"החיוך של אמא שלי היה שווה הכל"
כשטל כהן, שאיבדה לפני שנה את אחיה בתאונת דרכים, ראתה את אמה מחייכת ברגע ההכרזה על זכייתה — לא היה גבול להתרגשות שלה. את פרס "המורה של המדינה" היא מקדישה לבעלה וילדיה: "הם שילמו מחיר על ההשקעה שלי בתלמידים, אבל עשו זאת באהבה"
ביום שישי בבוקר עמדו עשרות תלמידים בכניסה לבית הספר היסודי "שלנו" בתל מונד, מחזיקים בלונים ושלטים, וקראו, "היא גדולה היא גדולה, והיא משלנו", ו"טל שלנו היא המורה של המדינה".
כשטל כהן, מורה לתנ"ך ולהיסטוריה שזכתה ערב קודם בתחרות "המורה של המדינה", הגיעה לבית הספר, התלמידים לא התאפקו ורצו לחבק אותה בשמחה. השמחה נמשכה גם בין כותלי בית הספר, שם התכנסו 340 התלמידים באמפי, מחאו לכהן הנרגשת כפיים, העניקו לה זרי פרחים וחיבקו אותה.
כהן הנרגשת, שביקשה להקדיש את הפרס לבעלה ולילדיה, התפנתה לשוחח ולחבק כל תלמיד שניגש אליה. "אני עדין לא מעכלת שזכיתי", אמרה. "אני בסוג של אופוריה. מאז ההכרזה אני לא מפסיקה לקבל הודעות וטלפונים גם מתלמידים שלימדתי לפני שנים, ממורים, מנהלים והורים. במקצוע שלנו אין הרבה הכרת תודה, אבל הזכייה היא הכרת תודה גדולה על העבודה הקשה שאנחנו המורים עושים. אחד הדברים שהכי ריגשו אותי בטקס היה לראות את אמי מחייכת", הוסיפה כהן. "השנה אחי נהרג בתאונת דרכים, והחיוך של אמא שלי היה שווה הכל. אין דבר נפלא ומרגש מזה".
אחת האמהות, טובה יצחקי, היא שהחלה ביוזמה להגיש את כהן לתחרות המורה של המדינה. "הילד שלי היה במשבר, ואני לא יכולה לתאר את העזרה שטל נתנה לו, בשיחות ובביקורים בבית", היא מספרת. "בכל שעה היינו אני והבן שלי יכולים לפנות אליה, והיא תמיד ענתה לנו ועזרה ככל יכולתה. אני לא יכולה לתאר את השנה הזאת בלי העזרה שלה. בגלל כל מה שטל עשתה למען הבן שלי ולמען שאר התלמידים חשבתי שמגיע לה להיות המורה של ישראל ושלחתי את המכתב הראשון בו המלצתי עליה. היום אין גאה ממני בזכייה שלה".
גם מנהלת בית הספר, זהבה שטנדל, שפעה מחמאות על כהן. "אנחנו מאוד גאים בטל", אמרה. "זה היה תהליך ארוך. ההורים והמורים המליצו ושלחו מכתבים. בסופו של דבר לא הופתענו מהזכייה שלה. אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק ושטל היא מורה נהדרת. מורה שמשקיעה יום ולילה בתלמידים שלה. מורה שלא משאירה אף אחד מאחור. כל הלילה עבדנו כדי להכין לה את קבלת הפנים בבית הספר".
"בשבילנו היא כבר מזמן המורה של המדינה ולא היינו צריכים את הטקס", אומר תומר ברוריאן, מתלמידיה של כהן. "טל היא מורה שמסתכלת לתלמידים בגובה העיניים ומקשיבה לכולם. אפשר לפנות אליה כל הזמן, ותמיד יהיה לה זמן בשבילנו. אנחנו גאים בה גם אם היא לא הייתה זוכה". "טל היא המורה הכי טובה שהייתה לי", מוסיף התלמיד בן אשכנזי. "היא מתייחסת לכל ילד, עושה תגבורים, עוזרת בכל צורה, גם בשיחות וגם בנושאי בנים ובנות".
כהן, נשואה ואמא לשני ילדים, בני14 ו־18, אומרת שהילדים שלה שילמו מחיר בגלל ההשקעה הרבה שלה בתלמידים, אבל היא לא מצטערת על כך לרגע. "הם גדלו לתוך זה והבינו שזאת אמא שלהם", היא אומרת. "בבית הספר שלימדתי בעבר תלמידים ידעו שהם יכולים לבוא אליי לבית בכל שעה. היום אני כבר לא גרה בתל מונד, אבל הבית שלי התמיד יישאר פתוח לכל אחד כבעבר. הבעל שלי מבין ותומך. הוא יודע שזאת האישיות שלי והיא גורמת לי להיות אישה, רעיה ואמא יותר טובה".
התלמידים שמחים וגאים בזכייתה של כהן, אבל מצטערים שזו השנה האחרונה בה ילמדו אצלה. "בשנת הלימודים הבאה אנחנו כבר עוברים לחטיבת הביניים ועצוב לנו להיפרד מטל", הם אומרים. "אם היה אפשר לקחת אותה איתנו לחטיבה ולתיכון היינו שמחים. לעולם לא נשכח אותה".
לפנייה לכתב/ת 
