חוזר למסלול

לפני כשנה, כשאריק קלפטון חגג את יום הולדתו ה־70, הוא הכריז על פרישה מהופעות חיות. באותה נשימה הוא גם הבהיר שהוא לא עומד לתלות את הגיטרה בקרוב, ולמרות שלא ייצא שוב לדרכים, הוא ימשיך להקליט אלבומים חדשים.

האזינו לשיר Alabama Woman Blues מהאלבום:

אולי כדי להוכיח את רצינותו הוא קרא לאלבומו החדש וה־23 במספר I Still Do. וקלפטון עושה. האיור היפהפה שעל העטיפה משרת את הדימוי השתקני שסיגל לאורך השנים, אבל העטיפה האחורית מספרת סיפור אחר לגמרי. היא מציעה תקריב של ידו השמאלית האוחזת בצוואר הגיטרה, ומתמקדת בסימנים שהותירו המיתרים באצבעותיו מכוסות הפלסטרים, מה שמתחבר לדיווח האחרון על כך שקלפטון סובל מפגיעה במערכת העצבים המקשה עליו לנגן. הדחף לרחם על המוזיקאי בן ה־71, מתחלף מרגע שמאזינים לאלבום בהנאה אנוכית ממה שקלפטון ממשיך לעשות עם הגיטרה שלו.

I Still Do הוא האלבום הכי מדויק ומהנה של קלפטון מאז הפרויקט המשותף עם בי בי קינג מתחילת המילניום. למרות שמבחינת הרכיבים מדובר בעוד מאותו מתכון, הכל מתחבר הפעם בצורה נפלאה. שני שירים של ג'יי ג'יי קייל המנוח, קאבר נוסף ומצוין לבוב דילן, עוד חידוש לסטנדרט בלוז נושן של רוברט ג'ונסון ושניים שקלפטון כתב בעצמו.

את שיאו הראשון כסולן רשם קלפטון לפני 39 שנה עם האלבום Slowhand שגם הפך להצלחה מסחרית אדירה בעיקר הודות להפקה של גליין ג'ונס שהגיש את יסודות הבלוז הקלפטוניים במעטפת רכה ומבלי לעקרם לגמרי. ג'ונס ניצב גם כאן בעמדת המפיק, וממזג יפה את הצבעים השונים של קלפטון — מהבלוז הכבד של Alabama Woman Blues הפותח ו־Cypress Grove ועד לאווירה האקוסטית של Little Man, You've Had a Busy Day ברוח האנפלגד המיתולוגי שלו מתחילת שנות התשעים שהחזיר אותו למסלול. ב־I Still Do הוא שוב מצא אותו.