לא לפני הילדים
"מלאך של אמא", yes Drama, 22:00
כמו לא מעט סדרות בשנים האחרונות, מ"דה קילינג" ועד "ברודצ'רץ'", גם נקודת המוצא של "מלאך של אמא" היא רצח של ילד. הבחירה באקט כה אכזרי כמנוע דרמטי נוגעת בפחדיהם העמוקים ביותר של הצופים ובמיוחד האבות והאמהות שביניהם, שבתום השידור רצים בוודאי לבדוק שהבן או הבת ישנים במיטתם בבטחה. כפי שבמציאות פרשת תאיר ראדה לא יורדת מסדר היום גם אחרי עשור, גם על המסך יצירות מסוג זה מסוגלות לחדור את שכבות ההגנה וההדחקה שחשבנו שפיתחנו.
הסדרה של קרן וייסמן אכן נתפרה במידה רבה בהתאם לקודים התסריטאיים והוויזואליים המאפיינים את הז'אנר: מיקום העלילה ביישוב בעל חזות מזויפת של שקט וביטחון; צילומי נוף קודרים מן האוויר; בימוי מאופק; פסקול עוכר שלווה; ושלל מהלכים סימבוליים בעלי משמעות קלה לפענוח (למשל שריטת הסכין על שולחן העץ והמדליה יקרת הערך שהולכת לאיבוד). בנוגע לכל אלו "מלאך של אמא" מתפקדת כתבשיל שהוכן בדיוק קפדני לפי הוראות של מתכון מפורסם: זה יכול לצאת טעים, אבל לא ממש מקורי.
ניצוצות העצמאות של וייסמן ניכרים בבחירה ובעיצוב של הגיבורים ובעיקר הגיבורות שלה. בתום אקספוזיציה איטית מדי מתגלה אנסמבל של נשים מעניינות, עמוסות ברבדים ומשוחקות היטב ומעלה: יעל (שרון שטרק), פסיכולוגית בשירות בתי־הסוהר ואמו של כפיר, הילד שנמצא מת; ניגיסט (תהילה ישעיהו אדגה), אם יחידנית ממוצא אתיופי המנוכרת למשפחתה ולעדה וקשורה מאוד לבנה רפא (יוני מלס); נעמה (ורד פלדמן), חוקרת מז"פ חסרת פשרות; וגם דינה (לירית בלבן), אמו המגוננת של אמנון הלוקה בשכלו (תום חגי, מרשים אפילו יותר מהרגיל). לכל אחת מהן תקשורת מורכבת עם גבר כלשהו — מבעל הלום קרב דרך חוקר משטרה חטטן ועד אב שרצח את ילדיו — המדגישה את הקונפליקטים שעימם עליהן להתמודד. אופי הדמויות והדינמיקה ביניהן מבטיחים כי לצד הפן המסתורי, לוייסמן יהיו גם כמה דברים לומר על הורות, על גזענות ועל מתח בין המינים.
למרות דיאלוגים נטולי ברק וכמה בעיות אמינות בשני פרקי הבכורה — מרגע גילוי הגופה, למשל, אין זכר לסיקור עיתונאי של אירוע שאמור לזעזע את המדינה — "מלאך של אמא" ראויה למעקב בזכות עמידתה ברף אמנותי גבוה ומנגד יכולתה להציע דבר מה משל עצמה, בוודאי ביחס לנעשה במקומותינו. הסיום המקפיא של הפרק הראשון וכמה סצנות לופתות בפרק השני אף מאותתים שבכוחה של הסדרה לנגן על העצבים ולהותיר גושים של מועקה בגרון. שנצפה, אבל שלא נדע.
בקטנה
היה צפוי שהדעתנות הלא תמיד מעובדת של אושרת קוטלר במגזין סוף השבוע של ערוץ 10 תהפוך מתישהו לסערה. שלשום זה אכן קרה, כשהמגישה אמרה בסיום כתבה אוהדת למדי על מתנחל מיצהר העוסק בהסברה כי "אין ספק שמדובר במתנחל שפוי, יש גם כאלה מתברר". קוטלר התנצלה במהירות ובצדק — לא שזה מספיק למישהו במצבו העגום של השיח הציבורי. החירות שקוטלר לוקחת לעצמה במהדורה הופכת אותה לאחת הפרסונות היותר מעניינות בטלוויזיה, ודאי כשמסביב אנדרואידים שפוחדים להרים גבה. זה לא צריך להשתנות, אולם מוטב שלעיתים תחשוב פעם נוספת על מה שהיא אומרת.
לפנייה לכתב/ת 
