שישי 19 ביולי 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    מימין: אלעזר שטרן, עמנואל טרכטנברג, רחל עזריה ומיקי זוהר, שאומר: "מה שהנחה אותנו היה הרצון להביא את הנושא של עונג שבת למיצוי מקסימלי"
    המוסף לשבת • 23.06.2016
    מהפכת השבת
    מאחורי היוזמה לשנות את הצביון של יום המנוחה עומדים ארבעה ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה שעבדו יחד בחשאיות והצליחו לגבש חזית אחת למרות המחלוקות המפלגתיות. עכשיו הם חושפים את הפרטים המלאים של המהלך ומבטיחים להיאבק על שינוי הסטטוס–קוו
    נחמה דואק ועמיחי אתאלי | צילום: אלכס קולומויסקי

    בן רגע נמלא חדר הישיבות הקטן בכנסת רעש והמולה. שלושה ח"כים על עוזריהם – רחל עזריה (כולנו), אלעזר שטרן (יש עתיד) ומנואל טרכטנברג (המחנה הציוני) – מילאו את החלל עד אפס מקום. "איפה מיקי? אי־אפשר להתחיל בלעדיו", הכריז טרכטנברג. ואז נכנס ח"כ מיקי זוהר (ליכוד) באיחור אלגנטי, חנוט בחליפה ובעניבה כחתן בחופתו. הארבעה מתחבקים וטופחים זה לזה על השכם, ופניהם קורנות.

     

    טרכטנברג מנסה להרגיע. "חייבים להתחיל", הוא גוער בשלושת עמיתיו. "מנו מעמיד אותנו בשלשות", מגיבה עזריה. "מה הפלא?" שואל זוהר. "הוא היה המנוע הבולט שחיזק אותנו בכל פעם שידינו רפו". "תזכרו שאני הצעתי שמנו ינהג אותנו", מבקש שטרן, אבל טרכטנברג מצטנע: "תעזבו אותי. הגדולה היא שעבדנו יחד והכנו נייר שהולך לעשות מהפכה, לא פחות".

     

    ואכן, לנייר שניסחו בהחלט יש פוטנציאל ליצור את הסערה הפוליטית הבאה. ארבעת הח"כים – שניים מהקואליציה, שניים מהאופוזיציה, שניים דתיים, שניים מסורתיים – חברו יחדיו במהלך ארבעת החודשים האחרונים, ובשקט־בשקט, כמעט באין רואה, והגיעו להבנות שלא דלפו ושהפכו עכשיו להצעת חוק, שתונח על שולחן הכנסת בשבוע הבא. הנושא: הסדרת השבת ושינוי הסטטוס־קוו שנהוג בישראל בנושא מאז הקמת המדינה לפני 68 שנים.

     

    השבת הפילה ממשלות, יצרה דיונים סוערים, סדקה קואליציות. אחת למספר חודשים היא עומדת במרכזו של דיון ציבורי נוקב: חילונים מול חרדים, מסורתיים־לייט מול כיפות סרוגות, קדושה מול חופש הפרט. הסטטוס־קוו שינה צורה מאז נולד עם הקמת המדינה, אבל הוא עדיין מחייב, וכל נגיעה בו מסוכנת. סביר להניח שהצעת החוק החדשה תצית להבה גדולה במיוחד, שכן ארבעת הח"כים שעומדים מאחוריה מבקשים לאשר תחבורה ציבורית ולהסדיר הפעלת חנויות מסוימות בשבת – שתיים מהסוגיות הרגישות ביותר בנושא. לצד זה מוצע לסגור את מרכזי הקניות הגדולים בשבת בבוקר ולקצר את שבוע העבודה כדי לשנות את הרגלי הצריכה של האזרחים ולאפשר להם לבצע קניות בימים אחרים.

     

    שטרן. "ויתורים לטובת אופי המדינה"
    שטרן. "ויתורים לטובת אופי המדינה"

     

    קרה כאן נס

     

    היוזמה החלה ב־23 בפברואר, ביום עיון שנערך במכון הרטמן בירושלים במלאת 13 שנים לאמנת גביזון־מדן שביקשה להסדיר את היחסים בין דתיים לחילונים במדינה. ארבעת הח"כים היו שם. אחד מהם, שטרן, הכיר את הנושא היטב.

     

    "בכנסת הקודמת הגשתי הצעת חוק לשינוי הסטטוס־קוו על סמך האמנה הזו", הוא אומר. "המפלגה שלי אז, התנועה, הייתה אז בקואליציה, והחרדים היו באופוזיציה, אבל ראש הממשלה פזל לעברם, הבית היהודי שיחקו בקואליציה את תפקיד החרדים – וזה נכשל".

     

    זוהר: "אני הגשתי השנה הצעת חוק לסגירת עסקים בשבת, שעוררה רעש עצום. אני שמח שהגענו עכשיו לנוסחה שיכולה לעבור".

     

    עזריה. "חייבים לשתף פעולה"
    עזריה. "חייבים לשתף פעולה"

     

    טרכטנברג: "באירוע במכון הרטמן קרה נס: רק ארבעתנו הגענו. יד הגורל לפעמים עוזרת. קרה רגע שמגיע לעיתים נדירות, ונחתה השכינה".

     

    זוהר: "בכל זאת, מתעסקים בשבת, אז ראויה לה השכינה".

     

    עזריה: "מיקי הזכיר שם את חוק השבת שלו, ושנינו מצאנו את עצמנו, שני חברי קואליציה, בדיון נוקב. אני באה ממקום שמאוד לא מתחבר לחוק של מיקי כמו שהוא הוגש, אבל הייתה לנו יכולת לדבר בגובה העיניים ולהקשיב זה לזו. כל הזמן גם אמרנו, 'אם צריך ששניים יעסקו בנושא הזה באחד על אחד – הם יהיו אנחנו'".

     

    זוהר: "כשהנחתי את הצעת החוק שלי, ישר אמרו שאני בעד כפייה דתית. אף אחד לא הכיר אותי ואת חיי האישיים. אני אדם מאמין שלא חובש כיפה אבל משתדל לשמור שבת. הדבר היחיד שמעניין אותי הוא הלאום היהודי שרוצה יום מנוחה בשבת. המניעים שלי נובעים מערכים סוציאליים ומאמונה יהודית. כשביקשו שאגיע ליום העיון, הייתי סקפטי, אבל בסיומו זיהיתי שיש לי פרטנרים לפעולה, גם אם זה לא יהיה קל. לי כבר אין מה להפסיד: את כל האש התקשורתית כבר ספגתי, ואני משוכנע שגם עכשיו יבקרו אותנו".

     

    זוהר. "אורי אריאל לא פסל על הסף"
    זוהר. "אורי אריאל לא פסל על הסף"

     

    שטרן: "צריך להגיד למיקי תודה, כי הבלגן שהוא יצר היה טריגר שהניע את התהליך. אחרי שהוא הגיש את ההצעה שלו, בא אליי מישהו שעבד איתו והציע שהוא ואני נשב יחד, כי גם אני הנחתי בעבר הצעת חוק בנושא, אבל מיקי נראה לי חפיפניק. עכשיו הוא ההפתעה הגדולה שלי".

     

    טרכטנברג: "בסיום הדיון במכון הרטמן אמרתי לחבריי שיש לי תחושה שאם ארבעתנו נסתגר יחד במשך שלושה־ארבעה ימים, נגיע להסכמות שיאפשרו לחוקק את חוק השבת שיסדיר את הסטטוס־קוו מחדש".

     

    שטרן: "אני מקווה שנצליח. אני זוכר שבאותו מעמד הסתכלנו זה לזה בעיניים והבנו שצריך לעשות משהו, כי אחרת נקבעות עובדות שיביאו או לחילוניות גמורה של השבת או להתחרדותה. לא תאמינו עד כמה מנו התרגש. לכן הצעתי שהוא יעמוד בראש ההתארגנות".

     

    טרכטנברג התנפל על המשימה במלוא הכוח. בין היתר הקים קבוצת ווטסאפ, "רביעיית השבת" שמה – "רק של חברי הכנסת, בלי עוזרים ובלי דוברים", הוא מספר בחיוך. מיד לאחר המפגש במכון הרטמן הוא שלח בה ב־22:09 את ההודעה הבאה: "אני שמח לבשר שיוצאים לדרך, בהתלהבות ובחרדת קודש. אין לדעת מה מצפה לנו במעלה הדרך, אבל אנו משוכנעים בצדקת המעשה. חיבוק גדול ולילה טוב, מנו".

     

    טרכטנרב. "זה יקרה. חייב לקרות"
    טרכטנרב. "זה יקרה. חייב לקרות"

     

    ב־22:30 ענה לו שטרן: "מצטרף לתחושת האין ברירה וצדקת הדרך. אכן הזדמנות. שיהיה בהצלחה".

     

    דקה אחר כך כתב זוהר: "גם אני מצטרף לאמירות, ובתחושה טובה, בע"ה נעשה ונצליח!"

     

    קבוצת הווטסאפ מעידה גם על קשיים. ב־6 ביוני ב־9:48 גוער טרכטנברג בחבריו: "האמת שאני עומד להרים ידיים. לא מצליח לקבוע ישיבה ולו קצרה. חברים יקרים, אם מישהו חושש להתקדם או גרוע מזה, אנא תגידו זאת מפורשות, שנדע! בנינו אמון הדדי, לא דבר של מה בכך, האם זו הייתה אשליה חולפת?"

     

    עזריה עונה לו מיידית: "מה קרה? קבענו להיום, לא?"

     

    לאחר כשעתיים, ב־11:54, כותב זוהר: "חבל מאוד שזה מה שנוצר".

     

    אבל המשבר חלף, הם חזרו להיפגש, וטרכטנברג כתב: "יופי חברי הרביעייה. כיף ביחד!"

     

    לאחר שורה של פגישות, בהן אחת בביתו של טרכטנברג בתל־אביב, החלו במלאכת הניסוח; ניסו ללכת בין הטיפות בלי לוותר על הרצון להביא לשינוי ולמהפכה. כל אחד נטל על עצמו חלק אחר בפאזל: עזריה עבדה על הרעיון שהאזרחים יעבדו פחות ויבלו יותר; טרכטנברג מונה על הצד הכלכלי ועל התוצאות של קיצור שבוע העבודה; שטרן עסק בנושא המסחר; וזוהר היה אחראי על נושא התחבורה.

     

    עונג שבת מקסימלי

     

    בשבוע האחרון הכניסו בסוד העניין את ראשי מפלגותיהם, שנתנו להם את ברכת הדרך. ח"כים אחרים לא ידעו על היוזמה. שטרן שולח עקיצה לעבר יצחק הרצוג ומספר שבגלגול הקודם של החוק, שגם בו דובר על סגירה של מרכזי קניות, חשש יו"ר העבודה "מה יגידו הקיבוצניקים", שכן רבים ממרכזי הקניות הגדולים ממוקמים בשטחי ההתיישבות העובדת.

     

    אז במה שונה החוק שניסחתם מהצעות החוק הקודמות?

     

    זוהר: "מה שהנחה אותנו היה הרצון להביא את הנושא של עונג שבת למיצוי מקסימלי – כל אחד בדרכו, אבל תוך כדי הסדרה. לכן גם הצלחנו להגיע להבנות, כי לכל אחד מהיושבים בחדר השבת חשובה בדרכו. בחוק החדש יש התייחסות לתחבורה הציבורית, שתותר בהגבלות שונות. יש הכרה בזכות של אנשים לשמור שבת גם בדרך אחרת, ויש פתרון של מספר שעות מנוחה נוספות לצורך קניות. לדעתי, החוק נותן פתרון כוללני לכל הסוגיות, אבל ברור לנו שיהיו כאלה שלא יסכימו לו".

     

    טרכטנברג: "החברה הישראלית סובלת מפילוג פנימי. באנו להסדיר את השבת בלי כפייה, אלא מתוך רצון ליצור מכנה משותף רחב".

     

    עזריה: "רוב הישראלים מסורתיים, מסוגלים ללכת לבית כנסת ואחר כך להיכנס למכונית ולנסוע לים. אני, כאישה דתייה, נלחמת שלא יסגרו עסקים בשבת, כי השבת לא ניתנה לנו כדי שנריב. חייבים לשתף פעולה. או שרבים ומשמרים את הסטטוס־קוו – או שמעדכנים אותו להווה".

     

    זוהר: "הסטטוס־קוו הוא מילה חלולה שאין לה קשר למציאות".

     

    שטרן: "השבת היא הסטארט־אפ הכי טוב שיצר העם היהודי, ובמקום ליהנות ממנו, שמרו אותו כסטטוס־קוו. היעדר הסכמות הרס את השבת, וכעת נבחרנו לעשות אתחול לסטארט־אפ. Restart the start-up".

     

    מה אתם מציעים באתחול הזה?

     

    טרכטנברג: "לחוק יש מספר נדבכים שמשלימים זה את זה, כשהמטרה היא ליצור עונג שבת. מוסדות התרבות יהיו פתוחים, כמו גם המסעדות ובתי הקפה. יש בו גם התייחסות נרחבת למרכזי קניות. מצאנו ש־40 אחוז מהמסחר במרכזי הקניות הגדולים שמחוץ לערים מתקיימים בשבת, ושהקניות בשבת הפכו לבילוי מועדף. אנחנו חושבים שמשפחות יכולות לבחור דרכים אחרות לבלות את השבת, ולכן החוק אומר שמרכזי הקניות שמחוץ לערים ייפתחו רק אחר הצהריים. היו בינינו ויכוחים אם הפתיחה תהיה לאחר צאת השבת או קודם, ובסוף החלטנו להקדים אותה.

     

    "אנחנו גם מציעים לקצר את היקף העבודה בארבע שעות ל־39 שעות שבועיות. בישראל שבוע העבודה הוא מהארוכים בעולם, ואנחנו חושבים שזה לא בהכרח מוסיף לפריון. ההצעה שלנו היא שבאחד מימי השבוע יעבדו רק חצי יום כדי לאפשר לעובדים לעשות קניות בחצי השני, וכל סקטור יקבע באיזה יום זה יקרה. בנוסף, אנחנו מציעים שהמרכולים הקטנים יהיו פתוחים בשבת, אבל בתורנות ובמתכונת מצומצמת, תוך דאגה לנגישות ולתחרות הוגנת. קבענו גם שמשתלות וחנויות לממכר פריטי אמנות, מזכרות תיירותיות, מתנות וחפצי נוי יהיו פתוחות בשבת, וכך גם תחנות דלק וחנויות נוחות".

     

    ומה עם תחבורה ציבורית בשבת, שתמיד הייתה אבן נגף?

     

    טרכטנברג: "קבענו בחוק שרשות מקומית תהיה רשאית להפעיל בשבת הסעות ציבוריות בתחומיה בכלי רכב קטנים מאוטובוסים וכאלה שלא גורמים רעש וזיהום אוויר, כמו רכבים חשמליים והיברידיים. כמו כן, תהיה תחבורה בליל שבת למרכזי בילוי ותתאפשר תחבורה ציבורית בין־עירונית בין ריכוזי אוכלוסייה ובין אתרי תרבות, פנאי ובילוי מרכזיים. התשלום ייעשה רק בכרטיס מגנטי. אנחנו חושבים שבסוף זה ילך לכיוון של תחבורה ציבורית על פי דרישה. כמובן שהתחבורה הציבורית לא תעבור באזורים דתיים וחרדיים".

     

    זוהר: "קבענו גם שהנהגים לא יהיו יהודים ושביישובים עם רוב לא יהודי יונהג אותו נוהל ביום הקדוש להם בכפוף להחלטת הרשות המקומית".

     

    שטרן: "אני לא מרוצה מזה שיהיו רק נהגים לא יהודים. זה מעודד הימנעות מגיור, כי מי שיעבוד, יקבל כפול, ולא תהיה לו סיבה להתגייר. יש בכך גם אפליה, אבל אני שקט יחסית, כי אני מאמין שבתוך שנים ספורות יהיו מכוניות בלי נהגים".

     

    עושה רושם שהייתם מאוד זהירים.

     

    שטרן: "בגלל שאין דרמה, יש יותר היתכנות. דרמות יוצרות עימותים".

     

    למה בעצם לא להפריד את הדת מהמדינה?

     

    טרכטנברג: "אנחנו לא בקטע של הפרדת הדת מהמדינה. אנחנו רוצים להעניק תמריצים והזדמנויות, כי לזה אנשים מגיבים. אם עכשיו אנשים עובדים כל השבוע ונאלצים לעשות קניות בשבת בבוקר, אני מציע תחליף של עוד ארבע שעות חופש באמצע השבוע. בכל מקרה, בישראל עובדים יותר מדי – 260 שעות שנתיות יותר מאשר במדינות מערביות מפותחות".

     

    עזריה: "המשק הולך לקראת פתיחות, גמישות".

     

    למה שלא תכריזו שארבע שעות החופש הנוספות יהיו ביום שישי, כך שיהיה סוף שבוע ארוך? זה גם ייתן מענה לאוכלוסייה המוסלמית, שיום שישי הוא היום המקודש להם.

     

    זוהר: "יכול להיות שזה מה שיקרה בסופו של דבר. ממילא הרבה אנשים לא עובדים ביום שישי".

     

    שטרן: "יום שישי הוא כמעט יום שבתון, אבל לא בטוח שנקבל לכך את תמיכת ההורים, שרוצים את יום שישי בבוקר לעצמם ושהילדים יהיו במסגרות החינוכיות. אני ומיקי בעד יום שלישי אחר הצהריים. המטרה שלנו היא שהשבת תהיה ערך, מתנה, תוך שינוי הרגלי הצריכה והתרבות. שאנשים לא ילכו לקניון בשבת, אלא יקדישו אותה למשפחה ויערכו קניות בשלישי אחר הצהריים".

     

    עזריה: "זה בדיוק האתגר שעמד לפנינו: גם לשכלל את המשק, גם לשמור על השבת וגם לא לפגוע בהורים, שממש היסטריים לגבי יום שישי בבוקר, שמאפשר להם לשבת לקפה עם חברים ולערוך קניות".

     

    בסוף החרדים יפסידו

     

    רביעיית השבת משוכנעת שהיא מסוגלת להעביר את ההצעה. ארבעת הח"כים יודעים שהכדור נמצא בידי החרדים, שלא ברור אם יסכימו לשינויים בעצימת עין, ואצל הציונות הדתית, שגם את תגובתה קשה להעריך. בימים האחרונים הם מנהלים שיחות דיסקרטיות עם רבנים, שלא מבטיחים דבר ושומרים את הקלפים צמוד לחזה: לא מן הנמנע שהצעת החוק תשמש עבורם קלף מיקוח לקבלת הטבות בתחומים אחרים.

     

    ארבעת הח"כים משוכנעים שאם החרדים לא יתמכו בחוק החדש, לא ירחק היום שגם בירושלים הכל יהיה פתוח בשבת, והצביון של יום המנוחה ישתנה לרעה. לדעתם, עדיף לחרדים ולדתיים לקבל את הצעת החוק ובכך לשמור על השבת, אחרת יפסידו במלחמה הזאת.

     

    זוהר: "המכשול שאני צופה הוא המפלגות החרדיות, שעלולות להתנגד או אפילו להטיל וטו, ואז החוק לא יראה אור יום. החרדים הם מרכיב מרכזי בקואליציה, וראש הממשלה לא ילך נגדם. כמי שהיה אחראי בקבוצה לנושא התחבורה, אני יכול לומר שהפתרון שהבאנו מעולה: גם תתאפשר תחבורה בשבת עם אפס פגיעה הלכתית, כי הנהג לא יהיה יהודי והתשלום יהיה מראש או בכרטיס מגנטי – וגם לא ייסעו בריכוזי אוכלוסייה חרדית. אם החרדים לא יסכימו לכך, הם יכו על חטא, כי בעוד עשר שנים גם במאה שערים יפתחו חנויות. דיברתי עם רבנים והעליתי בפניהם את הסוגיה. הם נרתעים משינוי הסטטוס־קוו, אבל אם לא יבינו שהסטטוס־קוו לא רלוונטי כיום, ושאנחנו משלמים על כך ברמה של העם, זו תהייה בכייה לדורות".

     

    שטרן: "אני מקווה שהחרדים לא יטרפדו את זה. לתמוך הם לא יכולים, אבל הם יכולים לשמור על שתיקה. אצל החרדים יש דרכים לקבל החלטות. לדעתי, הכל נמצא בידיים של נציגי הציונות הדתית, שאצלם יש אפס התקדמות בנושא הזה. הרי הם היו חייבים להיות כאן איתנו בחדר, והם לא. לצערי הרב, הציונות הדתית ונציגיהם בבית היהודי לא עוסקים בשבת. הייתה בעבר הצעת חוק שניסה לגבש הח"כ לשעבר נחום לנגנטל מהמפד"ל; החרדים הסכימו לקבל אותה בשתיקה, אבל יומיים לפני החלטת הממשלה הציונות הדתית הפילה את זה.

     

    "אצל נפתלי בנט ואיילת שקד אני רואה אפס התקדמות בנושאי דת ומדינה. את הצעת החוק שלנו הייתה צריכה לגבש הציונות הדתית כמסגרת פוליטית, אבל אנחנו ממלאים את מקומה. לגבי החרדים, החוק הזה לא נוגע בהם, כך שאין להם מה לחשוש ממנו. הוא לא יוציא אותם יותר לעבודה, לא יביא תחבורה אליהם לשכונה, לא יפתח להם חנויות. בחוק הזה אין כפייה: הוא נותן סמכות מלאה לכל רשות מקומית לקבל החלטות לפי אופייה. יש בחוק ויתורים לטובת היחד; יש שותפות".

     

    זוהר: "אני סבור שנוכל לגייס תמיכה גם בבית היהודי. דיברתי עם אורי אריאל, והוא לא פסל את זה על הסף".

     

    טרכטנברג: "קיימתי שיחה מאוד מעניינת עם אישיות פוליטית חרדית בכירה. השאלות הכי נוקבות שלו היו בנושא התחבורה. בסוף התגובה שלו הייתה, 'אנחנו לא נתמוך, אבל'. את ההמשך הוא בעצם השאיר פתוח. הוא לא אמר שהם יתנגדו, וזה חשוב. כולנו יודעים שאין פיגורה חרדית אשכנזית שיכולה להתיר נסיעה בשבת, אבל הם יכולים לא לטרפד. אשר לציונות הדתית – לדעתי האנשים שלה קשובים לרחשי הלב של הציבור. אם ניצור אווירה, וזה יתפוס נפח בשיח הציבורי, הם לא יעשו מזה משבר ממשלתי".

     

    עזריה: "אנחנו מייחסים לחרדים כוח מעבר לנדרש. הכנסת הזאת מאוד חברתית; אין חוק חברתי שלא עבר. כשהייתי חברת מועצת העיר ירושלים, ראיתי מה המחיר של המאבקים על השבת. הם לא גרמו לחילונים או לחרדים להיעלם. מי ששילמו את המחיר היו העיר והתושבים כולם, כי במקום שהשבת תהיה יום של עונג, היא הפכה ליום של מאבק. עד היום היינו בשיח של חרדים מול חילונים ולא היה אינטרס להגיע לפשרה, כי זה שימר את המאבק ואת המעמד של כל צד. תמי זנדברג ממרצ ואלי בן־דהן מהבית היהודי הוזמנו לכנס במכון הרטמן ולא באו. הם רוצים לשמר את הוויכוח".

     

    זוהר: "כל משפט כזה רק יגרום להם להצביע נגד החוק".

     

    חוק ללא כפייה

     

    אנחנו משתפים את רביעיית השבת בתחושה שלנו שבסופו של דבר החוק הזה נוגע בעיקר לתל־אביב רבתי, לאזור הצ'ק־פוינט בחיפה ולצומת ביל"ו. אלה שלושת מרכזי הקניות הגדולים בארץ שפתוחים בשבת, ובהם הצעת החוק עלולה לפגוע. ביתר חלקי הארץ השבת נשמרת יותר; רוב החנויות אינן פתוחות, כך שהחוק פחות רלוונטי שם.

     

    שטרן מתקומם: "החוק הוא לא למדינת תל־אביב. הוא חוק יהודי, מסורתי, ציוני, לאומי. החוק מאפשר לרשויות להחליט מה טוב להן ומה לאמץ מתוכו. חוץ מזה, למה שלא תהיה תחבורה מערי פריפריה למרכז או לחופי הים? בסופו של יום, ראש העירייה הוא זה שייתן את האופי לעיר שלו. בחוק אין כפייה. יש ויתורים לטובת אופי המדינה".

     

    טרכטנברג: "החוק בא לקבוע עקרונות ומסגרת, ואני בטוח שעוד יהיו בו שינויים עד שיגיע לאישור סופי. בוועדות הכנסת בוודאי יהיה דיון נוקב. הנושא הזה הוא ההזדמנות שלנו להוריד את מפלס הציניות במדינת ישראל. זו הזדמנות פז לשכנע שאפשר כאן אחרת, שאפשר להפוך את הדיון הלעומתי למשהו אחר".

     

    עד כמה אתם אופטימיים?

     

    עזריה: "יש המון עבודה, ולצידה סיכוי והזדמנות".

     

    שטרן: "יש עבודה קשה, ובסוף זה יקרה".

     

    זוהר: "אני נותן לזה סיכוי של 50־50. אני יודע על בשרי איזה כוחות צונאמי הנושא הזה מקים".

     

    טרטנברג: "אני אופטימי. אני לא יודע אם זה יקרה מיד, אבל זה יקרה. חייב לקרות". ¿

     


    פרסום ראשון: 23.06.16 , 15:14