yed300250
הכי מטוקבקות
    על המרצדס בתל־נוף, אחרי המבצע. מימין לשמאל: שלומי רייזמן, אלכס דוידי, עמוס גורן ועמוס בן אברהם. עומדים מאחורי המרצדס, מימין לשמאל: דני דגן ועמיצור כפרי
    7 ימים • 22.06.2016
    יד ראשונה מסיירת מטכ"ל
    המנוע שלה דלף, היא בקושי הניעה וצמיגיה היו שחוקים לגמרי. אחרי שאותרה במהירות ביום שישי בצהריים, אנשי סיירת מטכ"ל צבעו אותה בספריי שחור ואת דגל אוגנדה שהוצב בחזיתה ציירו מהזיכרון, כדי להכין אותה במהירות למבצע שנערך במוצאי שבת. מסע בעקבות המרצדס השחורה, שהפכה לסמל של מבצע אנטבה. ואיפה היא היום? רמז: חפשו בשטחים
    רונן ברגמן וגיא ליברמן

    אם מבצע יונתן (אנטבה) נחרת בתודעה העולמית כסמל לנועזות ולתכסיסנות צבאית – מכונית המרצדס השחורה שבה השתמשו הלוחמים כדי להטעות את חיילי הצבא האוגנדי והמחבלים עצמם הפכה לאייקון בזכות עצמה.

     



     

    ואכן, זה יותר משנה שמכונית מרצדס שחורה ניצבת בקומת הכניסה של מרכז יצחק רבין בתל־אביב. כל מי שייכנס לתערוכת מבצע אנטבה, המוצגת מהשנה שעברה, ימצא שם את האפוד המקורי שלבש יוני נתניהו במבצע, את צילומי האוויר שסיפקו אנשי המוסד ללוחמים ואת ההקלטות ממערכת הקשר, שגם 40 שנה אחרי המבצע ההרואי עדיין מרטיטות את הלב.

     

    והמכונית?

    "זו לא המרצדס המקורית שהשתמשו בה", מסביר אוצר התערוכה, איש המוסד לשעבר אבנר אברהם. "כשאספתי פריטים לתערוכה, כמובן חיפשתי את המרצדס המקורית. חיפשתי אותה במזרח ירושלים ואפילו הלכתי לכינוסים של אנשי מועדון החמש (מועדון המכוניות לשימור ולאספנות) – אבל היא פשוט נעלמה".

     

     
    החטופים חוזרים הביתה | צילום: דוד רובינגר
    החטופים חוזרים הביתה | צילום: דוד רובינגר

     

     

    בניסיון לאתר את המכונית ההיסטורית, התחקה "ידיעות אחרונות" אחר גלגוליו של הרכב שגויס מהרגע להרגע, נצבע פעמיים בספריי שחור ועוטר בדגל אוגנדה שצויר מהזיכרון. מסדרת שיחות עם אנשי מוסד וצה"ל מצטייר מסע הנפתולים שעברה המרצדס — מאז נודע דבר החטיפה, כשקהילת המודיעין וסיירת מטכ"ל החלו לתכנן מבצע חילוץ, דרך איתור הרכב וחלקו במבצע הנועז, ועד לחזרה ארצה ולוויכוח המשעשע בין המוסד וסיירת מטכ"ל בשאלת המימון של שיקומו.

     

    אולי הכי מפתיע לגלות שבניגוד ליוקרה שמשדר הרכב הגרמני, המכונית שקיבלו לוחמי סיירת מטכ"ל דלפה, בקושי הניעה, והדרך שבה הושגו צמיגיה מזכירה סצנה מהסרט "גבעת חלפון". בניסיון להתחקות אחר גורלה של המרצדס איתרנו את האנשים האחרונים שראו אותה, עד שנמכרה לרוכש לא ידוע, כדי שתשמש ככל הנראה מונית שירות מעבר לקו הירוק – במקום שתוצב במוזיאון ותזכה לכבוד הראוי לה.

     

    כוח לוחם בטרמינל

    בימים האחרונים של חודש יוני 1976, אחרי חטיפת טיסה 139 של אייר פראנס – עיני העולם כולו נישאו לאפריקה. בישראל, באותן שעות מתוחות, קיימו גורמים צבאיים קבוצות חשיבה ותכנון ונדרשו להציג את התוצרים לדרג המדיני כאופציה צבאית לשחרור החטופים. אחרי שהוחלט שהצנחת לוחמים באגם ויקטוריה אינה מעשית, התגבשה התוכנית להנחית כוח לוחם בנמל התעופה באנטבה, כדי שיגיע במהירות לטרמינל ברכבים. במרכז התוכנית עמדה תחבולה: הוחלט שחלק מהלוחמים ייסעו ממסלול הנחיתה לטרמינל במרצדס, מהסוג שבו נסע שליט אוגנדה אידי אמין, שאף ביקר את החטופים בנמל התעופה.

     

     
    המרצדס יורדת מההרקולס, אחרי המבצע. נצבעה מחדש בלבן והוחזרה למוסך
    המרצדס יורדת מההרקולס, אחרי המבצע. נצבעה מחדש בלבן והוחזרה למוסך

     

     

    "ב־1972 הייתי באוגנדה ואימנתי שם צנחנים", סיפר לנו מוקי בצר, איש סיירת מטכ"ל לשעבר וסגנו של יוני נתניהו ז"ל במבצע. "ראיתי את השימוש ברכבים כאלה אצל אידי אמין ושריו. בנוסף לכך ראינו בטלוויזיה כל יום כיצד אידי אמין מגיע לחטופים בשיירה כזו. אמרתי, זהות מושאלת היא חלק מתכסיסי המלחמה שלנו. בתוספת שני לנד רוברים, הם יחשבו שזה ביקור שגרתי שמגיע למקום".

     

    בספרו האוטוביוגרפי "לוחם חשאי" סיפר בצר על פגישה מצומצמת בהשתתפות דן שומרון, שבמסגרת תפקידו כקחצ"ר (קצין חי"ר וצנחנים ראשי) היה מפקד המבצע. "הצגתי את הרעיון המבצעי של ההשתלטות והפריצה לטרמינל הישן, תוך שימוש בזהות מושאלת באמצעות חיילים מחופשים ושימוש במרצדס ובלַנד רובֶרים, כדי להבטיח את עקרון ההפתעה", נכתב בספר.

     

    בהמשך מסופר עוד, כי עם הצטרפותו של יוני נתניהו לפגישה הוחלט סופית שזו התוכנית הטובה ביותר. מרגע שהושגה ההסכמה, הופנה המאמץ למציאת פריט לא צבאי במיוחד: מרצדס שחורה.

     

    "וכשצריך מרצדס, למי פונים? לחבר'ה של מייק הררי מהמוסד" – שואל ועונה מיד בצר בשיחתנו. "ביקשנו מרצדס גדולה כזו של תיירים, כמו שהיו פעם רכבי שירות עם שלושה מושבים שבהם יכלו לשבת תשעה אנשים", הוא מפרט. הררי נודע כמפקד שיעשה הכל וידחף את אנשיו להשיג בתוך זמן קצר גם את מה שנראה קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי. "רק אדם כמו מייק היה יכול לדאוג לנו למרצדס כמו שחיפשנו בתוך שעות ספורות", אומר אבי וייס, שהיה אז קמ"ן סיירת מטכ"ל ולימים בכיר במוסד.

     

    מייק הררי היה אז ראש "קיסריה", האגף למבצעים מיוחדים של המוסד. בשיחה לפני ראיון שהעניק ל־"7 ימים" זמן קצר לפני מותו, סיפר: "הבעיה הייתה שלמנהיגים באפריקה יש מרצדס גדולה וארוכה. ופה בארץ אין דברים כאלה".

     

    הררי הטיל את המשימה על אלכס, לשעבר קצין האמל"ח של ההגנה ואחד הממונים על פיתוח ורכישת אמל"ח בצה"ל בעת הקמתו, שעבר לימים למוסד ושימש קצין האמל"ח של אגף "קיסריה". אלכס היה טיפוס אפוף מסתורין. לפי אחת מהאגדות שסופרו עליו, הוא החזיק בלב הקריה בתל־אביב בונקר משלו ובו סוגים שונים של אמצעי לחימה סודיים, ובמקום אחר, נסתר אף הוא, נהגו הוא ואנשיו לערוך ניסויים שונים, חלקם פראיים למדי, בכלי נשק חדישים. לאלכס הצטרף אורי, אחד מאנשיו, אדם בעל מומחיות וחיבה עזה לחומרי נפץ.

     

    באותה תקופה פעל באזור המוסכים שליד רחוב המסגר בתל־אביב מוסך תובל. לפי גרסה אחת, כשאלכס ואורי הגיעו לשם, הם לא מצאו בו את המרצדס המבוקשת. בעלי המוסך התקשר לחבר שלו, שהיה בעלים של מוסך אחר ביפו, באזור רחוב סלמה, ושמע ממנו שאצלו יש רכב כזה. לפי הגרסה השנייה, המרצדס הייתה למעשה מונית שירות, שאותרה במהירות על ידי הבעלים של מוסך תובל והועברה למשרד הביטחון לצורך ביצוע המשימה.

     

    על פי הגרסה הראשונה, הבעלים של מוסך תובל אמר בטלפון לבעל המוסך ביפו, שהוא שולח אליו שני חברים, אחד מהם נכה, שמחפש מרצדס גדולה כדי להשתמש בה כמונית ורוצה לקחת אותה לנסיעת מבחן. לבעלי תובל הייתה כנראה השפעה על בעלי המוסך ביפו והוא הורה לו: "עשה הכל כדי לסייע להם".

     

     
    בשחזור מבצע אנטבה, 25 שנה אחרי. המספר זהה. המרצדס אחרת | צילום: שאול גולן
    בשחזור מבצע אנטבה, 25 שנה אחרי. המספר זהה. המרצדס אחרת | צילום: שאול גולן

     

     

    לפי אותה גרסה, אלכס ואורי הגיעו למוסך ביפו וגילו שם מכונית לבנה (או אפורה, לפי זיכרונו של מייק הררי). הצבע לא התאים, אבל הגודל כן. בעל המוסך נתן לשניים את המרצדס. אלכס אמר לו: נחזיר לך אותה בתוך שבוע גג. לפי הגרסה השנייה, המרצדס נלקחה לא ממוסך ביפו, אלא הייתה מונית שירות שאותרה ונלקחה ממוסך תובל.

     

    בכל מקרה, אורי, שלימים נודעה לו תרומה גדולה לביטחון המדינה, נסע במרצדס מהמוסך ליד רחוב סלמה ישירות לבסיס סיירת מטכ"ל, שהיה באותו שעה בהמולה רבה בגלל ההכנות למבצע, שטרם אושר ושבאותו שלב כלל לא היה ברור אם יאושר. על אחד הכבישים בבסיס פגש אורי את יוני נתניהו, שהיה חבר אישי שלו (הוא אף חתם לנתניהו על הערבות לשכירת הדירה שבה התגורר באותה עת).

     

    "הבאתי לך את המרצדס שרציתם", אמר אורי במאור פנים ליוני, ששמח מאוד לראות את המכונית הענקית. "אבל תעשה טובה, אל תפעיל את שלושת האסים (S), אם אתה לא בטוח שיש מבצע". "שלושת האסים" היא אמירה שגורה בסיירת, המתייחסת להכנות לפני יציאה לשטח. במילים אחרות, אורי דחק בנתניהו שלא להשתמש במרצדס.

     

    אבל נתניהו היה החלטי והקרין הרבה ביטחון. "אורי, אנחנו יוצאים לדרך. יהיה מבצע. תשאיר את המרצדס כאן".

     

     

    "אני זוכר שהמרצדס עברה אצלנו במוסך, אבל לא עשינו מזה עניין", אישר באוזנינו אחד מעובדי המוסך בעבר, אילן בן שבע, "מאז, המוסך נסגר והבעלים נפטר, אבל אולי הבן שלו יזכור", הציע לנו.

     

    חיפשנו את הבן ומצאנו שמדובר באיש העסקים חזי מגן, שהיה מבעלי קבוצת הכדורגל בני־יהודה. "לאבא שלי, יוסף (קיצי) מגן, היה מוסך למרצדסים, שנקרא מוסך תובל, עם שותפו יוסקה ברחוב טברסקי בתל־אביב. שניהם כבר נפטרו, אבל אז הם סייעו כמה פעמים למשרד הביטחון", סיפר לנו מגן, שבעת המבצע היה חייל בעצמו.

     

    "אני זוכר שהמרצדס נקנתה מסוחר ערבי ונמסרה במהירות למשרד הביטחון", הוא מספק מידע חדש. אמו ציפורה מאשרת את העניין. "קיצי ויוסקה ניהלו מוסך לפני המון שנים. העבודה היתה מאוד דיסקרטית, למרות שהם הכירו את כולם, כמו למשל את איסר הראל. לאחר מכן הם הקימו מוסך משלהם והרבה אנשי ביטחון הגיעו אליהם. קיצי לא דיבר הרבה זמן על הנושא של המרצדס, כי זה היה סודי. פעם ידעו לשמור סוד. ממה שאני יודעת, כשהגיעה דרישה לרכב כזה, הם איתרו מיד מונית שירות, קנו אותה והעבירו אותה למי שהעבירו", היא מספרת.

     

     

     

    צילום : ידיעות אחרונות
    צילום : ידיעות אחרונות

     

     

    הם לקחו גרוטאה

    בשיחות הרבות שקיימנו עם השותפים למבצע, גילינו שמטבע הדברים פרטים רבים נשכחו או התעמעמו במרוצת השנים. עם זאת, נראה שעל פרט אחד אין ויכוח – מצבה המכני של המרצדס היה ירוד ביותר וכלל נזילות שמן במנוע, בעיות קשות בהתנעה וצמיגים שהיו שחוקים לגמרי. זו כנראה הייתה הסיבה שהגיעה למוסך מלכתחילה.

     

    "הם לקחו גרוטאה" – מספר לנו אמנון בירן, שבאותם ימים שימש קמ"ן קחצ"ר וחושף כעת מחלוקת פנימית לא ידועה. "אמרתי להם שכל מה שהרכב הזה צריך לעשות זה לנסוע שלושה קילומטרים, ולא אכפת לי שאחרי זה הוא יעמוד ויישאר שם". עם זאת, לדבריו הוא התנגד לצביעת הרכב בשחור. "הבאתי סרט שצילם אחד הנגדים מחיל האוויר ששירת בזמנו באנטבה, ורואים שם בשתי הזדמנויות את אידי אמין מגיע לנמל התעופה... ברכב שרד לבן, אבל מישהו שם התחכם, וצבעו אותה בכל זאת".

     

    בספר "מבצע יונתן בגוף ראשון", המאגד עדויות של 35 חיילים וקצינים, אנשי סיירת מטכ"ל, שהיו חלק ממבצע "כדור הרעם", מופיעה גם עדותו של רודד אוריין (אוריול), שהיה אחד האחראים על הכנת המרצדס למשימה. "באותם ימים הייתי יד ימינו של עמיצור כפרי (שנהג במרצדס בזמן המבצע) למשימות מיוחדות של 'תשיג לי'. בצהרי יום שישי, יום לפני המבצע, קיבלתי מעמיצור טלפון שצריך לרכוש כל מיני פריטים עבור סימון הכוח, כגון כובעי טמבל לבנים ועוד. בין היתר הייתה בקשה לרכוש גם הרבה ספריי שחור, ללא הסבר", מספר אוריין, שמודה שלא ממש התפנה לשאול שאלות ויצא לבצע את המשימה החריגה שהוטלה עליו.

     

    אוריין – המכנה את המרצדס "ריקשה" בשל מצבה המכני הירוד – נזכר שהוחלט עוד באותו הלילה להחליף את ארבעת הצמיגים, אלא שהשעה הייתה מאוחרת וכל החנויות היו סגורות בגלל שהשבת כבר נכנסה. "לא היו אז טלפונים סלולריים. קבענו להיפגש בשמונה בערב עם חבר שחשבנו שיוכל לעזור, ליד מפעל של התעשיה האווירית ביהוד. נפגשנו והחבר אמר שהוא מכיר את יו"ר איגוד הפנצ'ר־מאכערים. התקשרנו אליו. התברר שהוא לא יכול לעזור, אבל הוא הפנה אותנו לפנצ'ר־מאכער שגר באור־יהודה. 'תגידו לו שאני שלחתי אתכם ושהוא ייתן לכם את מבוקשכם'", נזכר אוריין באותה שיחה יוצאת דופן, שהייתה רק תחילתו של ערב ארוך.

     

     

    יוני נתניהו ז"ל
    יוני נתניהו ז"ל

     

    "הגענו לכתובת. היינו שני חיילים שדופקים בדלת. ואז ילד פתח ושאל אותנו: 'מה אתם רוצים?' הוא הסביר לנו שאבא ואמא יצאו לראות סרט ויחזרו יותר מאוחר. החלטנו לא לזוז מהבית". לדבריו, רק אחרי חצות חזר הפנצ'ר־מאכער המופתע, שהסכים לעזור, והחבורה יצאה לפנצ'רייה שבבעלותו ביפו. "לשמחתנו, היו לו את הצמיגים והפנימיות. ואז הוא שאל, 'מה לגבי תשלום?' הסברתי לו שאנחנו לא משלמים לו עכשיו ואמרתי: 'ביום ראשון יקרה אחד מהשניים: או שתקבל את הצמיגים והפנימיות חזרה, או שאבוא עם צ'ק'".

     

    לדברי אוריין, בשעות שנותרו באותו לילה גורלי שבין שישי לשבת, יום לפני המבצע, סידרו אנשי החימוש של הסיירת את המרצדס ואף צבעו אותה בשחור בספריי שקנה. אלא שבשבת בבוקר גילו אנשי הסיירת, שבפח הרכב נותרו חלקים רבים לבנים, ועל כן נצבע הרכב בשנית. אבל באותן שעות הגיעה גם הוראה חדשה. "עמיצור בא וביקש שנכין דגל אוגנדה ונציב אותו בקדמת המכונית", מספר אוריין.

     

    לדבריו, הדגל שהוצב לבסוף על המכונית עוצב מתוך זיכרונו של בצר. "באותם ימים לא היה אינטרנט. ומהיכן לכל הרוחות נשיג ביום שישי בלילה תמונה של דגל אוגנדה? הלכנו למוקי בצר, והוא הסביר לנו כיצד צריך להיראות הדגל ובאילו צבעים, עם הסבר כללי מאוד על שישה פסים בשחור, צהוב ואדום ובמרכז עיגול לבן עם סמל של עגור. האם זה היה מדויק כמו דגל אוגנדה? בטוח שלא, אבל דומה", הוא מוסיף.

     

    צמיגים מפונצ'רים

    למרות שחלקה במבצע תועד בכל דרך אפשרית וסופר שוב ושוב – מיד אחריו המכונית נעלמה ומתברר שבאופן תמוה למדי, 15 דקות התהילה שלה חלפו במהרה.

     

    "המרצדס נעלמה, כי אף אחד לא חשב על זה. היום מצלמים כל דבר, אבל אז יצאנו למבצע ולא צילמנו שום דבר", עונה לנו בצר כשאנחנו מנסים להתחקות אחרי מסלולו של הרכב מרגע הנחיתה, בתקווה לפצח את התעלומה ההיסטורית.

     

    תשובה דומה קיבלנו גם מסגן מפקד סיירת מטכ"ל בעבר, יפתח רייכר־עתיר, שלקח חלק במבצע (והוא גם מעורכי הספר "מבצע יונתן בגוף ראשון"). "זה לא עניין אף אחד ולא נראה חשוב", השיב והוסיף, "דברו עם רמי שרמן, שהיה מפקד חוליית הנהגים והרתק והיה גם בתפקיד קצין המבצעים של סיירת מטכ"ל. סביר להניח שהוא יודע יותר טוב ממני".

     

    רמי שרמן אמר לנו: "חייב להגיד שבעוונותיי אני לא זוכר. בכל זאת חלפו 40 שנה. נסו לדבר עם עמיצור כפרי מנהלל. הוא היה הנהג של המרצדס וקצין אמל"ח של היחידה".

     

    כפרי ענה לנו: "דברו עם רודד אוריין".

    אז חזרנו לעדותו של אוריין בספר (שייצא לאור בחודש הבא), שם נכתב: "אחרי המבצע הגעתי עם צ'ק לפנצ'ר־מאכער שמכר לנו את הצמיגים והפנימיות. הוא שאל אותי אם המרצדס השתתפה במבצע אנטבה, ואני אישרתי לו שכן. הוזמנתי לאכול ולשתות ונפרדנו כידידים. עזרתי בהחזרת הרכב למוסך ובעל הרכב אמר לי: 'אבל זו הייתה מרצדס לבנה' והוא ספק שאל, ספק אמר: 'אני יודע איפה היא הייתה'. אישרתי לו עם הראש ואמרתי לו שלגבי התשלום ידבר עם מישהו אחר, והלכתי".

     

    "אני זוכר את הרכב הזה חוזר מאנטבה עם צמיגים מפונצ'רים ובצבע שחור", מספר חזי מגן. "היו אנשים שידעו שהוא השתתף במבצע אנטבה ואנשים באו לראות אותו וישבו בו. גם אני זוכר שישבתי בו. אחד מחברי המשפחה שלנו היה אריה ברודסקי, שיחד עם משפחתו נחטף באנטבה. גם הוא בא לראות את הרכב וישב בו", משחזר מגן ומוסיף, "אחרי כמה ימים צבענו אותו מחדש בלבן והוא נמכר לערבי מהשטחים, כנראה כדי לשמש מונית. אם היה לי אז את השכל של היום, הייתי קונה אותו בעצמי. היום היו משלמים לי הרבה עבורו – אבל הוא נעלם". •

     

    החשבונית של הררי

    חשבונית נדירה שאנחנו חושפים כאן לראשונה, בחתימתו של מייק הררי, מאשרת שהמוסד שילם לבסוף עבור הנזקים שנגרמו למרצדס במהלך המבצע.

    "אחרי שהמרצדס הוחזרה למוסך התברר שהיא גם לא בצבע הנכון וגם נגרמו לה נזקים לא קלים", שיחזר מייק הררי בעבר, בראיון האחרון שהעניק בחייו, "הגג היה מכופף והיו עוד בעיות". בעל המוסך, שתיקן את הרכב, מסר לאנשי המוסד פירוט של הנזקים שנגרמו לה ואת עלות הצביעה, ו"קיסריה" העבירה את החשבונית לתשלום לסיירת מטכ"ל.

    "אבל אז", אמר הררי בחיוך, "התברר שלסיירת או לאמ"ן בכלל אין סעיף כזה, 'צביעת ותיקון מרצדס', והם הודיעו לנו שהם לא יכולים לשלם. זה היה קצת מרגיז, שהרי הם אלה שעשו בה שימוש, אבל בסופו של דבר אמרתי שאקח את זה על עצמי, כי אחרת הם עוד יצטרכו לגשת לרמטכ"ל כדי שיאשר את זה".

    הררי חתם על החשבונית והורה לקופת "קיסריה" לשלם למוסך. ככל הידוע, החשבונית הזאת היא העדות האחרונה לקיומה של המרצדס.

     

     

    דוח התיקונים של המרצדס באישורו של מייק הררי ז"ל
    דוח התיקונים של המרצדס באישורו של מייק הררי ז"ל

     

     


    פרסום ראשון: 22.06.16 , 17:21
    yed660100