130 מיליארד שקל בשנה: זה הסכום שמדינת ישראל צריכה להוסיף כדי לתת שירותים אזרחיים מתקדמים לתושביה. כך עולה מניתוח שערך בנק ישראל לנתוני ארגון ה־OECD, לפיהם ההוצאה האזרחית בישראל מהווה רק 30.7% מהתוצר של המדינה. זאת לעומת ממוצע של 42.1% במדינות ה־OECD. בהשוואה עולמית ישראל ניצבת במקום הלפני אחרון בהוצאה האזרחית לתושביה כשרק קוריאה במצב גרוע יותר.
מהניתוח שנעשה בבנק ישראל, בראשות הנגידה ד"ר קרנית פלוג, ושהגיע לידי ל"ממון", עולה כי 11.4% של פיגור במתן השירותים האזרחיים על ידי המדינה לאזרחיה, לעומת הממוצע במדינות ה־OECD, שווים, במונחי אחוזים מתוך התוצר, ל־130 מיליארד שקל בשנה. מדובר בפיגור עצום במתן שירותים חיוניים לאזרחי המדינה בתחומים האזרחיים העיקריים – חינוך, בריאות ורווחה – ובתחומים נוספים.
לפי הניתוח, אחת הסיבות העיקריות לכך שישראל רחוקה מרמת השירותים האזרחיים הניתנים כיום בין היתר בסלובניה, פינלנד, דנמרק, צרפת, שוודיה, אוסטריה ונורווגיה, שם השירותים האזרחיים הם בשווי של 45%־55% תוצר, היא נטל המסים הנמוך יחסית בישראל. הנטל נמוך גם בשל הורדתם של המסים עוד יותר בשנה האחרונה. כך, למשל, הופחת שיעור המע"מ אשתקד ב־1%, השווה לאובדן הכנסות של יותר מ־5 מיליארד שקל בשנה, שיכולים היו להינתן כשירותים אזרחיים על ידי המדינה.
להערכת בנק ישראל, היה מקום לגבות עוד 50 מיליארד שקל מסים בישראל בשנה, ולהפנות את הכסף הזה במלואו למתן שירותים אזרחיים לתושבים.
הנגידה פלוג ובכירי בנק ישראל התבטאו לאחרונה יותר מפעם אחת כי יש להעלות את המסים בישראל ולא להפחיתם, כדי לשפר את השירותים האזרחיים לתושבי המדינה, להקטין את הגירעון בתקציב ולהפחית את חובות המדינה.
אולם, הממשלה בחרה דווקא להפחית מסים, כמו מע"מ, מס החברות ושורה של מכסים, בסכום כולל של כ־7 מיליארד שקל בשנה האחרונה. בנטל המס מצויה ישראל במקום ה־26 מתוך 34 מדינות ה־OECD. ראשונות בנטל המסים הן דנמרק, צרפת, בלגיה, פינלנד, איטליה, אוסטריה, שוודיה, נורווגיה ואיסלנד – שמעניקות את השירותים החברתיים הנרחבים ביותר לאזרחיהן.
סיבה נוספת לכך שמדינת ישראל מפגרת אחרי מדינות ארגון ה־OECD במתן שירותים אזרחיים הוא תקציב הביטחון העצום, המהווה כ־5.7% מהתוצר של המדינה. ישראל במקום הראשון בעולם בהוצאות הביטחון, בהפרש עצום מרוב המדינות. ממוצע 34 מדינות ה־OECD עומד רק על 1.5% מהתוצר. רק מדינות (שאינן חברות בארגון ה־OECD), כמו לבנון, רוסיה, סוריה וירדן, קרובות יחסית להוצאה הביטחונית בישראל, עם 3.5%־4.5% תוצר.
פלוג אמרה לאחרונה כי "במערכת הבריאות, בהינתן הצפיפות בבתי החולים, ההמתנה הממושכת לפרוצדורות שונות, והשיעור הנמוך של רופאים ואחיות לנפש, נדרשת התאמה בין רמת התקצוב של המערכת לבין המשימות המוטלות עליה, והגדלה משמעותית של התשתיות הפיזיות ושל ההון האנושי במערכת. את אלה ניתן לקדם רק בתוכנית רב־שנתית המבוססת על ניתוח מפורט של הצרכים העתידיים. רק גיבוש תוכנית כזו יוכל לשמר, ואף לשפר, את מערכת הבריאות הישראלית האיכותית".
הנגידה אף התבטאה לאחרונה כי איכות מערכת החינוך הישראלית, כפי שהיא משתקפת במבחנים הבינלאומיים, נמוכה יחסית. לדבריה, "אין לנו יתרונות יחסיים ביחס לעולם אלא בהון האנושי ובחדשנות וביצירתיות שלנו. המגמות הנוכחיות מטרידות בהקשר זה. מחסור בהשכלה המקנה כישורים התורמים לפריון עבודה גבוה גורם לכך שהתוצר לעובד בתעשיות בישראל נמוך ב־33% ממקבילו בממוצע ה־OECD".
לדברי הנגידה, "נדרשת הגדלת ההשקעה במערכת החינוך בדגש על הרחבת ההעדפה המתקנת. בפרט, נדרש חיזוק ושיפור האיכות בחינוך התיכוני ובמכללות, ובכלל זה במערך החינוך הטכנולוגי העל־תיכוני ובמערך ההכשרה המקצועית לבוגרים. נדרשת גם בחינה של צורכי שוק העבודה העתידי, והתאמת הכישורים והמיומנויות לצרכים הדינמיים".
מה זו הוצאה חברתית
הוצאה חברתית של הממשלה מיועדת לחינוך, בריאות, ביטוח סוציאלי, שיכון, שירותים קהילתיים, תרבות, בידור, ספורט ושירותי דת. היא נמדדת הן כשיעור מהתוצר והן כהוצאה לתושב
