כלוב הזהב

כשנכנסים למבנה המוזר שבו מצלמים את 'כתום זה השחור החדש' (עונה 4 עולה בשבת ב–HOT VOD) ברובע קווינס בניו־יורק מרגישים, ובכן, כמו בכלא. זה לא מקרי. יש מעט מאוד סטים של סדרות טלוויזיה שמעבירים תחושה כל כך אותנטית ולכן גם כל כך מפחידה. אפשר להרגיש את הצמרמורת בגב כשנכנסים לתאים הקטנים, כשעוברים במקלחות המטונפות, כשעוצרים בקפיטריה המדכאת. ובעיקר כשמישהי מהקאסט הענקי חולפת מולך ועל דש המדים הכתומים מודבקת תגית עם השם שלה, ומתברר שהיא חייבת ללכת עם התג הזה כל עוד היא על הסט, גם אם היא לא משתתפת בסצנה. "אלה חוקי ההפקה", צוחקת לורה פרפון, שמגלמת את אלכס ווס,"קריפי, נכון?"

פחד מוות.

“אני תמיד אומרת לחברים שכשאני נכנסת לכאן אני אף פעם לא יודעת אם אצא, אבל אם יגידו לי שאני צריכה להיות בכלא הזה עוד עשר שנים, אני חותמת עכשיו. הכלא הזה יותר טוב מכל חופש. אני עדיין לא מאמינה שאני חלק מהסדרה הזו".

מי שלא מסתובבת במדי אסירה היא לברן קוקס. בנוסף לאוזו אדובה, ש'קרייזי אייז' המטורללת שלה העניקה לה שני פרסי אמי ושינתה את חייה לתמיד, קוקס היא השחקנית השנייה מהאנסמבל העצום שנסקה לכוכבות בזכות 'כתום'. למעשה, קוקס הפכה כל כך פופולרית, שהיום היא סוג של טרנסג'נדרית מחמד למיינסטרים אמריקה. קוקס לא השתתפה בסצנה שצולמה באותו יום, מה שאיפשר לה לדפוק את הכניסה הראויה, בשמלה צמודה, עקבים ענקיים וביטחון עצמי מעורר קנאה. היא כבר מעדיפה לדבר כמה שפחות על מה הייתה פעם ומה היא עכשיו, ויותר על איך היא רוצה שיתייחסו אליה כאל שחקנית רגילה.

Netflix

"כשצילמנו את העונה הראשונה רק התפללתי שמישהו יראה את הסדרה ואני אוכל לקבל קצת יותר עבודה", היא אומרת, "בהתחלה זו הייתה בכלל סדרת אינטרנט. לא חשבתי שזה יהיה יותר מזה, והרי אף אחד לא הופך למפורסם מסדרת אינטרנט. אוי, איך טעיתי".

בכל זאת, אי־אפשר בלי האפקט החברתי של ההצלחה שלך.

“אני יודעת ששיניתי את כל השיח סביב הנושא של טרנסג'נדרים, אבל אני מחפשת באלאנס בין הפעילות החברתית שלי לקריירה. אני חושבת שהדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות עבור הקהילה, הוא לגרום לאנשים לראות אותי פשוט כשחקנית. בעולם כבר שואלים אותי פחות על הגוף שלי והרבה יותר על הקריירה".

תבואי לישראל, יחזרו לשאול אותך על זה.

"את מישראל? מה נשמע", אומרת קוקס בעברית.

יפה מאוד, בקושי מרגישים מבטא.

"יצאתי עם המון גברים יהודים. זה לא בכוונה, זו הרי ניו־יורק, יש פה הרבה יהודים ונראה שהם אוהבים אותי. אם רוצים להגדיר אותי אז אני השחורה הטרנסג’נדרית השיקסע האלוהית הראשונה".

* * *

'כתום זה השחור החדש' היא, כידוע, דרמה עם נגיעות קומיות - 'קומית' זו פרשנות רחבה מאוד שנועדה לאפשר לסדרה להתמודד בקטגוריה הזו של פרסי 'גלובוס הזהב' - המתרחשת בכלא הנשים הבדיוני ליצ'פילד שבמדינת ניו־יורק. הסדרה, שעונתה הרביעית תעלה בשלמותה ל־HOT VOD מחר (שבת), מבוססת על רב־המכר של פיפר צ'פמן שישבה בעצמה שנה בכלא, והיא מאה אחוז זהב טהור של חומר שאף אחד לא העז לגעת בו קודם. ג'נג'י קוהאן, שיצרה גם את 'העשב של השכן', בנתה על בסיס הספר של צ'פמן עולם מקורי ואמיץ, שמפרק כל סטריאוטיפ נשי ומעורר אי־נוחות מתמדת.

העונה הרביעית תביא איתה מצבור בשר טרי של אסירות חדשות, וגם צלילה עמוקה לעסקי בתי הכלא הפרטיים בארה"ב. פרפון מבטיחה נפילות קבועות מהכיסא. "אנחנו מתכוונים להגיד דברים שיזעזעו את אמריקה. בתי כלא למטרת רווח זה כל כך מגעיל ונתעסק בכל הריקושטים שניתזים".

מה חשבת כשקראת לראשונה את התסריט?

“קראתי הרבה תסריטים בחיי, את יודעת מתי את נתקלת במשהו מיוחד, אבל אין דרך לדעת שזה יהפוך ללהיט, בטח לא דבר כל כך פרובוקטיבי. אם לא נטפליקס, סדרה כזו לא הייתה מתרוממת עוד הרבה שנים".

את מבינה למה קשה להחליט אם הסדרה היא דרמה או קומדיה?

“כן, קשה להגדיר אותנו. אנחנו מצליחים לצחוק גם על הדברים הכי איומים. לפעמים אני קוראת סצנה ואומרת לעצמי שאולי זה יותר מדי, אבל תמיד נזכרת שזה ככה כבר ארבע שנים. גם לדברים הכי מטורפים שאנחנו עושים יש בסיס אמיתי. הגיוני שהם יקרו במקום זה".

המילה טירוף חוזרת שוב ושוב בתיאורי השינויים שהסדרה חוללה בחיי הקאסט. לרובן לא באמת הייתה קריירה קודם לכן, ועכשיו הן לא יכולות ללכת ברחוב, למשל ליה דלריה. היא נולדה בעיירה קטנה במיזורי, באזור כל כך שמרני שחלק מתושביו עדיין מאמינים שילדים מגיעים מהחסידה. אפשר רק לדמיין איך היה לגדול שם כלסבית מוחצנת. אבל היום? יקירת העיר. "אני חוזרת לבקר ואנשים צועקים לי ברחוב 'ביג בו, ביג בו'", אומרת דלריה, קולנית ומשעשעת, "הם כל כך גאים בי, פתאום הם מוכנים לקבל אותי כמו שאני. זה מה שהסדרה הזו עשתה. שינינו את התרבות, שינינו את השיח לגבי נשים, לסביות, טרנסג'נדרים. באירופה תמיד אפשר היה לדבר על דברים כאלה מאוד בקלות בכל בר בפינת רחוב, באמריקה זה יכול להוביל למכות, אבל הסדרה שלנו נגעה באנשים באופן שלא האמנתי שאפשרי".

האמנת שזה מה שיקרה עם הסדרה הזו?

“מה פתאום, מי יכול היה לדמיין את זה. זה הרי דבר שלא נעשה מעולם בטלוויזיה. ידעתי שיש פה משהו מיוחד, סדרה על נשים במצבים קשים, עם הרבה מאוד אמירות פוליטיות. תמיד אמרתי שאם אוכל למצוא לעצמי עבודה מעניינת כשחקנית שגם משתלבת עם מטרה פוליטית שאני מאמינה בה, זה יהיה מושלם. אני לסבית בוצ'ית, הכל אצלי פוליטי. זה הגביע הקדוש, זה פרויקט חיי".