכון, כתבת רק 37 מחזות ו־154 סונטות, אבל מציגים אותם עד היום על כל במה בעולם. אפילו בישראל. כן, אני יודע, לא שמעת עלינו. הוקמנו יותר מ־300 שנה אחרי שמַתָּ. האימפריה הבריטית שלך הייתה פה, ניסתה לעשות קצת סדר, אבל גירשנו אותם בפעילות טרור. חבל...יכולת להיות המשורר הלאומי שלנו. לא שיש לי משהו נגד ביאליק חס וחלילה.

על כל פנים ויליאם... אני יכול לקרוא לך ויליאם? אתה מפורסם כמעט כמו ישו. המשפט המוזר הזה שכתבת, "להיות או להיות זאת השאלה", הוא פופולרי כמו "קוקה קולה" למרות שעד היום אף אחד לא מבין עד הסוף למה באמת התכוונת כשכתבת אותו. שיחקתי אותו בקאמרי אלף פעם, והקהל באולם זימר את המשפט ערב־ערב יחד איתי במקהלה.

לא פעם חלמתי על פגישה איתך. הכנתי אלף שאלות שרציתי לשאול אותך, אבל עכשיו, כשזה סוף־סוף קורה, יש לי בלק אאוט. אני משער שאני מתרגש מדי. בכל זאת רציתי שתדע שעשית דבר מדהים. דבר שרק בכוחו של משורר או סופר ענק לעשות. כתבת מילים שנדדו במרחבים של זמן, מקום ושפה, ושינו את חייו של נער. חדרו אל נשמתו והעניקו לו נחמה והבנה לגבי העולם המוזר הזה שאנחנו חיים בו. "אנחנו החומר ממנו עשויים חלומות" כתבת. ובכן, נתת לי חלום נפלא לחלום אותו, ומאז אני לא רוצה להתעורר. תודה לך ויליאם.