{ }
שלישי 12 בנובמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 ימים • 16.06.2016
    הורה קרוז
    חדשות רעות לתנועת החרם על ישראל: בראיון ליניב חלילי, מצהירה הכוכבת הבינלאומית פנלופה קרוז שהיא משתוקקת לבקר בארץ בהקדם. זאת אחרי שחתמה, במהלך מבצע "צוק איתן", עם בעלה, השחקן חוויאר ברדם, על מכתב פומבי המאשים את צה"ל ב"רצח עם". עם סרט חדש ומטלטל, "מא מא", על אם המתמודדת עם סרטן השד, היא מדברת גם על הפחדים שהביא איתו התפקיד, מסבירה איך הילדים, לונה ואדם, שינו את חייה ולמה היא לא תגלה בשום אופן אם היא אוהדת של ריאל או ברצלונה
    יניב חלילי, מדריד

    בראיונות עם ידוענים בינלאומיים יש מנטרה חוזרת ונשנית: כולם רוצים לבקר בישראל. מה רוצים? חולמים. מנעד הנימוקים רחב: מהחלום לבקר במקומות הקדושים (היי, מארק וולברג), דרך הרצון להשתטח על חוף הים של תל־אביב (היזהרי עם השיזוף, פריס הילטון) ועד השמועות על החומוס הרצחני שלנו (אל תיסחף, זה משמין, ג'ייסון דונובן). רק מצוקת כרטיסי טיסה במחלקה הראשונה כנראה מנעה מהם להגיע עד כה.

     

    אבל כשפנלופה קרוז מספרת לי שהיא רוצה לבקר בישראל – פארדון, משתוקקת – מדובר בכל זאת בהצהרה בעלת משמעות רחבה יותר. בקיץ 2014, בעת מבצע "צוק איתן", חתמו קרוז, בעלה, חוויאר ברדם, ואנשי קולנוע נוספים בספרד, בהם הבמאי פדרו אלמודובר, על מכתב פומבי חריף, שבו האשימו כי "ישראל מבצעת רצח עם בפלסטינים". התגובה לא איחרה לבוא: קרוז, ברדם ועמיתיהם הואשמו על ידי רבים בנקיטת עמדה חד־צדדית המתכחשת למציאות. קרוז מצידה מיהרה לפרסם הבהרה מתנצלת, בסגנון עדות מלכות היופי: "אני לא מומחית לעניין. תקוותי היא לשלום בישראל ובעזה". אלא שגם זה לא הצליח להנמיך את עוצמת הלהבה. בהוליווד זעמו על קרוז, ומפיקים בכירים בענף איימו כי לא יעבדו איתה בעתיד. מאז נשמר שקט מתוח בין שני הצדדים – קרוז וישראל. עכשיו, בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות", היא מצהירה: "אני משתוקקת לבקר בישראל".

     

    באמת?

    "כן, באמת. כמה מחבריי הטובים ביותר הם ישראלים, המשפחות שלהם עדיין מתגוררות בישראל והם כל הזמן מזמינים אותי לבקר. אחד מהם, גיא עוזרי (המנהל האישי של מדונה – י"ח), מספר לי המון על המדינה שלכם. תיכננו כבר כמה פעמים לנסוע לבקר, אבל זה לא יצא לפועל בגלל התנגשות של לוחות זמנים. אני מאוד אשמח להכיר את המעריצים הישראלים שלי".

     

     

    קרוז מתוך הסרט "מא מא". "אף פעם לא דאגתי אם איראה טוב בתפקיד מסוים"
    קרוז מתוך הסרט "מא מא". "אף פעם לא דאגתי אם איראה טוב בתפקיד מסוים"

     

     

    אולי תרצי להתנצל בפניהם באותה הזדמנות על הדברים שכתבת במכתב ההוא?

     

    "אני לא רוצה לדבר על זה".

     

    את הסירוב לדבר על המכתב ההוא הדגישה קרוז, באמצעות אנשיה, בכל דרך אפשרית. ימים ספורים לפני שטסתי לפגוש אותה במדריד, התקשרה אליי אשת יחסי הציבור שלה והתעניינה בשאלות שאני מתכנן להפנות לכוכבת הבינלאומית הלוהטת. כשאמרתי לה שטרם הכנתי שיעורי בית, היא הבהירה: "פנלופה לא עונה על שאלות הקשורות לפוליטיקה".

     

    למחרת התקשרה היחצנית לוודא שאני מבין את הכללים, "כדי שלא תיסע למדריד לחינם". וגם ביום הראיון עצמו הזכירה היחצנית הנמרצת את כללי הזהירות בדרכים, שחלילה לא אמצא את עצמי על האוטוסטרדה ללונדון מהר מן הצפוי. ואכן, קרוז סירבה לענות על השאלה, והמנהל האישי שלה, שנכח בסוויטה בזמן ששאלתי על המכתב, קפץ ממקומו בבהילות השמורה לפריטטה שנשכחה על האש. אבל היי, לפחות אנחנו יודעים שקרוז כבר לא מחרימה אותנו ואולי תכף נראה אותה, עם חוויאר והילדים, אוכלים פלאפל בתל־אביב כאילו אין מחסור בטאפאס בעזה.

     

     
    ב"חיבוקים שבורים" של אלמודובר
    ב"חיבוקים שבורים" של אלמודובר

     

     

    עד אז תצטרכו להסתפק בהופעה הקולנועית המהפנטת שלה בסרט "מא מא". קרוז מגלמת בו את מגדה, מורה שמאבדת את עבודתה ומתבשרת כי לקתה בסרטן השד. ברקע מתחולל המשבר הכלכלי הגדול שפקד את ספרד לפני שנים אחדות, לצד זכייתה של נבחרת הכדורגל של המדינה באליפות אירופה. גם מגדה מנסה להיחלץ מהמשבר שלה ולנצח את הסרטן, ובעיקר, מתמודדת עם המחלה בהומור רב, בניסיון לסוכך על בנה בן העשר מפני המציאות הקודרת.

     

    ב"מא מא" — שביים חוליו מדם, החתום בין השאר על סרטים משובחים כמו "סקס עם לוסיה" ו"חדר ברומא" — כמו בכמה מהתפקידים הטובים ביותר שלה, קרוז היא אמא אדמה, אישה בעלת תעצומות נפש בלתי רגילות. בראיון היא מספרת שילדיה במציאות – לונה בת החמש וליאו בן השלוש – עזרו לה להתכונן לתפקיד. "שיחקתי אמא פעמים רבות בקולנוע", היא אומרת. "אצל אלמודובר שיחקתי בארבעה סרטים, בשלושה מתוכם בתפקיד אמא או יולדת. אני יודעת שזו קלישאה שוודאי שמעת פעמים רבות בעבר — אבל מאז שהפכתי לאמא בחיים, אני מרגישה שנוסף ממד נוסף, רחב מאוד, ליכולת המשחק שלי. באופן כללי, האמהוּת שינתה הכל בחיי ושינתה אותי כאדם".

     

    מה הכי הפתיע אותך באמהות?

     

    "אני חושבת שבעיקר הילדות המחודשת שאני חווה. זו באמת ילדותי השנייה. אלה הם חיי עכשיו: אני מבלה ימים שלמים עם ילדיי בבית, קוראת בעיקר ספרי ילדים ושרה שירי ילדים שלא עוזבים אותי ונתקעים בראשי. כל השירים ששכחתי בגיל צעיר פתאום חוזרים אליי. יש בזה משהו ממכר, כי בסיפורים ובשירים הללו אתה מגלה כל הזמן דברים חדשים ומרגיש כאילו זו הפעם הראשונה שאתה נחשף אליהם.

     

     
    ב"לחזור" של אלמודובר
    ב"לחזור" של אלמודובר

     

     

    "כמובן, הילדות המחודשת הזו מלוּוה גם בתחושת אחריות אדירה ובלתי נתפסת. בתוך דקות אחדות השתנה מקומי בעולם. גם הדרך שבה אני מתמודדת עם התפקידים שלי השתנתה אחרי הלידות. אני משחקת ב'מא מא' אישה שהפחד הגדול ביותר שלה הוא להשאיר את בנה הקטן לבדו בעולם ומחליטה להכין תוכנית מגירה. היא אישה לוחמת, שמוצאת בתוכה חיים חדשים ודוחקת את המחלה הצידה. בחיי האישיים אני אדם מאוד ריאליסטי, אבל האמהות גרמה לי להבין שאהבה מסוגלת לחולל ניסים".

     

    מה עוד השתנה בחייך בעקבות הלידות?

     

    "מערכת היחסים שלי עם הטבע השתפרה מאוד. כשהתחלתי לשחק עם הילדים על שפת הים, למשל, חשבתי לעצמי שהפעם האחרונה שעשיתי את זה הייתה בטח בגיל שמונה. פתאום מצאתי את עצמי שוב בונה ארמונות בחול ובכלל, מגלה מחדש את מערכת היחסים שלי עם האוויר, עם המים ועם האדמה. אני מרגישה היום שכל החלקים שלי מתחברים מחדש ושאני נוגעת במהות שלי כאדם".

     

     

    ב"ויקי כריסטינה ברצלונה" של וודי אלן
    ב"ויקי כריסטינה ברצלונה" של וודי אלן

     

     

    הילדים גרמו לך גם להתחבר לאובססיה הספרדית – כדורגל? 

    "השיגעון שלי לכדורגל התחיל עוד לפני הילדים", היא צוחקת. "אני ספרדייה ואוהדת כדורגל כמו כולם בספרד. אבל במשפחה שלי יש אוהדים של שלוש קבוצות שונות, כך שאני לא יכולה לבחור קבוצה אחת. אם אצהיר על העדפתי לריאל מדריד או לברצלונה – יהרגו אותי בבית".

     

    על נקניק ועל שיק

     

    הבית שאליו מתכוונת קרוז נמצא במדריד. זה הבית שבו נולדה, לפני 42 שנה, בשם פנלופה קרוז סנצ'ז. אם אתם נמנים עם קבוצת חבריה הקרובים – סלמה הייק, גיא עוזרי או פדרו אלמודובר – אתם ודאי מכנים אותה בשם החיבה שלה, "פֶּה". אביה, שהיה מכונאי רכב, מת בשנה שעברה במפתיע בביתו מדום לב. אמה היא מעצבת שיער בדימוס, שגם ניהלה את הקריירה של בתה בתחילת דרכה. קרוז רקדה, שרה ושיחקה מגיל צעיר וכבר כילדה הופיעה בפרסומות ובווידיאו־קליפים. השאיפה שלה להתפרסם בכל מחיר גרמה לה גם להופיע בעירום באופרת סבון ארוטית צרפתית, החלטה שמאוחר יותר התחרטה עליה.

     

    בגיל 18 הגיעה פריצת הדרך הראשונה שלה בסרט המצליח "נקניק נקניק", שבו גילמה בת עניים שמתאהבת בבן עשירים. זה היה גם שיתוף הפעולה הראשון עם מי שלימים יהפוך לבעלה, חוויאר ברדם.

     

    למרות ההיכרות המוקדמת, השניים — שאוחזים כיום בבעלות על כמה בתים ברחבי העולם ואף על כמה מסעדות טאפאס מצליחות בספרד — החלו לנהל מערכת יחסים רומנטית רק ב־2007, ושלוש שנים מאוחר יותר נישאו בטקס פרטי באיי בהאמה. מאז הנישואים הם ממלאים את פיהם סנגריה ולא מנדבים פרטים על חייהם האישיים. גם את הילדים הם שומרים הרחק מאורות הפפראצי.

     

    קרוז אמנם שיחקה בסרטים ספרדיים ואיטלקיים רבים — אבל היה זה אלמודובר שליהק אותה לתפקיד ששינה את חייה. בשנת 97' היא כבשה את המסך בסרטו המופתי "אהבת בשר ודם", בסצנת הפתיחה, כזונה שיולדת את תינוקה באוטובוס. הייתה זו סגירת מעגל עבור קרוז, שסיפרה כי סרטיו המוקדמים של אלמודובר דחפו אותה להיות שחקנית וכי רצתה גם לגשת לאודישנים לסרט "קשור אותי, אהוב אותי", אבל הסוכן שלה סבר שהיא צעירה מדי.

     

    שנתיים לאחר מכן ליהק אותה אלמודובר לתפקיד רוסה, נזירה צעירה וטובת לב שנכנסת להיריון כתוצאה מיחסיה עם טרנסג'נדר, במאסטרפיס הקולנועי "הכל אודות אמא". התפקיד הבשרני הפך אותה למוזה של אלמודובר והצית את הקריירה הבינלאומית שלה.

     

    קרוז היא כוכבת הקולנוע הגדולה ביותר שיצאה מספרד, השחקנית הספרדייה הראשונה שקיבלה כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד ואחת השחקניות הזרות הבודדות שהפכו לכוכבות עולמיות גדולות. שכרה לסרט הוליוודי נאמד בשני מיליון דולר, בדומה לשכר שהיא מקבלת עבור קמפיין אופנה – כמו אלה של חברות לוריאל, לנקום ומותג ההלבשה מנגו, שאף שכר את שירותיה כמעצבת. ההון שלה נאמד לא מכבר בסכום של 55 מיליון דולר.

     

    הפריצה שלה ב"הכל אודות אמא" הטיסה אותה להוליווד, שם לוהקה לסרטים כמו "כל הסוסים יפים" עם מאט דיימון, "שאיפות" לצידו של ג'וני דפ ו"ואנילה סקיי", לצד טום קרוז, בן זוגה לשעבר. אך הקריירה הבינלאומית הנפיקה גם כמה כישלונות מסחריים ואמנותיים מהדהדים, כמו "סהרה", עם מתיו מקונוהיי, ו"המנדולינה של קפטן קורלי". הופעת האורח שלה בסרט "סקס והעיר הגדולה 2" היא בוודאי עוד שורה שקרוז הייתה מעדיפה כנראה למחוק מקורות החיים שלה. כל אלה מתגמדים לעומת בציר השנה האחרונה, שוודאי העלה על פניה קמטי אכזבה שאף קרם פנים יוקרתי שהיא מפרסמת לא הצליח למחות: היא גילמה סוכנת אינטרפול בפלופ הנוראי "זולנדר 2" והופיעה לצידו של סשה ברון־כהן בקומדיה החלולה "גרימסבי", שעליה כתב אחד המבקרים שקרוז "נראית אפילו גרוע יותר מאשר התפקיד שלה ב'זולנדר 2'".

     

    שפה היא כלי קולנועי חשוב, וכשקרוז עובדת בספרדית – זה נראה אחרת. כך, אלמודובר הפך אותה למוזה שלו והעניק לה כמה תפקידים בלתי נשכחים. ב"לחזור" היא גילמה את ריימונדה וביצעה גם את המעבר המוצלח משחקנית סקסית ופתיינית לאמא האולטימטיבית, שתהפוך עולמות עבור אהוביה. התפקיד, שבזכותו הכתירו אותה המבקרים כיורשת האולטימטיבית של סופיה לורן, סיפק לה גם את המועמדות הראשונה והמוצדקת לאוסקר, שהפסידה לטובת הלן מירן. אחריו שיחקה בסרט נוסף של אלמודובר, "חיבוקים שבורים", שלא זכה להצלחה גדולה אך זיכה את קרוז בהערכת המבקרים. את הפרס הנכסף, אוסקר לשחקנית משנה, קטפה ב־2008 עבור התפקיד הנוירוטי והמשגע שכתב לה וודי אלן בסרט "ויקי כריסטינה ברצלונה". קרוז הפתיעה שם בתפקיד מריה אלנה, גרושתו המטורפת של הצייר חואן אנטוניו, שאותו גילם ברדם, והוכיחה — שוב — שהיא פורחת אצל במאים משובחים המסוגלים לתפור תפקידים למידותיה.

     

     

    עם הבעל, השחקן חוויאר ברדם. מכירים מגיל 18 , הפכו לבני זוג לפני תשע שנים
    עם הבעל, השחקן חוויאר ברדם. מכירים מגיל 18 , הפכו לבני זוג לפני תשע שנים
     

     

    "אין ספק שהתמזל מזלי לעבוד עם במאים גדולים, שנתנו לי הזדמנות", היא אומרת. "כל שחקן תלוי באמון שנותן בו הבמאי, ואני הייתי בת מזל לזכות באמון הזה פעם אחר פעם. כמובן חובת ההוכחה חלה תמיד עליי. כשחקנית, את לא יכולה להישען על תפקידים קודמים ונבחנת בכל פעם מחדש. כשהופעתי באותה שנה בסרטים 'לחזור' ובסרט האיטלקי 'אל תזוז', גילמתי דמויות שונות מאוד ודלתות רבות נפתחו בפניי בתעשיית הקולנוע ובשווקים שונים ברחבי העולם".

     

    הכל אודות "מא מא"

    "מא מא" הוא גם הניסיון הראשון של קרוז כמפיקה, כיוון שבו היא שואפת להתפתח בשנים הקרובות. היא קיבלה את התסריט מהבמאי מדם והחליטה שהיא רוצה להיות מעורבת גם בעבודה מאחורי הקלעים. "מדובר בתהליך מסובך וקשה, שנמשך זמן רב. על הסרט הנוכחי למשל עבדתי שלוש שנים. אמרתי לחוליו מדם, 'בוא נעשה את הסרט ביחד', וכך היה: דפקנו על דלת אחר דלת עד שהשגנו מימון והתחלנו לצלם – וזה היה נס. אני רוצה להמשיך להתפתח כמפיקה ובשנה הבאה גם מתכננת לביים סרטים קצרים וסרט תיעודי. אני מתכוונת גם לביים פרסומות, אני חושבת שזה מדיום לא מוערך דיו – שבו אתה צריך למכור מוצר בתוך 30 שניות בלבד".

     

    ומה עם קריירת המשחק?

     

    "ברור שלא אזנח את הקריירה שלי כשחקנית. אני משחקת מגיל מאוד צעיר, עבדתי מאוד קשה ואני רוצה להמשיך. מאז שהפכתי לאם קצת האטתי את הקצב, ומבחינתי, האמהות נמצאת במקום הראשון, אבל הקריירה שלי נמצאת במקום חלומי. אני משחקת בארבע שפות (ספרדית, אנגלית, צרפתית ואיטלקית – י"ח), עם חומרים קולנועיים מאוד טובים, ולא יכולה שלא להרגיש בת מזל. אני אוהבת תפקידים קשים ודמויות מורכבות, וגם התפקיד ב'מא מא' ממשיך את הקו הזה. אני משחקת בתפקיד חשוף ורגיש וצריכה לספק את כל צבעי הכאב והאימה".

     

    במהלך העבודה על הסרט לא התגנבה לראשך המחשבה, "מה אם יום אחד אחלה בסרטן"?

     

    "אני אהיה לנצח אסירת תודה לדמות ולסרט, אבל כמובן אני לא רוצה להיות בנעליה של מגדה. מה שהיא עוברת בסרט מאוד מפחיד. כל אישה וכל אמא חוששות לסיים את חייהן מוקדם מדי ולהשאיר את הילדים הצעירים שלהן לבד. גם כשקראתי את התסריט וכשצפיתי בסרט הגמור, הפחד העמוק והגדול הזה התגנב לליבי. אבל זה גם מנגנון החיים שמאפשר לנו להמשיך הלאה — החמלה והתקווה הן מנועים חזקים אצל כולנו. לכן אני חושבת שהסרט אינו מדכא, אלא אופטימי במובן מסוים".

     

    האופן שבו היא נחשפת על המסך יוצא דופן במונחים של שחקניות הוליוודיות, וגם במונחים של קרוז עצמה. הסרט מתאר, ללא הנחות, את התהליך שעוברת חולת סרטן – כריתת השד, גילוח הראש בימים שלפני טיפולי הכימותרפיה, גוון העור הצהבהב של עורה. זהו סיכון לא מבוטל עבור קרוז, שנבחרה בשנים האחרונות לשחקנית הסקסית בעולם על ידי מיטב הצהובונים ונחשבת לאייקון אופנה. גם במפגש האישי עימה היא לא מאכזבת – ונראית יפהפייה, זוהרת וגדולה מהחיים. "כשאני מגיעה לסט הצילומים, אני משאירה את האגו שלי בבית. גם כאן היה חשוב לי לתת כבוד ולהקנות אמינות לדמות שלי, שעוברת כריתת שד וטיפולי כימותרפיה ונלחמת על חייה. עבדתי עם רופאים ועם נשים שהחלימו מסרטן כדי להבין מה עוברת אישה במצב כזה מבחינה פיזית ורגשית. הסצנות דרשו ממני להיכנס למקומות אפלים והיו גם רגעים שפחדתי, אבל אלה היו דרישות התפקיד והייתי צריכה למלא אותן. אישה שהולכת לאבד את שערה, עומדת עירומה מול המראה, מתבוננת בבבואתה ורואה את עצמה כך בפעם האחרונה. אף פעם לא דאגתי אם איראה טוב בתפקיד מסוים, והמחשבה הזו לא חלפה בראשי גם בסרט הנוכחי. אני צריכה להיות אמיתית וכנה, אז מה זה משנה אם אני יפה או לא?" •

     

    yanivhalily@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 16.06.16 , 00:57