¿ המשפחה: ליאת (39), מנהלת משרד בחברה לאביזרי בנייה; אלי (40), נהג חלוקה באותה חברה; ליאל (12), תלמיד כיתה ה'; וליאן (7), תלמידת כיתה א'.

¿ ההתחלה: ליאת ואלי הכירו לפני 20 שנה, בצבא. שניהם שירתו בבית הספר לצניחה בתל־נוף — ליאת כמקפלת מצנחים, אלי כנהג היחידה.

¿ עבודה: ליאת עובדת בין שמונה לארבע וחצי, אלי יוצא מוקדם יותר ולא חוזר לפני שש. "זה משתנה", הוא מסביר. "הנסיעות שלי הן בכל רחבי הארץ".

¿ המטבח: ליאת היא אחראית המזון בבית ("בישול זו הממלכה שלי. התרומה של אלי במטבח היא לעשות כלים"). היא והילדים כמעט לא אוכלים בחוץ: רק פעמיים בחודש, בעיקר בימי חמישי כשהיא עסוקה בבישולים, היא שולחת את הילדים לחטוף המבורגר או שניצל.

¿ מצרכים: ליאת הולכת לסופר בלי רשימה: יש לה בראש את המנות שהיא מתכננת לבשל ("כבד, תפוחי אדמה לפירה, חזה עוף, דברים כאלה").

¿ קמח מלא: "לא מסתדרת עם זה", מצהירה ליאת, "גם לא עם אורז מלא. ניסיתי פעם וזה לא עבד. אני פרסייה, זה לא מסתדר עם המנות שאני מבשלת".

¿ ארוחת בוקר: נס קפה בלי סוכר לליאת, נס קפה עם סוכר לאלי. "לילדים אין תיאבון בבוקר", מספר ליאת. "הם חוטפים עוגייה, חתיכת עוגה או רוגלך".

¿ ארוחת עשר: ליאת מכינה כריכים לבית הספר ("לחמנייה עם גבינה לבנה או קוטג', עם פירות שהם מאוד אוהבים"). ליאל לא תמיד אוכל את הכריך ומחזיר אותו הביתה כמו שהוא. גם אלי מקבל כריך מליאת – עם חביתה, גבינה או סלט טונה.

לעצמה ליאת מביאה למשרד קופסת גבינה למריחה עם פריכיות, או יוגורט עם קורנפלקס (עם פקאנים). לצהריים היא לוקחת חזה עוף או סלט עוף שהכינה בבית, עם אורז.

¿ צהריים לילדים: ליאל וליאן חוזרים מבית הספר בשתיים, ובמקרר מחכות להם המנות שהכינה ליאת. "לא תמיד הם אוכלים אותן", היא נאנחת. "לפעמים הם מתיישבים מול הטלוויזיה ולא נוגעים באוכל. כשאני חוזרת בסביבות ארבע וחצי, אני מגישה להם ענבים או אבטיח".

¿ אלי: אוכל צהריים בחוץ. "בדרך כלל חוטף שווארמה בפיתה, פלאפל או כריך עם שניצל, על הדרך".

¿ ליאן: "היא לא תמיד מסתפקת במנה שאני מגישה לה", מחייכת ליאת. "נראה לי שאולי היא אוכלת יותר ממה שהיא צריכה".

¿ ליאל: מגיע מבית הספר רעב מאוד, אחרי שלא אכל את הסנדוויץ' וגם לא חימם לעצמו צהריים ("הוא פתאום נתקף רעב גדול ואוכל מהר").

¿ ארוחת ערב: אוכלים תמיד ביחד. "זה הטקס המשפחתי שלנו", מחייכת ליאת. בדרך כלל אוכלים חלבי – חביתות, טוסטים או פשטידת גבינות.

¿ נשנושים: "החטיפים נשארים באוטו, בתא המטען", מפתיעה ליאת. "אנחנו לא מרשים להעלות אותם הביתה. בסופי שבוע, כשאנחנו מטיילים, אנחנו שולפים אותם. זה לא שוקולד שנמס, זה חטיפים מלוחים שלא קורה להם כלום באוטו". לפעמים, כשהילדים בגינה ודורשים חטיף כמו שיש לחברים שלהם, ליאת שולפת להם מתא המטען.

¿ שתייה מתוקה: ליאל שותה רק מים או מיץ תפוזים, אבל לא סחוט. "אני קונה תה קר או משקה תוסס רק לסופי שבוע ולאורחים, אבל אלי פותח וליאן חוגגת על זה", מודה ליאת. היא עצמה אוהבת מים בטעמים.

¿ ספורט: ליאת והילדים פעלתנים מטיבם ("היפרים"), אבל לא מתרגמים את זה לאימוני ספורט. בעבר הביאו מאמנת אישית שתעבוד עם המשפחה, אבל זה לא הצליח ("אלי היה עייף בערב אחרי יום עבודה, ליאל לא רצה, אז ויתרנו על זה"). הילדים רוכבים מדי פעם על אופניים.

¿ סיגריה: גם אלי וגם ליאת מעשנים.

¿ שורה תחתונה: "הבעיה שלנו היא המשקל", נאנח אלי. "במקום לרדת עם השנים, הוא רק עולה". ליאת מסכימה. "אנחנו משתדלים לרזות, אבל בפועל שום דבר לא קורה".