ההצגה חייבת להימשך
המחלה הקטלנית שפרדי מרקורי הסתיר מהם, הריחוק שהגיע בעקבותיה, ההלם אחרי מותו והחזרה לחיים עם אדם למברט כסולן. בריאן מיי, הגיטריסט האגדי של קווין מגיע עם הלהקה לישראל ונזכר בימים שבהם איש משופם אחד שלט בעולם כולו
סולן המקורי והחד־פעמי של קווין היה מעריץ שרוף, עוד לפני שהיה חלק מהלהקה. קראו לו פארוק בולסרה, הוא היה צעיר חובב אופרה ממוצא פרסי שמרח לק שחור בציפורניים, נולד בזנזיבר, התחנך בהודו והיה הולך להופעות של בריאן מיי ורוג'ר טיילור כשעוד קראו להם סמייל. הוא היה צועק להם מהקהל, "אם אני הייתי הסולן שלכם, הייתם רואים איך עושים את זה נכון". כששינה את שמו לפרדי מרקורי הוכיח להם שהוא צדק. מעטים עשו את זה נכון ממנו.
מיי היה (ועודנו) גיק גדול, סטודנט לאסטרופיזיקה (היום כבר דוקטור) וטיילור למד רפואת שיניים. הם החליטו להמר על פארוק, אז כבר פרדי, למרות שלא התרשמו מיכולות השירה שלו. הוא היה בוסרי ומוגזם, אבל הסולן שלהם עזב ופרדי נראה להם בחור די כריזמטי. האנגלים תמיד היו חזקים באנדרסטייטמנט. הוא שינה להם את השם ואת הגישה ויחד הם שינו את ההיסטוריה של הרוק. את הסולן הנוכחי שלהם, בפאזה שלהם כלהקת הופעות נוסטלגית שנודדת בעולם, הם הכירו בגמר של תוכנית ריאליטי. אדם למברט לא לקח את הגמר של 'אמריקן איידול 8', אבל הקשר שנולד שם הביא אותו בהמשך לנגן עם הלהקה האגדית שהעריץ כילד.
"לפעמים אני מסתכל על אדם ומקבל פלאשים קטנים מפרדי", מספר מיי, יושב ליד למברט וגבוה ממנו בראש, בטח עם הרעמה המפורסמת שהאפירה, בסוויטה של הילטון בוקרשט. "באיזו הופעה לא מזמן ירד מבול והקהל התעטף בכיסויי פלסטיק כאלה והוא זרק להם, 'היי, אתם נראים כמו חבורת קונדומים המונית', הוא צוחק, 'ואני חושב לעצמי, זה כל כך פרדי, עכשיו הוא היה מחייך את החיוך המרושע והשובב שלו".
למברט: "כשהתחלתי להופיע איתם הייתי בקטע של", הוא עובר לקול מתחנחן, "אעשה כל מה שתבקשו ממני לעשות, אני לא ראוי לכם!' הם בית המלוכה של הרוק, ועדיין יש רגעים על הבמה שאני אומר לעצמי, 'זה פסיכי, איזה כבוד עבורי'. זה מדהים וכולנו מבינים כמה אנחנו בני מזל שזה קורה בכלל".
חששת? זה רק הנעליים של חיית הבמה הכי כריזמטית שהכרנו.
"הייתי מבועת. לא ישנתי. התחלנו לפני ארבע שנים ולמופע הראשון היו לנו שמונה ימים להתכונן, שזה כלום. הייתי עצבני לפני ההופעה הראשונה. באוקראינה. ממש פחדתי".
מיי: "הופעה בפני 400 אלף איש, כן? לא ייאמן שהוא הצליח לעשות את זה. והוא לא הראה שום פחד. פוקר פייס".
אדם: אפילו לא השתכרתי. הייתי סחי לגמרי כי פחדתי לשכוח את המילים".
* * *
ב־12 בספטמבר שארית הפליטה של קווין - מיי, 69 ורוג'רס, 67 (הבסיסט ג'ון דיקון פרש מהביזנס ב־1997) יגיעו עם אדם למברט, 34, להרעיש את פארק הירקון. המעריצים הוותיקים עיקמו את האף כששמעו על השידוך עם כוכב הפופ הצעיר. למברט גדל באינדיאנה והחל לשיר ברצינות כבר בגיל תשע. בגיל 19 כבר התפרנס משירה, מנעים את זמנם של הנופשים בשיט תענוגות. מאוחר יותר זימר קצת אופרה־לייט ומחזות זמר אבל את הפריצה הגדולה שלו עשה באמריקן איידול. הוא הוציא שלושה אלבומים שנמכרו במיליוני עותקים, הפציץ להיטים וחזר לתוכנית כמנטור. אבל חששות בצד - מי שראה אותו על הבמה עם קווין מודה שהוא עושה עבודה מצוינת. והאתגר הוא עצום.
קווין בלטה מהרגע הראשון כהרכב ייחודי עם מנעד בלתי נתפס. מזיגה של רוק כבד, בארוק, פולק, פרוגרסיב ופסיכדליה. ככה זה כשהסולן שלך מעריץ באותה מידה את ג'ימי הנדריקס, שופן ולייזה מינלי. ומעל כל ההרמוניות השמיימיות ושכבות הסאונד וצליל הגיטרה של מיי (שאותה הוא בנה כנער עם אבא שלו מעץ שהיה חלק מקמין) - בלט הקול של מרקורי. ברצינות, מדענים ב־2016 עדיין מתמודדים עם השאלה, איך הוא עשה את זה. חלק חושבים שזה בזכות ארבע שיניים עודפות, שהעניקו לו חיוך שניסה להסוות כל חייו, אבל יצרו תיבת תהודה חד־פעמית. חם כמו ביקוע גרעיני, גבוה כמו אמצע הלילה באופרה, צולפני כמו שוט, מבעבע כמו התפרצות וולקנית - מרקורי היה כנראה גדול המבצעים של דורו.
קווין הוקמה ב־1970 והתחילה להקליט את אלבום הבכורה שלהם באולפנים בסוהו של לונדון שעבדו בשיטת המיטה החמה. האולפן ריק בשש בבוקר? פרדי על הבוקר. באלבום השלישי היה ללהקה כבר להיט ענק - 'קילר קווין' ("היא מלכה קטלנית/ אבק שריפה, ג'לטין/ דינמיט עם קרן לייזר/ בטוח תפוצץ לך את הראש/ תמיד" - איזו דרך נהדרת לתאר את הלהקה עצמה) ומכירות של מיליוני אלבומים. אבל בחשבון הבנק שלהם היה ואקום. חברי אחת הלהקות הכי מצליחות בבריטניה היו עניים מרודים.
הלהקה ניגשה להקלטת האלבום הבא בתחושה שהם מקליטים רקוויאם. ואז הרפסודה הבוהמית נכנסה לנמל הבית. פרדי התיישב על הפסנתר ושר mama just killed a man, כולם הבינו שיש פה התחלה של בלדה לא רעה. ואז הוא אמר, "ופה, יקיריי, מתחילה האופרה". הלסתות נשמטו. השיר הוקלט בשישה אולפנים שונים. כל בוקר מרקורי היה מתעורר ואומר, "יש לי עוד כמה גליליאואים", והטכנאים היו מתאבדים. ערוצי השירה הוכפלו כמעט 200 פעם כדי ליצור את תחושת המקהלה, עד שהסלילים איימו להתאייד מרוב שחיקה. יצירה בת שש דקות שהיא מפלצת תלת־ראשית של בלדה־אופרה־הבי מטאל? מי ישמיע את זה? אלטון ג'ון, שעימו קווין חלקו מנהל, למשל, חשב שאף אחד. "השתגעת?" הוא שאל את המנג'ר. "לעולם לא ישמיעו את זה". שדר בשם קני אברט חשב אחרת. הוא לקח עותק, הבטיח לא להשמיע אותו ואז התחיל לטפטף קטעים ממנו לרדיו, בנה ציפייה דרוכה לעוד ואז טחן אותו בתחנה שלו עשרות פעמים בסוף שבוע אחד. המאזינים השתוללו והשיר הפך ללהיט פסיכי בבריטניה ובארה"ב ולאחת היצירות הכי מזוהות בתולדות המוזיקה. קווין הפכו למפלצת במה והיו השפיץ של סצנת הרוק התיאטרלי, עם תלבושות מופרכות, תאורה, סאונד שמן, עשן וחתירה מתמדת להופיע בפני קהל עצום ככל האפשר.
המנוני האצטדיונים כמו we will rock you, סיבובי ההופעות העצומים, ההפקה הנפוחה, ההגשה הגדולה מהחיים והיהירות - הפכה אותם די מהר לשנואי המבקרים.
"היחס שקיבלנו מהתקשורת ומהמבקרים מאוד כאב לנו", מכריז היום מיי. "אתה יודע, מספיק שאחד בקהל של עשרות אלפים", אומר 'אתם זבל' ואתה מרגיש את זה. פרצנו בתקופה שבה מוזיקה הייתה עניין נורא חשוב ורציני וזמרים לבשו ג'ינס. הדגש שנתנו להופעה החיצונית שלנו בא רע למבקרים. הם אמרו, 'אם הם מתייחסים להופעה שלהם, אולי הם לא רציניים כמוזיקאים'. זו הייתה התחושה. מה שנוצץ, לא יכול להיות זהב. הם תמיד פירשו את זה כחוסר רצינות אמנותי. אמרנו ללא בושה: אנחנו רוצים להיות פופולריים, לתקשר עם אנשים. תראה את לד זפלין בהתחלה, הם לא אמרו, 'אנחנו רוצים להיראות טוב', הייתה שם רק מוזיקה. אנחנו נתנו הכל - מוזיקה ותאורה וג'סטות ותשוקה והשירים הם הרכב לכל זה. והמבקרים פיספסו את השירים. הם לא ראו אותם".
כשמרקורי כתב את we are the champions לאלבום 'ניוז אוף דה וורלד', הלהקה מרדה. אתה לא יכול לעשות דבר כזה", הטיח בו מיי שחשש, באופן טבעי, שהשיר יתפרש כהצהרת גאוותנות בלתי נסבלת. מרקורי התעקש וניצח. יחד עם we will rock you יצרה הלהקה שני המנונים שנתפרו במתכוון לשירה המונית של קהל מאוחד ששר בידיים מונפות. הרולינג סטון הכתיר את קווין כ"להקה הפשיסטית הראשונה".
פרדי הביא את התלבושות הקיצוניות. קרה לכם שהסתכלתם על תלבושת שלו ואמרתם, אין מצב?
מיי: "היינו די סובלניים לשיגעונות שלו. אבל היה אאוטפיט אחד - שורטס אדום של מלכת הים, מכנסונים באורך שני אינץ'", הוא מסמן בידיו מכנסוני דפוק אותי קיצוניים, "ועל זה אמרנו לו, באמת, פרד... קאם און, אתה באמת הולך ללבוש את זה?"
* * *
מרקורי היה כספית רועמת, לא רק על הבמה. הנער הביישן נולד למשפחה ששירתה את השלטון הקולוניאלי הבריטי בזנזיבר והתחנך בבית ספר לבנים בהודו ליד מומבאי. ב־1963 נמלטה המשפחה לבריטניה לאחר שבאי התפרצו מהומות ומעשי טבח. כבן למשפחה דתית שהאמינה בדת זרתוסטרה הוא נלחם בשאלות של זהות מינית במשך שנים עד שהכיר בכך שהוא הומוסקסואל וגם אז לא בחל במפגשים אקראיים עם נשים. פרדי הגבר אימץ את הטורפנות של מרקורי הפרסונה הבימתית וניהל חיים שהיו שילוב בין עבודה קשה עם הלהקה ודקדנס שמקומות כמו ניו־יורק ומינכן ידעו להציע לקהילה הגאה. "אני חללית בדרך למאדים/במסלול התנגשות/אני לוויין שיצא משליטה/אני מכונת סקס מוכנה לטעינה/כמו פצצת אטום שעומדת להתפוצץ", הוא שר בלהיט Don't Stop Me Now מ־1978 ותיאר באופן מדויק את הקרחנה שבחר כדרך חיים.
שלושת האחרים התחתנו או לפחות ניהלו קשרים רציניים כמעט מרגע הפריצה של הלהקה, אבל פרדי רק רצה לחגוג. המסיבות של קווין היו אגדה בזכות עצמה. פרועות, מצועצעות, מושחתות, עם בחורות עירומות ומחסן דום פריניון בגודל של וומבלי. המיתולוגיה מרשה לעצמה להשתולל חופשי, מי יעצור אותה, והיא אוהבת לספר גם על גמדים שקערות קוקאין עצומות מונחות על ראשם האומלל בשעה שהם מסתובבים בין האורחים. הלהקה קבעה את מושבה במינכן, בעיקר משיקולי מס, ומרקורי בלע את העיר. הוא התחיל לסבול מבלקאאוטים בגלל הסמים והאלכוהול. בביוגרפיה שחיברה אודותיו לסלי אן ג'ונסון נטען שיום אחד מצאו אותו עומד עירום במרפסת שרWe Are The Champions לפועלי הבניין שמתחת וצועק לעברם "מי שיש לו את הזין הכי גדול, שיבוא הנה".
בשנים האלה שפרדי טבע בסקס ובסמים, חששתם שהוא משמיד את עצמו? איידס היה נושא שיחה? אמרתם לו 'תיזהר'?
מיי: "שמענו על איידס. מין פחד מרוחק. שמענו על אנשים שחטפו משהו בסן־פרנסיקו שהוא חשוך מרפא. באותה תקופה חששנו, כמה אנוכי מצידנו, בעיקר מזה שפרדי הלך והתרחק מאיתנו. היינו מאוד קרובים עד אז מבחינה חברתית. היינו חוגגים יחד ואז פתאום הוא חגג בנפרד. אחרי ההופעות אנחנו היינו הולכים לשבת באיזה מקום סטרייטי והוא הלך לאיזה מקום מגה־גיי שהיה מטורף מדי עבורנו. שמרנו על חוש הומור אבל חששנו שאנחנו מאבדים אותו. ומתחת לכל זה הזדחל הפחד ממה שיקרה לו".
הלהקה צפתה במחול ההרס העצמי של מרקורי ולא יכלה לעשות הרבה. הצרות האמיתיות התחילו כשהמוזיקה סבלה. עם תחילת האייטיז, קווין הייתה בין הלהקות הכי גדולות בעולם. ההופעות לא הפסיקו לגדול, הלהקה הייתה הראשונה שפרצה לשוק הדרום אמריקאי והטריפה 300 אלף איש בריו, ארה"ב השתחוותה בפניהם בזכות להיטים כמו Another One Bites the Dust ו'קרייזי ליטל ת'ינג קולד לאב' אבל שינוי הכיוון המוזיקלי לא עבר חלק אצל כולם. מיי וטיילור לא אהבו את הסגנון השחור והפאנקי. פול פרנטר, המנהל של מרקורי, הרחיק אותו מחבריו והקצין את המהפך המוזיקלי. הלהקה שבכל אלבומיה עד אז כללו את ההצהרה "באלבום זה לא נעשה שימוש בסינתיסייזרים" הוציאה ב־1982 אלבום מזעזע בשםHot Space וטיילור זעם: "זו מוזיקה של מועדוני גייז". מרקורי נפטר מהשיער הארוך והתלבושות חושפות החזה לטובת שפם ובגדי עור או תלבושת ספורט צמודה. מרקורי לא יצא מהארון מעולם אבל גם לא ממש חי בתוכו. נקודת האור של האלבום הזה הייתה שיתוף הפעולה היפהפה בין קווין לדיוויד בואי שהוליד את הלהיט הכביר Under Pressure.
"זה אחד הכיפים הגדולים של ההצלחה", מספר מיי, "לפגוש אנשים דגולים. לא רק מוזיקאים אגב, אני מתרגש גם לפגוש אסטרונומים מבריקים. המפגש עם בואי היה באמת יוצא דופן. זה קטע מדהים אבל לפעמים מלא כאב - להיפתח בפני אמנים אחרים. צריך להאמין מאוד בעצמך, כאמן, בשביל לעמוד בזה. כששני אמנים דעתניים נפגשים - זה לא קל. יש בזה המון יצירתיות, אבל גם התנגשות של אגואים. דיוויד הגיע לאולפן במונטרה (ליד אגם ז'נבה בשווייץ) כי הוא גר קרוב והתחלנו לנגן קטע ספונטני, כדי להכיר זה את זה, ודיקון עלה על הביט הזה שמתחיל את השיר. אז הלכנו לאכול ובעיקר לשתות מלא ואמרנו, 'תזכרו את הביט, כן?' כשחזרנו דיקון ניגן שוב (מדגים את הפתיח הכה מפורסם שוונילה אייס שדד מאוחר יותר) ודייויד עוצר אותו בצעקה: 'לא! זה לא הלך ככה! ושם לו יד על הגיטרה. 'זה הלך ככה'", מיי מהמהם את אותו פתיח בשינוי מינימלי, "והפנים של ג'ון התאבנו ואמרו לבואי, 'אל תגיד לי איך לנגן בבס שלי!'. זה היה רגע מסוכן, אבל הכל הסתדר. ויצא מזה שיר מדהים".
הלהקה סבלה, באופן טבעי, ממחלוקות ומריבות במשך רוב שנות פעילותה. איזה להקה לא? אבל המשבר באותן שנים היה חריף במיוחד. "התווכחנו ברמה שכמעט השמדנו זה את זה, לעיתים קרובות מישהו הודיע שהוא פורש מהלהקה. היה לנו צד מלא כאב. ארבעה אמנים יצירתיים עם מברשות מנסים לצייר על אותו קנבס".
* * *
במקביל, התדמית של הלהקה המשיכה להידרדר. ב־1981 הם הופיעו בארגנטינה של החונטה הצבאית. המשא ומתן התנהל מול גנרלים שתהו אם זה ריאלי מבחינתם לאשר לעשרות אלפים להתגודד בהופעה שבה יהיה קשה לפקח עליהם. "מה אם מישהו יצעק משהו נגד המשטר ותתחיל מהומה?" נאמנים לגישה הא־פוליטית שלהם, קווין החליקו את העניינים ונסעו להופיע במדינה בה המשטר מעלים ומחסל עשרות אלפים מיריביו הפוליטיים במה שכונה "המלחמה המלוכלכת". חברי הלהקה סיפרו לבי־בי־סי שהיו בשוק כשירדו מהמטוס וזכו לליווי של חיילים חמודים בנשק אוטומטי. שומר הראש של מרקורי הגיע עם המלצה כמי שהרג יותר מ־2000 איש. השיירה של הלהקה כללה משוריינים עם מקלעים בצריחים וכשנתקעו בפקק תנועה החיילים התחילו לירות באוויר כדי להבריח את האזרחים ולפנות את הדרך. אבל הנזק הכבד הגיע כשטסו להופיע בדרום־אפריקה של שלטון האפרטהייד ב־1984. הלהקה הפרה את החרם התרבותי החמור שהוטל על השלטון הדכאני של דרא"פ וטענותיה שהם באו להופיע בפני קהל מעורב לא הועילו. גם לא התרומה לבית ספר של ילדים עניים. "היו לנו סיבות טובות להופיע שם, אבל בדיעבד זו הייתה טעות", הודה מאוחר יותר טיילור. מיי התעקש שמצפונו נקי. הלהקה נכנסה לרשימה השחורה של האו"ם, נקנסה בידי איגוד המוזיקאים הבריטי וחטפה מטחי גופרית בעיתונות. ובחזרה ל־2016, קצת לפני תחילת הראיון, הלהקה הבהירה ששאלה על נסיונות החרם על ישראל יביא לסיומו.
אחרי האפיזודה העגומה בדרא"פ היה נראה שקווין הגיעה לסוף דרכה. תוצאה של הסדקים בתוך ההרכב, התדמית המרוסקת, העייפות הגדולה ועליית כוחות יצירתיים רעננים יותר. ואז הגיע הטלפון מבוב גלדוף שביקש שיופיעו בלייב אייד בוומבלי, קונצרט התרמה ענק שהתקיים במקביל גם בפילדלפיה. אותו גלדוף שדחף להם עלבון גדול וקשה כשלא הזמין איש מחברי הלהקה לשיר ב־We Are the World, שבו שרו יותר זמרים מנזקקים באפריקה. מרקורי לא רצה לשמוע על זה. גם שאר הלהקה היססה. הם הרגישו שהגיבנת הפוליטית שלהם תסמן אותם ליד יו 2, פול מקרטני, פיל קולינס, אלטון ג'ון וסטינג. ועוד הופעה של 20 דקות באור יום, בלי התאורה המפורסמת, בלי תועפות הסאונד שהקנו להם ביטחון, מול קהל שקנה כרטיסים עוד לפני שידע מי יופיע. החששות התאדו עם התו הראשון של הרפסודיה הבוהמית. הלהקה ניגנה כהרגלה, אבל פרדי, בג'ינס וגופיית סבא, כישף את הקהל ב'רדיו גה גה' והפך את הדקות שלהם על הבמה לאחת ההופעות המופלאות בימי דברי הרוק. אלטון ג'ון הגיע לקרוון של הלהקה וצעק עליהם, "בני זונות, גנבתם את ההצגה!". מחשבות ההתפרקות נזרקו לפח, ההצלחה האדירה הזו שלחה אותם להקליט אלבום נוסף ולצאת לסיבוב הופעות. טיילור אפילו הצהיר: "בן חור יראה לעומתו כמו מופע של החבובות". ואז פרדי קיבל את תוצאות בדיקת האיידס שלו. כמו במשל נוצרי, חטא התאווה משולחת הרסן שלו המיטה עליו עונש מוות. שדר הבי.בי. סי פול גמבצ'יני סיפר שפגש את מרקורי במועדון לילה בלנדון ב-1984 ושאל אותו אם האיידס גרם לו להתמתן. 'יקירי, הגישה שלי היא פאק איט. אני עושה הכל ועם כולם', הוא ענה ואני ראיתי מספיק בניו־יורק כדי לדעת: פרדי הולך למות".
ב־1987, איידס עדיין הייתה מחלה שמעליה עמד ענן של בורות ובושה. ממשל רייגן לא ראה בה בעיה בריאותית כי רק גייז מתים ממנה ובאשמתם. המוות של רוק הדסון ב־1985 הדהים את העולם אבל לא הצליח לעורר את המודעות בכיוון הנכון. מרקורי, בהיותו איש הניגודים והמסתורין שהיה, אי אנושי פראי שתמיד שמר את הסודות שלו הרחק מחבריו ללהקה, בחר לא לספר להם. למנהל הלהקה הוא כן סיפר והמסכן נאלץ לשקר למיי, טיילור ודיקון בזמן שהצהובונים מתעללים במרקורי עם ספקולציות ושמועות. רק לאחר הקלטת The Miracle ב־1989 חשף מרקורי בפני השלושה שהשמועות נכונות. הוא קרא להם לפגישה, אמר להם שזה נכון ושהוא לא רוצה לדבר על זה אלא רק לעשות מוזיקה וכמה שיותר עד שיתפגר. זה הכל. "היינו הרוסים", סיפר מיי, "חלינו כולנו".
מיי סבל מדיכאון חריף לאחר קריסת נישואיו והודעתו של מרקורי. אבל קווין תמיד הייתה להקה חרוצה מאוד והלהקה נערכה להקליט את האלבום 'אינואנדו' שיצא ב־1991. מרקורי סבל, לפעמים התקשה לשיר, אבל מעולם לא קיטר וההקלטות האחרונות זכורות להם כתקופה נפלאה, שבה היו קרובים יותר מתמיד.
ב־23 בנובמבר 1991 מרקורי הוציא הודעה שמאשרת את דבר מחלתו ונפטר למחרת. כמו שקורה במקרים האלה, העולם חיבק את קווין. 'רפסודיה בוהמית' יצא שוב כסינגל וכבש מיד את המקום הראשון במצעדים. מאוחר יותר הוא יזכה למחווה ב'עולמו של ווין' שתבטיח שדור שלם אל חובבי תרבות בפופ לא ישכחו אותו לעולם.
חברי הלהקה הרימו מופע מחווה והעלאת המודעות למלחמה באיידס שאירח את הגדולים (ממטאליקה וגאנז ועד בואי, אלטון ג'ון, רוברט פלנט וג'ורג' מייקל) אבל חשו מרוסקים אל מול האובדן של האיש שהגדיר את הלהקה. לאן ממשיכים מכאן. למחלקה הפסיכיאטרית, לפחות במקרה של מיי. הדיכאון שלו החמיר, מחשבות אובדניות שטפו אותו והוא אישפז את עצמו במכון באריזונה. לאחר מכן עשה את הדבר היחיד שעוזר לאנשים כמוהו: הקליט אלבום ויצא לסיבוב הופעות. ב־1993 הוא הגיע גם לישראל וחימם את גאנז אנד רוזס בפארק הירקון. עבור הישראלים שלא זכו לראות את קווין בהופעה זה היה הכי קרוב לדבר האמיתי. עד עכשיו. "ההופעות האלה זו זכות גדולה", מסביר מיי, "כי כשאיבדנו את פרדי לא חשבנו שנחזור לזה. לא חשבנו שאנחנו מסוגלים בכלל. חשבנו שזה נגמר, הפרק הזה. היינו מסתכלים על להקות אחרות מופיעות באיצטדיוני ענק וחשבנו לעצמנו, 'זה היה הקטע שלנו פעם' אבל זה כבר לא יקרה בישראל. הייתי אצלכם ב־93' כחימום של גאנז אנד רוזס. עם הלהקה שלי. ברוב טיפשותי, באמת האמנתי שגאנז ייתנו לי לשיר אבל היה אדיר".
למברט מתערב: "אותי ישראלים משגעים בטוויטר כבר איזה שבע שנים. פליז פליז, מתי אתה מגיע להופיע אצלנו. אז כשנודע לי שזה הולך לקרות ממש התרגשתי. זה היה אחד המקומות ברשימה שלי שטרם הייתי בהם וממש רציתי להגיע אליהם".
כבר המון שנים שאתם בעצם בעסקי הנוסטלגיה. לא בא לכם ליצור משהו חדש? להקליט אלבום חדש?
מיי: "זו שאלה מעניינת. לא אשקר, אני חושב על זה. הופענו עם פול רוג'רס לפני אדם, ונכנסנו לאולפן והקלטנו אלבום (The Cosmos Rocks ב־2008) שהיו בו דברים ראויים והשקענו בזה המון אנרגיה וחודשים על גבי חודשים של עבודה קשה ולמען האמת - לאף אחד לא היה אכפת (אדם נקרע מצחוק). והניתוח שלי הוא שאם אנשים רוצים לשמוע קווין, הם רוצים לשמוע את פרדי. אז לתחושתי, אם נעשה משהו עם אדם - אולי זה יהיה בכסות שונה. אולי נתחיל משהו חדש, יש מאין, מאשר לנסות להיות קווין".
למברט: "גדלתי כמעריץ ועבורי קווין זה הארבעה המקוריים. אני בר מזל להיות האורח שלהם ולהחיות על הבמה את השירים האהובים מפעם. אז אם משהו חדש ייווצר פה, לא יקראו לזה קווין, יידרש לכל הפחות שם חדש".
אגב הופעות: בריאן, הפכת לאבא ב־78' כשכבר היית כוכב גדול. איך חיי המשפחה הסתדרו עם הרוקנרול והטורים?
מיי: (נאנח) "זה לא קל. התחתנתי בעיתוי נוראי, בדיוק כשהתחלנו להסתובב בעולם, זה היה קשה. דווקא בהתחלה הסתדרנו טוב, כשהילדים היו קטנים, כי יכולנו לקחת אותם איתנו. היה לנו סידור כזה שהיינו לוקחים אותם לדרכים לשלושה שבועות. הילדים שלי גדלו בדרכים בתכלס, ואז היו חוזרים הביתה וחוזר חלילה. הבעיה הייתה כשהם גדלו ולא יכולתי לעשות את זה יותר. אני דווקא דוגמה לאחד שהצליח לשמור את חיי הנישואים שלו בזמו שהוא היה בסיבוב הופעות, אבל איבד את זה לגמרי כשחזר הביתה (מגחך). זה לנצח במלחמה אבל להפסיד בשגרה שבאה אחריה. כי אז איבדנו זה את זו, אני ואשתי הראשונה. אנחנו חברים עכשיו אבל לא תמיד זה היה כך".
יש דמיון בין להקה לנישואים.
"להקה זה כמו נישואים, לגמרי. מדהים ששרדנו יחד. זה הסוד: להישאר ביחד. אתה חושב, אוי, אני נורא מצליח, אלך להצליח סולו, אבל אתה לא. אפילו לא מיק ג'אגר".