השתיקה רועמת

מה קרה לחברה שיצאה רק לפני חמש שנים למלחמת עולם על הורדת כמה אגורות ממחיר הקוטג' וכעת מתעלמת ממאבק על כבוד חלליה? איפה קבורים כמה מערכי היסוד, שהלכו ונרמסו עם השנים?

ליוויתי את משפחת שליט מאז יום החטיפה של בנם, גלעד, לפני עשור בדיוק, ועד ליום חזרתו מהשבי כעבור למעלה מחמש שנים. ראיתי אז משפחה מיוסרת ומסוגרת בכאבה, צייתנית, תמימה ושתקנית בדיוק כמו משפחתו של אורון שאול, שמשלמת כעת את מחיר השתיקה.

באחת הפגישות הראשונות עימו לאחר נפילת גלעד בשבי, ביקש ממני אביו, נועם: "אל תכתוב מה שאני אומר לך, יש עסקה לשחרור 700 אסירים תמורת שחרורו של גלעד בקרוב". לא האמנתי ולא פירסמתי. שאלתי אותו אם ממרום גילו הוא מאמין להבטחות של פוליטיקאים ומעדיף לסתום את הפה, או אם כדאי לצרוח לפני שבנו ייהפך לרון ארד השני.

הזכרתי לו את מאבקה האישי של מרים גרוף, אמו של יוס'קה גרוף, שנפל בשבי בלבנון ב־82' והוחזר כעבור שלוש שנים בעסקת ג'יבריל — רק בזכות מלחמתה בפוליטיקאים האדישים. נועם שתק. "לא תמיד אפשר להחזיר את כולם הביתה", אמרה שרת החוץ, ציפי לבני, שנתיים לאחר החטיפה.

הימים נקפו, וכשהבין נועם כי אם לא יפשיל שרוולים גלעד יימק בשבי, הוא פתח במאבק חוצה יבשות: הוקם מטה מאבק, סרטים צהובים נתלו, עצרות הזדהות התקיימו ברחבי העולם, צבא החברים של גלעד גויס, עצומות נשלחו, והצעדה לירושלים, שסחפה את ההמונים שראו בחייל החטוף "הילד של כולנו", יצאה לדרך. במקביל, אוהל מחאה הוצב מול משכן ראש הממשלה ואויש מסביב לשעון, וקריאות הורים שכולים ואלמנות לשחרר את גלעד תמורת רוצחים נשמעו מכל עבר.

וגם האמנים נרתמו למאמץ: שלמה ארצי שר "ותן לנו לשוב ולראותו", אייל גולן הקדיש "מזמור לגלעד" ועמיר בניון יצא עם "עומד בשער". גם התזמורת הפילהרמונית תרמה את חלקה. לבסוף הלחץ החברתי הרקיע שחקים והכניע את הממשלה והעומד בראשה.

אז איפה הזעקה הגדולה הזו עכשיו? מדוע לא מתאגד הציבור למען השבת גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין ז"ל? איפה משרדי היח"צנות, שירימו את הכפפה ולא ייתנו לנו מנוחה, איפה הצעדות לירושלים, וההמונים המצטופפים באוהלי המחאה?

בצל החתימה על הסכם הפיוס בין ישראל לטורקיה, לא נמצאו מי שיספקו נחמה להוריהם הכואבים של אורון והדר. האם ישראל באמת "עושה הכל", כלשון ההבטחה שהפכה מזמן לקלישאה, להשבת גופות בניה? ומי ישלם את המחיר מלבד מההורים?

אם ההסכם הזה אכן לא יסייע בסופו של דבר להשבת הגופות — תנאי שכאמור שלא נכלל בתוכו — תדע כל אם עברייה בידי מי בדיוק היא מפקידה את חייהם, או את מותם, של ילדיה. √