"אם חן באמת רצח את אמא שלנו, מבחינתי אין לי כבר אח"
השלווה הפסטורלית של קיבוץ מחניים נקרעה השבוע באחת, כשחן אילתי הואשם ברצח אמו חברת הקיבוץ שבביתה התגורר. אשתו פלישיה נאשמת שסייעה לו לטשטש את הראיות ומי שהעלה את החשדות בפני המשטרה היו אחותו וגיסו
בארבע אחר הצהריים הבריכה בקיבוץ מחניים שוקקת חיים. ילדים קטנים אוכלים בה קרטיבים ואבטיח. מחוצה לה, בכבישי היישוב, חבריהם רוכבים יחפים על אופניים. מכונית עוברת, אבל הם לא מפנים לה מקום. יודעים שזה הבית שלהם. בסמוך נמצא מטע של לימונים, בשמיים חג מטוס ריסוס צהוב. אני עומד ליד הרכב וכל אדם שחולף על פניי, גם הילדים, מביט בי - זר. בקיבוץ המוקף גדרות, האנשים שמגיעים מבחוץ תמיד מאיימים. אבל הפעם, יודעים כאן, האיום הגיע מבפנים, מתוך המשפחה.
השבוע הואשם חן אילתי, אדריכל ומרצה בן 50, ברצח אמו במחניים. הוא התגורר בשכירות בדירה שמעליה בקיבוץ המופרט, יחד עם אשתו פלישיה סיזיווה וואנה, 34, ועם שלושת ילדיהם, עד שמשהו השתבש. לפי המשטרה, ב־12 באפריל נכנס חן לביתה של האם, שוחח עימה על מצוקתו הכלכלית וביקש שתפחית לו את שכר הדירה. היא סירבה, דרשה ממנו לעזוב עם משפחתו את הבית, ובתגובה, כך על פי כתב האישום, הוא היכה וחנק אותה למוות. לאחר מכן, בעזרת אשתו, השניים נשאו את גופתה של האם למיטתה והניחו אותה בצורה שתיראה כאילו נפטרה בשנתה. "סכסוך כספי", הגדירו זאת בתקשורת. היה פה סכסוך, והיה עניין עם כסף, אבל האמת מורכבת מכך.
במצלמה של הכספומט
יום רביעי, השבוע. יומיים אחרי שהפרשה הותרה לפרסום, אנחנו יושבים בסלון של רוני אילתי־לוין, בתה של מרים ז"ל, ובן־זוגה סטס. לזוג שני ילדים. סטס עוסק באוכל, רוני גננת בקיבוץ. היא גם אחותו של חן, היא הצעירה ממנו בשלוש שנים. ומעכשיו היא גם אחותו של נאשם ברצח, של אח שחנק למוות את אמם המשותפת.
רוני מתגוררת בהרחבה של הקיבוץ, מרחק חמש דקות הליכה מבית אמה. היא הייתה זו שגילתה את גופתה. "אמא נעזרה בי הרבה בגלל מחלת עיניים שממנה סבלה עוד מגיל עשר", מספרת רוני. "עם השנים זה החריף. הייתי העיניים שלה, סידרתי לה עניינים, עזרתי לה בניירת. היא הייתה אישה חמה וחברותית, סבתא נהדרת, הילדים נורא אהבו אותה. בבוקר הרצח, ביום הראשון של חופש פסח, אמא קבעה לנסוע עם הבן שלי לסידורים בחצור. כשהיא לא ענתה לי לנייד ולטלפון בבית, ניגשתי אליה הביתה. פתחתי את הדלת וקראתי 'אמא, אמא'. הלכתי לחדר השינה וראיתי אותה במיטה. הרגשתי אותה, קראתי לה, אבל ישר הבנתי שהיא נפטרה.
"לחצתי על לחצן המצוקה, התקשרתי לרכזת החינוך כדי שתארגן מישהו שיחליף אותי בגן ואז טלפנתי לסטס. תוך כדי התקשרתי גם לחן. הוא היה בתל־חי, כך אמר, והגיע די מהר. חן הלך לחדר השינה של אמא, ואחרי זמן קצר פלישיה נכנסה בסערה וצעקה 'איפה חן? מה קרה?' והצטרפה אליו בחדר".
כשראית את אמא במיטה, חשדת שמדובר במוות לא טבעי?
"היא נראתה שלווה, שכבה על הצד עם פיג'מה. העיניים שלה היו עצומות. אבל בלב שלי הרגשתי שמשהו לא בסדר. איך פתאום היא מתה? אמא הייתה בת 75 אבל אישה חזקה, כזו שחיה את החיים".
כשסטס שיתף את רוני במחשבותיו, סימני השאלה שלה התחדדו. "בזמן הנסיעה לדירה חשבתי על דברים שקרו בסמוך לאירוע", מספר בן־הזוג. "זכרתי שרק לרוני ולאמא שלה היו מפתחות לבית, נזכרתי ששלושה ימים לפני שמרים נרצחה נעלם כרטיס האשראי שלה. אמרתי לרוני, 'אני חושב שצריך נתיחה'".
רוני: "וברגע שסטס אמר 'נתיחה' ישר הסכמתי".
סטס: "בהתחלה השוטרים לא הבינו מה אנחנו רוצים. הסיבות נראו טבעיות. אבל ניגשתי לקצין האחראי, אמרתי שאני חייב להעלות עניין משפחתי ועצרתי שם ברמת ג'יפה נמוכה יחסית כדי שתהיה חקירה נקייה לחלוטין".
חשבתם שדווקא חן ואשתו קשורים לזה?
רוני: "לא העליתי על דעתי כלום בשלב הזה, אבל דברים לא הסתדרו לנו. רצינו לדעת מה קרה, בשביל להמשיך עם החיים, שלא יהיו ספקות. הביאו את מז"פ, הם בדקו, ואמרו שישלחו את אמא לנתיחה".
מהדירה נשלחה גופתה של מרים למכון לרפואה משפטית. הנתיחה התבצעה עוד באותו לילה. "הייתי בקשר עם אבו־כביר כל הזמן", מספר סטס. "באחת הפעמים שהתקשרתי מישהי שם אמרה לי, 'תשמע, אי־אפשר להוציא אותה מפה בשלב הזה'. אז הבנתי שיש עניין. בחמישי בערב, יום אחרי הרצח, הגיעה לפה יחידה שהציגה את עצמה כימ"ר צפון, לא כמחלק רצח. הבנתי שלא באו לעשות פה סרטון תדמית למשטרת ישראל, שמשהו קרה. שואלים שאלות ולא כל כך מקשיבים לך, יותר בוחנים. אתה רואה שזה חבר'ה רציניים, רגישים וחכמים. והם לא אומרים לך כלום".
למחרת הגופה שוחררה מאבו־כביר והייתה הלוויה.
רוני: "ואחרי זה כולם באו לפה, לבית שלנו. כאן הייתה השבעה. גם חן בא ולאחר כמה שעות הלך ולא חזר".
ופלישיה?
סטס: "אני ביקשתי שלא תבוא. אמרתי, 'אני לא רוצה פה מהומות'. לא בגלל שחשדתי בה או משהו, אבל היו כל מיני דברים לפני זה".
מה היה לפני זה?
סטס: "בינה לבין חן היו כל הזמן חילוקי דעות, ריבים, בלגנים. לא מתחים רגילים. פעם היא שפכה עליו מים והוא בא לישון אצלנו".
לא סבלתם אותה במיוחד.
רוני: "במיוחד לאחרונה. לפני כמה חודשים אמא שלי שברה את הרגל ונתנה לחן את כרטיס האשראי שלה ואת הקוד הסודי, שיוציא לה כסף. פתאום התברר שהוציאו לה מהחשבון 10,000 שקל. חן אמר מיד שצריך להגיש תלונה והלך עם אמא למשטרה. אחרי זה השוטרת הייתה איתי בקשר ושאלה אותי, 'לאמא יש איזו עובדת זרה?' היא הראתה לי את פלישיה במצלמה של הכספומט. אבל לא הסתדר לי איך פלישיה עשתה את זה לבד. אין לה רישיון נהיגה, והיא הייתה בכספומט בשתיים־שלוש לפנות בוקר. איך היא הגיעה לשם? מי נתן לה את הקוד הסודי? היה ברור שחן היה מעורב".
סטס: "אבל אז זה התמוסס. באה מרים ואמרה, 'מצאתי את הכסף מתחת למיטה', אולי כדי לחפות. מרים עזרה להם המון".
הבנו שזה לא שוד
פלישיה נעצרה שבועיים לאחר הרצח. חן נעצר כעבור חודש. עו"ד אייל הררי, רב־פקד, ראש מחלק הרצח בימ"ר צפון, חקר אותו שוב ושוב, והתקשה להאמין לגרסתו. "חן אדם מאוד־מאוד חכם, ויחד עם זאת מניפולטיבי", מספר רפ"ק אייל. "הוא ניסה לצייר תמונה שאשתו היא הרוצחת. הוא הדביק לה את כל האירועים של משיכות הכספים, של הבעייתיות של הגברת מול אמא שלו. אבל כשחן הבין שזהו, שהבאנו אותו למבוי סתום ואין לו יותר לאן לברוח בשקר, הוא הפסיק להיות חכם והפסיק לענות. הופתעתי. לא היו לו תשובות".
הצלחת להבין למה הוא רצח לכאורה את אמו? זה היה עניין כלכלי נטו?
"הוא לא הודה ולא שיתף פעולה עם החוקרים, אבל ממה שהוא כן סיפר ניתן ללמוד שחן הגיע לאיזשהו דד־אנד, כביש ללא מוצא, קו שממנו זה לא יכול היה להימשך. הוא חווה תקופה לא פשוטה מבחינה כלכלית, חזרה המחאה של הילדה מהגן, הגברת שלו הייתה קצת בבעיות. סוג של משבר, תקופה מטורפת מבחינתו. צריך לראות את הבן־אדם: הוא משדר רוגע, שקט נפשי, ופתאום מגיע למקום שהכל קורס ולא נמצא בשליטתו. אמא שלו אומרת לו, 'אני לא מחדשת לך את החוזה, תיקח את הגברת ותעופו מפה'. הוא מגיע לאירוע דרמטי ומבין שזהו, הוא עם הגב לקיר. שמחר הוא ימצא את עצמו ברחוב".
יש הרבה אנשים שמגיעים עם הגב לקיר מבחינה כלכלית. הם לא רוצחים את אמא שלהם.
"אני עובד הרבה שנים בתחום הרצח. אין משוואה מאחת עד עשר, שבעשר רוצחים ובארבע לא. כל בנאדם לגופו. הרגע שבו אתה נשבר ועושה מעשה משתנה בהתאם לסוג החומר. חן היה אדם מאוד ברזל בחיי המשפחה, וכשהוא הגיע לנקודה הזו הפך להיות סוג של קש. הכל מבחינתו נשבר".
לפני שאתה שובר דלת אתה מנסה קודם לפתוח אותה מהידית. בן־אדם במצוקה, לפני שירצח את אמא שלו, ינסה לשדוד בנק, לא? איך הוא הגיע למצב כזה?
"עוברים דרך גניבת כרטיס האשראי של האם, מנסים לשלם חשבונות, אבל אז מבינים שנפתחת חקירת משטרה על זה, שהגברת עלולה להיחקר. כשאתה לוקח את ההיסטוריה אחורה, זה הכל פסיפס אחד. גילינו שזו לא הפעם הראשונה שכרטיס האשראי של האמא נגנב, שהיא הלכה והגישה תלונות וביטלה. המצוקה הייתה בדרגה מאוד קבועה. חן הגיע לבית של אמא שלו, והייתה ביניהם שיחה קולנית וארוכה. זה לא שהוא נכנס, הרג וברח. לאחר מכן היה שיבוש כמעט מושלם. הוא לקח אותה למיטה, הניח אותה במצב שמתאים למוות מתוך שינה, סידר את הדברים ברמה שהבית היה מאופס, משכנע מאוד".
שבועיים אחרי שאיבדה את אמה, נפגש רפ"ק הררי עם רוני. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הבת ובן־זוגה שמעו רשמית כי מרים נרצחה. המסקנה הזו איששה את המחשבות שחלפו בראשיהם מאז אותו יום, חיברה את חלקי הפאזל. "בגלל שהדירה הייתה מסודרת, והשרשרת של אמא נשארה עליה, הבנו בסופו של דבר שלא היה פה שוד", אומרת רוני. "לא פריצה. אז זה נראה היה לנו מישהו קרוב. חשבנו שזו פלישיה, אבל גם שלא יכול להיות שאמא שלי הייתה מזמינה אותה הביתה, כי הן היו מסוכסכות. בהשערות שלנו היה לחן חלק בזה. לא ידענו איזה בדיוק. אבל ידענו שזה או היא או הוא או שניהם".
חן הוא הבן שלה והאח שלך. גם אם היה בקשיים כלכליים, זו סיבה מספיק חזקה לחשוד בו?
רוני: "בסופו של דבר לא ממש הכרנו את חן. לא היינו אחים קרובים, ילדות בקיבוץ היא אחרת. זה לא כמו משפחה שמגדלת את הילדים וכל הזמן נמצאים ביחד. אחרי הצבא הוא גר שנה־שנתיים בתל־אביב. בסביבות גיל 22–23 נסע לדנמרק, התחתן שם, למד אדריכלות המון שנים, התגרש. אחרי זה נסע לעבוד בדרום־אפריקה ומדי פעם היה מגיע לבקר".
סטס: "הילדים שלנו דווקא מאוד אהבו אותו. הוא היה מוערך בעבודה, מדבר רגוע, לפעמים מתפלסף כזה, תפיסת חיים כזו. הוא לא מוזר".
פגשתם אותו אחרי הפגישה שלכם עם ראש מחלק הרצח?
רוני: "כן. עשינו שלושים ביחד, אבל אני ישבתי בתוך הבית וחן ישב בחוץ. לא החלפתי איתו מילה. למרות שהוא גר חמש דקות ממני, בימים האלה הוא היה מוסר לי ד"שים דרך הבת. פעם אחת פגשתי אותו על השביל בקיבוץ, אמרתי לו 'שלום' והוא לא ענה לי, היה במחשבות שלו. ניסיתי להמשיך כרגיל, כאילו ככה צריך להתנהג".
סטס: "דיברנו על זה שאנחנו בתוך מבצע ולא צריך לעשות טעויות, צריך להתנהל כרגיל. יש צוות שעובד ואנחנו סומכים עליו מאוד ולא רוצים להפריע".
ואז עוצרים את פלישיה.
סטס: "ביום שאחרי אייל אמר לנו, 'עצרנו אותה, זה מה שאני יכול להגיד לכם בשלב הזה'".
רוני: "המשכנו בחיינו, אבל ידענו שזה לא הסוף".
ואחרי שבועיים עוצרים גם אותו. איך מרגישים באותו רגע?
רוני: "לי כבר היה ברור בשלב הזה שחן מעורב. זה היה ברור לי כמו שמחר תזרח השמש. אבל לא ידענו איך ועד כמה הוא מעורב. קיוויתי שאולי היא זאת שעשתה את המעשה והוא רק ידע בדיעבד".
איזה סוג קשר היה בין אחיך לאמא שלך?
"אני חושבת שהיה להם קשר טוב, אבל בתקופה האחרונה הוא הפעיל עליה לחץ. לפני שהוא ופלישיה שכרו ממנה את הדירה הוא אמר לה, 'אם את לא משכירה לי, את לא תראי את הנכדים'. היא השכירה לו אותה במחיר נוח, כדי שתוכל לשלם את ההלוואה שהיא לקחה על הדירה, לא לעשות עליו רווח. אבל בתקופה האחרונה אמא רצתה שפלישיה תעזוב".
איך בסוף אדם עושה כזה דבר?
רוני: "אני לא מנסה להבין וזה לא מעניין אותי. חן נמצא כרגע בחזקת חף מפשע, אבל אם הוא עשה את המעשה הנתעב הזה, מבחינתי אין לי כבר אח. אני וסטס נעשה הכל כדי שמי שעשה את הפשע הנתעב הזה ישלם את המחיר הכי גבוה שיכול להיות. אני לא רואה אח כנגד עיניי, אני רואה מישהו זר. אין לי בעיה להילחם בו.
"אני כל הזמן מדמיינת את אמא שלי, איך הוא נותן לה מכה, וזה קורע לי את הלב. בחיים לא מרימים יד על מישהו, במיוחד לא על הורה שהוליד אותך. על אמא? על אמא שכל כך הרבה הבליגה ועזרה לך? אני רק רואה בדמיון את המכה, איך הוא מעיף אותה והיא נכנסת להלם, ועוד אחרי זה פשוט חונק אותה, וזה אוכל אותי. זה לא יסולח. לא חשוב לי מה הוא הרגיש ואיזה לחצים היו לו ומה הביא אותו למצב הזה. לא משנה מה הסיבה ולא משנה אם הוא שתה לפני זה, אם כעס עליה. הוא עשה פה משהו שמעורר בי גועל.
"האמא המסכנה שלי אולי קראה בשם שלי שאני אעזור לה, כי אני זאת שתמיד עזרתי לה, ולא הייתי שם בשבילה. על זה אני בוכה בלילות ואומרת לאמא 'תסלחי לי שלא הייתי שם בשבילך'".
חושבת מה עבר בראש שלה באותם רגעים?
"אין ספק שהיא הייתה מופתעת. אם הייתה חוששת באותה תקופה, היא הייתה מספרת. לא שמחנו שהיא השכירה לחן את הדירה, אמרנו לה בצחוק, 'הוא יהרוג אותך'. לא פיזית, אלא במובן של 'זה יגמור אותך, יוריד לך כמה שנים מהחיים'. מצד שני הבנתי את אמא – זה הילד שלה. כשפגשנו את החוקר המשפט הראשון ששאלתי אותו היה, 'היא סבלה?' הוא אמר לי שלא. זו הייתה הקלה. נכון, אמא נרצחה, אבל לפחות לא סבלה".
בנוסף לרצח נאשם חן בשיבוש מהלכי משפט ובעבירות הקשורות לגניבת כרטיס האשראי של אמו. פלישיה נאשמת לצדו בשיבוש הליכי משפט ובעבירות כרטיסי אשראי. ישיבתם המשותפת על ספסל הנאשמים היא המשך עגום למערכת יחסים עקלקלה שהחלה לפני כעשור בדרום־אפריקה, מולדתה של פלישיה, והתגלגלה לקיבוץ בישראל. "הם החליטו לבוא לארץ כשהילדים הגדולים שלהם, תאומים, היו בני שנתיים", מספרת רוני. "הבנו שחן הרוויח טוב מאוד בדרום־אפריקה, אבל נתן את כל הכסף למשפחה של פלישיה. לארץ חן הגיע מחוסר כל. אנחנו, המשפחה, קנינו לו את הציוד לבית. הוא עבד כאן והיא עבדה בטיפול סיעודי, אבל בכל זאת תמיד היו להם קשיים כלכליים".
מה קרה, בעצם?
"אנחנו יודעים שהוא הסתבך כי לקח הלוואות מהבנק. פלישיה כל הזמן נסעה עם הילדים לדרום־אפריקה, וזה המון כסף כל הנסיעות האלה. היו המון שקרים והמון סיפורים".
סטס: "סדר העדיפויות שלהם היה מוזר. הוא כל הזמן היה משדר מצוקה, והיא קונה משקפי שמש יוקרתיים או את הטלפון הכי חדיש או מדברת בטלפון ב־6,500 שקל שאחרי זה מרים סוגרת להם בשקט, בלי לומר מילה. וסכום כזה זה חודשיים מהפנסיה שלה. מצד שני, מרים גם אהבה את זה שהוא והנכדים שהיו קרובים אליה.
"תמיד חשבנו שאם כבר משהו יקרה, זה יהיה בין חן לפלישיה. הייתי מאוד זהיר עם הילדים שלי ברגע שהיא הייתה בסביבה. כמה פעמים היא התחילה בצעקות ועניינים. ראינו אותה עם דיבורים באוויר. 'אני אשרוף ואני אעשה'. המצב כבר הגיע לאיזה פיצוץ שבעקבותיו חן אמר שהוא מתחיל תהליך של גירושים. כל פעם היינו הולכים איתו ומנסים לעזור לו לצאת מכל הבלגן, ובסוף הוא היה משלים איתה. ההתנהלות שלו לא הייתה של בנאדם שמקבל את ההחלטות הנכונות בתחום המשפחתי".
על גבול הפילוסופי
האם מרים אילתי העלתה על דעתה שחייה יסתיימו ברציחתה בידי בנה? האם יש אמא בעולם שחושבת על כזה דבר? עו"ד איתן רובין, בן כיתה של חן, מסתובב כבר כמה ימים בתחושה קשה. "גדלנו יחד בקיבוץ. חן היה ילד טוב, ספורטיבי, מאוד מקובל ופופולרי. ילד שמח ועליז. בתיכון הוא היה מאלה שפחות רצו להשקיע, לא מאלה שלא יכלו. עשה שנת שירות לפני הצבא בקיבוץ צעיר בדרום, התגייס לשריון, לחטיבה 7, עבר טירונות ובשלב הצמ"פ נפצע. נפל על בזנ"ט והתאשפז בבית חולים. הוא היה בהחלט כמו כל אחד אחר מהחבר'ה".
זיהית בו משהו אלים?
"לא, נהפוך הוא. אם הייתי צריך לתאר מישהו לא אלים הוא היה מאלה שעולים לי בראש, רחוק לגמרי מאלימות פיזית או מילולית. כשהוא חזר לארץ פגשתי אותו ליד ההורים שלי בקיבוץ ודיברנו. אדם רגיש, עדין ומעמיק, על גבול הפילוסופי. הייתה לו התייחסות מדהימה לילדים, עם המון רכות ומחשבה. הוא הפך לגבר רגיש ועדין וקשוב".
מה חשבו שאר בני הכיתה כשהם שמעו שחן נאשם ברצח?
"יש קבוצת ווטסאפ כיתתית, ובימים האחרונים היה בה הלם, שוק. המוח מסרב לקבל והלב מתכווץ. כשאתה שומע על אנשים שעוברים עבירות, אתה יכול להקל על עצמך ולסווג אותם כבעלי הפרעת אישיות, חולי נפש או מפלצות. אבל אף אחד מאיתנו לא תפס את חן ככזה, ועוד כמי שמסוגל לרצוח את אמא שלו".
משה בז, מנהל הקהילה בקיבוץ, התמנה לתפקידו לפני שלושה חודשים. הוא אחראי על 260 המשפחות ו־800 התושבים במחניים, מהראשונים שיודעים מה קורה בין בתי היישוב ובתוכם. "כשנכנסתי לעבודה היו לנו שלושה מקרי פטירה, שבוע־שבועיים אחד אחרי השני. נפטר חבר קיבוץ שהיה חולה נורא, ועוד חברה, וכשזה קרה למרים הייתי בבית המשפחה, גם שוחחתי עם חן".
על מה דיברת איתו?
"אמרתי לו שאני משתתף בצערו, שאנחנו כאן לדאוג לכל הסידורים ומה שצריך ובמה אפשר לעזור. הוא בכה נורא, היה נראה המום מהאירוע. אבל מהמשפחה עלתה השאלה שהתחילה ב'איך יכול להיות, אתמול דיברנו איתה והיא הייתה אישה בריאה'".
בשלב מסוים עצרו את אשתו של חן. שאלת אותו על זה?
"כן. הוא אמר שהוא מקווה שזה משהו שיחלוף, שהוא לא יודע להגיד פרטים. דיברנו בעיקר בקטע הטכני, כמנהל קהילה, על החשיבות שהילדים יהיו עם החברים שלהם, על הסכמי תשלומים, היה להם חוב קטן לקיבוץ, אבל יש גם לאחרים".
תיחקרו אנשים בקיבוץ?
"לא שידוע לי, זה היה ברמת מידור מאוד גבוהה. ייאמר לזכות קהילת מחניים שזה לא היה שיח שבילים גבוה, היה די רגוע".
ומה מצב הקיבוץ היום, אחרי שהתגלה כל הסיפור?
"בימים אלה במחניים עוסקים במעגלי שיח עם האוכלוסייה. הילדים, בני הנוער והמבוגרים עורכים שיחות עם אנשי מקצוע. בשיחות האלה עולה הנושא של הקיבוץ המשתנה, שצריך לבחון את העניין של הבסיס הכלכלי. מדברים על כך שפעם קיבוץ היה יותר קטן ואם היו בעיות היו רואים ושומעים. ובעיקר, כולם נמצאים בהלם שכל זה קרה בין בן לאמא".
פרקליטתו של חן אילתי, עו"ד סוהאד אגא מהסניגוריה הציבורית, מסר בשמו בתגובה: "מר אילתי הינו אדריכל ללא עבר פלילי ואיש משפחה מסור. הוא מכחיש את כל החשדות שהועלו נגדו, שיתף פעולה עם החוקרים ומסר גרסה מפורטת לגבי השתלשלות האירועים. אנו נמצאים בתחילת ההליך המשפטי, נלמד את חומרי החקירה ונגיב בבית־המשפט".
עו״ד לירון מלכה, שמייצגת את פלישיה סיזיווה וואנה מטעם הסניגוריה הציבורית, מסרה: "מדובר מבחינתנו בטרגדיה כפולה. לצד מותה של המנוחה, חרבו חייה של מרשתי, שמצאה עצמה חשודה מרכזית בתיק רצח על לא עוול בכפה. למעלה מחודש וחצי שוהה מרשתי במעצר מאחורי סורג ובריח, שבמהלכו עברה חקירות צולבות וזאת כשמטיחים בפניה שוב ושוב כי היא זו שרצחה את המנוחה. במשך תקופה זו טענו נמרצות בבית המשפט כי למרשתי אין יד ברצח ואני שמחה כי בסופו של יום קיבלה הפרקליטות את גרסתנו והגישה נגדה כתב אישום בגין עבירות מינוריות. כולי תקווה כי בימים הקרובים היא תשוחרר ממעצרה ותוכל להשיב לחיקה את ילדיה".
לפנייה לכתב/ת 
